ביום בו נשרפה המעבורת ואילן רמון ז"ל בתוכה נהרגו שני חיילים בעזה , אותם הזכירו במודעה קטנטונת
הם קרוב לודאי לא נשאלו אם ברצונם לצאת לפעילות מבצעית שאין שום תהילה וכבוד בצידה ,
גם וועדת חוץ ובטחון לא עמדה דקת דומיה לזכרם והרמטכל לא ביקר בבית המשפחה השכולה .

ואני שואל האם גם בשכול יש שווים יותר ושווים פחות ?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

שאלה חשובה אבל הפורום לא מתאים. מועבר לפוליטיקה ואקטואליה.

התקשורת לעולם תדווח בהרחבה על אייטמים שיותר מעניינים את הציבור, ולאו דווקא על האייטמים החשובים יותר. כשהזמר מייקל ג'קסון נפטר, כל מהדורות החדשות בעולם עברו לשדר בגל פתוח במשך שעות ארוכות. המשבר הכלכלי, הטרור ושאר שטויות נשכחו לגמרי.
חייבים לזכור שאילן רמון ז"ל היה מוכר לציבור עוד הרבה לפני האסון, וכולנו עקבנו אחרי האימונים שלו לקראת המשימה. אז בוודאי שמקרה מוות כזה יקבל יותר כותרות.
אתה מזכיר את ביקור הרמטכ"ל ודקת הדומיה בוועדת הכנסת. ובכן, סדר היום של פוליטיקאים תמיד נגזר מהעניין הציבורי. חוץ מזה, הרמטכ"ל מבקר משפחות שכולות מכל הסוגים והמינים באופן קבוע.
אז האם יש מקרי שכול שווים יותר ושווים פחות? את זה לא בודקים לפי כמות הכותרות בעיתונים ולפי מספר ההתבטאויות של אנשי ציבור. את השוויון בודקים במקומות אחרים. למשל, האם קצין חי"ר וטייס מקבלים את אותה קיצבת שארים ממשרד הבטחון.

לצערי, עבור הפוליטקאים התשובה היא כן!
ברגע שיש כזה סיקור עיתונאי, אתה יכול לדמיין איזה פוליטיקאי שלא יקפוץ על ההזדמנות לתמונות חינם?
מה שכן זאת נקודה מאוד רגישה , ולא פופולארית לדיון.
בלי קשר לדיון הזה רציתי להגיד כמה מילים על המקרה הספציפי הזה:
המקרה הספציפי הזה גם שונה במקצת, כי אחרי מות אילן רמון ז"ל, שהיה לגיבור לאומי, רבים עקבו בהתרגשות אחרי בנו (מההתקבלות לקורס טייס ועד סיומו), לכן המוות הזה נגע ביותר אנשים (ואני מודה, אל אף שאני בן גילו, גם אני עקבתי בהתרגשות אחרי כל צעד בחייו)

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

למה רק דקה? למה לא רבע שעה? הרי בינינו, העמידה לדקת דומיה עבור כל חייל שנהרג לא תפתור את הבעיה שנהרגים חיילים. בשביל זה קיים יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הכאב עם המשפחות, אבל עדיין יש מדינה לנהל ולדאוג שזה לא יקרה שוב.

האם יקירם שווה פחות למדינה ?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

מצד שני מדובק בחייל שהיה סוג של "סלב" בהיותו הבן של ...

ולכן זה דיי צפויי שזה מה שיקרה .

לדעתי ישנה במקרה הזה הגזמה, עם כל הכאב.

האם כך היתה ההתייחסות כאשר נהרגו טייסים מנוסים וותיקים,מובילים ומפקדים כמו שמואל חץ ( מפקד טייסת הפאנטומים הראשונה שנהרג במלחמת ההתשה ) , אבי לניר, שנפל בשבי ביום כיפור, עונה עד מוות, שתק, ולא גילה את "סוד הסודות" של מדינת ישראל, תא"ל אשר שניר, שהיה מטובי הטובים של הטייסים, ונפטר ממחלה קשה בעודו בתפקיד, תא"ל ארז גרשטיין, אדם ולוחם חד פעמי, או רס"ן רועי קליין שקפץ על רימון חי והציל ממוות לוחמים רבים???

ירדנו מהפסים הפעם, עם כל הכאב והצער.

ושלא נדע עוד שכול וצער במדינת ישראל.

מוות למחבלים!