רעיונות לפרשת תזריע
הרב עזריאל אריאל

נערך על ידי הרב

ביום השמיני
אכן מצוות המילה מאפיינת ומייחדת את עם ישראל מכל העמים שסביבו. ולכאורה ישנו קושי גדול במצוה זו. הקביעה כי אדם מישראל נולד כשהוא חסר ומקולקל, ויש להסיר ממנו את הערלה כדי שיהיה ראוי לבוא בקהל ישראל - אינה פשוטה כלל ועיקר. האם יעלה על הדעת כי הבורא, כאשר ברא את נזר הבריאה - האדם – יהיה פגם וקלקול ביצירתו, עד שהאדם יצטרך לתקן אותה במו ידיו?
ואכן שאלה זו נשאלה כבר בוויכוח תיאולוגי עתיק יומין, בין ר' עקיבא לבין טורנוסרופוס הרשע. וכך נאמר במדרש תנחומא (פרשת תזריע סי' ה):

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: איזו מעשים נאים? של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים...
אמר לו: למה אתם מולין? ...הביא לו ר' עקיבא שיבולים וגלוסקאות.
אמר לו: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשי מעשה ידי אדם... אין אלו נאים יותר מן השיבולים?!
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הוולד מהול ממעי אמו?
אמר לו ר' עקיבא: ולמה שוררו (=חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו?
ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם.

לכאורה צודקת טענתו של הנציב הרומאי. אבל קוץ עמוק תחוב בה. אם האדם נברא מושלם, יש לומר שגם העולם נברא מושלם. ואם אנו רואים בו קלקולים ופגמים, סבל ורשע – אך טעות אופטית היא. העולם, כמות שהוא, יצירה א-להית הוא. והאדם, לא נותר לו אלא ליהנות מן החיים...
לא זו היא דרכו של ר' עקיבא. הוא יודע כי לא מושלם נברא העולם. להיפך, הוא נברא חסר על מנת לתת בידינו את האתגר לתקנו ולהשלימו בפועל כפינו ובשליחותו של מי שאמר והיה העולם. על כן ברית המילה, בה מודיע האדם מישראל כיחסר הוא ועליו להשלים את עצמו, היא המודיע לאדם ולעולם כי אתגר גדול ניתן לו בחייו, להיות שותף עם הקב"ה במעשה בראשית ולהצעיד את העולם כולו אל תיקונו השלם.

נגע צרעת כי תהיה באדם
הנושא העיקרי בפרשת תזריע הוא נגע הצרעת. ידועים דברי חז"ל כי נגע הצרעת בא על האדם כתוצאה מדיבור לשון הרע. דרשות רבות נדרשו על הקשר שבין החטא לבין הנגע, ואף אנו נלך בעקבותיהם של רבותינו.

הצרעת היא נגע בצבע לבן בדווקא. על כך עומד ה"כלי יקר", ואומר כי מהו חטאו של בעל לשון הרע? שהוא גורם לבייש את הזולת ולהלבין את פניו. וכך נענש הוא מידה כנגד מידה, ג"כ בהלבנת העור. ובעוד שבעל לשון הרע עושה את מעשיו בסתר, באה הצרעת ומפרסמת את קלונו לעיני כל. בעל "אור החיים" מבחין בין שני סוגי לשון הרע: האומר שקר, הרי הוא בכלל "מוציא שם רע", עליו נאמר "לא תישא שמע שוא" (=דבר שקר). על חטא כזה בא הנגע בצורת "שאת". לעומת זאת, מי שאומר אמת, הרי דבריו בהירים וברורים (מוכחים וחד-משמעיים). ועליו בא הנגע בצורת "בהרת".

תיקונו של בעל לשון הרע, אומר ה"כלי יקר", בא ע"י הכהן. הרי החטא נובע מחיסרון באהבת ישראל, הכוללת גם את החוטאים שבהם, שיש בהם דברים מגונים שניתן לדבר עליהם. אישיותו של הכהן, כולה אהבה לכל יהודי באשר הוא. כל כהן הוא מבניו של אהרן הכהן, האוהב את הבריות ומקרבן לתורה. הקשר עם הכהן הוא הוא היכול לטהר את המצורע מאחד המניעים העיקריים הגורמים לו לדבר לשון הרע על אחיו בן עמו.
www.yeshiva.org.il

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

יפה וקצר.
מרענן מאוד.
כל הכבוד על זה שהבאת את פ"ש ביום חמישי סוף-סוף...
תודה.