 |
04-12-2009, 22:50
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.11.01
הודעות: 5,463
|
|
|
היציאה שלי מהארון
כתבתי ולכן אקיים 
סיון ביקשה שארחיב קצת על היציאה שלי מהארון בגיל המאוחר שבו קיבלתי את עצמי. אז כמובן שיציאה מהארון אינו באמת דבר חד פעמי, ומעבר ליציאה הראשונה מהארון יש את הקבלה העצמית, ועוד יציאות מהארון... אז יש פה גם פירוט לא קטן על התהליך שעברתי עם הקבלה העצמית.
מי שקרא את מה שכתבתי באשכול ההיכרות, יכל לדלג על 4 הפסקאות הראשונות (copy & paste )
הרבה פעמים אומרים שאצל הומואים (ולהט"בים, באופן כללי) יש שלב של בלבול. הבלבול הוא לא במה שמרגישים. מה שמרגישים ברור מאד. הבלבול הוא בין מה שמרגישים למה שמצפים להרגיש. אז אצלי זה פשוט היה שידעתי מה אני מרגיש, והתכחשתי לזה. פשוט הדחקתי כל מחשבה וכל הרגשה שהתעוררה אצלי לגבי גברים. למעשה, במשך זמן רב מהחיים שלי החשבתי את עצמי לא-מיני (מי שלא נמשך לא לגברים ולא לנשים). את המשיכה לגברים הדחקתי, והמשיכה לנשים לא היתה קיימת באופן טבעי.
זה החזיק במשך די הרבה שנים. התגאיתי במשמעת עצמית אדירה, שרק היום אני מבין כמה משאבים נפשיים היא דרשה ממני.
גם כשהודיתי בפני עצמי שאני מרגיש משהו כלפי גברים, בשלבים מאוחרים יותר, המחשבות היו יותר בכיוון של "למה דווקא אני מרגיש את זה?". וגם אמרתי לעצמי שכל האנשים נמצאים על הסקאלה הזו בין הומו מוחלט לבין סטרייט מוחלט (ואף פעם לא ב"מוחלט" הזה), ובטח אמצא מתישהו את האשה ש"תעשה לי את זה". וכמובן שהמשכתי להלחם בכל מחשבה שקשורה למיניות גברית.
אלא שבמשך הזמן אני רואה חברים שלי, גם צעירים ממני, מתחתנים ומולידים ילדים. ולאט לאט התגבשה אצלי ההבנה שזה כנראה לא ישתנה. אף פעם לא ראיתי מישהי ש"עשתה לי את זה" (לא בסרטים, לא ברחוב ולא בשום מקום אחר). והבנתי שגם אם יש מישהי כזו, הסיכוי למצא אותה מאד קטן. וראיתי שכל מיני דברים שאני מנסה לא ממש עוזרים (וניסיתי כל מיני שטויות, שעליהן לא אפרט כאן, ולמזלי לא פגעו בי). כל זאת במקביל להתגבשות ההבנה שאין באמת סיבה רציונלית להתנגד לאהבה חד מינית.
היה לי מאד קשה עם ההבנה שזה לא ישתנה. אבל מכאן, מתחושת חוסר הברירה, הגיעה ההבנה שאני יכל להמשיך לחכות לניסים... או - כמה שזה נשמע קיטשי - פשוט להרשות לעצמי לאהוב.
ואז נפרץ הסכר.
ב- 20/5/2006 , כחודש לפני יום הולדתי ה- 29, פניתי אל ידיד, אדם שאני מאד מעריך, והדבר הראשון ששאלתי הוא "אפשר לשאול אותך משהו אישי, אבל משהו מאד מאד אישי (וכזה שאחרי אני אשאל את השאלה, זו לא שאלה שקל לתת לה תשובה מעורפלת)?”
ידעתי שלשאלה "אתה הומו?” קשה לענות אם לא רוצים לשקר.
הוא שאל מאיפה ידעתי, ואחרי שהסברתי לו...
[הקטע הבא לקוח מהלוג שלו של המסנג'ר]
אני: איך מתמודדים עם זה? :\
הוא: עם מה? עם להיות הומו?
אני: כן
הוא: המממ... מתמודדים. משתדלים לחיות כרגיל עד כמה שאפשר זו בסך הכל נטיה מינית. זה נכון שהיא משפיעה מאוד על החיים. אבל זה לא איזו הכרזת מוות.
אני: אתה הראשון ששומע את זה (ואני סומך עליך שלפחות בינתיים אתה תהיה האחרון) : אני בשלב שהתחלתי להבין (כן. בגילי. זה מצחיק אפילו אותי :\ ) שלא יעזור לי לנסות לעבוד על עצמי ושזה כנראה כבר לא ישתנה.
אני מניח שאני מרגיש שאתה היחיד שאני יכל לדבר איתו על זה (נ.ב. - אחרי השיחה אתה מוחק את ההיסטוריה, אם זה נשמר לך במסנג'ר )
(בינתיים זה כל מה שיש לי להגיד (וזה בא, מתברר, עם בחילה ענקית ופרצוף אדום למרות שלא רואים אותי))
הוא: זה בסדר, אני לגמרי מבין וכמובן שהייתי במצב שלך. אמנם זה הגיע לי מוקדם יותר. (בגיל 16 וחצי אמא שלי כבר ידעה והיה לי חבר ראשון).
אבל באמת, אין סיבה להיות בהיסטריה. ברור שאני לא אגיד לאף אחד. אבל אל תחשוב שאם מישהו יחשוב זה סוף העולם, אני הרגשתי פעם ככה בביה"ס והיום לדוגמה כשהגעתי ל[תפקיד נוכחי] הרגשתי הכי נוח עם זה בעולם והיה לי הרבה יותר קל לרכוש חברים. שכמובן אין להם בעיה עם זה. היום כמעט לאף אחד אין בעיה
בכל אופן, בכלל לא ניחשתי עליך. ממתי אתה מרגיש ככה?
אני: מבחינה עובדתית אף פעם לא נמשכתי לבנות. אבל עד עכשיו (וגם קצת עכשיו, אני לא בטוח שאני מסוגל להגיד "אני הומו") היה קשה לי להודות בפני עצמי.
מעולם לא ננכסתי באינטרנט, למשל, לאתרים שעוסקים בנושא (הקטע של הודאה בפני עצמי)... כמובן, כשהמוח לא בשליטה מלאה (אם אתה מבין למה אני מתכוון ) מאז ומעולם הגעתי לאתרים ה"נכונים"...
אני (אחרי חוסר תגובה לזמן מסויים): יותר מידי מידע בבת אחת?
הוא: זה לא יותר מדי מידע, זה מצחיק כמה שהכל מוכר. בסופו של דבר כולם עוברים תהליך דומה.
אבל האם העובדה שלא נמשכת מעולם לבנות אומרת שאתה כן נמשך לבנים?
אני: כן
מכאן השיחה עברה ל"מה הלאה?" וההלאה הזה היה בעיקר להתחיל לקרא. לקרא על הומואים, לקרא על מה שעובר עליהם, לקרא באתרים של הומואים על נושאים שקשורים להומואים, לקרא בלוגים של הומואים שעוברים את התהליך הזה של הקבלה העצמית, של גילוי העולם הזה שנפתח עכשיו גם בפני... או בקיצור, להתחיל ללמוד על מה שיעבור עלי בהמשך. להבין מה עכשיו. קבענו גם להפגש לשיחה לאחר זמן לא רב.
בשיחה הזו ביקשתי ממנו לספר על עצמו. הוא לא ציפה לזה (אני מנחש שהוא ציפה בעיקר לשאלות), אבל הוא סיפר על עצמו. הדברים שעברו עליו מאז שהבין מה הוא מרגיש, דברים שהוא למד, עשה... הוא היה מאד פתוח ומאד עזר. שאלתי אותו המון שאלות על הדברים שקראתי (הייתי חוזר מהעבודה וקורא במשך שעות. הייתי קורא ימים שלמים בסופ"ש. מה זה גיי-דאר? אוחצ'ה? איך פוגשים אנשים? ) והוא ענה, אישר והפריך דברים, ובאופן כללי עזר לי להבין...
האדם הבא שסיפרתי לו את הסוד שלי היה החבר הכי טוב שלי. באחד הבלוגים שקראתי, הזכיר מישהו שהחבר הכי טוב שלו נעלב שהוא לא סיפר לו בהתחלה. שהוא ציפה שישתף אותו. החלטתי שאצלי זה לא יקרה
אז באחת הפעמים שנפגשנו, ביקשתי ממנו ללכת למקום שבו אפשר לדבר יחסית בפרטיות, ושם סיפרתי. האמת היא שלא באמת חששתי שהוא לא ידבר איתי או משהו כזה. הוא אדם מאד ליברלי וידעתי את זה. אבל עדיין, זה לא היה פשוט. בשיחה איתו אמרתי בקול לראשונה את זוג המילים "אני הומו". הוא קיבל את זה ואמר לי שזה לא צריך להפריע לקשר בינינו. הוא סיפר לי גם שהיתה תקופה מסויימת שהוא חשד. היו לו גם הרבה שאלות, שהשתדלתי לענות על כולן.
במהלך הימים הבאים הוא שכנע אותי לספר על עצמי לבחור נוסף, ידיד משותף שלנו, הומו גם הוא. יחד איתו, יצאנו לעוד אחד מציוני הדרך החשובים שלי, והוא השיחה על דייטים, סקס, וכל שאר הדברים שהרגשתי צורך לוודא כל חמש דקות שהסטרייט מבינינו (החבר הכי טוב) לא מובך מהם 
כפי שכתבתי, לפני היציאה מהארון החשבתי את עצמי לאסקסואל (א-מיני: חסר כל משיכה מינית) בשל ההדחקה של המשיכה לגברים והעובדה שלא היתה קיימת, באופן טבעי, המשיכה לנשים. זה אומר שכל-כך לא התעניינתי בכל מה שקשור לזוגיות, שכאשר הרשיתי לעצמי סוף-סוף להרגיש, הייתי בעצם כמו ילד בן 13 שמגלה פתאום את המיניות. מבחינתי זו היתה חשיפה לעולם חדש ומוזר (וזר) לגמרי.
אז בשיחה הזו יצא לי לשאול לא מעט שאלות בסגנון של "מה זה דייט בכלל" ו"על מה מדברים בדייט". וכמובן, גם דברים עסיסיים יותר, שלא נזכיר כאן מטעמים אלו ואחרים 
אז אם הראשון היה ה"מדריך הרוחני" שלי בעולם החדש הזה, השני היה ה"מדריך ה... איך לקרא לזה... גשמי יותר"
מכירים את הסרטים המצויירים שרואים בהם את הדמות הראשית עם מלאך על כתף אחת ושטן על השני? אז ככה דמיינתי את זה
כמובן, במקרה הזה, שניהם היו לי לעזר רב. אחד שאלתי על קונדומים, ואת השני שאלתי על רגשות. שניהם פשוט השלימו אחד את השני בצורה מעולה (ולפעמים די מצחיקה) בלי בכלל לדעת
ומכאן, מהמקום הזה של הקבלה העצמית והידע, כבר יכלתי להתחיל ללכת בעצמי. אם זה למצא פורום באינטרנט עם אנשים שעברו, עוברים ויעברו דברים דומים לדברים שאני עברתי (עובר ויעבור ), אח"כ גופי סיוע נוספים. אם זה היציאה מהארון בפני המשפחה, עוד חברים, ובעבודה. חיפוש זוגיות...
כיום אני מחוץ לארון לחלוטין. אין לי שליטה על מי יודע ומי לא, ואני גם לא מרגיש צורך בשליטה הזו. אני פשוט חי. סוף-סוף, כמו כל אחד אחר
ולמי שלא נרדם בקריאה... בונוס: יש לי 8 הזמנות Google wave לחלק
מי שרוצה, שישלח בקשה בהודעה פרטית, יחד עם כתובת המייל שאליו הוא רוצה לקבל את ההזמנה
(מתנצל מראש על רמת הזמינות וזמן התגובה שלי בשבוע הבא. נסיעת עבודה לחו"ל)
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
