24-11-2009, 10:58
|
|
|
חבר מתאריך: 14.11.09
הודעות: 175
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קרן-אור
נתונים עד 2005
ועד 2007
תתפלא, אבל חלק גדול מהאמל"ח נמצא- סה"כ הגנבים הם לרוב חיילי חובה שלא בקיאים מדי בעבריינות.
|
1. תודה.
2. ברשותך, אני מעלה את החלק הרלוונטי:
ציטוט:
גם עבירות הנשק המסורתיות עדיין לא נעלמו ממפת הפשיעה בירוק. אולם דווקא כאן, חוקרי מצ"ח הם אנשי בשורות. רק 145 כלי נשק נגנבו השנה, לעומת 259 בשנת 2006 - ירידה משמעותית של למעלה מ-40 אחוזים. 68 אחוזים מכלי הנשק אותרו והוחזרו לצה"ל. הנתונים המעודדים הם תוצאה ישירה של צמצום מספר המחזיקים בנשק מחוץ לבסיסי צה"ל, תהליך צה"לי גורף שהחל בעקבות נתונים מדאיגים שהציגה מצ"ח לפני למעלה משנה. "לפני שנתיים נגנבו 108 כלי נשק מבתים, בשנה שעברה המספר ירד ל-80, היום הוא עומד על 59 בלבד", מספר אל"ם אוחנה. "עם זאת, הביקוש בשוק הפלילי לנשק עדיין גבוה מאוד - אם-16 מקוצר יכול לעלות בין 15 ל-20 אלף שקלים, אם-16 ארוך נע בין 12 ל-17 אלף שקלים, ורימון רסס שווה כמה מאות שקלים טובים".
מה הסיכוי של נשק גנוב להגיע לידיים עוינות?
"נשק תמיד יוזמן. הוא לא יישאר אצל הגנב הרבה זמן, הוא יתחיל להתגלגל, ויש סיכוי טוב שמהידיים הפליליות הוא יעבור לידיים עוינות. לפעמים, הגנב מעביר את הנשק ישירות לגורם עוין. במהלך השנה חשפנו כמה פרשיות של העברת תחמושת קליעים בהיקפים גדולים מאוד לגורמי פח"ע".
בהמשך מזכיר אוחנה גורם פח"עי לא פחות - אוהדי הספורט. האלימות במגרשים, שחצתה כמה קווים בעונת המשחקים הזו, הציבה את צה"ל, ספק האמל"ח הגדול של החוליגנים, בלבה של סערה ציבורית. "הרימון שנזרק בחודש שעבר (באצטדיון הכדורסל בחולון, וקטע אצבעותיו של מאבטח - נ"נ) דווקא לא היה צבאי, אבל אירועים כאלה אסור שיקרו, לא באצטדיוני כדורגל ולא בגן ציבורי".
כשאתה רואה בטלוויזיה חזיז המושלך למגרש, אתה מתחיל לדאוג מהביקורת שתגיע למחרת?
"יש ביקורת מוצדקת כלפי הצבא על הקלות הבלתי נסבלת שבהוצאת אמל"ח. בסוף תמיד ישנה השאלה איך הגיע רימון העשן לאוהד, והאצבע תופנה לכיוון הצבא. לכן נילחם בכך עד חורמה, וביחד עם הפרקליטות נפתח תיקים על כל דבר 'קטן'. תהיה החמרה בענישה - גם על רימון עשן, גם אם זה זיקוק לא נפיץ".
|
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...na/07/47/11.htm
"רק" 145, "רק" בשנה האחרונה.
אגב אותו קצין מצ"ח:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/940/138.html
נו שוין.
|