
09-10-2009, 11:00
|
|
|
|
חבר מתאריך: 01.01.09
הודעות: 5,552
|
|
בתגובה להודעה מספר 18 שנכתבה על ידי ישראל היפה שמתחילה ב "למרות שאינני מסכים - אתה נותן לי כבוד גדול, שאתה מצרפני לנביאי החורבן"
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי ישראל היפה
זאת כאשר אני עוסק ( לא כנביא, אלא כאזרח שאיכפת לו), בביסוסנו במדינת ישראל המצויה בתחומי ארץ ישראל.
כולנו אזרחים נאמנים של המדינה, לא בטוח שלכולם איכפת . אם היה איכפת, ישנם עוד תחומים רבים שצריך לטפל בהם וההתחלה היא מבית.
היום דוקא אנחנו עם בכי רע, ההולך ומאבד את זכותו להיות חלק מהעמים הסובלניים והדמוקרטיים.
למרות שאין אנו אדוני הארץ הבלעדיים, זכותנו ההיסטורית להקמת מדינת ישראל בשטחי ארץ ישראל, שרירה וקיימת ואף אחד איננו מסוגל לשלול זאת מאיתנו. רק אנחנו באוילותנו ובגבה לבנו עשויים לשמוט מימושה של זכות זו.
אנו נאבד את זכותנו, לא בגלל אובדן סבלנות וסובלנות, אלא בגלל וויתור ללא פשרות, כאשר אנו מאמינים ברוב תמימותנו שהצד השני יודע להעריך מחוות.
ההיסטוריה מלמדת שמי שלא למד דבר מעברו , ויחווה אותו שוב.
הצד השני מבין רק שפת כוח (לא פיזי), אלא תקיפות ועמידה על עקרונותינו.
אני מסכים בהחלט ולא פעם כתבתי זאת ש"הארץ חולקה בין שני עמים ושעם אחד סירב לקבלה. מכאן ואילך מה שנותר לנו הוא להתבסס בארץ הזאת ( בתחומי מדינת ישראל - תוספת שלי) על אפם וחמתם של" מי שקיומנו כאן הוא לצנינים בעיניו.
כל הסכם, גם זאת כתבתי בעבר חייב להיות הדדי, מבוצע בשלבים, שכל התקדמות מותנית בקיום כל שלב במלואו ע"י שני הצדדים, כפי שהגדיר זאת בזמנו בנימין נתניהו
כאשר הם יתנו הם גם יקבלו. למרות, שהוא בעצמו הפר את הכלל לו דרש.
מנה לי מחווה אחת שהאומה הערבית עשתה. יותר מזה מנה לי מחווה אחת שהמיעוט הערבי בארץ ישראל עשה.
מנה לי מחווה אחת שהרשות הפלסטינאית , שאותה ניסינו "לגייר, על פי אמות המידה ההומניות שלנו" עשתה.
מה קבלנו בתמורה לכל אותן הבטחות (נמאס לי להזכיר את אוסלו- כאילו אוסלו היתה ארוע מכונן) בכל אותם פורומים.
נכון שגם הצד השני יטען שאנו אלה שמפירים - אבל,
אותנו הביאו כאוד מוצל מאש למדינה הזאת בתקווה לחיים טובים יותר - מה קבלנו מהם - קדחת בצלחת.
אותם הביאו מטוניס - מה קבלנו מהם - גם קדחת בצלחת.
השמאל לא התפרק במדינת ישראל לחינם - רבים נטשו אותו מכיוון שהבינו כי הההשתחוות הבלתי פוסקת והכניעה הובילה אותנו למה שאנו חווים כעת.
לא יפיפות ולא חמלה, מהווים את המוטיב לפתרון הסכסוך. המוטיב היחיד והמדרבן הוא הרצון לחיים, הרצון לקיומה ושמורה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית על פי הכתוב במגילת העצמאות.
נו באמת, המיעוט הערבי בארץ ישראל אכן טרח פעם לקרוא את מגילת העצמאות שלנו?
מישהו מהם באמת רוצה מדינת ישראל עם רוב יהודי?
אלו חלומות באספמיה שמוכרים לנו אותה זרמים "מתונים".
הערבים ללא יוצא מן הכלל, רואים בנו נטע זר. על פי תפיסתם, אם יושלט חוק השריעה במדינת ישראל, נוכל לקבל מקסימום מעמד של יהודי פלך (יהודי חסות אם תרצה).
ערבים מתיישרים אך ורק על פי צו מנהיגם. התנועה האסלאמית היא הדוגמא וההוכחה הבולטת לכך.
מספיק שיקום ראאד אחד כזה שיצית את הרחוב הערבי שבאותו רגע רגש הלאומנות שלו יגבר על כל הגיון.
את יסודות השנאה הם יונקים מבטן. השד רדום, אבל אין בעייה לעורר אותו.
אין מושג כזה דו-קיום בשלום, זאת המצאה של יפי הנפש. יש אולי מצב של סטטוס-קוו , או שימור הקיים.
אם במאזן הרווח והפסד שלהם יש שיקול שיש מה להרוויח או להפסיד אזי מתקיים סטטוס-קוו,
אם לאו - הכל מציאות וירטואלית.
כולנו, כמוך רוצים שלום אמת -אבל התפכחנו וחלק מאתנו הפך בעל כורחו לימני (קיצוני).
או במילים אחרות, נגמרו לנו הלחיים הפנויות והישבן להכות עליהם.
|
|