שלום,
יצא לי לא מעט פעמים לפרמט מחשבים עם Windows XP ותמיד בשלב בחירת סוג הפרמוט בחרתי בפורמט מלא שלוקח מלא זמן ורציתי לשאול מה ההבדל בין הפרמוט המהיר לרגיל? הרגיל (=האיטי) יסודי יותר? או מה?
אני מדבר על ההבדל בין Format the partition using the NTFS file system לבין Format the partition using the NTFS file system (Quick)1

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.guidy.co.il/images/xp4.jpg]

פורמט מהיר מוחק את טבלת ההפניות לקבצים
פורמט מלא מוחק את טבלת ההפניות ומבצע בדיקה של הכונן(האם ניתן לכתוב/לקרוא ממנו)

It's Never Lupus

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ilane פורמט מהיר מוחק את טבלת ההפניות לקבצים פורמט מלא מוחק את טבלת ההפניות ומבצע בדיקה של הכונן(האם ניתן לכתוב/לקרוא ממנו)

אז כדאי לעשות פרמוט מהיר אם לא רוצים לבצע בדיקה של הכונן?

אם אתה בטוח שהוא תקין אין צורך בפורמט מלא
לפני שימוש ראשון כדאי לבצע פורמט מלא(כוננים חיצוניים מותגים בדרך כלל מגיעים כבר מפורמטים)

It's Never Lupus

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ilane אם אתה בטוח שהוא תקין אין צורך בפורמט מלא לפני שימוש ראשון כדאי לבצע פורמט מלא(כוננים חיצוניים מותגים בדרך כלל מגיעים כבר מפורמטים)

כן שמעתי באמת שכדאי לפני שימוש ראשון לעשות פרמוט מלא.
תודה רבה לך.

כל הארד דיסק עובר פורמט פיזי ביציאה מהמפעל, שכן לפני כן הוא שווה בתור חתיכת מתכת וזהו. הפורמט הזה מחלק את ההארד דיסק לסקטורים ורצועות שזה אומר תכלס מתרגם את קטעי המתכת שעל הדיסק לאזורים מסויימים שבהם ניתן לשמור קבצים. [זה ממש בקיצור, בלי מערכות ניהול קבצים וכו'].
פורמט רגיל מתחלק בין האפציות המהירות יותר שבסה"כ מוחקות את המחיצות הוירטואליות שקיימות על הדיסק ואת טבלת מיקום הקבצים ומה שיקרה אח"כ הוא דריסה של החומר, אבל כל תוכנת שחזור חובבנית תשחזר אותו כל עוד הוא לא נדרס.
האופציות הטובות יותר הם כתיבה על כל החומר הקיים. ז.א. נגיד שרשום שם 1 אז המחשב יכתוב בכל הסקטורים 0. (גם מזה ניתן לשחזר אבל זה מאוד קשה ויכול לקחת כמה ימים.)
זה על קצה המזלג ממש. *

כמעט, אבל לא מדוייק.
אני אמנם לא מומחה חומרה - אבל על רגל אחת ככה זה אמור להיות:
לכול שטח אחסון (= storage) צריכה להיות שיטה באמצעותה נשמר עליה המידע וכיצד הוא מאוחזר, שיטה לשמירת הקבצים על מיקומים מסויימים על הכונן, צורת הגישה, אבטחה (אם יש), גיבוי וכו'
שיטות אלו נקראות בשם "מערכת קבצים", מערכות קבצים ידועות הן:
fat = file allocation table, טבלה שנשמרת ב-5 או 7 הסקטורים הראשונים של הדיסק (אם אני זוכר נכון) ושומרת הצבעות לכול קובץ בכונן כאשר בטבלה יש 2 עמודות, באחד מהם יש את שם הקובץ ובשני את הסקטור הראשון בו הוא מופיע (כאשר אם הקובץ גדול מידי לסקטור הזה - בסופו יש הצבעה אל הסקטור הבא).
השדרוג של מערכת קבצים זו ידוע בשם ntfs, בניגוד לfat הוסיפו עוד יכולות למערכת הקבצים דוגמת acl (רשימת גישה - מי יכול לגשת לכול קובץ, לראות, לערוך, להריץ וכו') ואינדקס (חיפוש יותר מהיר ועוד)
המקבילות הלינוקסיות למערכות אלו הן ext2 ו ext3 כאשר יצאו מערכות קבצים יותר מתקדמות לשם שימושים שונים דוגמת reiserfs (שיועדה לכוננים בעלי המון קבצים קטנים ומשפרת ביצועים כמקרים כאלו לעומת ה ext2) וכו'

עכשיו, כשכונן יוצא מהמפעל - הוא עם מערכת קבצים raw, או בקצרה - אין עליו שום מערכת קבצים, הדבר משול לארון ריק שבו אפשר לשים מה שרוצים.

פרמוט מהיר - אתחול זה רק מסדר את הכונן לעבודה עם מערכת הקבצים המבוקשת ו(במקרה ויש קבצים) סורק את הקבצים הקיימים על הכונן אם הם תקינים ומוחק אותם.

פורמט איטי - בנוסף להכנת הכונן לעבודה עם מערכת הקבצים המבוקשת הוא עובר על כל סקטור ("תא") בכונן ומוודא שאין עליו שגיאות, במידה ויש הוא מסמן את הסקטור כפגום על מנת למנוע איבוד מידע אם קובץ נרשם שם, בדומה לפעול chkdsk של מיקרוסופט.

פורמט רמת 0 - Zero level format, אתחול זה עובר על כל תא בכונן ומוחק אותו, הדבר מיועד לרוב כאשר אתה רוצה להוציא כונן מכלל שימוש ואתה לא רוצה שיצליחו לאחזר את המידע שהיה על הכונן (למרות שיש חברות שמצליחות לאחזר גם מידע לאחר צורת אתחול זו)