לילדים שגדלו בארץ בשנות החמישים, זכורות בוודאי עלילות "שמונה בעקבות אחד". שמונה ילדים חמודים ועשויים ללא חת בקיבוץ, הנלחמים במרגלגרמני שצנח והעביר ידיעות לשולחיו מפלסטינה. בקייץ, 1942 התקרבן כאמור הגרמניםבתנועת מלקחיים ענקית לארץ ישראל. מדרום, הגיעו חילות החלוץ של "קורפוס אפריקה" אלאל עלמיין, לא הרחק מאלכסנדריה לאחר נפילת טוברוק, המעוז האחרון של הבריטיםבקירנאיקה. בצפון, הגיעו הגרמנים אל לב הקווקאז, ולמרחק ריאלי בהחלט מגבולות איראן. פלסטינה, הייתה בהחלט יעד ל"תחנה הבאה" של התקדמותם, ובתור שכזו, נאסף עליה חומרמודיעיני בעיקר על ידי ה"אבווהר" שירות המודיעין של הוורמאכט בפיקודו של קנאריס. ביישוב היהודי, הייתה האווירה קשה , ועמה גם פחד מסוכנים ומרגלים גרמנים. סוכנים, שיגיעו מוצנחים או על כלי שייט ויאספו מידע או ינסו לפגוע בערפו של הצבא הבריטיהנסוג כשתתחיל האופנסיבה הגדולה בהמשך הדרך.
כמה כאלו, אכן חיו ופעלו כאן?
כיום קרוב ל 70 שנה לאחר אותן מאורעות, ידוע (לי לפחות) עלשלוש פרשיות כאלו. שתיים הסתיימו בלא כלום ועל השלישית - קים מעט מאד מידע.
בסתו 1944 , הוצנחו 5 צנחנים גרמנים ליד יריחו. שנייםמתוכם, פלסטינאים (אחד מהם, עלי חסן סאלמה, מנהיג כנופיות שנמלט במרד של 1936 , שעתיד להיהרג ליד ראש העיין במלחמת השיחרור. בנו, מאדריכלי הטבח במינכן חוסל ב 1979ע"י המוסד לאחר מצוד ארוך) ושלושת האטחרים גרמנים טמפלרים ילידי הארץ שהכירו אותההיטב וששלטו כנראה בערבית. לא ברור מה הייתה מטרת הכח: האם לאסוף מידע, או לנסותלחבל בבריטים על ידי סיוע לאוכלוסיה הערבית, או כפי שנטען להרעיל את מקורות המייםשל תל אביב ולזרוע בילבול רב בקרב האוכלוסיה המקומית. המבצע כולו כונה "אטלס" והואנכשל כמעט מראשיתו, לאחר הצלחה לא מוצלחת של ציוד שלמרבה המזל, הביאה להתפזרותארגזי מטבעות זהב, לא הרחק מיריחו (או ליתר דיוק, בין נבי מוסא ואכסניית השומרוניהטוב) לשמועות שיופצו בקרב הבדווים ובתגובה מהירה של הבריטים שתביא לאיתור שלהםלאחר מרדף למעצרם.
סיפור המרדף מופיע בספריו של העיתונאי חביב כנען ששירתבמשטרה הבריטית והכיר היטב את הנושא, וכן בספרם של מיכאל בר זוהר ואיתן הבר "המרדףאחרי הנסיך האדום".
פרישה שניה היא זו של פאול פקנהיים, יהודי ששוחרר בחורף 1941 ממחנה הריכוז "דכאו" והוצנח עם משדר כדי לרגל בפלסטינה. הוא נלכד כבר בלילה בוהוצנח, מדרום לחיפה. גם בתקופת השבי שלו, ניסה להעביר ממקום כליאתו בקהיר מסריםמוצפנים לשולחיו. רק מזל עיוור וחברת נעורים שפגש בירושלים במקרה הצליחה לשכנע אתהבריטים כי הוא יהודי , וחייו ניצלו. סיפורו מופיע בספרו של מיכאל בר זוהר " "מזימה".
הסוכן השלישי, לא נתפס ולא ידוע עליו דבר מלבד כינויו "מילטון".
מי שחשף אותו הוא העיתונאי והסופר גד שימרון בספרו "אהובתהטמפלר הגרמני" המבוסס בין היתר על מעט המידע שידוע עליו.
הספר, שראה אור לפני מספר חודשים קריא ומרתק, ובין דפיו מופיעות שתיים מבין שלושת הפרשיות האמורות.
הסימון הפנימי שלו אצל שולחיו הגרמנים לפי "תיאובלד" רשתהפצת המידע של האבווהר היה R-509 התיק האישי שלו נעלם מארכיוני הצבא הגמניבפרייבורג וכנראה הושמד.. . שמרון סבור, על פי המידע שמסר "מילטון" כי כנראה מדובר באחת מבין שלוש אפשרויות: סוכן ממוצא בורי (דרום אפריקני) שעוינותו לבריטים נעוצה 40 שנה קודם לכן, ב"מחנות הריכוז" שהקימו הבריטים בארצו, אפשרות אחרת כי מדובר בסוכן יהודי (יש התייחסויותליישוב היהודי ולהלכי רוח בו) או יווני (שלוש התייחסויות לצבא יוון החופשית)
בכל מקרה, אני מצרף שני מסמכים הנוגעים לנושא. האחד, כרוז של הגרמנים לאוכלוסיה הערבית הנושא את הכותרת "הגייס החמישי" והמזהיר את תושביה הערבים של פלסטינה (ומצרים) מפני צנחנים גרמנים, כותרת המשנה : "חיי האומה תלויים בערנותך" וכן "הכהו בחזהו!! (התייחסות לאויב.
המסמך השני הוא מסמך מודיעיני גרמני ובו שירטוטים (כנראה של מיכלי הדלק בבתי הזיקוק שבמפרץ חיפה שהוכן במטה ה"אבווהר" בהתאם לדיווחיו של מילטון.
אם יש למי מצוות המומחים של הפורום מידע כלשהו ישוכל לתרום משהו בהקשר לדמותו של הסוכן האמור, או סתם מידע נוסף על סוכנים גרמנים בפלסטינה במלחמת העולם השניה, זו בדיוק ההזדמנות להעשיר את כולנו..
אגב, לגרמנים היה ידע מודיעיני מצויין על היישוב העברי. כל הצנחנים שנשלחו מעבר לקווים הגרמנים (חנה סנשף אנציו סירני וכל השאר היו ידועים בשמותיהם, ותאריכי השיגור שלהם לגרמנים עוד מן רב בטרם המריאו למשימתם האחרונה. כך עולה ממחקרו של הד"ר טוביה פריהלנינג שפורסם לפני מספר שנים בספרו "חץ בערפל". מקורותיו של מידע זה כאמור, הם אולי הסוכנים העלומים שפעלו מטעמם בפלסטינה.
ראשי
צ'אט
06-12-2009, 07:42
מצב כלאיים
