לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 27-10-2009, 18:59
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
הגיחה האחרונה שלי במלחמת יוה"כ...ועוד

בעקבות האשכול " 36 שנה אחרי - תמונות לאחר המלחמה "
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=491804
החלטתי להוסיף גם את הסיפור שלי, שבעקבותיו הגעתי לבקר ב"אפריקה".
עקב הזמן הרב שעבר מאז ייתכנו מעט אי דיוקים.

יום שני בלילה (8/10/1973) משאירים את גילוץ ואותי בתור צוות ניהול לחימה ואנו מכינים את המשימה העיקרית של הטייסת לבוקר המחרת: תקיפת שדה התעופה כותמיה, כ 65 קילומטרים מערבית לעיר סואץ. גילוץ אחראי בעיקר על הכנת התדריך, הנחיות חימוש לגף הטכני וקביעת צוותי טיסה יחד עם מפקד הטייסת (קריגר ואורן מובילים. זוהי טיסת הסמכה לקריגר כמוביל בכיר. ספקטור עם שמואלי מיספר 3, כמובילי משנה של הרביעיה הראשונה, גילוץ ואני מצוותים במטוס השביעי מתוך 8 תוקפים, מובילי משנה של הרביעיה השניה). אני אחראי בעיקר על הכנת נתיבי הטיסה, בדיקה מול מפות האיומים בדרך, שרטוט המפות, הכנת דפי מחשב ההפצצה והכנה של התדריך בנושאים אלו, שאותם עלי לפרט בפני הצוותים המשתתפים.

בזמן בדיקת נתיבי הטיסה אני מגלה שאנו עומדים לעבור מעל ריכוזי נ"מ לאחר חציית החוף לתוך מצרים. אני מתקשר למתכננים במטה חיל האויר והם מאשרים לי את שינוי הנתיב שהצעתי, בצמוד להרים הגבוהים, הנמצאים מדרום לנתיב המקורי, במקום לטוס בואדי הרחב והחשוף (כל השינויים אמורים להיות מתואמים, כיוון שלנו בטייסת אין את כל מכלול התקיפה והמשתתפים).



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


הבוקר עולה (יום שלישי 9/10/1973), מתדרכים, יוצאים למטוסים וממריאים בדממת אלחוט. במהלך הטיסה, כאשר המבנה המורחב עובר בנתיב המתוקן, אנו אכן רואים בצד ימין את כל הנ"מ יורה לכיוונינו. פיטריות האבק הקטנות באדמה, הנוצרות מנפילת הפגזים בסוף הטווח שלהם, מוכיחות שצדקתי ומנעתי היפגעות אפשרית.

בהמשך אנו פונים צפונה עד למצפה כוכבים בולט ומשם יוצאים לשלב האחרון, במהירות הכי גבוהה.

מספר קילומטרים לפני המטרה מתחילים לראות טילים ששוגרו אלינו מאיזור המטרה אבל אלו אינם מאיימים בזכות הגובה הנמוך שבו אנו טסים.

מגיעים לנקודת המשיכה כמו שצריך. מושכים כלפי מעלה, רואים את מסלולי השדה ואת המטרות ומתמרנים ליעף הכוונון ושחרור הפצצות. בשדה ישנם מספר בלוני צפלין המיועדים להגן על השדה מפני מטוסים בגובה נמוך, בכך שהחבלים הקושרים אותם לקרקע יפריעו למטוסים בנתיב ההפצצה, אך רוב אלו שאני רואה נמצאים על הקרקע, מוקפים בקירות מגן.

ברגע המשיכה משוגרים טילים רבים מכל הצדדים בשדה וכל שובלי העשן שלהם מתכנסים לאותה נקודה שבה המטוסים מבצעים את הכיפוף מטה לכיוון התקיפה (המראה מזכיר לי שלד של אוהל אינדיאני). עוברים בין הטילים, מכוונים ומשחררים את כל הפצצות. יוצאים, מדווחים ומתכנסים מחדש למבנה בגובה נמוך.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



יש עיקרון בחיל האוויר שאם אתה יוצא מתקיפה ומולך באים מטוסים שעדיין לא תקפו אתה חייב לפנות להם את הדרך כי הניווט אל המטרה הוא קריטי, בעוד שבדרך חזור אין חשיבות לדיוק. לאחר טיסה של מספר קילומטרים בכיוון חזור, כאשר אנו עדיין נאלצים להישאר נמוך כדי לא להיפגע מסוללות הטילים, אנו רואים מולינו מבנה מטוסים (טייסת 201) בדרך לתקיפה של אותו שדה מכיוון אחר.

אנחנו נאלצים לפנות את הדרך, בפניה ימנית דרומה, ובכך אנחנו נכנסים לאיזור שורץ תותחי נ"מ, שמהם ניסיתי להימנע בתכנון נתיבי הטיסה.

רואים המון נצנוצים של פגזים המתפוצצים סביבנו בצבעים שונים: אדום, כתום ושחור. נראה כמו שטיח צבעוני. מאוד מפתיע אותי שאני רואה נ"מ בצפיפות שלא ראיתי בחיי ולשום מטוס לא קורה כלום.

פתאום אני שומע נקישה במטוס, כאילו שמישהו דופק עם כף בתחתית של סיר גדול שבתוכו אני יושב. צליל מתכתי חזק ולכן ברור לי שנפגענו.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


גילוץ מודיע בקשר שנפגענו אבל בינתיים לא מבחינים בבעיה.

כעבור מספר שניות אני מתחיל להריח ריח של עשן. אני מדווח לגילוץ ומנחה אותו להעביר חמצן ל 100% כפי שעשיתי בעצמי.

זה לא עוזר. שניות לאחר מכן, אני עוד מספיק לראות את מימי מפרץ סואץ, פס תכלת באופק, כאשר בבת אחת כל התא מתמלא בעשן שחור ואני לא מסוגל לראות כלום. הבעיה היותר גדולה היא שאני גם לא מסוגל יותר לנשום. אני מחליט להמתין במטרה להקטין את הסיכוי לנטישה בשטח אוייב, לפחות להגיע עד לים (למרות שאין לי כל הערכה כמה זמן זה יקח, אבל אני משער שמדובר בעשרות שניות).

כאשר אני לא מסוגל יותר אני מודיע לגילוץ אבל מסתבר שהקשר בינינו ניתק.

ברור לי שאני חייב לנטוש אבל אינני יודע מה קורה עם גילוץ ואני מחליט להנטיש את שנינו. לשם כך אני שולח את יד שמאל לכוון הידית שסיבוב שלה יגרום לכך שבמשיכת ידית ההפלטה גם הטייס יופלט (בעקבות הארוע שלנו הוחלט שהידית תהיה תמיד במצב הנטשה כפולה כי אם יהיה מצב שרק הנווט יצטרך לנטוש אז ודאי יהיה זמן לסובב למצב "בודד").

תוך כדי שאני שולח את היד באיטיות (להרוויח עוד מרחק) ועדיין לא מחזיק ביד ימין את ידית ההפלטה, כדי לא לנטוש בטעות לפני שסובבתי את הידית, גילוץ מושך בידית הנטישה שלו. אני מופתע לגלות את עצמי בגובה של כ 9000 רגל (אחד הנווטים שלא היה מודע להיפגעות שלנו היה בטוח שהמצרים מצניחים כוחות). מסתבר שברגע שגילוץ ראה את המים הוא משך את המטוס כלפי מעלה. בגלל העשן הכבד אני כבר לא הבחנתי בכך והייתי בטוח שאנו בגובה נמוך.

הכסא מתגלגל מספר פעמים. אני מרגיש כמו באמצע מערבולת אווירית חזקה עד שהמצנח נפתח.

להפתעתי אינני רואה את גילוץ לידי למרות שהוא אמור להיפלט תוך פחות משניה אחרי. גם את המטוס הפגוע איני רואה.

כתוצאה מכך שידי לא אחזו בדבר בזמן הנטישה נפגעתי בשתיהן. הכסא יוצא בתאוצה של 20 ג'י בחלקיק השניה הראשון ולכן היד השמאלית, שהיתה מושטת קדימה, יצאה ממקומה. פריקת כתף עם כאבים איומים. 3 אצבעות ביד ימין נשברו כנראה עקב פגיעה בדופן המטוס.

במבט למעלה אני מגלה שהמצנח במצב "חזיה" וכאילו לא די בכך, מסתבר לי, עקב כאבים אדירים באיזור המפשעה, שאני יושב על רצועות הבטן האורכיות במקום על הרצועה הרוחבית שעליה אנו אמורים להיות ישובים. כנראה שלא הדקתי כראוי את הרצועות בצדדים ובעצם אני יושב על מערכת הרביה במקום על הישבן. הכאבים בלתי נסבלים ואני מנסה להיחלץ מהמצב ע"י התרוממות עם יד ימין תוך משיכה באיזור חיבור המיתרים. המשיכה הזו גורמת לי להתפתל ביחס למצנח ומסתבר לי שאינני יכול לדחוף את רצועת הישבן למקומה בגלל שהיד השמאלית מנוטרלת לחלוטין. אני מוותר. מקסימום לא יהיו לי צאצאים. בשתי האצבעות התקינות אני מוציא את ה"רינה" (מכשיר קשר חירום למקרה נטישה) ומדווח על מצבי. אני שומע תגובה לא ברורה. אינני יודע מי עונה, המבנה או המסוק, שכבר היה באיזור מוכן מראש לאפשרות חילוץ, ואני מחליט לוותר על המשך שיחה כדי להתרכז בפעולות הבאות. אני מנפח את שני חצאי גלגל ההצלה, הנמצאים בתוך כריות מתחת לזרועותי, על ידי משיכה בחוטים המתאימים (מזל שנותרו לי שתי אצבעות לשם כך. בעקבות המקרה שלי הוחלט לרכוש ציוד המתנפח בפגיעה במים. לטייסים עם הזעה מוגברת באיזור בית השחי, עקב טיסה מאומצת, זה עלול להיפתח בקוקפיט בעת הטיסה, כפי שאכן קרה).

אני פוגע במים בחוזקה תוך שאני משחרר צד אחד של המצנח כדי שהוא לא יכסה אותי (לא רציתי להוסיף לעצמי עוד בעיות קשות במצבי) . מסתבר ששקעתי עמוק במים, למרות המצופים שניפחתי, ועוברות מספר שניות ארוכות עד שאני עולה וצף. כמעט נחנקתי שוב.



הסירה, שבאוויר השתלשלה מתחת רגלי, נמצאת לידי. אני מוקף בחוטים מהמצנח ומציוד המילוט שבחגורה ומנסה לעלות על הסירה.

אני מופתע לגלות שהרבה מציודי המילוט שאמורים לעבוד רק בהפעלה יזומה מצידי כבר פועלים ללא התערבותי. הצבע השחור האמור להיות מפוזר כנגד כרישים, הצבע הירוק הזרחני שאמור להקל על המחפשים את משימתם, הפנס שאמור להיות מופעל רק לאחר שבירת כיסוי המצבר המאפשר חדירת מים שיפעילו אותו ועוד.

אני מנסה לעלות על הסירה וזו משימה קשה כאשר יש רק יד אחת לשם כך והיא אף פגועה. במיוחד שאת הציוד הרטוב והכבד אינני מסוגל לשחרר מעלי.

הצלחתי לעלות בעזרת תנועות דחיפה מהירות של הרגליים, כמו צפרדע, אבל כשאני מנסה להתהפך על הגב אני מתהפך עם הסירה ונופל שוב למים.

בניסיון הבא הצלחתי וכעת אני גם יכול סוף סוף (אני משער שכבר עברה כרבע שעה מההגעה למים) להפעיל את מכשיר הקשר ולדבר עם המסוק.

הודעתי למסוק שאני לא אוכל לצאת ולהתרחק מהסירה (כפי שמתחייב, לפני החילוץ, כדי שהסירה לא תתעופף לכוון המסוק) כי הכאבים כבר הספיקו לשתק לחלוטין את שתי ידי ואני מבקש שיורידו צוללן.

המסוק מגיע. מורידים מישהו שיודע לשחות אבל לא הרבה מעבר לכך. אפילו סכין, בשביל לנתק אותי מכל החוטים, לא היה לו. שנינו במים ואני מכוון אותו למצוא את הסכין שלי באחד מהכיסים התחתונים של מכנסי הלחץ (ג'י-סוט). לאחר שהוא מנתק אותי הוא שואל אותי מה לעשות עם הסכין. "זרוק אותו למים" אני עונה. הוא לא מסכים ודוחף אותו לבגדיו. אנחנו מתרחקים מהסירה והוא קושר אותי יחד איתו למתקן הישיבה המצוי בקצה הכבל.

ברגע שאנו מחוץ למים המסוק אינו ממתין לאיסוף שלנו פנימה ופונה בחריפות לכיוון סיני. כל ההרמה מתבצעת כשאנו נגררים בזווית של כ 45 מעלות. אחרי המלחמה דיברתי עם קברניט המסוק, קסן, והתברר לי שבחציית חוף סיני, חיילים מצרים, שכבר היו שם,ירו על המסוק בעת שהוא פנה לחלץ את גילוץ.

במסוק גוזרים מעלי את חליפת הג'י ואת סרבל הטיסה ואז אני רואה בפעם הראשונה את הכתף הפרוקה (עד אותו רגע חשבתי שמדובר בשבר). חובש צעיר מנסה להזריק לי מורפיום נגד הכאבים העזים ולתקוע אינפוזיה בזרועי, אך הוא נרגש מידי (אפשר להבין, חילוץ ראשון שלו ועוד במלחמה. אבל את האקדח הפרטי שלי הוא ידע לקחת. לטענתו כדי שישמש קמע. מזל שהצלחתי לאתר אותו כעבור מספר חודשים) ואני מפציר בו להפסיק את הדקירות. אני עם הכאבים כבר אסתדר.

מנסים בכוח להחזיר את כתפי למקומה. שלושה תופסים בגופי ושניים מושכים את היד. הם לא מצליחים. באמת הייתי שמח אם היה חובש מיומן במסוק.

אני אינני מודע למה שעבר על גילוץ ומבחינתי הוא כנראה כבר אינו בין החיים. אינני יודע שהמסוק קולט את משואת הכיוונון שהרדיו שלו משדר כך שאני מופתע לראות אותו מוכנס למסוק בשלב הזה. משכיבים אותו לידי. כולו עם כוויות על הפנים והידים. ההתרגשות שלי מהופעתו היא חזקה ביותר (רק פעם אחת נוספת התרגשתי כך בחיי, כשנולד בני הבכור בניתוח קיסרי לאחר קשיים מרובים). שנינו מחייכים זה אל זה בהקלה עצומה.

גילוץ מספר לי על משיכת המטוס כלפי מעלה ועל כך שמיד אחר כך לא היתה יותר תגובה של מערכות הניהוג ( בדיעבד, בזכות המשיכה ניצלו חייו כיוון שאם היה נשאר בגובה נמוך הזמן שהמטוס היה פוגש את הקרקע היה קצר מאוד).

כאשר הוא משך את ידית ההפלטה הוא שמע אותי יוצא אבל המערכת שלו לא פעלה. ההנטשה של הטייס אמורה לפעול 0.9 שניות אחרי הנטשת הנווט וזאת כדי שלא תהיה התנגשות בין השניים. הגזים החמים מהפעלת מערכת הנטשת הנווט אמורה להפעיל את הכדורים הפירוטכניים להנטשת הטייס וכנראה שמערכת זו ניזוקה בפגיעה ולכן גילוץ נשאר במטוס.

גילוץ מנסה את כל הדברים שאנו מתאמנים עליהם במקרה כזה, כולל ניסיון לדחיפת החופה בכח, אך ללא הצלחה. זו הטיסה הראשונה שבה הוא טס ללא כפפות וכעת, כאשר האש כבר פורצת, הוא נכווה בידיים ובפנים.

חייו עוברים על פניו כשברור לו שזה הסוף. הוא אפילו נזכר בחרקים הנכנסים ללהבה ונשרפים וכעת הוא עובר משהו דומה. הוא מבין שהוא עומד למות, ואף להצטער על כך שדווקא הוא יוכרז כהרוג הראשון של הטייסת, כשלפתע הוא מופלט מהמטוס (כנראה שהאש החזקה הפעילה את הכדורים הפירוטכניים).

כיוון שעברו עשרות שניות שבהן הוא לא ידע מה קורה סביבו, הוא אינו יודע אם הוא בסיני או בשטח מצרים, לכן הוא מדבר במכשיר הקשר רק בעודו באויר. כאשר הוא מגיע לקרקע הוא משאיר אותו על מצב משואה (המכשיר שולח אותות כך שמסוק יכול לדעת את הכוון אליו). בנחיתה הוא נפגע קשה ברגלו השמאלית. גיד ראשי נקרע שם.

כאשר אני מספר לו שחולצתי מהמים הוא אומר לי שאני הראשון שחולץ ממפרץ סואץ בחיים. ארצי, רונן ופלג (וגם שני טייסים מצריים) נשארו בים וההערכה היא שהמקום שורץ כרישים. ברגע הזה הלב דופק בחוזקה. למרות שהסכנה כבר מאחורי, רק כעת, בעקבות מה שגילוץ מספר, אני מודע לכמה קרוב הייתי למוות. ייתכן שהענן השחור, שהתפזר במים מעצמו, עשה את עבודתו, למזלי.

מנחיתים אותנו ברפידים (איזה מזל שמנעתי כיבוש שלה ארבעה ימים קודם לכן http://www.merchav-aviri.org/pages/...t/view/1387/35/) ומוציאים אותנו באלונקות לבית חולים שדה שהוקם במקום. ציוותי צילום מתנפלים עלינו. אני רק בתחתוני ולהם זה לא אכפת.

מגיע אלי רופא (שיותר מאוחר הסתבר לי שהוא המומחה הגדול בארץ לגפיים פרוקות) ושואל אותי "מה כואב לך?" וזאת כדי להסב את תשומת ליבי ממה שהוא עושה. הוא תופס לי את היד, מסובב אותה, רעש "קלאק" קצר והיד במקום (ולחשוב כיצד ניסו להגיע במסוק לתוצאה הזו...). הכאב החריף בכתף נחלש באחת ואז אני מתחיל להרגיש את הכאבים באצבעות השבורות.

מעלים אותנו, יחד עם פצועים נוספים מהלחימה הקרקעית, על דקוטה הממותקנת בקומות של אלונקות לכל אורכה .

נוחתים בלוד ומשם באמבולנס לתל השומר ישר לצילומים ולחדר ניתוח. בחדר הניתוח מקבלות את פני רופאות עם מבטא רוסי כבד וברור לי שהרופאים הגברים נמצאים בחזית. מטפלים בי ומעבירים אותי לאחד הביתנים. את גילוץ העבירו לביתן של פגועי הכוויות.

הרבה מגיעים לביקור,כולל הנשיא אפרים קציר ורעייתו, המשאירים בידי ספר תנ"ך עם איחולי החלמה בחתימתו. כמו כן מגיעים מענף נפגעים של צה"ל וחיל האוויר ועוד אזרחים וכולם מפוצצים אותנו בממתקים (את הכל הבאתי בהמשך לטייסת, למרות שגם שם לא חסר דבר).

הלילה עובר ללא שינה. גם בגלל ההתרגשות מכל מה שעבר, גם בגלל הכאבים אך בעיקר בגלל צעקות הפצועים, במיוחד אלו עם הכוויות כאשר מחליפים להם תחבושות. גם הבכי של בני משפחה שמגיעים ורואים את בן משפחתם הפצוע קשה אינו נותן מנוח.

למחרת אני נעשה מודע לעובדה שאני בעצם כמו משותק ולא מסוגל לבצע בידי דבר. לא לאכול, לא לצחצח שיניים ואף גרוע מכך, להתפנות. על רחיצה בכלל אין מה לדבר. אבל השהיה בבית החולים מוציאה אותי מדעתי כך שכאשר הורי מגיעים אני שואל את אימי אם היא מוכנה לטפל בי בבית והיא נענית בחיוב ובאהבה.

אני דואג לרכב שיגיע מהטייסת ויסיע אותי הביתה.

אחרי מספר ימים אני מתחזק ומחליט לבקר בטייסת ולראות אם אני יכול לעזור במשהו. שכן, שהיה קרוב אלי במיוחד (מלבד הורי רק את משפחתו הזמנתי לטקס סיום קורס הטיס), מרכיב על ההגה של הפיאט 600 שלי גלגלת שתעזור לי בנהיגה. אני נאלץ לסובב את ההגה וידית ההילוכים בידי המגובסת (שומר על ההגה עם הברכיים בעת החלפת ההילוכים) וכך אני מצליח לבקר בטייסת.

בטייסת יש כבר "מזכרת" מיום הקרבות הראשון: זנב אחד המטוסים שהופלו בשארם א שייך:





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


לשם הצילום הבא, המיועד לספר הטייסת, מתייחסים אלי כמו אל נכה (לא הייתי רחוק מכך) בזמן שהבנות מספרות לי על פקידות המבצעים שבכו לאחר ששמעו על ההיפגעות והיו בטוחות, דקות ארוכות, שלא נחזור:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


כך הציגו, בהמשך,בספר הטייסת את מה שקרה לנו באותו יום:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


ואני מתייעץ עם ספקטור, מפקד הטייסת, בדבר אפשרויות שלי לעזור במצבי


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


מסתבר שאינני יכול לעזור, אפילו לא בשירטוט מפות, ואני מוותר. באותו לילה נשארתי לישון בחדרי בבסיס ולמחרת בבוקר, בתיגלחת, הכרתי את מי שלימים תהיה אישתי (את החדרים שלנו נתנו לחיילות שבימי שלום לא ישנו בבסיס. החדרים התפנו כיוון שאנחנו עברנו לנוח על מזרונים שהונחו באחד החדרים בטייסת ואם היה יותר זמן היינו עולים לנוח במגורי המשפחות שפונו בתחילת הלחימה).



לאחר שכוחותינו צלחו את התעלה ואני התחזקתי גופנית, החלטתי לצאת לסיור בגושן, אותו חבל ארץ ממערב לתעלת סואץ, שלפי הצילומים בטלביזיה נראה מיוחד. תעלות המים ועצי הדקל עם המדבר שמסביב ממש הביאו לי חשק לצאת להרפתקה. בחוץ לארץ טרם הייתי בימי חיי והרגשתי שזו הזדמנות טובה. הקרבות כבר היו לקראת סופן, בעיקר סביב העיר סואץ כך שלא היו לי חששות כבדים.

לבשתי מדים ירוקים נסעתי לשדה התעופה בלוד ועליתי על אחד ההרקולסים (הופתעתי מכך שלא היתה אף התנגדות לכך) שטסו לשדה התעופה פאיד בצד המערבי של התעלה והביאו לוחמים לתיגבור הכוחות. הוציאו את כל הכיסאות מהמטוס והושיבו אותנו צפופים על הרצפה, יותר מפי שניים מהמוגדר למטוס הזה לשאת. לקראת התעלה המטוס עבר לטוס בגובה נמוך ביותר כדי להמנע מטילים שעדיין איימו על הנתיב.

יצאתי עם כולם והתחלתי להסתובב בשדה.

"דיר" מטוסים ממוגן לעייפה:



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


טיל SA -2 , שהובל לשדה פאיד, על מוביל:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


עוד אני מסתובב ומצלם ולהפתעתי אני רואה חבר מערד. הוא הגיע עם רכבו האמריקאי הישן (הוא מכונאי עם ידי זהב) וחצה את התעלה, יחד עם הכוחות של היחידה שלו, על הגשר שהוקם. אחרי שסיפרתי לו את מה שעבר עלי הוא הציע שנסע לטייל עם מכוניתו בסביבה. כשיצאנו מהבסיס אנו רואים עוד מישהו מוכר מערד. מדובר בבן של השכן הקרוב, זה שהתקין לי את הגלגלת על ההגה. ההורים לא קיבלו ממנו אפילו גלויה אחת מאז שהחלה המלחמה. הם כבר החלו להתאבל כי מבחינתם הוא נעדר זמן רב. אמרתי לו לכתוב מיד למשפחה ושאני אביא זאת להוריו למחרת (השמחה אכן היתה מעל ומעבר. הסתכלו עלי כעל מלאך שנשלח מלמעלה לבשר להם). גם אותו צירפנו לטיול (כשהברדק חוגג, הכל אפשרי).

ראינו מראות נפלאים וגם דאגנו לצלם ולהצטלם.

מראה לכיוון האגם המר:



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


ממראות המלחמה:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


עוד טיל SA-2 והפעם עם תוספת בעברית:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


אחרי שמיצינו את חבל גושן נסענו לכיוון הגשר, החוצה את התעלה, לכוון סיני (פנורמה משתי תמונות):



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נסענו לאיזור רפידים למצוא את המסוק שרן גורן ואני הפלנו ביום הראשון של המלחמה.

מצאנו אותו ולפי הממצאים הבנתי שפגענו במשגר הרקטות שלו וזה מה שגרם להפלה המיידית. חלקי המסוק היו מפוזרים וערמת עפר הוערמה על ידי כלי הנדסי לכיסוי ההרוגים.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


פרקנו את אחד הלהבים של רוטור זנב המסוק ושמנו אותו ברכב, כדי שבסיום הלחימה הוא יגיע לביתי בערד ולטייסת.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


החברים הורידו אותי בעמדת מטוסי הכוננות בשדה התעופה רפידים ונפרדנו לשלום. בעמדה מצאתי את הציוד שהורד ממני במסוק שחילץ אותי לאחר ההיפגעות. שמחתי למצוא בעיקר את תעודת צוות האוויר שקיבלתי בסיום הקורס. התעודה עד היום בארנקי. לעומת זאת את האקדח הצהלי "החרים" לי אחד מטייסי הכוננות שהיה שם כאשר הציוד הגיע. הוא מאותה טייסת שהפילה לנו את בקל ורוזנווסר כשחזרו מתקיפה ממצרים. אז, יחסית, החוב כלפי זניח.

ברפידים גם היה פאנטום מהטייסת שנחת שם עקב תקלה או היפגעות ולאחר שהורד ממנו התותח היה צריך להעביר אותו בטיסה להמשך תיקון במרכז הארץ. נשלח טייס להחזיר אותו (אחרי שהורידו את התותח לא היה ניתן להעביר ללא נווט או משקולת בתא אחורי בגלל מרכז כובד אחורי מדי) והצעתי להצטרף אבל נאלצתי לוותר אחרי שלא הצלחתי ללבוש את ציוד הטיסה.

בסופו של אותו יום מיוחד עליתי על מטוס בואינג 707 שהחזיר חיילים ללוד ועוד באותו לילה הגעתי לביתי.



חזרתי לטוס לאחר מספר חודשים ושוב הגעתי ל"ארץ גושן". הפעם בסיור שאירגנה הטייסת. הנה צילומים נוספים מאותו איזור:



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


רוכבים על טיל שנפגע בעודו על המשגר (ה"רוכב" האחורי: הנווט קמאי ז"ל שנפטר השנה, מרץ 2009):



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


מול החווה הסינית:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נוף באיזור מוצב "קילו":



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


מוצב "קילו" ממנו הועברה אספקה לארמיה השלישית המכותרת:



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


אנקדוטה אחרונה לסיום (מעין סגירת מעגל) קרה לי עם גילוץ שנים רבות לאחר המלחמה.

גילוץ היה היחיד שלא חזר לטוס בטייסת כתוצאה מהפציעה. היה חשש שבמקרה של נטישה נוספת, לא ניתן יהיה שוב לאחות את הגידים שחוברו ברגלו הפגועה. הוא למד רפואה מטעם הצבא ובמקביל חזר לטוס בבית הספר לטיסה. בהמשך הוא הגיע לפקד על המרפאה של בסיס חצרים. יום אחד באתי למרפאה בגלל בעיה רפואית. הוא ראה אותי והחליט לטפל בבעיה שלי. בעודו מעיין בתיק הרפואי שלי הוא שם לב שיש לי עדיין פרופיל 97. לא היה לי מענה לשאלתו כיצד אפשרי הדבר ולכן עוד באותו יום הוא דאג להוריד לי את הפרופיל ל 64. לשמחתי הורדת הפרופיל לא שינתה דבר לגבי המשך טיסותי.

נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 06-11-2009 בשעה 12:44. סיבה: לבקשת הכותב
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 28-10-2009, 11:15
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי מינוש שמתחילה ב "איך אפשר לטעות בפאנטום ?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי מינוש
כיצד קרה שטייס הנשר מ144 לא זיהה שמדובר בפאנטום ?

מדובר ביום עמוס קרבות ואירועים (14/10/1973) כאשר הטייסת נשלחת (יחד עם שתיים נוספות) לתקוף את ש"ת טנטא במרכז הדלתא (באותו זמן היו בשדה מטוסי מיראז' לוביים), ובגלל המיקום הבעייתי כולם "מתקלפים" מהתקיפה ונאלצים להסתבך בביצוע קרבות אויר מול מטוסים הנמצאים בהגנת האזור (תשעה מטוסים מצריים מופלים באותם קרבות אך התקיפה המתוכננת לא בוצעה). בלהט הארועים, ועם חששות להסתבכויות נוספות של מטוסינו, החוזרים בשאריות הדלק שלהם, נשלח המבנה של 144 (שגם הם בודאי להוטים להשתתף ב"חגיגה" ולכן נמהרים להסכים עם הנחיות היירוט ולא להקפיד בנושא זיהוי) ליירט את המבנה החוזר של 107, בים מול צפון מזרח הדלתא. ייתכן שעדיין לא הפעילו את מכשירי הזיהוי המשדרים לבקר שמדובר במטוסים של כוחותינו (אי הפעלת המכשיר מיועד למנוע גילוי ע"י האוייב כאשר אתה בשיטחו ואינך מעוניין שידע זאת). המטוס של בקל-רוזנבלט לא שמע את צעקות ה"שבור" ששודרו אליו ע"י קורנסים אחרים. כנראה משום שבדיוק העביר לערוץ קשר אחר, והטיל הגיע ליעדו.
אגב, אחד מבני המבנה של הטייסת היה בטוח שמדובר במיראז'ים לוביים שיירטו את בקל-רוזנבלט , נעל ושיגר טיל על המוביל שלהם. הפעם קריאות ה"שבור" של בני המבנה שלו נשמעו כראוי ולמזלינו האירוע הסתיים ללא נטישה של מטוס נוסף שלנו.

נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 28-10-2009 בשעה 11:33.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 28-10-2009, 18:51
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
שאלות מספר 1+2
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "[QUOTE=מינוש]כיצד קרה שטייס..."

1. מטוס של 144 היה מצויד בטילים מונחי חום ולא מכ"מ לכן אפשר להניח שהיה ברדיפה אחרי המבנה של 107 בעת השיגור. לא שמעו את זעקות חבריהם למבנה בגלל שינוי התדר, אבל כיצד לא הבחינו בהתראות על הנעילה עצמה? או שהמערכת לא עבדה כראוי?

2. ושוב באותו נושא, בהנחה שמדובר באור יום, תנאי ראות סבירים, זוג טייסי מיראז/נשר מנוסים, טווח שיגור של כ 2-3 ק"מ, רדיפה ותצורת הזנב הייחודית של הפנטום, נראה שתיאורטית לפחות ניתן לזהות בבירור את המטרות או במינימום להבדיל בין מטוסים דו מנועיים מגודלים ובין מטוסי המיראז החד-מנועיים (לאויב הרי לא היו באותה העת מטוסי קרב דו-מנועיים, למעט המיג-19 המיושן שכמעט ולא היה פעיל ושתצורתו כמובן שונה לגמרי מזו של הפנטום)... כיצד בכל זאת כשלו סלע ובן זוגו בזיהוי המטרות?

נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 28-10-2009 בשעה 19:00.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 29-10-2009, 19:51
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "שאלות מספר 1+2"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי strong1
1. מטוס של 144 היה מצויד בטילים מונחי חום ולא מכ"מ לכן אפשר להניח שהיה ברדיפה אחרי המבנה של 107 בעת השיגור. לא שמעו את זעקות חבריהם למבנה בגלל שינוי התדר, אבל כיצד לא הבחינו בהתראות על הנעילה עצמה? או שהמערכת לא עבדה כראוי?

2. ושוב באותו נושא, בהנחה שמדובר באור יום, תנאי ראות סבירים, זוג טייסי מיראז/נשר מנוסים, טווח שיגור של כ 2-3 ק"מ, רדיפה ותצורת הזנב הייחודית של הפנטום, נראה שתיאורטית לפחות ניתן לזהות בבירור את המטרות או במינימום להבדיל בין מטוסים דו מנועיים מגודלים ובין מטוסי המיראז החד-מנועיים (לאויב הרי לא היו באותה העת מטוסי קרב דו-מנועיים, למעט המיג-19 המיושן שכמעט ולא היה פעיל ושתצורתו כמובן שונה לגמרי מזו של הפנטום)... כיצד בכל זאת כשלו סלע ובן זוגו בזיהוי המטרות?


לגבי השאלה הראשונה, כפי שכבר אמרו כאן, לא היתה מערכת התראה מפני טילי חום (אפילו 20 שנה מאוחר יותר, כאשר סיימתי את טיסותי, לא היתה כזו).
לגבי השאלה השניה, כפי שציינתי, לתנאים הפיזיים בשטח יש להוסיף את התנאים המנטליים של המשתתפים אשר "חמים" על הרצון להפיל, רוצים להאמין לנתוני הבקר והולכים להפלה תוך הקלה עם עצמם בנושא זיהוי. זו מלחמה והכל אפשרי. אני מבטיח לך שעד היום הוא כועס על עצמו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 13-11-2009, 08:55
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,933
אם יש ספק-אין ספק... (המוטו של ח"א)
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "עוד קצת מידע על ההפלה הנ"ל מפי מפקד הטייסת דאז... מתוך בטאון ח"א ישן..."

כתבתי פעם באחד האשכולות, על מקרה שארע במלחמת יו"כ ואשר סיפר לי מכר.
הוא היה בקר ואחראי על זוג מירז'ים. בימים הראשים של המלחמה כאשר הזוג (שלו) היה במשימת אמנע
בדרום התקבלה לפתע הוראה לשלוח אותם לתקיפת שיירה מצרית באיזור שארם. כאשר הזוג הגיע לאיזור
מספר 1 הודיע שלדעתו זאת שיירה ישראלית ולא מצרית. לאחר בדיקה נוספת נאמר שאלה כוחות מצריים
ועליו לתקוף במיידי...
הזוג קיבל פקודה והתכונן לבצעה. הקושי היה בזה אם יורדים לתקיפה במשך כמה רגעים מאבדים את הקשר עם התוקפים ורק שהם עולים בחזרה גם הקשר חוזר....
בזמן צלילת התוקפים על המטרה הקשר איתם נעלם וממש באותן השניות התקבל אישור שאלה באמת
כוחות ישראלים כפי שחשב מספר 1, אך כבר לא היה קשר ולא ניתן היה לעצור אותם...
בחמ"ל השתררה דממת מוות וכולם חיכו עד שיחודש...

לאחר כמה שניות (אשר נראו כנצח) חודש הקשר ומספר 1 הודיע: "לא תקפתי, אלא כוחותנו..."
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 28-10-2009, 18:59
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
שאלות 3+4
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "[QUOTE=romi4]שאלת בור: מדוע..."

3. לגבי המבנה הנכנס של 201, מדוע בעצם לא דאגו המתכננים במטה להפריד מלכתחילה את הנתיבים, אם לטרלית ואם ורטיקלית? מן הסתם ידעו על שני הגלים משתי הטייסות ועל כן נראה שמדובר בתיאום פשוט למדי, בעיקר שריכוז הנ"מ המסוכן שמדרום לנתיב מוכר גם הוא?

4. אתם ב 107 לא ידעתם מראש על המבנה של 201 שבדרכו לאותה המטרה? אפילו כשל המטה בתיאום טרם ההמראה, האם לא היה ניתן לתאם באוויר, אם דרך בקר התקיפה ביב"א, קשל"ט כלשהו בקריה או אפילו ישירות מבנה מול מבנה?

ותוספת לסיום : אצטרף לאחרים ואודה גם אני על הסיפור המעניין! מן הסתם כבר מופיע בספר הטייסת אבל בכל זאת סיפור מרתק שכזה (ומן הסתם רבים אחרים כמותו שאגורים בספר הטיסות שלך) לעניות דעתי צריך "שיונצח" גם בבטאון ח"א ולא רק בפורום באינטרנט, וזאת על מנת שיחשף לאלפים רבים ולא רק לעשרות או אפילו מאות. ממליץ בחום ליצור קשר עם עורכת הבטאון, בעיקר כעת סביב יום השנה למלחמה.

נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 28-10-2009 בשעה 19:08.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 29-10-2009, 20:00
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 33 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "שאלות 3+4"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי strong1
3. לגבי המבנה הנכנס של 201, מדוע בעצם לא דאגו המתכננים במטה להפריד מלכתחילה את הנתיבים, אם לטרלית ואם ורטיקלית? מן הסתם ידעו על שני הגלים משתי הטייסות ועל כן נראה שמדובר בתיאום פשוט למדי, בעיקר שריכוז הנ"מ המסוכן שמדרום לנתיב מוכר גם הוא?

4. אתם ב 107 לא ידעתם מראש על המבנה של 201 שבדרכו לאותה המטרה? אפילו כשל המטה בתיאום טרם ההמראה, האם לא היה ניתן לתאם באוויר, אם דרך בקר התקיפה ביב"א, קשל"ט כלשהו בקריה או אפילו ישירות מבנה מול מבנה?

ותוספת לסיום : אצטרף לאחרים ואודה גם אני על הסיפור המעניין! מן הסתם כבר מופיע בספר הטייסת אבל בכל זאת סיפור מרתק שכזה (ומן הסתם רבים אחרים כמותו שאגורים בספר הטיסות שלך) לעניות דעתי צריך "שיונצח" גם בבטאון ח"א ולא רק בפורום באינטרנט, וזאת על מנת שיחשף לאלפים רבים ולא רק לעשרות או אפילו מאות. ממליץ בחום ליצור קשר עם עורכת הבטאון, בעיקר כעת סביב יום השנה למלחמה.


לגבי 3 : ברמת המתכננים במטה חיל האויר, הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי. זו גם הסיבה שסיפרתי להם על רצוני בשינוי נתיב. מבחינת הטייסת, לא כל דבר צריך להיות מתוכנן עד הסוף אלא במסגרת ההגיון (כאמור, לא תמיד, ובמיוחד לא במלחמה, יש לטייסת המבצעת את כל תמונת התקיפה. כאשר יוצאים מתקיפה יש תכנון כללי, כיוון שהאפשרויות ביציאה מהתקיפה יכולות להיות בכיוונים שונים ולא מתוכננים. אי אפשר הפרדה ורטיקלית משום שאם יש איומי טילים, כולם באותו איזור חייבים להיות בגובה הכי נמוך שניתן. לכן נותנים הנחיות כלליות ולכן קיים העיקרון שדיברתי עליו (למרות שבמקרה שלנו זה נגמר לא טוב).
לגבי 4 : אינני זוכר אם ידענו על השתתפותם ומהיכן הם באים באופן כללי. באויר לא מתאמים כאשר מגלים זאת בשלב כזה. לא נותר לכך זמן וצריך לפעול. כמו כן יש להניח שכל טייסת נמצאת על תדר קשר אחר מה גם שאלו שבדרך לתקיפה עדיין בדממה אלקטרונית. לא משדרים מכל מכשיר שהוא.
התאומים העקיפים שאתה מדבר עליהם אינם ישימים למלחמה.

נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 29-10-2009 בשעה 20:17.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 28-10-2009, 08:55
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 39 שנכתבה על ידי אמיר ג. שמתחילה ב "תודה על האשכול האישי והמרתק..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי אמיר ג.
תודה על האשכול האישי והמרתק הזה !!

שמתי לב שגילחת את השפם אחרי הפציעה... יש קשר למלחמה ?

יש קשר למלחמה אבל דווקא להיפך. בעקבות הפציעה החלטתי שאני אגדל שפם עד שאחזור לטיסה (בטיסה לא נח להיות עם שפם. מסיכת החמצן אינה אוטמת כראוי וגם נכנסים רעשים למיקרופון). לאור שאלתך שמתי לב שטעיתי בסדר התמונות. התמונה הראשונה של הביקור בטייסת צולמה בעצם לקראת סוף המלחמה. לא בביקור הראשון. ואגב לגבי השפם, אכן הורדתי כאשר חזרתי לטוס אבל מיד שבתי לגדל (זה מה שקורה כאשר השערות על הראש הולכות ומתדלדלות ואתה נאלץ להסתפק באלו שמוכנות לגדול במקום אחר) עם האי נוחות בטיסות הסתדרתי, מה גם שבדיוק המציאו את המקרופון ש"מתפרץ" רק מעל סף רעש מסויים ואינו מכניס רעשים אחרים למעט הדיבור.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #62  
ישן 29-10-2009, 10:54
  Itzik4x6zh Itzik4x6zh אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.09.09
הודעות: 69
בתגובה להודעה מספר 61 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "מרתק ומעניין וגם כתוב מצויין, תודה"

עזוב את הנושא הזה ( בגדים מקלחת תגלחת ) אין לך מושג מה זה מלחמה .
אתה לא יודע איך אתה תראה אחרי 12 שעות לא 24 שעות בסיני .
מי שבא מהבית תמיד היה מסודר ונקי .
אלה שאתה רואה בתמונות לא היו בבית כבר כמה שבועות ( חלקם הרבה יותר )
בגדים לא היה לנו .
כלי רכב לא היה לנו . ( מי שמצא שלל היה חייב לשמור עליו מפני משטרה צבאית )
שלל לא לקחת הביתה . רכב להביא אוכל \ להמשיך להתקדם . להקפיץ חברה לצומת _ שזה איזה
100 ק"מ ולהמתין לטרמ"פ במשך שעות .
ברי המזל היו מצליחים למצוא מקום על מטוס תובלה .

יש כאלה שהתחילו את המלחמה על בגדים אזרחים . ( כי הימחים היו מבורדקים וריקים )
יש כאלה שבאו ביוזמתם על רכב פרטי שנשאר במשך שבועות בבסיס ( רק תחשוב על אלה שנפגעו \ נהרגו לך תמצא את הרכב להחזיר למשפחה ) .

סיפור המעשה בשרשור הזה מראה את המלחמה יותר מידי ניקיה .
סיפור יפה שמשקף את המציאות שרק מי שהיה שם יכול להבין .
כמו המפגש עם החבר \ שלא יודע בכלל שבבית חושבים שהוא מת .
כמו ההתנדבות המידית לכל מה שרק צריך רק שהעסק ימשיך לעבוד . ( החזרת המטוס ) .

לא היו טלפונים !!
היה לפעמים טלפון שדה ( מצ"א ) מי שהיה יוצא הביתה היה לוקח מספרי טלפון ולפעמים כתובות .
כי גם בבתים לא לכולם היה טלפון .
מי שהיה בחזית לא ידע מה הולך מסביב ודאי שלא ידע מה הולך במדינה או בחזיתות אחרות .

אני יכול לספר שאני הבנתי שיש מלחמה אמיתית ( אני הייתי חייל בסדיר בסיני . יום כיפור היינו בשטח ) רק אחרי כ שבוע שהתחלנו לקבל הודעות על חברים שנהרגו . וגם הודעות היו משובשות ולא ברורות .

חופשה ראשונה היתה בפקודה 48 שעות מתוך זה 24 שעות רק נסיעה . קיבלנו את גיפ המ"פ
ואמרו לנו סעו הביתה שיראו שאתם חיים . ( וזה היה כ חודש מתחילת המלחמה )
ואז כל מה שסיפרנו לא האמינו לנו . גם היום הסיפורים מוזרים ולפעמים דימיונים .

מענין עם יש כאן כאלה שזוכרים אין היינו עוברים את צומת חאן ערנבה ( במובלעת הסורית )
שהיתה מטווחת ומופגזת כל פעם שהסורים היו רואים רכב עובר . ( הסורים ישבו על רכס החרמון ) .

אפשר לפתח את השרשור הזה בלי סוף .

איציק
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #69  
ישן 30-10-2009, 10:44
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
תגובה
בתגובה להודעה מספר 68 שנכתבה על ידי romi4 שמתחילה ב "מדובר כמובן בהיבט מקצועי וכאן..."

עניין מראה החיילים גם בנסיגה וגם בנפילה בשבי הוא תוצר של שילוב בין האופי והחינוך הגרמניים הקפדנים, המיליטריסטיים, המינימליסטיים והנוקשים מבית, ראיית ותפישת המקצוע הצבאי והמקצוענות הצבאית כערכים נעלים מבחינה אישית ולאומית וכמובן השורשים הגאים מימי הצבא הקיסרי והצבא הפרוסי שקדם לו, שצברו אינספור נצחונות בשדה הקרב והיו בבת עינם של השליטים ולמעשה האומה הגרמנית כולה בדמות תקציבים ויוקרה ציבורית. כל אלו תרמו לחישול החייל הגרמני, יצירת גאווה מקצועית ויחידתית, יצירת משמעת וחיילות ברמות גבוהות ובעיקר מסירות אין קץ לצבא, למדינה ולשליט, שעבור הגרמנים חד הם. פרוסיה ולאחר מכן גרמניה הקיסרית היו למעשה "ספרטות מודרניות" ואחוז המשרתים בצבא בסדיר, בקבע ובמילואים (עד גילאי 60 ומעלה) מקרב הגברים היה גבוה מכל מדינה אירופאית אחרת ולמעשה מכל מדינה בעולם.

דרך אגב גם התמונה השניה דווקא מחזקת את הדברים - החיילים הגרמנים אינם נראים כצבא מובס. הם לובשים קסדות או כובעים, חולצותיהם מכופתרות, לרגליהם גומיות ו/או חותלות והם מגולחים למשעי.

בכל מקרה כדאי לפתוח על זה אשכול נפרד.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #73  
ישן 29-10-2009, 20:21
  משתמש זכר oxcart oxcart אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.02.08
הודעות: 1,136
תודה! מצטרף לכולם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "הגיחה האחרונה שלי במלחמת יוה"כ...ועוד"

מרתק, כתוב באופן קולח ומרגש. מחיה עבורי תקופה שאליה התוודעתי רק כילד בן ארבע שאבא שלו נעלם במפתיע לכמה חודשי מילואים. מאבי, שהיה פקח טיסה (ואפילו צילום שלו "מככב" בכתבה על בסיס פאיד בבטאון חיל האוויר...) וליווה את הטייסים מלמטה, שמעתי רק דברים כלליים על איך ש"ניצחו אותנו" ו"אכלנו אותה". בזכותך אני מקבל מידע על איך זה נראה מלמעלה.
אני חייב לציין את את האופן המצמרר שבוא תיארת את הפערים הבלתי נתפסים של התנהגויות אנושיות שרואים בעיתות מלחמה. רגע אחד - גבורה עילאית, הקרבה אישית, אובדן חברים; ברגע השני - שפלות רוח ואנשים שמה שמעניין אותם, כשמסביב נהרגים אלפים - הוא לפלח אקדח למזכרת. ככה זה, כנראה.
שוב, תודה. מצפה לכתיבות נוספות!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #80  
ישן 31-10-2009, 20:12
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,933
לא לוותר, אמא חכתה 65 שנה ...
בתגובה להודעה מספר 79 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "עוד על אקי ארצי"

לא וותרה לרגע, עד שנמצאה גופת בנה טייס ח"א האמריקאי אשר נפל עם מטוסו באוקינוס השקט
בזמן המלחמה עם היפנים.
אולי כדאי להעביר את הידיעה למחלקת חיפוש הנעדרים במשרד הבטחון הישראלי ולידיעת אלמנות צה"ל ולכל הנוגעים/נוגעות בדבר...

http://www.airforcetimes.com/news/2...s_found_102809/


נ.ב.
אפשר לראות את הצילומים בצד ימין של הכתבה
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)


נערך לאחרונה ע"י האזרח בתאריך 31-10-2009 בשעה 20:21.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #84  
ישן 01-11-2009, 08:32
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 82 שנכתבה על ידי שלומי_ל שמתחילה ב "יערי היקר תודה רבה, מה שלא..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי שלומי_ל
יערי היקר תודה רבה,

מה שלא ברור לי מסיפורך הוא מדוע מיד בתום המשימה שלכם הגיעו מטוסים מצפון לאותה מטרה (תרתי משמע..) וכך סיבכו אתכם. זה נבע מחוסר תאום?

אני מצרף תמונה של שדה"ת מזווית דומה לצילום ההפצצה הימני ותמונה מן הקרקע של מצפה הכוכבים הנמצא מדרום לשדה. שתי התמונות מGE.

שים לב לתמונה השלישית באשכול, הכוללת את נתיב הטיסה חזור ואת המקום בו נאלצנו לפנות ימינה במקום להמשיך בקו ישר עד מימי מפרץ סואץ. זהו המקום בו עברו מטוסי טייסת 201. לא ברור לי כיצד אתה מסיק שהמטוסים הגיעו מצפון לאותה מטרה. גם הם הגיעו מדרום. בעוד החדירה שלנו היתה מדרום למשפך הנחלים (הנקרא ואדי חגול) שלהם היתה מצפון לאותו משפך אך לא מצפון למטרה. ייתכן שהיתה כאן בעיית תיאום של אי ציון הנתיב החודר של 201 אבל אלו דברים שקורים בעיתות מלחמה, כאשר הזמן קצר והמלאכה מרובה (לא כל הנתונים מועברים לכולם).
חן חן על התמונות שצירפת.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #86  
ישן 08-10-2010, 20:08
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
37 שנים לנטישה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "הגיחה האחרונה שלי במלחמת יוה"כ...ועוד"

כמידי שנה, גילוץ ואני ובנות זוגינו, נפגשים לחגוג את יום הולדתינו המחודש. הפעם צירפנו גם את מיכה אורן, שהיה הנווט המוביל של השמיניה בתקיפה הישירה של השדה (לפנינו, בנתיב מעט שונה, ביצעה רביעיה מהטייסת תקיפת קלע על השדה) ומהפגישה הזו נוספו לנו נתונים שמיכה סיפר ולא ידענו בעבר.
מסתבר שהמוביל (קריגר עם מיכה) ראו את שתי ההפלטות שלנו (האחד עקב אחרי והשני אחרי גילוץ), היפנו את המסוק לאיזורי הנטישה והודיעו למספר 2 להישאר יחד איתם מעל האיזור למרות שכבר לא נשאר דלק רב.
בסיבובים מעל גילוץ הם ראו מספר רכבים המגיעים לכיוונו מכיוון הארמיה השלישית (במקביל לשני רכבים שלנו שמנסים להגיע מאיזור רס סודר) וירדו לבצע פס צליפה. לאחר הניסיון הראשון הרכבים עדיין לא עצרו ולכן חזרו לבצע יעף נוסף, שגרם לעצירתם.
כבר לא נשאר דלק והם התקשרו לטייסת ושאלו אם ניתן להישאר מעלינו זמן נוסף כאשר המשמעות היתה לנחות בעקבות כך ברפידים. הטייסת לא אישרה את הבקשה כיוון שהמטוסים והצוותים כבר היו מתוכננים לגיחה הבאה (אני מניח שמדובר בתקיפת המתוכננת של המטכ"ל הסורי בדמשק) וההמשך ידוע. מזל שהמסוק הגיע בזמן כי כבר לא נשארו להגן.
בהזדמנות זו, הנה הצוותים שהשתתפו בתקיפת ש"ת כותמיה, ב 9 אוק 1973:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 08-10-2010 בשעה 20:11.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #88  
ישן 09-10-2010, 10:53
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 87 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "מזל טוב :)"

תודה.
לגבי התקיפה בכותמיה, ניתן להתרשם מצילומי מצלמת התקיפה שהיו פגיעות טובות במסלולים ובחלק מדירי המטוסים (היו גם פצצות שלא פגעו במטרות). תוצאות אלו גם ראינו ביציאה מהתקיפה.
למרות הדיווח של הרמטכ"ל בישיבת הבוקר של הממשלה באותו יום (כפי שהתפרסם בפרוטוקולים שפורסמו לאחרונה), אין מדובר בהפצצת השמדה כיוון שבאמצעים שהיו באותה עת, ובגלל ההיערכות המצרית והסורית להפצצות שדות תעופה (בעקבות מלחמת ששת הימים), עם כלי הנדסה וחומרים לתיקוני מסלול מהירים, לא ניתן היה להשמיד שדה כזה. הסיפא בדבריו מתאים יותר:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הדיווח של האלוף יריב מתאים יותר לסיטואציה:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


המשמעות של התקיפה היתה של סגירת השדה למספר שעות (לעיתים גם יותר) אך המשמעות היותר חשובה היתה בהעסקת חילות האויר של האוייב בהגנה על השדות שלהם ובכך ניטרלה אותם מליזום התקפות רציניות עלינו. זו הסיבה שכל בוקר חיל האויר שלנו היה תוקף מספר שדות תעופה למרות שהיה ברור שסגירת השדות הינה זמנית בלבד.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #90  
ישן 09-10-2010, 17:47
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 89 שנכתבה על ידי efekt שמתחילה ב "יערי, האם ניתן לפגוע מהאוויר..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי efekt
יערי, האם ניתן לפגוע מהאוויר במסלול כך שלא יהיה ניתן להכשיר אותו (גם עם צוותים יעודיים), נניח, אלא לאחר לפחות יומיים?

אינני יודע לגבי חיל האויר אבל פותחו בעולם פצצות מצרר שהפצצונות מסוגלות לחדור מסלול באופן רציני, או פצצות היכולות לבצע "חריש רציני", כך שהנזק הרבה יותר גדול ממספר מכתשים זעום של מספר פצצות, כפי שהיה בזמנו. כגודל וכמות הנזק כך משך הזמן הדרוש לתיקון (בהתייחס לכמות נתונה של אמצעי התיקון).
בנוסף, ניתן להשהות את התיקונים ע"י כך שבחלק מהפצצות ניתן לשים מרעומי השהיה כך שיתפוצצו אחרי הפרשים של זמן (מידי דקות או שעות) מאז התקיפה.
ראה בקישור הבא:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4...%A6%D7%A8%D7%A8
ציטוט: "פצצונות להשמדת מסלולי תעופה, כמו פצצת JP233 למשל, מתוכננות לחדור בטון בטרם הן מתפצצות, כך ניתן לרסק את פני המסלול וליצור בו מכתשים. בפצצת ה-JP233 יצירת המכתשים נעשית בעזרת שימוש בפצצונות בעלות ראש נפץ כפול, הראשון הוא קליע חודר והשני יוצר התפוצצות רגילה. ראש הנפץ החודר יוצר מכתש קטן שבתוכו נוצרת ההתפוצצות השנייה, המרחיבה אותו".
וגם אשכול בפורום שדן בנושא:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=148067
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #91  
ישן 09-10-2010, 18:01
  גיל חזקיה גיל חזקיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.04.08
הודעות: 4,322
בתגובה להודעה מספר 90 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "[QUOTE=efekt]יערי, האם ניתן..."

היי יערי

האם תוכל מעט להרחיב (במידת המותר) על שיטות תקיפת המסלולים?
ידוע לי שח"א נטש בשלב מוקדם יחסית את הקונספט של פצצות חודרות בעלות גרר גבוה (לא לפני שהוא התנסה בהן מעט בעצמו,בדמות פצצות הפפ"מ ואולר חד), ועבר לפצצות ש"כ כבדות בעלות מרעום השהייה, תוך השלכתן בזוית תלולה ובמהירות גבוהה.

מה הייתה שיטת התקיפה בגיחה שלך לכותמיה, וכיצד התחלקה העבודה בין המבנים?
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.


נערך לאחרונה ע"י גיל חזקיה בתאריך 09-10-2010 בשעה 18:06.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #92  
ישן 09-10-2010, 18:56
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 91 שנכתבה על ידי גיל חזקיה שמתחילה ב "היי יערי האם תוכל מעט להרחיב..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי גיל חזקיה
היי יערי
האם תוכל מעט להרחיב (במידת המותר) על שיטות תקיפת המסלולים?
אינני יודע מה מותר ומה אסור, אפילו לגבי השיטות של פעם, אז לא ארחיב. מתנצל. יתכן שהדברים כתובים בתיאורים של אחרים שהתפרסמו בעבר.
ידוע לי שח"א נטש בשלב מוקדם יחסית את הקונספט של פצצות חודרות בעלות גרר גבוה (לא לפני שהוא התנסה בהן מעט בעצמו,בדמות פצצות הפפ"מ ואולר חד)
אני לא הכרתי את התקופה של הנסיונות הנ"ל. לפי קריאה על הנושא, הדבר חייב יעף שהסיכון בו לא הצדיק את התועלת שבפצצות המיוחדות.
, ועבר לפצצות ש"כ כבדות בעלות מרעום השהייה, תוך השלכתן בזוית תלולה ובמהירות גבוהה.
אכן.
מה הייתה שיטת התקיפה בגיחה שלך לכותמיה, וכיצד התחלקה העבודה בין המבנים?
הרביעיה הראשונה הקדימה את שתי הרביעיות הבאות (אשר טסו די צמוד) וביצעה יעף קלע.
החלוקה בין המבנים (ובעצם, בין המטוסים), שתקפו תקיפה ישירה, היתה רק בחלוקת המטרות. חלקם תקף את המסלולים והשאר תקפו דירי מטוסים (ואולי היו סוגי מטרות נוספים).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #95  
ישן 09-10-2010, 18:41
צלמית המשתמש של efekt
  efekt efekt אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.12.08
הודעות: 14,024
בתגובה להודעה מספר 90 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "[QUOTE=efekt]יערי, האם ניתן..."

תודה רבה, אך את כל אלה אני פחות או יותר מכיר - אם פגיעה במסלול עם BLU-107 'דורנדל' או פצצות מצרר משביתות אותו, כך שאפילו צוותי תיקונים שממתינים ב'היכון' לא מסוגלים לתקן אותו אלא רק לאחר יומיים - אז מה לא עושה כזה נזק?
אני מנסה להבין מדבריך:
ציטוט:
...עם כלי הנדסה וחומרים לתיקוני מסלול מהירים, לא ניתן היה להשמיד שדה כזה.

האם באמת שד"ת כלשהו יכול להיות "בלתי ניתן להשמדה"?
_____________________________________
"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:
במקור נכתב על ידי Carl Sagan
"If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #103  
ישן 09-10-2010, 20:37
  גיל חזקיה גיל חזקיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.04.08
הודעות: 4,322
בתגובה להודעה מספר 102 שנכתבה על ידי NehemiaG שמתחילה ב "למה שרעם עמוס לעייפה..."

אם פתרת את הבעיה של נחיתה,מה תעשה עם ההמראה?
למיטב ידיעתי העומס על המסלול בשעת המראה הוא רב יותר מאשר בנחיתה. (משקלים ומהירויות גבוהים יותר).
סביר להניח שבעת חירום ימריאו מטוסים חמושים מהכביש הזה,לפיכך הכביש צריך לעמוד גם בעומסים הגבוהים הללו.
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #109  
ישן 09-10-2010, 20:08
  Fox450 Fox450 אינו מחובר  
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,976
בתגובה להודעה מספר 87 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "מזל טוב :)"

צריכים לבחון את השאלה שלך בהקשר הרחב יותר, כי הרי מה שדווח באותו פרוטוקול שיערי הביא, ושהפניתי אליו באשכול אחר, זו פנטזיה מוחלטת שנבעה מערפל הקרב ומהערכת יתר של יכולות ח"א.
בכל תקיפות שדות התעופה ביוה"כ היו מספר בעיות יסודיות:

1) בגלל הלקחים שהפיקו מדינות ערב (ומדינות רבות אחרות) מ"מוקד", שדות תעופה הפכו למטרה קשה בהרבה לפיצוח. הדבר נבע מבנית מסלולים מקבילים במקום מסלולים מצטלבים, הקמת דירים קשיחים, מיגון מתקני מפתח והגברת הגנת הנ"מ.

2) מח"א וחלק מצמרת החיל (בעיקר מח' מבצעים) נותרו עם זאת מקובעים על הצורך בתקיפת שדות תעופה כחלק אינטגרלי מהמאמץ להשיג עליונות אוירית, למרות שבמלחמת ההתשה הבינו כי אין טעם לתקוף שדות תעופה וכי התקיפות הבודדות שנעשו לא היו יעילות.

3) כתוצאה מכך מבצעי "נגיחה" לתקיפת בסיסים היה חלק אינטגרלי מהתוכניות שהכין ח"א למקרה מלחמה, וכך קרה שבשעות שסביב פרוץ המלחמה הויכוח הגדול המתנהל בצמרת ח"א ואח"כ בדרגים הגבוהים יותר הוא האם להפעיל את "נגיחה" או את אחד ממבצעי תקיפת הטילים, ובאיזו חזית; כאילו ההערכה שהטילים הם הבעיה העיקרית מעולם לא עלתה בצמרת ח"א.

4) בימים הבאים לא הבינו שחילות האויר הערביים חזרו לדירים לאחר המטס הגדול של היום הראשון בגלל שההנהגות בסוריה ובמצרים הבינו שכעת עדיף לפנות את השמים למערכי הטילים. כלומר, חילות האויר הערביים הפסיקו מנקודה זו למלא תפקיד מפתח בלחימה.

5) אותם מבצעי "נגיחה" שהחלו ב-8 בספטמבר היו מכוונים לכאורה כסיוע למאמץ העיקרי בחזיתות השונות, אבל בפועל לא תואמו עם מה שאירע בהן. לא היתה בעצם שום סיבה לסגור רק שני בסיסים מצריים ב-9 בחודש כאשר המאמץ עבר לחזית הצפון. בכל מקרה, המאמץ היה מפוזר מדי והנזק שנגרם לשדות שהותקפו לא יכל לשתק אותם ליותר מיממה-יממה וחצי - ובמקרים מסויימים אף פחות.
הדוגמה הקלאסית לחוסר היעילות של תקיפת שדות התעופה היו מבצעי התקיפה הגדולים על בסיסי טנטא ומנצורה ב-14 וב-15 באוקטובר, ושמוצגים לעיתים כחלק מהמאמץ לסייע למבצע "אבירי לב".
שלמה אלוני הראה בצורה משכנעת כי המאמץ האדיר שהושקע בתקיפות אלו גרם נזק שולי בלבד.

6) כל אותו זמן הזניח ח"א את הבעיה העיקרית: מערכי הטילים שהוסיפו לטבוח בעיקר בסביבות קו המגע. לאחר כשלון "דוגמן 5" לא חזרו למבצע רחב היקף והסתפקו בכרסום פה-ושם במערכים.

לסיכום, תקיפת שדות התעופה - כולל כותמיה - לא סגרה את השדות לאורך זמן ולבטח לא "השמידה" אותם. מספר קטן יחסית של מטוסי אויב נפגעו על הקרקע בתקיפות ולכן הן לא תרמו להשמדת סד"כ האויב, אשר בלאו הכי נותר מקורקע מרצון חלק גדול מן הזמן.
יש עוד הרבה לומר על הנושא, אבל נסתפק בכך.
_____________________________________
שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/


נערך לאחרונה ע"י Fox450 בתאריך 09-10-2010 בשעה 20:11.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #110  
ישן 09-10-2010, 21:58
  משתמש זכר Soloavia Soloavia אינו מחובר  
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
 
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,699
כשלון מבצעי נגיחה
בתגובה להודעה מספר 109 שנכתבה על ידי Fox450 שמתחילה ב "צריכים לבחון את השאלה שלך..."

האיום העיקרי הוא המטוסים ולכן ההתמודדות עמם נחלקת לכמה מישורים.

תשתיות השדה שכוללות מסלולים, דירים ומתקני שדה - נגיע למסקנה שתקיפת המסלולים היא הפשוטה מבין השניים - אך גם זו שניתן למצוא לה מענה פשוט.

בנוסף לכך - סתימת חורים במסלולים היא פעולה שניתן להתגבר עליה במהירות ותוך היערכות מתאימה (פתרונות הנדסיים ויכולת כלי טייס), וסביר להניח שכך (ובמידה כזו או אחרת) גם נהגו במדינות ערב.

באשר לדירים - בעקבות המלחמה בוצע מחקר שבדק את תוצאות התקיפות והנזק שנגרם - מה גם שבחלק מן המקומות יצא לצה"ל לבקר ולהביט מקרוב - ואז לגלות שמה שידעו - היה שגוי לחלוטין ולכן גם נכשלו התקיפות לחלוטין.

לגבי המטוסים - הרי שכאן, באופן פשטני, ניתן לייצר כמה פתרונות:

א. פגיעה בהם על הקרקע (תש"ת)
ב. פגיעה בהם באוויר (קרבות אוויר ועליונות אווירית)
ג. פגיעת כושר ההפעלה (תקשורת, בקרה, תשתיות ולוגיסטיקה)
האם, על סמך הכישלון, צריך להסיק שהשיטה לא נכונה או מיותרת?

האם נושא תש"ת הוא אנכרוניסטי?

לא הייתי מגיע למסקנה הזאת. הייתי בודק את יכולת המודיעין שלי, ואת יכולת המענה - כלומר - יכולתי להתמודד מול האיום וגם מול איומים קשים יותר (OVER KILL) ובודק במקביל גם אלטרנטיבות למצב בו השיטה הזו לא תעבוד. הדבר הזה נעשה, עפ" מקורות זרים, כבר בשל"ג (שיבוש תקשורת בין מטוסים ובקרה) - מה שגרם למטוסים לטוס "עיוורים" ללא הכוונה (תוצאה של הגישה סובייטית להפעלת כוח אווירי) ולכשל טוטאלי, מבחינתם, בהיבט הפעלת הכוח.

האם לא ימצא לכך מענה בסיבוב הבא? שאלה טובה.

סוריה הגיבה במעבר לנשק טילי. האם יש לנו מענה אפשטיבי או שעדיין אנחנו שבויים בקונספציה שאינה?

גם מכאן לא הייתי מסיק ישר ש"מטוסים זה פאסה"...
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #112  
ישן 10-10-2010, 08:33
  Fox450 Fox450 אינו מחובר  
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,976
בתגובה להודעה מספר 111 שנכתבה על ידי NehemiaG שמתחילה ב "תש"ת היא פעולה עם יעילות..."

כמו שצחי כתב, תקיפת שדות תעופה יעילה רק אם היא חלק ממערכה אוירית כוללת להשמדת כוחו האווירי של האויב. הנזק העיקר שגרם "מוקד" לא היה השמדת שדות התעופה, אלא השמדת המטוסים שחנו בהם.
ביוה"כ כמעט ואי אפשר היה לפגוע במטוסים שחנו בדירים ולכן השפעת התקיפות על כוחו האווירי של היריב היתה מינימלית.
עובדה שב-17-18 באוקטובר, כשהמצרים הבינו את ה"ברוך" בחזית שלהם, לא היתה להם שום בעיה להעלות גלי תקיפה אל איזור הצליחה.

הדיון על פגיעה במסלולים, מבנים וכו' הוא אם כן שולי לפגיעה במטוסים. גם בויטנאם, כאשר האמריקאים תקפו בסיסי מיגים עם ארמדות שלמות, התוצאה היתה שיתוק זמני בלבד, כי את הנזק ניתן היה לתקן ואת המטוסים ניתן היה להחזיר במהירות מאזורי הפיזור שלהם.
במלחמת המפרץ הראשונה, ההישג העיקרי של תקיפת השדות היתה פגיעה בדירים ובשוכניהם באמצעות חימוש מדוייק עם רש"ק חדירה, ולא התקיפות האביריות נוסח "מוקד" של הבריטים עם מפזרי פצצונות סופר-משוכללים.
_____________________________________
שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #114  
ישן 10-10-2010, 19:02
  Fox450 Fox450 אינו מחובר  
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,976
בתגובה להודעה מספר 113 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "ושוב, כפי שציינתי לעיל, אין..."

זו בדיוק הסיבה שיש לראות את התמונה הכוללת. אינני משוכנע כלל כי תקיפת שדות התעופה גרמה להסטה משמעותית של כוחות בדמות גיחות, אמצעי נ"מ וכדומה מעבר למה שבלאו הכי הוקצה לכך. כאמור, לאחר מטס הפתיחה עסקו חילות האויר הערביים בעיקר בהגנה וזאת ע"פ החלטה אסטרטגית. יוצא מכך שמעבר להעסקת מטוסי כוננות ופטרול הגנתי, שבלאו הכי עסקו בכך, תקיפת שדות התעופה לא מנעה כמות משמעותית של גיחות התקפיות.

הדבר המוזר הוא שגיחות "נגיחה" דעכו אחרי תקיפת טנטא השניה ב-15 לחודש - כלומר דוקא כשחילות האויר הערביים החלו לחזור. נכון אמנם שטייסת 119 תקפה את צלחיה בבוקר ה-18 לחודש, אבל התקיפה היתה בסיוע לתקיפת מערך הטילים של קנטרה והאפקט שלה היה מקומי ומוגבל. מכל מקום, תקיפת מערך קנטרה (בה אבדו שני מטוסים ואחד נפגע) הראתה שוב שהבעיה המרכזית של ח"א היו הטילים ולא שדות התעופה.

הייתי אם כן אף מרחיק לכת ואומר שתקיפת שדות התעופה מנעה מאיתנו לתקוף מטרות חשובות יותר.
_____________________________________
שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #136  
ישן 18-07-2011, 02:13
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,243
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "הגיחה האחרונה שלי במלחמת יוה"כ...ועוד"

מרתק. תודה ששיתפת
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #137  
ישן 18-07-2011, 11:33
  ninesouls ninesouls אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.01.03
הודעות: 1,580
בין "חלום בתכלת שחור" למציאות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "הגיחה האחרונה שלי במלחמת יוה"כ...ועוד"

יערי,
ראשית, אני מצטרף לכל המודים על השיתוף בסיפור המרתק.

שנית, קראתי לפני שנים את ספרו של ספקטור "חלום בתכלת שחור" ןהןא עשה עלי רושם עז. כיוון שאתה שירתת בטייסת הזו במלחמה, אולי תוכל לספר עד כמה התאור דומה למציאות. אני לא מתכוון לדמויות בספר - אני משער שאתה וחבריך קראתם, או ניסיתם לפחות לקרוא, את הספר כרומן מפתח ולזהות כל דמות, אבל זה נראה לי פחות חשוב לפורום. אני מתכוון בעיקר לתאור של התנהלות הטייסת במהלך מלחמה עם כל הדילמות הפיקודיות שמתוארות שם: המאבק המתמשך נגד הנטיה של הטייסים להיסחף לקרבות אוויר במקום להתמקד במשימות שהוטלו עליהם (כולל הסצינה שבה הוא "מדיח" את עצמו מן הטייסת על פעולה כזו); החיפוש המתמיד אחרי "קומקומים", גורמי סכנה שניתן לחזות אותם מראש מעבר לאויב עצמו; המאבק נגד דרגי הפיקוד הבכירים יותר על עצמאותה של הטייסת בבחירת שיטות הפעולה, וכן הלאה. עד כמה הדברים משקפים את מה שהתרחש בפועל?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #140  
ישן 23-07-2011, 00:28
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 137 שנכתבה על ידי ninesouls שמתחילה ב "בין "חלום בתכלת שחור" למציאות"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ninesouls
יערי,
ראשית, אני מצטרף לכל המודים על השיתוף בסיפור המרתק.

שנית, קראתי לפני שנים את ספרו של ספקטור "חלום בתכלת שחור" ןהןא עשה עלי רושם עז. כיוון שאתה שירתת בטייסת הזו במלחמה, אולי תוכל לספר עד כמה התאור דומה למציאות. אני לא מתכוון לדמויות בספר - אני משער שאתה וחבריך קראתם, או ניסיתם לפחות לקרוא, את הספר כרומן מפתח ולזהות כל דמות, אבל זה נראה לי פחות חשוב לפורום. אני מתכוון בעיקר לתאור של התנהלות הטייסת במהלך מלחמה עם כל הדילמות הפיקודיות שמתוארות שם: המאבק המתמשך נגד הנטיה של הטייסים להיסחף לקרבות אוויר במקום להתמקד במשימות שהוטלו עליהם (כולל הסצינה שבה הוא "מדיח" את עצמו מן הטייסת על פעולה כזו); החיפוש המתמיד אחרי "קומקומים", גורמי סכנה שניתן לחזות אותם מראש מעבר לאויב עצמו; המאבק נגד דרגי הפיקוד הבכירים יותר על עצמאותה של הטייסת בבחירת שיטות הפעולה, וכן הלאה. עד כמה הדברים משקפים את מה שהתרחש בפועל?

הערה: זה עתה חזרתי מחו"ל ולכן התשובה המאוחרת.
את הספר קראתי מזמן ואינני זוכר את כל המקרים המתוארים בו.
"בגדול" - מרביתם של התאורים מדוייק. עד כמה שזכור לי, פה ושם (מיעוט מבוטל) ישנם אירועים שלא קרו בטייסת אלא בטייסות אחיות (במיוחד אירועי פחדים שגרמו לאי השתתפות חלק מהאנשים בגיחות מסוכנות במיוחד. דבר צפוי כאשר ישנם נופלים בקרב הצוותים. בטייסת "הזנב הכתום" ייתכן שהיו אירועים מינוריים, אם בכלל). למרות שהספר ברובו מתאר אירועים שקרו במציאות (עמודים 71 עד 76 מתארים את האירוע שעליו סיפרתי באשכול הנוכחי), ההתייחסות אליו הינה כאל יצירה ספרותית ולכן יכול היה ספקטור לתת דרור גם למחשבות ואירועים נוספים כיד דמיונו הפורה.
כפי שענה לך קודמי, הדוגמאות שהבאת אכן קרו בפועל.
ואגב, לאחרונה יצא לאור סיפרו של רן גורן "ורטיגו". שם יותר מעניין ויותר קשה לעשות השוואות עם דברים שקרו במלחמה במציאות.

נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 23-07-2011 בשעה 00:32.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #143  
ישן 29-10-2011, 22:30
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
בתגובה להודעה מספר 142 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "זה ממש מעניין אני לא קישרתי..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי strong1
בספרו של עפר דרורי "פלוגה י' בסופה" מסופר על כמה חברה מפלוגת החרמ"ש הסדירה הנ"ל שסופחו עוד לפני המלחמה לגף החילוץ ברפידים (יחידה 669 הוקמה כזכור רק אחרי המלחמה) וכך נטלו חלק בגיחות חילוץ רבות במהלך המלחמה. בעמודים 114-115 מסופר על גיחת חילוץ שכזו שבוצעה על ידי מסוק בל-205 ב 11 לאוקטובר 1973, במסגרתה חולץ איש צוות אחד ממימי מפרץ סואץ ושני מהחוף הישראלי. לדעתי בגלל הפרטים הדומים בשני הסיפורים (למשל הורדת צוללן למים, פציעתם של שני אנשי הצוות ועוד) יתכן שבספר נפלה טעות בתאריך ושאכן מדובר בחילוץ של יערי וגילוץ יומיים קודם לכן.

ציטוט:
במקור נכתב על ידי offerd
זה ממש מעניין אני לא קישרתי בין הארועים.
בהחלט יתכן שיש טעות המבוססת על זכרון לא מושלם של צוות החילוץ שראיינתי לאחר שלושים שנה ויותר.
אם יערי ירצה ונהיה בטוחים שמדובר על אותו חילוץ (מומחים לנושא אנא וודאו שלא היה סיפור דומה יומיים לאחר מכן) אשמח ליזום מפגש מחודש בין המחלצים למחולצים לפחות לצוות הלוחמים. לאנשי השייטת אין לי קשר.

קשה לי להעריך באיזה חילוץ מדובר לפני שאראה את הדפים הנ"ל. האם מישהו מכם יכול לסרוק?
גילוץ ואני חולצנו ע"י מסוק יסעור. הקברניט היה קסן.
במידה ומדובר בצוות הלוחמים שחילץ אותנו - כמובן שאשמח להיפגש.
בהזדמנות זו, הנה דברים שנשא קסן (לאחר גילוץ) בהרצאה על האירוע:
"באותו שלב עמדתי בכוננות לחילוץ טייסים נוטשים, פחות או יותר באיזור הזה (כנראה מצביע על איזור הפטרול במפת האיזור).
לא ידענו היכן נמצא האוייב. ידענו שכוחותינו נלחמים על הציר הזה. באנו מאיזור רפידים, משייטים באוויר, מאזינים למכשירי הקשר ומחפשים...

וזה השלב שאנחנו מקבלים הודעה שמישהו נטש. לא ברור איפה, באיזור הזה, יחסית קרוב לעיר סואץ. יש שם מעיינות שקוראים להן "עין מוסא" כי פעם חשבו שאחרי חציית הים, משה הלך לשתות שם מים, אבל אלו מעיינות חמים.

אנחנו מתחילים לנוע לכיוון איזור הנטישה כשבעצם אין בידינו פרטים נוספים פרט לעובדה שהיתה נטישה.

בהתחלה טסנו גבוה. די מהר, יחסית, ירדנו לגובה נמוך כי ידענו שאנחנו נכנסים לתחום השליטה של המצרים. אנחנו לא היינו בטוחים שאנחנו יכולים לטוס בגובה רב מבלי להיפגע מכל הטילים שנשארו באותה תקופה עדיין פעילים באיזור.

בשלב יחסית מאוחר אנחנו מצליחים להקים קשר עם הנווט של גילוץ. הוא נטש במים באיזור הזה והוא מודיע לנו שהוא נמצא במים ושהוא פצוע. שיש לו בעיה עם היד.

אנחנו היינו עם רופא, חובש וצוות של לוחמים בתוך ההליקופטר. הורדנו את אחד הלוחמים שידע לשחות וגם לבש בגדים מתאימים. הורדנו אותו בקרבת הנווט שהיה במים והתרחקנו כדי לאפשר ללוחם לארגן ולאסוף את הנווט בצורה כזו שאנחנו נוריד לו את המנוף והוא יוכל לעלות ולא להיפגע בגלל הפציעה שהיתה לו.

לקח ללוחם די הרבה זמן להכין אותו. לא ברור לי למה. בינתיים אנחנו מרחפים עם הפנים לכוון האוייב ומנסים לראות "מתי תגיע הרעה", כמו שאנו אומרים. מתי יבוא איזה מטוס וינסה לפגוע בנו באמצע החילוץ.

בתום החילוץ של הנווט נודע לנו שיש לנו עוד טייס ואנחנו מתחילים לחפש את גילוץ.

גילוץ שכב ואת מכשיר הקשר שלו הוא הצליח לפתוח ולהעמיד בצורה ארעית יחסית ואנחנו לא מצליחים להקים איתו קשר.

אנחנו מתחילים לחפש. בהתחלה חשבנו שאולי הוא יותר בתוך הים. עשינו כמה סיבובים בתוך הים. לא מצאנו. בסוף התחלנו לעלות על היבשה, כשאנו ממש "מגרדים" את פני הקרקע. עם ההליקופטר זה הרבה יותר נמוך מתמונת הפנטום שראיתם שגילוץ השוויץ בגובה הנמוך שלו. אצלנו, האנטנות של הטנקים מפריעים לנו בטיסה הנמוכה. מאוד נמוך כדי שלא יגלו אותנו.

באיזשהו שלב אנחנו שומעים איזשהו צפצוף דקיק כזה מהמכשיר של גילוץ. התקרבנו ומצאנו טייס שוכב באמצע איזה גבעה שטוחה, שוכב על הגב, לא זז. לידו, יחסית קרוב, היה המצנח שלו.

כשבאנו בהקפה הראשונה לא הצלחנו לעצור כי בעת הריחוף הרוח של ההליקופטר העלתה את המצנח לאוויר והמצנח עלה לכיוון הרוטור ולכן ברחנו. בגישה השניה נחתנו טיפה יותר רחוק. הרופא והחובש הלכו, אספו אותו ישר לאלונקה וטסנו לרפידים. שם השארנו אותם לטיפול רפואי כי ברפידים היה בית חולים מאוד יעיל"
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #163  
ישן 19-02-2012, 22:15
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
איתור לוחמים שהשתתפו בחילוץ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "הגיחה האחרונה שלי במלחמת יוה"כ...ועוד"

בנסיונות לאתר את כל משתתפי החילוץ קיבלתי לאחרונה את הרשימה של אנשי הצוות של טייסת היסעור (118) שהשתתפו בחילוץ ואת תיעוד החילוץ בגיחה:
אלי קסן
עודד שאנני
ברוך בר-שלום (בורקה)
מרקו


להלן תיעוד החילוץ:
"יצאנו ב-06:50 לפטרול מעל ראס-סודר. לאחר כ-10 דקות נשמע פתאום קריאה על 199 של "מיטה 1" ונאמר שנטשו ליד ראס-סודר. מיד עליתי על הקשר והתחלתי לטוס צפונה בהתאם לדיווחים של "מיטה 1". הצלחתי להקים קשר ולפי בקשת הניצול הם עברו למשואה.
התחלתי חילוץ בים של הנווט שדיווח על יד שבורה וביקש שיורידו אדם לעזור לו לרדת מהסירה. תוך כדי חילוץ הנווט נאמר לי לבדוק עוד פעם, כי יש שני טייסים. תוך כדי חילוץ בים התקבלה קליטת משואה חלשה. הלכנו אליה ומצאנו את הטייס. נחתי קצת קרוב אליו ומצנחו עלה לאויר. התרחקתי ונחתתי לידו. הלכו לאסוף אותו. הבאתי אותם פצועים קל לרפידים.
הניצולים - גילוץ - יערי מט. 107".


וכעת לשאלות:
בחיפוש באינטרנט הגעתי לאשכול מהפורום שבו צויין המכונאי המוטס כך: "מבין המכונאים המוטסים: ברוך (בורקה) בר-שלום ז"ל"
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...987#post2105275
האם אכן זה המצב? (מקווה ש OINT יכול לענות. כנראה לא קיבל את ההודעה הפרטית ששלחתי).
מה השם המלא של ברקו?

עדיין בהליכי איתור של הרופא והחובש. כאשר הכל יושלם יתקיים מפגש (מרגש...).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #166  
ישן 20-02-2012, 09:36
  OINT OINT אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.01.06
הודעות: 398
ייתכן שהכוונה היא לאפי מרקו?
בתגובה להודעה מספר 165 שנכתבה על ידי yaari שמתחילה ב "תודה על העדכון. אנסה ליצור..."

אאל"ט אפי מרקו היה מכונאי מוטס צעיר ב-118 ביום כיפור וסיים את שירותו הטיסתי בטייסת 114 לפני מספר שנים בדרגת סא"ל. סביר שהיו שני מכונאים מוטסים בגיחה הנ"ל.

אבי ז"ל, ברוך (בורקה) בר-שלום היה המכונאי המוטס הבכיר בגיחת החילוץ של יערי וגילוץ.
בלוג-בוק שלו מופיעות שלוש גיחות עם קסן ב-9.10.73. שתיים מהן לחילוץ ופינוי נפגעים, כאשר הארוכה מבין השתיים נמשכה 13:50 שעות (!) - כנראה שזו הגיחה שבמהלכה בוצע החילוץ המדובר. (החילוץ בוצע כנראה ביסעור מס' 67 - למתעניינים בפרטי הטריוויה.)

אני מצרף תמונה של אבי שצולמה במהלך המלחמה בשדה פאיד, בו היתה פריסה קבועה של טייסת 118 במהלך המלחמה (כמו גם של טייסות נוספות, למשל 124).
אבי הוא השמאלי בתמונה ולבוש שכפ"ץ (לא יודע מי הוא המצולם הימני).

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #173  
ישן 05-03-2012, 09:08
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,991
יממה בחיי צוות יסעור במלחמת יוה"כ
בתגובה להודעה מספר 172 שנכתבה על ידי OINT שמתחילה ב "למען הסר ספק - היסעור בתמונה הוא לא זה שבאמצעותו בוצע החילוץ"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי OINT
מס' היסעור (67) נלקח מן הלוג-בוק (המודפס והרשמי) של אבי כך שזה המקור האמין ביותר (כרגע) למספר. מאידך, בבדיקה נוספת היתה גיחה נוספת שבוצעה באותו היום (עם קסן) על יסעור 64, ואין אף גיחה נוספת שהוא ביצע במלחמה על מסוק 67, כך שיתכן שהיתה טעות דפוס בלוג-בוק והספרה 4 הוחלפה עם 7.
לא שזה נורא קריטי (אלא אם כן רוצים להזמין גם את היסעור עצמו למפגש ), אבל למען הדיוק ההיסטורי אפשר לנסות להצליב את המידע עם הלוג-בוקים של קסן\אפי מרקו\...


ההצלבה בוצעה. קיבלתי את תגובתו של עודד שאנני (שהטיס את המסוק יחד עם הקברניט קסן) ובהזדמנות זו אפשר לקרוא על יממה מרתקת שעברה על הצוות:

"הרישומים כפי שמופיעים במחשב חיל האויר אינם מדויקים. איחדו שם זמנים וגיחות לגיחה אחת מאחר וחלק מהגיחות נעשו מבסיסי פריסה ולא מתל נוף שם נעשה הרישום שנישלח למטה חיל אויר. גם לי היו דפי מחשב אלו ולכן אני יודע בודאות שחלק מהרישומים לא היו נכונים. לכן רשום לנו באותו יום כ - 13 שעות טיסה.
מה שרשום אצלי ידנית בספר טיסות שלי הוא כך:

עשינו 4 גיחות ובכלם היינו הצוות קסן - שאנני - בורקה - מרקו.

1. בלילה בין 8-9/10 ירדנו לרפידים עם מטוס 57 ובערך בפיינל שמענו על הנטישה של דביר ובן שוע מט. 69. ביקשנו אישור לחלץ אותם מכוון שכניראה היינו היחידים שקלטנו אותם. קיבלנו אישור, אספנו ברפידים צוות רפואי ויצאנו לדרך. עוד לפני שהגענו אליהם, אך בקשר איתם, נאמר לנו ע"י הבקר להפסיק משימה ולחזור מיד. השבנו שאנו בקשר עם הטייסים ובקרבתם ונאסוף אותם קודם כל. ראינו את תנועת המצרים באיזור שגם מחפשים אותם. קיבלנו אישור להמשיך אך לעשות זאת מהר והכי נמוך שאנחנו יכולים. זיהינו אותם בקצה דיונה ובשלב הנחיתה הסופי הם עפו מראש הדיונה למטה ואנחנו כמעט אחריהם כאשר גלגל אחד נגע בדיונה והשני באויר המשיך למטה וגלגל לנו את המסוק. השתלטנו עליו ונחתנו לידם למטה ואספנו אותם לרפידים בטיסה בגובה 50 רגל. (קסן, אתה אמרת שהאנטנות של הטנקים הפריעו לנו) זמן הטיסה היה 2:50 כולל הירידה מתל נוף לרפידים.

2. למחרת 9/10 על הבוקר יצאנו לפטרול לחילוץ לטובת משימות התקיפה בהם גילוץ ויערי לקחו חלק, עם מטוס מס' 61 עם צוות רפואי ואבטחה. במהלך הפיטרול באיזור רס סודר קיבלנו את הקריאה לחלץ את גילוץ ויערי והסיפור ידוע. חילצנו אותם ברס מסלה. זמן הטיסה 1:50 .

3. יותר מאוחר באותו יום הוזנקנו לחלץ בל שנפגע במרדף שעשו אחרי קומנדו מצרי. המסוק היה על חוף הים ברס מלעב שם בעודינו מחכים לידו שיארזו אותו למתלה מטען הגיחו 3 מטוסי סקייהוק ועשו עלינו יעף צליפה , כניראה חשבו שאנחנו מסוק מצרי עם אנשי קומנדו אותם כנראה חיפשו. השניים הראשונים ירו עלינו תוך שאנחנו ממריאים במהירות מולם כדי לא להיות נייחים. השלישי כבר לא ירה כנראה זיהה אותנו והשלישיה נעלמה. לא הצלחנו לברר יותר מאוחר מי היה המבנה הזה. את הבל חילצנו במתלה מטען לרפידים. זמן הטיסה היה 2:30 .

4. בערב הוזנקנו לחלץ פצועים מטסה והמתלה גם במטוס מס' 67 ופינינו אותם לרפידים. זמן הטיסה 1:55 .

למחרת 10/10 חזרנו עם מטוס מס' 64 לתל נוף.

כניראה בגלל הרישום הלא מדויק של איחוד זמנים וטיסות היו בסופו של דבר מספרי מטוס וזמנים לא מדויקים. הפירוט שלי למעלה מדויק כאמור לפי הרישום שלי. המסוק בחילוץ של גילוץ ויערי היה מס' 61."

עוד על החילוץ של דביר ובן שוע ניתן לקרוא בכתבה על בן שוע ז"ל בגליון 166 של ביטאון ח"א מאוק' 1988 http://www.fisherlibrary.co.il/BITEONIM/166.pdf

קישורים לסריקת מסך של הכתבה:

https://2012-uploaded.fresh.co.il/2...05/31149463.jpg

https://2012-uploaded.fresh.co.il/2...05/38949033.jpg

https://2012-uploaded.fresh.co.il/2...05/62034689.jpg

נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 05-03-2012 בשעה 09:10.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #180  
ישן 22-02-2012, 20:37
  OINT OINT אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.01.06
הודעות: 398
תמונה אחת של שני המכונאים המוטסים בחילוץ של גילוץ-יערי
בתגובה להודעה מספר 179 שנכתבה על ידי OINT שמתחילה ב "יד הגורל גרמה לכך שאבי ז"ל נספה בתאונת דרכים יומיים לאחר התרסקות מסוק 57"

באוספו של אבי מצאתי את התמונה הבאה בה מופיעים גם אפי מרקו וגם אבי, בורקה ז"ל.
התמונה צולמה בשנת 1983 במפעל ציקלון שבכרמיאל בעת טקס מסירת אחד משני מסוקי היסעור "האוסטרים" (מסוק 665 במקרה זה), לטייסת 118.

אפי מרקו (המופיע שלישי מימין ולבוש סרבל כהה), הגיע לאירוע כחלק מצוות האוויר שהטיס את המסוק מן המפעל אל הטייסת.
בורקה ז"ל, (שישי מימין בתמונה לבוש מדי דקרון, מוסתר מעט), ששירת כראש מדור במטה החיל באותה עת, ליווה את מבצע הבאת זוג המסוקים מטעם להק ציוד.
עוד מופיע בתמונה סא"ל (לימים תא"ל), מוטי רגב שהיה מפקד טייסת 118 באותה תקופה (שני מימין).

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 04:54

הדף נוצר ב 2.23 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2019 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר