מיהו מהגר

חברי הכנסת זחאלקה וטיבי חוזרים שוב ושוב על הטענה כי היהודים מהגרים בארץ ישראל. אסף וול מזכיר להם כמה עובדות

צפיתי השבוע בראיון שהעניק ח"כ זחאלקה לדן מרגלית בתוכנית "ערב חדש". זחאלקה, בעודו מפליג בסיפוריו, טען
לגבי אהוד ברק כי "הוא שומע מוזיקה קלאסית והוא רצח ילדים, 1400 ילדים..." . סוגיית המוזיקה הקלאסית
הטרידה במיוחד את זחאלקה והוא חזר עליה מספר פעמים.

אך לא לחידת הסימפוניות להן האזין ברק ברצוני להידרש, גם לא לשאלה המקצועית האם היה ראוי לדן מרגלית להגרר
לעימות קולני (שבדיעבד התגלה כנכס הסברתי ראשון במעלה). קצת לפני שיצא, קרא זחאלקה לעבר מרגלית: "מהגר".
קריאה זו מצטרפת להתבטאותו של ח"כ הד"ר אחמד טיבי, כי היהודים הם "מהגרים, חלקם פשיסטים".

ראוי לציין כי זחאלקה וטיבי אוחזים שניהם בתואר ד"ר. יהיו תחומי התמחותם אשר יהיו, היסטוריה של ארץ ישראל ודאי
אינה אחד מהם. שני אנשים אינטיליגנטים שכאלו, אינם יודעים היסטוריה בסיסית של ארץ מושבם. הרי כפר קרע, מקום
מגוריו של ד"ר זחאלקה נוסד רק במאה ה-18 תחת כנפי הכיבוש הערבי של ארץ ישראל. לטייבה, ממנה מגיע ד"ר טיבי,
הגיעו הערבים רק במאה ה-17 מסעודיה וממצרים ויעידו על כך תושביה ששם משפחתם "מצארוה".

האם הם באמת מאמינים כי ה"פלסטינים" שאיש לא שמע את שמם עד המאה ה-20, באמת צמחו מן האדמה? אלו שאפילו
לבטא את שמם לכאורה אינם מסוגלים, היות ויש בה פּ' דגושה? אין הם יודעים כי מתחת לכפרים הערביים בגליל נמצאים
בתי כנסת מתקופת בית שני? שבסוף המאה ה-19 היו בשטחי ארץ ישראל רק כ-140.000 לא יהודים, (כרבע מהם מהגרים
של השנים האחרונות. ראה: ג' פיטרס, מאז ומקדם). והנה מספרם בשנת 1948 עומד על למעלה מפי 10, כמעט רק בשל
הגירת ערבים לארץ ישראל.

"זה שייח מוניס פה", צעק זחאלקה לפני שעזב את האולפן בתל אביב והוציא את המרצע מהשק. מסתבר שהתיאבון של זחאלקה
ושל שולחיו אינו מצטמצם רק ל"שטחים". אבל הכפר "שיח מוניס" עליו יושבת כיום אוניברסיטת ת"א הוקם לכל המוקדם רק
בסוף המאה ה-18, בעת כיבושה של ארץ ישראל בידי איברהים פאשה. אירוע זה התרחש כ-2500 שנה לאחר שנכתבה כתובת
השילוח בירושלים, באותה העברית בה נכתבות מילים אלו.

הנה כי כן, אגדות ה"מהגרים" מופרכות אפילו ביחס לאגדות האחים גרים. מדוע אם כך משקרים חברי כנסת ערבים במצח
נחושה אל מול המצלמות? האין הם חוששים כי יוקעו לעיני כל.

הסילוף והשקר הם אבני יסוד מרכזיים בדיאלקטיקה הערבית. ראשית, משום שהנציגים הערבים קונים באמצעותם פחד ושנאה.
המשך ליבוי הקונפליקט מהווה אינטרס חיוני מאוד עבורם. הלא הסיכסוך משמר את מעמדם כח"כים והופך אותם לפופולריים
בקרב שולחיהם.

בנוסף, ברור להם כי רובם המכריע של היהודים לא יוכלו להשיב לטענת ה"מהגרים". לא משום שהיא ניצחת. אלא מפני
שהללו מתעניינים באייפונים ובסדרות ריאליטי ואין להם עוד שום עניין בתולדות עם או ארץ ישראל. עם ישראל רוצה ללמוד
מנהל עסקים ולא היסטוריה או מקרא. על כך "בונים" סוחרי הכזבים של התעמולה הערבית ובצדק.

אם כך, כמה מילות סיום לח"כ זחאלקה. אנא קרא את דבריו של פרעה מרנפתח, זה המציין את המצאותם של ישראלים
בארץ כנען לפני כ-3225 שנה. מכך תוכל להסיק כי מבחינה היסטורית, אתה אורח פה. אין לי בעיה שתשאר ואני עומד על
כך שבניגוד ליהודים במדינות ערב, תזכה לשוויון זכויות. אבל קצת רספקט לוותיקים. אתה הרי פסיק קטן בהיסטוריה עברית
רצופה בארץ ישראל. לכן, עם כל הכבוד שאין לי למחרחרי מדון כמוך, כדאי שתזכור עניין חשוב. שדמויות היסטוריות כדוד המלך,
יהודה המכבי ואפילו בר כוכבא, היו כאן בעלי הבית כשאברהים פשה עוד לא היה אפילו בשא"ש. אז אל תנסה להאכיל אותי
לוקשים, זחאלקה. אני אולי מהגר, אבל לא מפגר.

חוצמזה
לא מצחיק. די, מיציתם.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3828619,00.html

מְהַגֵּר1 [עח] [פ'; מהַגֶרֶת; היגֵר, יהַגֵר, להַגֵר] <הגר> יוצא מארצו להשתקע באֶרץ אַחרת

השאלה היא כיצד מגדירים ארץ: האם היא ארץ הולדתו של האדם הבודד ?
האם היא הארץ בה נולד העם אליו משתייך האדם הבודד ?
האם היא "הארץ המובטחת" ע"י אלוהים ומהו טווח המובטחים - על פי אמונת היהודים? על פי אמונת הישמעאלים (המוסלמים דהיום) ?

בהיקף המצומם אדם שנולד במדינה אחת ועובר להשתקע במדינה אחרת - הוא מהגר. זאת לעומת מי שמשתקע במדינה בה הוא נולד.

התייחסתי כאן להגדרה בלבד, ללא התייחסות לנושאים הפוליטיים ומשמעותם.

מהגרים או לא מהגרים, זכות היהודים למדינה בתחומי ארץ ישראל, שרירה וקיימת. כמו גם הנסיבות שגרמו לערבים לעזוב את מקומות מושבם. מאחר ואין "חללים תחת השמש" - המקומות הפנויים נתמלאו ע"י אלו שמקרוב באו. זוהי דרכו של העולם.

מאיפה הייתה ההגירה של הערבים במאה ה18 ו19

הוא מדבר לאותם אלה שלא ממש מבינים היסטוריה (גם אם תאכיל אותם בכפית) אבל כן מתרשמים מאחד שקוראים לו דוקטור והוא מדבר עברית יפה.

ולמה ללכת אחורה למאה ה-18? מעל 100 ספרים וחיבורים נכתבו בין 1918 ל 1933 על מלחמת העולם הראשונה בא"י, או שחלקים גדולים מתוכם הוקדשו לחזית זו. בספרים אלה מכונה הארץ שצפונית לאל עריש ודרומית לגשר בנות יעקב,, מערבית לאזראק (כן, כן גם הגדה ההיא) ומזרחית לים התיכון, בשלל שמות: "פלסטיין", "סוריה הדרומית" או "ארץ הקודש". מספר האיזכורים? עשרות אלפים. ומה אין בספרים אלו? אין ולו אזכור אחד ל"פלסטינאים" - נאדה! קוראים להם "הבדואים", "הערבים", "ערביי מערב פלסטיין" או "סורים". מעבר לכך: מאות יומנים ומכתבים אישיים מחזית זו שרדו: גם שם אין ולו אזכור אחד ל"פלסטינאים".

ולמה אין אזכור? משום שאלה עוד לא הומצאו אז. אין לי עניין גדול בהאם הם כולים לבטא אות זו או אחרת - זו שאלה לא רלוונטית לעניין הגדרה לאומית. מבחינתי יכולים לגלות מחר שאין להם אפילו אנזים שמסוגל לעכל שמן זית: זה לא משנה דבר.

מה שכן משנה הוא שאין שום אזכור ל"פלסטינאים" שלא בסמיכות לטיעוני ה"אכלו לי שתו לי" כלפי הישראלים/יהודים/ציונים. ה"עם הפלסטינאי" הוא לדעתי התרמית הגדולה ביותר של המחצית השניה של המאה ה-20, או לפחות אחת משלושת התרמיות הגדולות.

אגב מהגרים: עד לפני כ-15 עד 20 שנה יכולתי בקלות לשוחח עם ערבים לעניין שורשי משפחות, נדידות חמולות ועזיבת כפרים. הסיפורים סופרו חופשי ולא הייתה בעיה לדון בנושא של מעבר איזה כמה בדואים מסיני לוואדי ערה בסוף המאה ה-19, או הגירת כמה מצרים מאל עריש לאיזה כפר חושות בפלשת.

היום? אין מצב לשמוע על זה: יישרו חזית שמה. פתאום הם בכלל צאצאי הכנענים המדוכאים (חבל שלא סיפרו להם שדווקא הרוויזיוניסטים שבין הארכאולוגים טוענים שהישראלים הם בעצם הכנענים), האדומים, העמונים, היבוסים וכל זרג שאי פעם נפגע מנאד שאיזה ישראלי תקע לידו. זה בלוף ברמות שלא נשמעו מאז הנאומים של טרופים ליסנקו והכנופיה של המדענים הבולשביקים שסביבו בשנות השלושים.

.

תסלח לי אבל כל זה לא משנה מאומה!

תקרא להם איך שאתה רוצה, בדווים, ערבים, מאדימאים, יכול להיות שהם כולם הגיעו לכאן רק בעקבות התנופה הכלכלית שהביאו העליות היהודיות, הם עדיין כאן והם יותר מכפי שאנחנו יכולים להכיל וזה ממש לא משנה אם אחרי ספירה זה יצא 50.03475% יהודים לעומת 49.96525% ערבים או להיפך, אפילו עשרים האחוזים שכבר נהנים מאזרחות ישראלית זה מסוכן מידי.

עזוב שמות וסיפורי עבר, יש בדיוק חמש אפשרויות: המשך הסטטוס קוו, מדינה דו לאומית, שתי מדינות, מדינת אפרטהייד או גירוש ואם אני לא טועה האפשרות המועדפת עליך, לפי הבנתי מהודעות קודמות שלך, היא האפשרות הרביעית.

אני חושב ששתי מדינות זה פתרון רע ומסוכן וייתכן מאוד שהוא גם בלתי אפשרי כי הערבים לא ממש מראים נכונות לפשרה כזו אבל אני חושב גם שלטווח הארוך זה הפתרון היחיד שיכול להבטיח המשך קיום ריבונות יהודית עצמאית ולכן וללא קשר למה שהערבים רוצים האסטרטגיה של מדינת ישראל צריכה להיות כזו שתקדם כמיטב יכולתה פתרון כזה.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

שבשבילו יש המון אשכולות אחרים (שאני לא מגיב בהם לרוב משום חוסר עניין תאורטי בשאלה).

בשל מקרה אני מאמין שהערבים יכפו על העולם המערבי משבר פוליטי-חברתי בקנה מידה כזה ששאלת "מה יהיה ההרכב האתני של מדינת ישראל" תהיה נושא די שולי אפילו בשביל תושבי מדינת ישראל.

.

בסדר,

אז תתיחס אם אתה רוצה רק לחלק הראשון של ההודעה שלי, עדיין זה לא משנה בכלל אם היו או לא היו "פלשתינאים" לפני מאה שנה או איך אתה קורה לבערך ששת מליון הערבים שגרים כרגע בין הירדן והים (אלא אם אתה מחפש לגרש אותם ומנסה למצוא צידוק משפטי לכך ומכאן הרלונטיות של החלקים האחרים של ההודעה שלי).

ואגב, באותה המידה זה לא ממש משנה שההורים/סבים שלך באו מפולין/אלג'יריה/צרפת/טיטאן, נולדת פה? זו האזרחות היחידה שלך? השפה הראשונה שלך היא עברית? זהו, אתה לא מהגר אלא יליד. באמת שזה לא כל כך מסובך.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

גם זחאלקה לא ניסה לטעון שמרגלית אישית הוא מהגר במובן המקובל, אלא שהוא בן לעם של מהגרים שפלסטין היא עבורו אך תחנת מעבר. אני מסכים איתך ש"מיהו מהגר" הוא דיון עקר, אבל אם בכל זאת מתעקשים על תחרות "למי יש יותר גדול" אזי בראיה היסטורית, זחאלקה ובני עמו קרובים למושג מהגר הרבה יותר ממרגלית.

איך זה נכון עשיש הוכחות שישות יהודית הייתה פה הרבה לפני ששבטים מארצות ערב עוד ידעו מי הוא מוחמד?

אלא לשאלה האקזוטית יותר "מי נתפס יותר כמהגר". אין שום חשיבות בזמננו לנתונים אובייקטיביים: הם לא מעניינים איש (כמה אנשים בכלל מתעניינים בנתון שאני הבאתי - שמקורו רק בנישה מאוד צרה שאני מתחמחה בה ואני מכיר ומזכיר אותו כמשיח על פי תומו - לעומת כמה אנשים מנסים לגזור מעמד "אקטואלי" מכל מיני נתונים לכאורה היסטוריים?). מה שכן מעניין זו תוצאת המלחמה התודעתית. מאחר וממש בימים אלה הזרקור עובר מהשאלה הגדולה של "האם הציונות היא שריד ומוטציה של הקולוניאליזם" לשלל עיסוקים בשאלות כמו "האם הציונים נישלו את הערבים מן החומוס" שהדיון בהן הופך למציאותי יותר ויותר, וחמור מזאת: משליך באופן כבד על הכרעות בדיונים חשובים אחרים.

העובדה שדובר ערבי - בן לזרם חברתי ופוליטי שקולוניאליזם והגירה היו ועדיין הם לחם חוקו - מצביע על אדם אחר ותולה בו אשמות שונות, כולל היותו מהגר ולכן לא לגיטימי - לחלוטין גוררת את הדיון מן התחום החוקי היבש, אל התחום הפילוסופי, אלא שפילוסופיה זו במהרה לובשת מחדש כסות "ארצית" וחוזרת לראשית המעגל שם היא משפיעה על "החוקי היבש".

בשנים האחרונות נוכחנו וצפינו בכמה "מחזורים" כאלה שבהם מה שהיה אמור להיות עניין מקומי, יבש ומוגבל, נגרר לאלגוריה פילוסופית הזוייה, ואז חזק חזרה להשפיע על אותה מציאות פשוטה שממנה הוא צמח. תרמית מוחמד א דורא היא מקרה אחד כזה שבו עזות מצח ו-0 מצמוצים של חבורת נוכלים הצליחו לקחת אירוע - שלכל היותר היה מקומי - הפכו אותו למיתולוגיה דתית כמעט (היהודים שוב רוצחים ילדים) ואז החזירו אותו לעולם הארצי כ"עובדה" שתידלקה עוד כמה וכמה מעגלים כאלה.

ובעוד כל זאת מתרחש יושבים מן הצד כמה ישראלים שעדיין משוכנעים שבמוחם החריף הם יצליחו להתגבר על הצונאמי של שנאה וכזבים, עם הרבה כוונות טובות וחום ובעיקר קריאות לחיסול ההיסטריה שהם מזהים אצל מי שמעז לטעון בקול רם שמולינו לא עומד יריב עקשן, אלא היטלר, גבלס והימלר רק עם כמה ניואנסים אחרים. המחדל התפיסתי הזה, שגורס שאם "נהיה קול" אז מצבינו ישתפר, אולי מועיל למי שבעולמו הצר (ולכולנו יש כזה) רוצה לבדל את עצמו מנמוכי המצח ההיסטריים כמוני ובזהירות למתג עצמו כ"קול השפוי", אבל עשור שאו-טו-טו יסגר מוכיח לכולנו שהגישה של נקיטת העמדה של הרגוע והמתוחכם, כשלה וגרוע מכך: הערבים מודעים לה לחלוטין, קוראים אותה כמו ספר ופעם אחרי פעם מנחילים לישראל השפלות, במחיר זול בכל קנה מידה שהם משלמים.

.

בנוסף לדוגמא של א דורא , ראוי לזכור איך מ-8 שנים של קסאמים לא נותר זכר , ומה שיוותר בזכרון הקולקטיבי
( חרא של קולקטיב) של השמאל האירופי והישראלי זה עוצמת התגובה בעופרת יצוקה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תרמית א דורא עומדת באותו קו עם ה"פשיטה" של כמה אנשי SS מחופשים ללאומנים פולנים על תחנת רדיו גרמנית בגלייביץ ב 31.8.39, אבל משום מה היסטורית נתפסת יותר כמו פולין המסכנה המתגוננת כנגד הדרקון הנאצי ב 1.9.39....

כל הבלוף של הילד הזה (ויסלחו לי כל צקצקני ה"ילד הוא ילד הוא ילד" על כך שאחרי עשור של שפיכות דמים אני ממש לא רגיש בגורלו של ילד שהוקרב למולך בידי חבורת גנגסטרים) הוא לא שקר, הוא עלילת דם לכל דבר שמאות אנשים שילמו עליה ישירות בחייהם. מי ששיתף פעולה עם הבלוף הזה (ויש הרבה ערבים, וכמה צרפתים, ועוד כמה ישראלים כאלה) צריך לעמוד לדין כמו יוליוס שטרייכר, למרות שבדיוק כמו האחרון די קשה להרשיע אותו לפי הסנטדרטים המקובלים.

עבור האוניברסליסטים "קרי המזג" התהליכים הם לא רק קדושים, הם ממש סיבה למסיבה ורטט אירוטי משהו. "זה לא משנה אם א דורא היה תרמית - אחרי זה צה"ל הרגב ילדים אחרים" הם יזרקו לך.

עבורי אישית ההיסטוריה התהליכית כמשהו שצריך לקדש אותו נגמרה באותו סוף ספט. 2000 (כולל הבלוף ההוא עם היהודי האמריקאי ששוטר מג"ב הציל מלינץ', אבל מוחזר בידי הדר שטירמריסטים של כמה עיתונים בעולם להיות ערבי מסכן שקלגס ישראלי מכה אותו): השלב הנוכחי של ה"היסטוריה הפלסטינית" נולד מאונס ברוטאלי של המציאות, ולכן אני לא משלים עם שום שלב בהריון הקשה שלו. כל אחד מאיתנו אפשר לכופף את ידו ולהכריעו לקרקע, אבל גם עם הפרצוץ לרצפה ועם חרבות על גרונות ילדי, אין סיכוי ביני ובין עצמי אתחיל להאמין בשום דבר מלבד זאת שהכנופיה היושבת בעזה ויו"ש השיגה ולו דבר אחר אחד שהיה מגיע לה ללא הצורך בתעלולי נשק ויחסי ציבור. שום דבר, שום הכרה ובשום שלב. את הגידים והמפרקים אפשר להכריע, אבל את ההגיון לא.

.

אני מזדהה ומסכים עם 100 אחוז ממה שכתבת, הבעיה היא שאין לנו אנשים רהוטים כמוך בהסברה.
אז מה עושים חוץ מלנהל מלחמת מאסף כנגד שונאינו באירופה, או יותר קטלני מבחינתי שונאינו מבפנים?
לפעמים כשאני מתווכח עם שמאלנים קיצוניים נדמה לי שגם אם יצא להם להיות נוכחים ( בין ארוחת גורמה אחת לאספרסו מקיאטו) בפיגוע דקירה אז איכשהו אריק שרון יהיה אשם, וזה השלב שבדרך כלל אני שולח אותם לעזאזל..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

והסיבה היחידה שאני לא "ממש" עצוב, אלא "עצוב ככה ככה" מהמצב החזוי הזה היא שלדעתי כל העולם המערבי עומד בפני אותו גורל עגום כמו מדינת ישראל, במידה זאת או אחרת.

לעניין שמאלני האספרסו - אל תתן לכולם הנחות כאלה. ישנם שם אנשים שהפרעה האידאולוגית ששולטת בהם חזקה בהרבה ממש שצריך כדי לשרוד פיגוע תופת בלי לחשוב שאולי משהו בערבים האלה לא ממש רגיל. שני הסבים שלי היו קומוניסטים (באופן שונה זה מזה) כאשר היו צעירים, ולא בגלל שמישהו הכריח אותם (המציאות אולי, אבל עובדה שהיו אחרים שבחרו קו שונה): תאמין לי שאת תופעת הדה-בנאליזציה של הטימטום שהשמאל הקיצוני כ"כ מתמחה בה אפשר גם לקיים אצל אנשים קשיי יום ועניים מאוד. ההפרעה הזאת נפוצה אצל יהודים (אשכנזים במיוחד) באופן שלא מאפשר לנו להתחבא ולפסול כל ביקורת כ"אנטישמיות". מיעוט לא גדול, אבל לא שולי מבין היהודים שירת את הפאשיזם האדום במזרח אירופה - "מטחנת הבשר" שדיכאה כמה וכמה עמים עתיקים ותידלקה את האנטישמיות הקתולית שלהם בהרבה אנטישמיות ויודופוביה שהיו תוצאה של זהות אלה מבין שכניהם שלעגו להם יום אחרי שה NKVD פתח מטה מאולתר היכן שפעם הייתה הסיפריה הלאומית... כמובן שאותה כנופיה שמה לה למטרה גם את היהדות, באותו שלב בדיוק (הכנופיה הבולשביקית ומשרתיה היהודים חיסלו חלק ארי מהעולם התרבותי המזרח אירופי עוד לפני שנאצים חיסלו פיסית את נציגיו הארציים), מה שלא ממש עזר לרוב השקט של היהודים, שכולם זוהו כמפלצת דו ראשית: צולבי ישו מצד אחד ומערערי הלאומיות המקומית.

אותה חבורה הזויה מצאה לעצמה בעשורים האחרונים מפלט אידאלי: למה לעסוק בכל מיני עניני זכויות אזרח בוערים בארצות מגוריהם? התדמית של ה"ג'ואיש אקסטרים ליבראל" הרי כבר מיתגה עצמה כאנטי תזה לאזרחות הנורמאלית, ומה עוד שהפנטזיה המרקסיסטית נפחה נשמתה בשיטפון של טנקים מחלידים, מהגרים לבנים רעבים ומעצמות פושטות יד: אז מה עושים? פה עלו על הסארט אפ האולטימטיבי - מה יותר קל מאשר לצאת נגד מדינת ישראל? ככה גם השמאל וגם הימין בעולם ירדו לך מהגב וימחאו כפיים.

זו תמצית הטירוף השמאלני קיצוני (מעבר למיעוט מבוטל בתוכו שהם אקטיביסטים אוניברסליים אמיתיים ומעוניינים לחרב אחרים בדיוק באותה מידה שרוצים להציק לנו): איך אני משמר את עצמי כמין אליטה משוחררת מכבלי ההתמסדות וההטמעות ובו זמנית מוריד מעלי את הסטיגמה המקובעת של "הנה עוד שמאלן יהודי"? נקים עצמי כאופוזיציה לישראל: השמאל ימחה לי כפיים, והימין ירד ממני (כי אני עסוק מכדי לספר לו שהוא ראקציונר). והישראלים? שמם הטוב הוא מחיר פעוט לעומת מחיאות הכפיים שהבלוג שלי מקבל מאת אנשים שהשמות שלהם נגמרים ב"סמית" ו"יורגן"? נשמע פשטני ומתלהם? גם אני התבאסתי כשגיליתי שזה ככה.

.

אז מתי ייתפכחו ההזויים האלה שמשוכנעים שעל ידי כיווץ המדינה עוד ועוד הם יינצלו מהגרסה המשוכללת של התנורים?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ההגיון אומר שנהנתנים (לכאורה) כאלה אמורים בכלל לחיות בניו זילנד (אם הם באמת נהנתנים נטו ואוהבים חברה אידאלית לכאורה) או בקנדה (אם לא איכפת להם ממזג האוויר), ארה"ב או עוד כמה מדינות אחרות. איך בדיוק חיים בישראל בכל דגם אוטופי הזוי יכולים להשמע בטוחים ליהודים? ללבנים? ללא מוסלמים???

השמאלנות הוולגרית היא סימפטום, לא ההפרעה עצמה. ההפרעה היא "תסיסה מהפכנית": תקרא פעם כתבות על אורי אבנרי - האיש הופך לילד מחוצ'קן ובתול בן 17 כשהוא מתחיל עם הנאומים שלו על "רבולוציה": היום הוא שמלאן סוציאליסט, אבל גם ידע לחשוב כמו פאשיסט כשהיה נוח לו. העיקר לא להיות שייך לעדר הבזוי של אלה שקמים לעבודות 8-5, מבינים (גם אם לא מבטאים זאת ברהיטות) שהחיים די משעממים ושלידת אחיין, או בר מצווה בכותל הם סיבה לשמחה, ולא סיבה לזכור את פזיזה מעין אל חילווה שרק תרומת כליה מאחיה הקשיש במחנה "ספאד א שעם" שבדמשק תציל אותה...

הדמות של ריי ליוטה ב"חבר'ה הטובים" מייצגת יפה במונולוג שלה את המניע של הטיפוס האולטרא שמאלני שאתה מדבר עליו: מסיבות חברתיות ליוטה הופך גנגסטר, אבל את התירוצים והסיבות אני מכיר היטב מהיכרות עם כמה כאלה שמאלנים קיצוניים: "מבחינתינו אלה שקמים כל בוקר לעבודה הם מתים". אם אתה אדם מתון (ברמה האישית) אין לך סיכוי להבין כל מיני אילן פפה. כפרטים גם אני לא ממש מבין אותם, מה שאני כן יכול לעשות זה לאבחן כמה וכמה עיוותים מחשבתיים שחוזרים ונשנים אצל הרוב המוחלט. הבוז ל"אנשים רגילים שדוברים את שפתך ולכן אתה עלול להיות אחד מהם" הוא מניע עקרי. זו גם הסיבה ששמאלנים קיצוניים מגלים חיבה אירוטית לכל חלאות העולם שחושבים ועושים הפוך מהם, ובלבד שדוברים שפה אחרת ורצוי עם צבע עור אחר.

.

אני לא חושב שבאמת סטיתי מנושא ה"מיהו מהגר" משום שרלונטיות הנושא הנדון היא חלק לגיטימי, אפילו הכרחי, מכל דיון ואני טוען שהנושא לא רלונטי יותר.

מעבר לכך שלא ניתן "לנצח" בויכוח האידיוטי הזה (לאף צד) גם לו ניתן היה להכריע זה לא היה משנה עובדה חשובה ומשפיעה הרבה יותר; נוחכותם הפיסית של מליוני אנשים שאין להם ארץ אחרת בין הירדן והים.

יש כמובן תקדימים היסטוריים לפנויים בכח של מיליונים אבל כל מי שיציע פתרון כזה לכאן או לכאן שומט כל בסיס מוסרי לטיעוניו. במילים אחרות גם אם נסכים לצורך הדיון שהיהודים הם מהגרים ושנעשה עוול לפלשתינאים זה עדיין לא יצדיק את העוול שבהרס חייהם של מליוני יהודים אם בעקירתם מבתיהם או ביצירת מדינה דו לאומית שכל בר דעת יודע שתקרוס לכאוס ואלימות נוראים בתוך זמן קצר. יתרה מזו, שוב, גם אם נסכים שנעשה עוול לערבים זה רחוק מלהיות העוול ההיסטורי היחיד והיהודים זכו ליותר ממנת חלקם בעוולות הסטוריים.

כל זה אכן לא יכול לשכנע, לפחות כרגע, את הערבים אבל לו רציתי לשכנע ערבים הייתי כותב בפורום ערבי. כל זה בא לומר שאנחנו לא צריכים לשחק לפי הכללים של הערבים שמנסים למשוך אותנו לויכוח הדמגוגי הזה של מהו מהגר וגם אלף ספרים שלא מזכירים את השם המפורש פלשתינאים לא ישנו פה כי תמיד יענו לך, "בסדר, אז קראו להם בדווים, אז מה?".

וזו הסיבה שבשלה אני כותב באשכול המיותר הזה, כי כמה שיהיו פחות אשכולות כאלו וכמה שפחות נכנס לויכוחים עם הערבים בעניין הזה כן ייטב. זה לא "סנוביזם" או "לא לרדת לרמה שלהם" או כל מיני שטויות כאלו אלא זה לקבוע את האג'נדה שנכונה לנו ולהוביל ויכוחים למקומות שנוחים לנו כי יש לנו קייס חזק מאוד על הארץ ואין שום סיבה שנתעקש לקיים דיונים שכאמור אנחנו לא יכולים לנצח בהם אבל בדרך הם מסיטים אותנו מטיעונים חזקים הרבה יותר בדבר זכויותינו.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אבל הקייס שלנו על הארץ מובן מאליו רק לרב הישראלים, חלק מיהדות התפוצות, ומיעוט של נוצרים. בחלק גדול של העולם המערבי הקייס הזה רעוע מאד, והספק בהחלט מחלחל לתומכי הציונות בישראל ומחוץ לה. זחאלקה וחבריו בשמאל הלא ציוני ובמפלגות הלאום הערביות מודעים לתהליך, ושוקדים להעצימו.

בעיניי מדינת ישראל תרמה תרומה מכרעת לערעור תחושת החזקה היהודית על הארץ כאשר הסכימה לוותר על ריבונותה בעיר העתיקה בירושלים, ובהר הבית בפרט. מרגע שהתפשרה על הסמל והלב של הכמיהה היהודית לישראל, הפך הסכסוך לעניין נדל"ני, וסכסוך נדל"ני ניתן לפתור גם בפיצוי כספי ובחלופות בכל קצוות העולם: אוגנדה, ארגנטינה, צפון מדינת ניו-יורק וכו'.

הסכסוך אף פעם לא היה על רקע נדלני - הוא היה על הרקע, שהערבים ראו את שיבתנו לארץ ישראל, ככניסתו של גוף זר ועוד כשליח של האימפריאליזם.
אנחנו לא השכלנו להוכיח להם אחרת ולהראות/להוכיח שלא באנו לנשלם אלא לקיים את זכותנו להקים מדינה לעם ישראל.
נכון, שתמיד הושטנו יד, אבל לא הצלחנו ליצור אמון, שכוונותינו טובות. גם אם הצלחנו פה ושם עם תושבי הארץ הערביים (אני זוכר תקופות של חיים ביחד - לא מתוך אהבה, אלא מתוך השלמה), תמיד באו מסיתים (ערביים) בעיקר מן החוץ, שדאגו לשבש את היחסים. השיא הגיע במלחמת העצמאות שלנו, שבהמשכה התגבר חוסר האמון בין הצדדים, מה שהוליד פגיעה ותגובה, תגובה ופגיעה, הגבלות (ממשל צבאי וכו'), הפליה והתגברות השנאה.
היום הגענו לשיאים מסוכנים, כאשר הסיכסוך הולך והופך (אם לא הפך כבר) לסכסוך על רקע דתי - השליטה עוברת מידי אדם לידי האל. אם לא נשכיל לעצור זאת ומיד גורלנו בחבל ארץ זה לא יהה בטובתינו, בלשון המעטה.

הפתרונות ללא גירוש:
1. תמיכה כלכלית ארוכת טווח בירדן בתנאי שתקלוט ערבים מהגדה.
2. עצירת ההגירה הלא חוקית הערבית לישראל. (בע"מ התחזות, נישואים פיקטיביים וכד'...).
3. פתיחת ערוצי גיור לערבים ובעיקר לערביות. (איום יעיל על שלמות המסגרות הדתיות והשבטיות).
4. אכיפת חוקי המדינה, בייחוד גבית חובות או עיקול רכוש. עצירת שוד הקרקעות, עבירות הרכוש וההתרדות המיניות.
5. קיצוץ חריף בקיצבאות וזכויות אחרות בשתי צורות: א. שירות צבאי / לאומי ב. העברת כספי העברה כמו קיצבאות ילדים למסגרות לאומיות מוגדרות "קהילה יהודית". ז"א שיהודי יקבל קיצבת ילדים מארגון ה"קהילה היהודית" וערבי לא, בזמן שהמדינה עצמה מפסיקה להעביר את הכסף.
6. העברת חלק ממנגנון האשראי לחברות לאומיות מוגדרות כמו "הקהילה היהודית". ז"א: יהודי יוכל לקבל הלוואה בתנאים מיוחדים, מארגונים מיוחדים שערבי לא יוכל לקבל.
7. תרומות לארגונים כגון "הקהילה היהודית" מוכרים במס ומתוקצבים ע"י המדינה.
8. עונש מוות לרוצחים ובוגדים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ברוך הבא גילגמש, איפוה היית? חשבנו שעזבת לניו - זילנד

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

היכן שטוב, שם המולדת... D:
אני כותב בפרש כבר תשע שנים. אני עובד ואני לומד ומנסה לפתח גם חיי חברה וגם חיים פוליטיים בעולם האמיתי.
קשה היה לי לשמור על רמת עיניין אחידה בכל התקופה. מה גם, ששנות הפעילות הראשונות שלי בפורום עשיתי בהשפעת טירוף הפיגועים של מלחמת אוסלו. שכיחות הפיגועים ירדה וכך גם הטירוף שלי להוציא הודעות לפורום.

בארבע השנים האחרונות אני כותב באופן לא סדיר (לרוב כי חוסמים אותי) בפורום צבא ובטחון. גם מפני שהפורום הזה שהיה הכי פעיל במערכת בתקופה הרעה ההיא, נעשה... איטי משהו.

כל החברים מוזמנים להתכתב איתי בפרטי או בדוא"ל. יש גם פייסבוק, שאשמח להעביר למי שיפנה אליי.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

לא שאני מבין איך אתה שורד את המקום ההיסתדרותי הזה.

.

לא. אני לא אותו אחד. אני נעזר המון בוויקיפדיה כדי להשיג מידע ראשוני, מילות חיפוש וכד'... אבל אני לא תורם.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

הייתי בטוח ב 100% שזה אתה (מה שהיה נראה באמת מוזר כי אתה לא נשמע הטיפוס שיתפשר הם מנהגי המוסד הזה). כבר כמעט התחלתי לכתוב איזה ערך שלם בשביל אותו כותב שבדף השיחה, אחרי שכתבתי הערה (לא כחבר) הציע לי לכתוב.

.

לא, זה לא אני. אני באמת לא מתפשר על האמת, מידע או דעותי. גם לי הציעו לכתוב, בשם מלחמות ההסברה, אבל לא מצאתי את הזמן או העיניין להילחם בתחנות רוח.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

בדברים אלה רמז זחאלקה לדמיון בין אהוד ברק ורינהארט היידריך, שהיה ידוע ברצחנותו ובאהבת המוסיקה קלאסית שלו. זה גם מה ש"הקפיץ" לדן מרגלית את "הפיוזים".

הייתי מהמר יותר על מתחית קווי דמיון למנגלה, שתוך כדי הסלקציה היה מזמזם אופרטות וינאיות.

.