25-11-2009, 23:50
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,222
|
|
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "יתכן ובכרי הוא רק 'סמן שמאלי' אך רבים הם ההולכים בכיוון."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
הכעס שלי אינו כלפי קיומם של פסטיבל חיפה או הסינימטק התל אביבי אלא כלפי הקולנוע הישראלי שאני תופס אותם כמייצגים אותו.
כאשר אומנות רותמת עצמה למטרה פוליטית נקודתית ונתרמת חזרה בכבוד ובכסף מחוץ - היא כבר לא אומנות אלא תעמולה.
|
אנחנו יכולים להתוכח פה עד כלות הימים מתי אמנות הופכת לתעמולה והאמת, נידמה לי שאני מסוגל להתווכח על זה גם עם עצמי אבל על נקודה אחת אני בכל זאת רוצה לעמוד, זה לדעתי לגיטימי ואפילו הכרחי לאמנות לעסוק בפוליטיקה (למרות שאישית אני מעולם לא ערבתי את העניין שלי בפוליטיקה בעבודה האמנותית שלי שנוטה דווקה לכיוונים מתוקים ודי תמימים).
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
הסיבה בגינה סרטי ה'יורים+בוכים' אהובים כל כך על השופטים הארופאים היא שכך הם אוהבים לדמיין את היהודים היושבים בציון כיורים ללא סיבה וכבכיינים הראויים לעונשם. אני חושב שמגיע לצופה מעט יותר מדיון על מינון היורים-בוכים.
|
לדעתי אתה טועה פה מכיוון שהחיבה לסרטי "יורים ובוכים" לא בלעדית לסרטים ישראלים. מתי בפעם האחרונה ראית סרט מערבי שעסק במלחמה מבלי לבכות או לבקר?
צייד הצבאים, אפוקליפסה עכשיו, נתיב התהילה, פול מטאל ג'אקט, להציל את טוראי ראיין, הקו האדום הדק, הגשר על נהר קוואי, פלאטון, אף אחד מהסרטים הללו אינו עוסק בישראל וכולם בכיניים למדי.
זה נובע מהתפישה (הנכונה לדעתי) שללא קשר לנסיבות מלחמה היא טרגדיה ושבריא יותר להדגיש את הכאב מאשר את ההרואיות שבה.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
אפשר היה ליצור סרטים דרמטים על משפחת מתיישבים אמיצה המתיישבת בלב השומרון ועומדת בהתנכלויות בלתי פוסקות של הערבים, בפני עיוותי צדק של מערכות החוק ומשלמת קורבן בחיי אדם תוך העלאת שפע של דילמות אנושיות ורגעים סוחטי דמע.
|
יהיה קשה מאוד כיום ליצור סרט על חבורת מתיישבים אמריקאית בשלהי המאה התשע-עשרה הנאבקת על הישרדותה בערבה מבלי להתייחס לטרגדיה של האינדיאנים (רוצה לומר, שוב, הבעיה לא יחודית לישראל).
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
אפשר היה ליצור סרט על לבטיו של חייל הנאלץ לגרש את בני משפחתו מביתם ועל יסוריו לפני ואחרי ואולי גם על אהבתו לבת המקום.
|
האמת ישראלה, זה לעניות דעתי רעיון מצויין לסרט ואם זה יעשה כראוי סרט כזה ועוד איך יכול להצליח בפסטיבלים בינ"ל.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
אפשר היה ליצור סרט על ילד פלשתינאי הנופל בשבי תעמולת השנאה שעמו מטפטף לו והופך לרוצח קטן עד שהוא מבין כי הוא כלי בידי המערכת הפלשתינית המושחתת.
|
גם זה רעיון מצויין אבל! לא לישראלים. אם ישראלי יעשה סרט כזה זה ייחשב ובצדק לתעמולה ואפילו זולה למדי (תנסה לעבד את הרעיון שלך בגירסה ישראלית ותחשוב על עיבוד פלשתינאי). את הסרט הזה ראוי שיעשה במאי פלשתינאי (אמיץ מאוד שיאלץ לבקש מקלט מדיני בשוודיה וניתוח לשינוי הפנים).
פה המקום לציין שלמרות שלא ראיתי את וואלס הרי שדבר אחד שפולמן אמר הרשים אותי בהחלט. פולמן כשנישאל מדוע סרטו אינו מציג את זוית הראיה הערבית ענה (פחות או יותר מזכרון, אולי אני לא מדייק לחלוטין) שנכון שהסרט שלו מציג רק את זוית הראיה הישראלית ושהוא מודע לכך שיש גם זוית ערבית לסיפור אבל שזה לא התפקיד שלו להציג אותה והצגה כזו תהיה צבועה משהו. אחד המדדים לאיכות של עבודת אמנות היא רמת הכנות של היוצר (והנה לך התחלת הבידול בין אמנות לבין תעמולה או סתם אמנות מסחרית כמו כרזות ופרסומות) ובמדד הזה התשובה של פולמן מקבלת אצלי ציון גבוה.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
אפשר לעשות גם סתם סרטים על אהבה, קליטת עלייה, חברות במבחן , נעורים, פשע והומור. יתכן כי הסרטים הללו אפילו היו זוכים להצלחה גדולה יותר בקרב הקהל הישראלי אבל לא היה לתסריט שלהם סכוי לקבל סקירה ארוכה במדורי התרבות של וואלה או ליגוע בבלוטות הטעם של השופטים בברלין.
|
וזו ישראלה ב-ד-י-ו-ק הסיבה למה לא ראיתי אפילו את וואלס שכאיש אנימציה הייתי אמור לראות. בכל פעם ששואלים אותי אני נותן את אותה התשובה, שהישראלים בחיי היום יום לא מתעסקים כל הזמן ב"סכסוך" אלא חיים כמו כל אחד אחר, עם דאגות למשפחה ופרנסה וההנאות הקטנות והאכזבות שהחיים מספקים לכולנו בשפע ונמאס לי שכל יוצר ישראלי חייב לעסוק ב"סכסוך". אני הייתי רוצה לראות יותר סרטים שעוסקים בחיי היום יום של הישראלים ומציגים אותנו בדיוק כמו שאנחנו, לא כובשים אימתניים ולא עדת פילוסופים בכיינים אלא אנשים, לא פחות ולא יותר. האם לא בשביל זה הוקמה מדינת ישראל מלחתחילה?
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
מנהל פסטיבל או סינימטק שיקדם סרטים שכאלה או שהיה מעלה את מינון במעלה היה משלם מחיר כבד בבראנז'ה השלטת בתחום.
כל זמן שהארופאים ממנים - אן לי בעיה עם כך. אבל כשמצפים ממדינתי לממן את מכונת התעמולה המייצגת פחות מ3% מהציבור הישראלי - אני כועס.
|
זה קצת מים טובענים פה. אתה יכול להחליט שאתה לא נותן כסף לאומנות ואתה יכול להחליט שאתה כן נותן אבל רצוי מאוד שלא תחליט שאתה נותן אבל אומר לאמנים מה לעשות. זה יהיה קצת בבחינת גם לאכול את הדגים המסריחים, גם לקבל מכות וגם להיות מגורש מהעיר או, במילים אחרות, גם תשים כספי ציבור, גם תקבל סרטים מחורבנים וגם כולם יאשימו אותך בבזיון.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה
אני רואה את המיזם כנסיון להעביר את המשקל מעט לרגל השניה. יתכן מאוד שהסרטים בשלב הראשון יהיו דומים אבל אם בעל הבית יתחלף יתכן והרוח תנשוב גם לכיוונים אחרים. מותר לי ללכת לסרט ישראלי ולצחוק מלוא פי גם בלי פלשתינאי מקופח וגנרל ישראלי שמן ודכאוני באמצע. אני סבור כי זהו בדיוק גם מקור זעקת הקוזק הנגזל של וואללה.
הבעיה היחידה הינה שאלת המכרז ואם היה נערך כזה - קשה לי לחשוב שלמישהו היה נימוק אמיתי נגד זכיית גלובוס ואושרת
|
בשביל לקבל את מה שאתה רוצה אתה צריך לפנות לא למדינה אלא ליוצרים. אני מאמין שניתן גם לייצר אמנות פוליטית ימנית מוצלחת למרות שזה לא קל והתוצאה לא בהכרח תשביע את רצון כל אנשי הימין.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|