בַּיְבַּרְס או אולי אתם מכירים אותו בשמו המלא: אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין בייברס אל-בונדוקדארי...
דמות לא מוכרת עם סיפור חיים מרתק שפעל כאן לפני 750 שנה ומעלליו ניכרים עד היום בנוף ארצנו. כולם מכירים את הורדוס - הבנאי הגדול אך לבייברס הייתה השפעה לא פחותה על הנוף. בניגוד להורדוס הוא אחראי יותר על מה שלא רואים מאשר על הנגלה לעין...

לכם אלי לא אחדש הרבה - ואולי כן..
כל הארה והערה תתקבל בברכה

שלכם
יואב

הכתבה המלאה:
http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE...object&sn=2_571

שאלה לדוברי הערבית. מה משמעות התואר אל בונדוקדארי?. בנדוקיה משמעותה רובה או תותח, האם יש כאן רמז לשימוש שעשה ביברס בחמרי נפץ ותותחים?.

וגם בועטת, בדמות שחקן הפועל תל אביב, ביברס נאתכו. נאתכו הוא צ'רקסי, ומעניין למה הוריו בחרו בשם הזה, ואם הוא נפוץ בקרב העדה הקטנה.

בדיקה מילונית (בעזרת מילונו מאיר העיניים של שרוני) של מילת המקור "בונדוק" בעברבית העלתה תוצאות מעניינות.

במקור המילה היא "אגוז אילסר". (כן, עד היום בחנויות הפיצוחים הבקשה ל"בונדוק" תיענה בדרך כלל בתגובה מבינה..).
בגלל צורתם של הכדורים בתחילת עידן אבק השריפה כונו אף הם בשם "בונדוק" בגלל דמיונם לאגוז האמור. מכאן, קצרה הדרך ל"בונדוקיה" - דהיינו רובה, וכל ההטיות האפשריות בעקבות זאת. מכיוון שכפי הנראה, ונציה הייתה נמל מוצא לשיווק ה"בונדוק" כונתה אף היא בשם "בונדוק" ומכאן השם של המטבע המקומי הפלורין הוונציאני "בונדוקי". (אגב, דבר דומה קרה גם לפורטוגאל ששמה, הוענק בערבית לתפוזים שמקור השיווק הראשוני שלהם היה שם...)בעקבות המטבע, המשיך השם וחבר גם לסתם זהב טהור שנקרא אף הוא "בונדוקי".
מכאן כנראה - (זו כבר סברה אישית שלי, לא מופיע במילון) הוא המשיך בשפה המדוברת ל"ממזר" שמכונה אף הוא "בונדוק", אולי בדומה ל"תכשיט" העברי, שגם הוא גלש מעולם התכשיטנות לעולם הבעות הדעה על התנהגות אנושית... )

בכל מקרה, לצערי לא הצלחתי להבין את הקשר שבין כינויו של ביברס לבין ה"בונדוק" וגרורותיו..

המאמר מקתדרא שמביא את נוסח הכתובת מעל "קבר רבן גמליאל" אותו בנה בביקרס ב 1274 , יכול אולי לספק רמז לכינויו של ביברס.

בכתובת מצויין בין יתר תאריו המלכותיים של הסולטאן גם הכינוןי הציורי "רכן אל דוניא ואל דין" עמוד החול והקדושה". האם ייתכן כי איכשהו השתבש השם הזה עם השנים ל"בונדוקדארי"?

ואין ביניהם זהות או שיבוש. רוכן אל דוניא ואל דין הוא כינוי מלכותי-דתי שניתן גם לשליטים נוספים.
הכינוי אל בונדוקדארי מעניין ביותר ונדרשתי לשיחה עם מלומדת מהמגזר שבקיאה בחומר. לדבריה, זהו סימון שייכות, מאחר שבייברס היה ממלוכ, דהיינו עבד שבוי שמלכתחילה היתה עליו בעלות של שליט, וזהו כינויו של האמיר עלא אלדין אל בונדוקדארי. אותו אמיר העביר את בייברס לבעלות נג'ם אלדין איוב ששחרר אותו לאחר זמן. לגבי המשמעות, יש להבין ששימוש באבק-שריפה (אבק שריפה שחור, בלבד, לא חומר נפץ) כנשק היה חידוש באותה תקופה. אין מה לדבר כלל על רובים כי אלו הופיעו רק לאחר שנת 1400 וגם זה רק במערב אירופה. המזה"ת "זכה" לראות אותם רק בעוד קרוב למאה שנים. גם תותחים עדיין לא היו - התותח המתועד הראשון הוא כנראה ממש מסוף המאה ה-13 ונמצא בסין. במערב התיעוד הראשון של תותח הוא משנת 1317, כלים בודדים, מגושמים ולא יעילים שהיו בחזקת בתי מלוכה בלבד.
הממלוכים מיהרו לאמץ את השימוש באבש"ר לאחר מצור דמשק בידי המונגולים (1282), שם השתמשו בחיצי-אש - מעין רקטות פרימיטיביות אך יעילות.
אגב, בייברס היה קיפצ'אקי, קבוצה אתנית מצפון הים השחור. הקיפצ'אקים חולקים מאפיינים אתניים עם עוד קבוצות מהקווקז וביניהן הצ'רקסים.

בונדוקייה, לאחר בדיקה מעמיקה, משמעו כל נשק יורה קלעים - לא רק תותח אלא גם מעוט - מטיל אבנים (או מיכלי אש יוונית, זפת רותחת וכו'). המעוטים היו מקובלים מאד בלחימה הארצישראלית של אותה תקופה, בכל הצדדים. תוספת התואר "ארי" שיצרה את בונדוקדארי מקורה בשפה לא ערבית, מתורכית או פארסי.

עוד הטיה של הבונדוק: ההכלאה בין הציפורים: קנרי וחוחית. ה"תוצרת" מכונה בונדוק

אני מניח שיואב התכוון לומר שביברס היה ההורס הגדול של אדריכלות א"י, ובערך אותה כמות מבנים שהורדוס בנה, ביברס הרס. כמובן שזה נכון בהתייחס למצודות צלבניות, שביברס יצא מגדרו על מנת להרוס, והשקיע בכך לא מעט מאמצים.
אלא שהוא גם שיפץ לא מעט מבנים (קלעת נמרוד, גשר ג'ינדאס, ועוד) וגם בנה. ככל שידוע לי - קבר רבן שמעון בן גמליאל ביבנה הוא במידה רבה פרי עמלו של ביברס, למרות שגם שם יש איזה שהם שרידים צלבניים.
מצאתי ברשת מאמר מרתק של חנה טרגן על האדריכלות המאפיינת את ביברס, ואת הסיבות להיווצרותה. מומלץ.
ראו:
http://www.yavnecity.co.il/targan.pdf