ראשית פרק יז
ז והקימותי את-בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדורותם--לברית עולם:

ירמיהו פרק לא
ל הנה ימים באים, נאם-יהוה; וכרתי, את-בית ישראל ואת-בית יהודה--ברית חדשה. לא לא כברית, אשר כרתי את-אבותם, ביום החזיקי בידם, להוציאם מארץ מצרים: אשר-המה הפרו את-בריתי, ואנכי בעלתי בם--נאם-יהוה. לב כי זאת הברית אשר אכרת את-בית ישראל אחרי הימים ההם, נאם-יהוה, נתתי את-תורתי בקרבם, ועל-לבם אכתבנה; והייתי להם לאלהים, והמה יהיו-לי לעם. לג ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את-יהוה: כי-כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם, נאם-יהוה--כי אסלח לעונם, ולחטאתם לא אזכר-עוד.

לאיזו מסקנה אתה חותר בדיוק, שאלה זו נשאלה ע"י דורות של מומרים והיא נעתה בכל הויכוחים שנוהלו עם נציגי הנוצרים למיניהם אני מפנה אותך לדוגמה לספר הויכוח של הרמב"ן.
כמו כן אין לי כוונה לעסוק בנושא זה מעבר להתייחסות זו.

מה שם של ספר?

להלן מקור אחר ממה שציינתי קודם, העוסק בנושא. ברור שהכוונה לחידוש הברית ובודאי לא לדת חדשה. (הנוצרים קראו לשקר שהמציאו "ברית חדשה" על פי הפסוק הזה ולכן הוא לא יכול להוות ראיה לשיטתם אלא נקיטת עמדה מוטעית בלבד)
אני חוזר על דעתי שהעיסוק בנושא זה מיותר, ולא אוסיף להתייחס אליו, או לכל נושא אחר הקשור לויכוח בין היהדות לנצרות. כמו כן לדעתי אין זה הפורום הנכון לדיון שכזה והוא מתאים לפורום העוסק בתאולוגיה.

ספר הברית חלק א' מאמר כ' דרך אמונה פרק ל"א
כי לא נזכר כלל בכל התנ"ך דת חדשה רק ברית חדשה, כנאמר הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, ואין הכוונה בזה על הדת ליתן תורה חדשה חלילה כי אם על כריתת ברית חדש באופן שיתקיים יותר מברית ראשונים עד אשר לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם מתוך בני ישראל אותה התורה שנתן לנו כבר, כמו שאומר בפסוק שאחריו לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי כי זאת הברית אשר אכרות את בני ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם (ירמיה ל"א), כי באלה הדברים אשר בזה הפיוט תלו עצמן כת ש"צ יתמו חטאים מן הארץ ורשעים הללו הכבשים ושם רשעים ירקב יכרת משיח ואין לו ויאבד זכרונו מן העולם כי הוא היה משיח מדיח את ישראל מאלהים חיים ומלך עולם, כבר היה לנו בגלות המר הזה יותר מעשרה משיחים מזוייפים אשר סבבו לנו צרות רבות ורעות. והאחרון הכביד להרע לנו מכל אשר לפניו, הוא משיח מרובה בגדים בוגד באלהי השמים והארץ ובישראל עמו להכעיס: