ועדת החינוך של הכנסת עסקה היום (שני) בפרומו השנוי במחלוקת לתוכנית הבידור ארץ נהדרת, בו נראים משתתפי התוכנית בערום חלקי. את הדיון יזמה ח"כ רונית תירוש (קדימה). במהלך הדיון, תקף ח"כ יעקב (כצל'ה) כ"ץ (האיחוד הלאומי) את המשתתפים בתוכנית ואת יוצריה ואמר כי "כמו שגבלס הואשם בתעמולה נאצית ולכלך על יהודים, ואחר כך שחטו יהודים, יש להעמיד לדין את יוצרי התוכנית על אנטישמיות".



כ"ץ, שזעם על מערכון שהוצג בתוכנית ביום שישי האחרון בו נראים מתנחלים כמי שחטפו חייל, הוסיף כי "כשיבוא יום ומדינת ישראל תנוהל על ידי הגורמים המשפטיים הנכונים, על ידי הממשלה הנכונה ובהחלטות רטרואקטיביות, האנשים האלו יועמדו לדין על אנטישמיות, כמו שבגרמניה ובפולין אנשים הועמדו לדין אחרי המלחמה. זה כמו שגבלס עסק בתעמולה נאצית, לכלך על יהודים ואחר כך שחטו יהודים".

http://news.walla.co.il/?w=/1/1628455&m=1&mid=81366

-----------------------------
S e g m a n y

אני לא שותף למסקנה שלו לגבי התעמולה הנאצית, אבל אני כן מסכים איתו לגבי העיקרון. הקטע המדובר (ואי אפשר אפילו לקרוא לו מערכון) העלה בי תחושת גועל אדירה ודיי קשה להגעיל אותי. רוב רובו של ציבור המתנחלים הם אנשים שומרי חוק שמתגייסים לצבא ומשרתים את המדינה, להשוות אותם לחבורת מחבלים רצחנים שחוטפת חיילים זו שטות מוחלטת ועוול נוראי. אני בטוח שאם היו עושים את אותו מערכון על גורמי שמאל כל יפי הנפש היו נזעקים לספר לנו כמה זה לא בסדר ומסוכן.

מסכים איתך אם כי אתה שוכח שמה לעשות תושבי מדינת חדרה גדרה (כמובן עם הסתייגות מהכללה, כולם יודעים למי אני מתכוון ) אפילו לא יודעים איך נראה מתנחל.
ומה שגם הגעיל אותי זה הדמיון לקלטת של נחשון וקסמן.
חבורת טינופות .

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

זאת לא רק "ארץ נהדרת", כל התוכניות בטלויזיה יורדות על המתנחלים בלי יוצא מין הכלל, תמונה שלא תראה על הערבים ישראלים או השמאל בארץ.
הכנסת במקרה מדברת על "ארץ נהדרת", אך אלה כל תוכניות הבידור היום באותו קו פוליטי ברור נגד המתנחלים.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

מסכים עם העיקרון שהקטע הנ"ל הוא אומלל וגם אם לא נועד להשמיץ את הציבור הנ"ל בכוונה זה מה שהוא עושה בפועל. אני גם מסכים שמי שאחראי על הרגולציה ברשות השניה צריך לתת הסברים איך הוא אישר קטע כזה לשידור ואני גם חושב שאם הוא לא יצליח להסביר את עצמו הוא צריך לאבד את העבודה שלו. וכמו שכבר אמרתי, עם הטרמינולוגיה שלו אני לא מסכים בכלל.

אין רגולטור שמאשר או פוסל תשדירים סאטיריים. סאטירה שנכתבת ע"י כותבים עצמאיים, יכולה להיות טובה או גרועה, מבוססת על אמת או על שקר, אבל אי אפשר להשוות אותה בשום צורה שהיא לתעמולה מרושעת של שלטון דיקטטורי, ואי אפשר לפסול אותה - ואת זכות קיומה החוקי - רק בגלל שהיא מרגיזה אותך. מה שאתה מטיף לו זאת צנזורה - שתתאים לטעמך - וזה גרוע יותר מסאטירה מחורבנת.

קל מאד להתקיף, אבל אני בטוח שגם לך יש גבולות שאם איזה "סטיריקן" יעבור אותם אתה תמחה ותביע את דעתך. בשבילי הגבול הוא השוואת ציבור שלם של אנשים שברובם תורמים למדינה למחבלים. מה שאני לא מבין זה איפה ראית שאני משווה משהו או מישהו "לתעמולה מרושעת של שלטון דיקטטורי", הרי בפרוש כתבתי שאני מסתייג מהטרמינולוגיה שלו.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

היה חופש ביטוי אז משתי הצדדים של המפה הפוליטית היה צריך להיות הומור עצמי אבל לא כך הם פני הדברים, תשים לב שרוב חופש הביטוי בתוכניות האלה תמיד נגד ימין ולא תראה כמעט שום דבר מהצד השני, אתה תגיד לי : תראה פשוט לא יצא עד עכשיו, יש פה כן שליטה של גופים בעל אג'דנה וכוח שמחליטים מה יהייה ומה לא ישודר כי תמיד שיראו משהו נגד שמאל או ערבים אז ישר יגידו גזענות .
בארץ נהדרת בזמן היייתה כוונה ברורה אנטי עופרת יצוקה
בקטע הבא נגיד שברק אומר לחיילים שהם הולכים למות סתם וזה מיותר בכלל , תמיד עמדה שמאלית היא נחשבת מתונה ורגועה אל בעצם היא מאוד מורידה מורל וגורמת לשנאה עצמית שאני לא רוצה לראות בכלל.
http://www.mako.co.il/tv-erez-nehed...70e3d99ade16110
לכו לקטע- אין מטרות אין ציפיות.

להלן כל זה מותר אבל הומור כמו באתר לאטמה נחשב בוטה גב , למה?, כי הוא לא צוחק על יהודים או מדינת ישראל אלא על האויבים האמיתיים שלנו? ואיכשהו הוא דבר שולי שרואים רק היטיוב

למותר כמובן לציין שהשוואה לגבלס מיותרת, היסטרית ומזיקה מאוד לזכר השואה.

לעצם העניין חופש בטוי הוא משחק סכום אפס, או שהוא מוחלט או שהוא לא קיים. סובלנות משמעה להיות מסוגל לשמוע גם את הדברים המתועבים ביותר. *

עצם קיומו של פורום כמו זה שאנחנו כותבים בו תלוי לחלוטין בסובלנות החברה ובכיבוד ערך חופש הבטוי.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

ממש לא נכון..
יש דברים שפשוט לא עושים מהם צחוק.
היום מאשימים את המתנחלים בחטיפה של חייל ומה מחר?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ומי מוסמך לעשות רשימה כזאת?

אתה בעד חופש הביטוי, רק כשאנ"ש הם בעלי הסמכות לפקח עליו.
המושג "משפטאים מובהקים" הוא הביטוי הלא-רציני היחיד שבו השתמשתי,
וגם הוא נועד רק כדי לעודד אותך, שלא תיבהל אם תץראה לרגע חילול קודש,
שמרמז שלאנ"ש לא מגיעה הזכות לצנזר, זכות שאותה שולל מכל אחד
אחר, שעלול שלא להיות מהמחנה הנאור בעיני עצמו...

אני בעד חופש הביטוי - ויש כזה. חופש ביטוי משמעותו שאין אנ"ש שמצנזרים תכניות, וממילא כל הסיפור שלך לא רק שאינו עובדות אלא גם לסאטירה אינו מתאים. הברווז ומרקויס מצפים שיהיה "רגולטור" שיצנזר. אני נגד. מה אתך?

חבל שאתה לא מצליח להבין שאני רוצה שיהיה גבול "להומור" (וכתבתי הומור במרכאות כפולות בכוונה) בכל מצב וללא תלות בנטייה פוליטית או במה שנוח או לא נוח לי או לאחרים. אני אצא נגד סטירה פוגענית ושיקרית כנגד אנשי שמאל בדיוק כמו שיצאתי נגד הפגיעה הגורפת והשיקרית במתנחלים במקרה הזה. משהו גורם לי להאמין שאם היו צוחקים על אחד מאייקוני השמאל המוכרים בצורה כל כך פוגעת ושיקרית חופש הביטוי שאתה תומך כל כך נילהב שלו היה מקבל פתאום גבולות מאד ברורים של מה מותר ומה אסור. בכל מקום בעולם לחופש הביטוי יש גבולות, מבחינתי הגבול הוא השוואת קבוצה שברובה הגדול שומרת חוק, ולא משנה אם האוריינטציה הפוליטית שלהם היא ימנית או שמאלית, למחבלים ורמיזה מרושעת שהם מסוגלים לחטוף חיילים כדי להשיג את המטרות שלהם. מין הסתם אתה לא חייב להסכים איתי, אבל אני חושב שזה קצת לא לעניין לטעון שהדעות שלי מתאימות למשטרים חשוכים.

בדעתך

כי נסיון להציב "גבולות" לסאטירה הוא צנזורה. יש כמובן גבול חוקי: חוק לשון הרע. אם זה נעבר אז פתוחה הדרך לתביעה. אבל זאת בהחלט משוכה גבוהה מאוד - וטוב שכך.

אז אם מה שאתה אומר הוא נכון חבל באמת שלא קם מישהו עם הרבה כסף ותובע למפיקים את הצורה..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אז מבחינתך הכל מותר בסאטירה? גם אם אני אראה דמות פוליטית וציבורית, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, בועלת חמור לצורך העניין? ואם באותה סאטירה אני אציג אותך בועל חמור? זה גם לגיטימי בעינך? השימוש במילה סאטירה לא מכשיר כל שרץ.

אם הסאטירה אינה עוברת את הקו הפלילי, כפי שכבר הזכרתי במקום אחר, אין אמצעים אדמיניסטרטיביים לעצור אותה. אבל סאטירה נטולת טעם דינה שלא להתקיים. וכותב של סאטירה כזאת, אם זה מה שמאפיין את כתיבתו - יצטרך לחפש פרנסה אחרת.

מעבר לכך בכל גוף תקשורתי יש מערכת ויש עורך ראשי, וזהו חלק מן המנגנון שתפקידו להקפיד על שיפור המוצר המוגש לצופה/מאזין/קורא.

אז כנראה שגם זו "סאטירה" והכל מותר..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

קודם נדון אם צריך למנוע זאת ואח"כ איך מונעים זאת.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הברווז שם הביע תמיהה על כך הרגולטור "הרשה" לשדר זאת. ולאחר מכן החרו אחריו והחזיקו רבים שצריך להיות "גבול". ואני ממשיך לשאול: מי מוסמך לקבוע את הגבול.

מי מוסמך לקבוע את הגבול מתי סאטירה היא הסתה?
אותו אחד שיקבע מתי הריגה היא רצח ומתי חברה היא מונופול. המדינה. אולי שמעת עליה.

מי מטעמה יקבל את ההחלטה? הרי השאלה היא אופרטיבית. לא תיאורטית.

אני (ואני מאמין שאף גולש אקראי בפורום) לא יכול לתת תשובה מוסמכת ויעילה לשאלה הזו,
ולא הייתי יכול גם לענות על השאלות האחרות שהעלתי: בפועל מתי הריגה היא רצח נקבעת
על ידי המחוקק, המשטרה והפרקליטות גם יחד. אני לא הייתי יכול לתאר את המנגנון הזה
מאפס לו נשאלתי והוא לא היה קיים, ובטח שלא הייתי יכול לחזות את הדינמיקה שלו בפועל.
זה לא אומר שלא יכלתי לדרוש הבחנה בין הריגה בשוגג, הריגה בהגנה עצמית ורצח בכוונת
תחילה.

אתה נוטן פה איזה טיעון בסגנון "אבל אי-אפשר ליישם את זה, ואם אפשר תוכיחו לי איך".
אני אומר בפשטות שלא עם כל דרישה שמישהו מעלה מהמדינה הוא חייב גם לצרף הצעה
מפורטת ליישום. וזה לא מפחית מהלגיטימיות של הדרישה.

קודם כל צריך להחליט אם סאטירה מהסוג הזה היא דבר טוב או רע מבחינה ערכית (בלי קשר ל"איכויות" היצירה) ורק' אז להחליט אם קיימים או לא קיימים אמצעים למנוע אותה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מה זה?

זה מוסרי להציג דבר כזה או לא מוסרי.ראוי או לא ראוי

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אין רע בגישה שלך - מעבר לכך שהיא מאפיינת בדיוק את מה שטענת שאתה
מתנגד לו - שכן תוצאתה היא סתימת פיות (ואתה לא בדיוק יכול למכור את
הסיפור שאינך תומך בסתימת פיות - כאן בפורום זה ניסית להגדיר את אחד
מהגולשים הפחות סוערים, ישראלח היפהפיה, כ"מסית", ברגע שהעלה טענה
שהתקשית להתמודד עימה - ובמדינת ישראל אין ביטוי שהוא יותר מוכוון-סתימת-פיות,
מאשר הגדרת אדם כ"מסית", מתוקף היותה של הסתה, עבירה פלילית...).

אני - באופן בלעדי - מביע את דעתי. אתה - מביע את דעתך. ברגע שאתה מנסה להביע את דעתי - לא נותר לי מי להגיד.

עניין ה"מסית ומסיט" שכתבת לישראלה, אינו הנפצה שבאה משומקום, ולמרות שאתה תטען שדבריי הבאים מהווים הבעת דעתך, אני אראה בכך
יחס של כבוד לרצינותך בכך שאניח שאתה יודע טוב לפחות כמוני, שתכלית
הגדרת ביטוי כהסתה, היא לסתום את פיו של האיש שלגביו מועלית טענה
שכזו - ולו רק בגלל חומרת העניין (הסתה היא עבירה פלילית).

אני לא חושד בך שאתה מאמין שאתה נגד הדמוקרטיה ואתה נגד חופש
הביטוי, ואני גם לא חושב שאנ"ש מאמינים על עצמם שהם כאלה. העניין הוא
לא אדם מאמין על עצמו, אלא כיצד הוא מדבר ומתנהג בפועל, ומה לעשות
שאלה שרואים עצמם כגדולי שוחרי חופש הביטוי וחירויות הפרט בישראל,
הם לרוב האחראיחםם הראשיים לסתימת פיות, בין אם באמצעים ישירים
של הפעלת סנקציות חוקיות, ובין אם באמצעות שימוש בעובדה
שהתקשורת נמצאת רובה ככולה בידי אנשים המשתייכים לאותו מחנה.

נורא קל ונוח להגיד שהימין פאראנואידי כשהוא טוען ש"התקשורת
שמאלנית" ו"בג"ץ והפרקליטות שמאלניים" אבל מה לעשות שלא כל
הקלישאות הן טעות...

אני נגד צנזורה של ארץ נהרדת, אבל אני גם נגד סגירת התקשורת
האלקטרונית לתחרות. ברגע שיבוטל משטר הזיכיונות, ויחולקו רשיונות לכל
מי שישלם ויעמוד בכמה סטנדרטים בסיסיים שייקבעו, יוכל לשדר באופן
חופשי - ניתן יהיה לטעון שיש לכולם אפשרות שווה להגיע לטלוויזיה. עד
לאותו רגע נכסף - נצטרך לראות אך ורק מערכונים מהסוג הזה, שכותביהם
אולי יראו בהם סאטירה מושחזת ואמיצה, אבל במציאות הישראלית,
לתקוף את הימין, את צה"ל, את הדתיים - זה כמעט קונצנזוס בקרב הגופים
המשרדים כיום...

ולכן אני אפילו לא צריך להכחיש את מה שאתה אומר בשמי. אבל כאשר אתה מביא במרכאות משהו שאמרתי - כביכול - אתה עובר את הגבול.

לפעמים אני תמה עליך. הביטוי הזה, מופיע בכותרת שלך דבריך לישראלה,
מה-26.10.09 - והציטוט המלא של הטקסט (כותרת פלוס תוכן: "אתה מסית ומסיט (כותרת). מה לא חוקי בדבריו? (תוכן)

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%E8#post3518074

בקיצור, ניסיון נואל. ג'ו, אתה יכול להתלונן על שמסלפים דבריך וכוונותיך, אבל
יש לנו אי-אלו שנות היכרות אינטרנטית, וכמה שלא תנסה לסובב את
המציאות, היא לא השתנתה. אתה מתנגד לחופש ביטוי של מי שחושב
אחרת ממך, ומשוכנע שלמרות זאת, אתה תומך בחופש הביטוי...

זה לא דיון זאת פארסה. האובססיה שלך לדבר באופן תמידי לגופו של כותב (וההיסטוריה שלו) מונעת ממך להיות בר פלוגתא רציני בדיון כלשהו. יש כאן אשכול על סאטירה, צנזורה, ומה שביניהן. אני מעוניין להתמקד בנושא - ואתך זה לא הולך.

ועכשיו כשההוכחה לפניך, אתה עובר לתירוץ בנסגנון של "שלושה חודשים לך
תזכור"...
אני מצטער, אבל העובדה שאתה לא זוכר מה שאתה כותב היא טיעון חלש
מאוד - עד כדי כך חלש, שאפילו אצל אנ"ש היית מתקשה להחליק אותו (עם
זאת, אני בטוח שהיו מוצאים דרך לעזור לעמית בצרה...).

אגב, אמנם המערכון ההוא היה לא-צחיק, אבל בהחלט ניתן למצוא שעשוע רב
למדי בניסיונות שלך לברוח מדיון על עמדותיך, בטענה שאסור שזהו דיון לגופו
של אדם...

אתה לא מעוניין להתמקד בנושא של צנזורה וסאטירה - כיוון שמרגע
שמוצבת מולך מראה, שעוסקת בעמדות ה-א-מ-י-ת-י-ו-ת שלך בנושא,
אתה בורח.

אגב, ההימנעות שלך מהתבוננות כנה בעמדותיך בנושא, לא באמת
משנה את העובדה שהעמדות הללו מאוד רלוונטיות לעיסוק שלך בנושא,
והעובדה שאתה מתקשה ליישב את הסתירה המופלגת בין העמדות
שאתה מתיימר לייצג, לבין העמדות שאתה מבטא כאן על בסיס קבוע, היא
דבר שבהחלט קשור לדיון הענייני, שממנו אתה מתחמק. דיון על חופש
הביטוי חייב להיות כשכל הקלפים על השולחן. אתה טוען לתמיכה בחופש
הביטוי, ובכ"ז אתה תומך בסתימת פיות של אנשים החושבים אחרת ממך.
לדעתך זה פרט לא-ענייני - לדעתי זה לא רק ענייני מאוד, אלא חלק מעיקר
הדיון: ההגדרות שלך לחופש הביטוי הן לא ההגדרות האובייקטיביות לחופש
הביטוי (דהיינו, חופש ביטוי גם למי שאנחנו ל-א מסכימים עימו...).

אם אחליט לכתוב אוטוביוגרפיה שלי, אפנה אליך לקבלת עזרה ב-memoirs שלי. אם תרצה לחלוק על משהו שאמרתי באשכול זה, על ידי הבעת דעתך - אתכבד להגיב. אחרת (יאמן או לא יאמן) אני סיימתי.

בכל מקרה, העובדה שאני זוכר טוב ממך מה אתה כותב היא לא עדות לכך
שאני מתעד אותצך, אלא לכך שאני זוכר טוב ממך (רואה? כמו ברוב המקרים,
התשובה הפשוטה יותר, היא זו הנכונה...).
אי אפשר לחלוק על שפע הסיסמאות שכתבת באשכול זה - והיחיד שעשה כן
לא מעט פעמים, זה אתה-עצמך, עם שפע ניסיונותיך למנוע חופש ביטוי...

לו פעלת ברוח מה שכתבת באשכול זה, לא היו ויכוחים בינינו, ואני סבור שמדי
פעם הייתי נאלץ לרסן את התקפותיך העזות על אנ"ש במערכת המשפט
ובתקשורת...

תראה מה עשית, אורי. עכשיו אתה מכריח אותי לסנגר על סבא.

בדיוק כפי שכשאתה כותב לו "סבא", אתה לא מתכוון לבשר לו שאתה רואה בו
את הורה-הוריך האהוב, אלא מנסה לרמז לא כ"כ בעדינות על פער הגילאים,
כך גם ג'ו עושה מאמץ (מרשים, עליי לציין...) לחפש מלים פלצניות להגדיר את
מה שהוא (מתוקף העובדה שהוא לא מבין איך זוכרים טוב ממנו מה שהוא-עצמו כתב...) רואה כטרחנות...
כאעשר ג'ו קורא לי "בוכהלטר זעיר", הוא לא מתכוון לטעון שאני מנה"ח נמוך
קומה, אלא מכנה אותי נודניק טרחן, בשפה גבוהה ומרשימה. זהו גידוף, כמובן,
אבל לא באמת צריך להתרגש - שכן כולנו יודעים כמה נמוך יותר ג'ו מסוגל
להגיע, וןהעובדה שהוא משקיע כ"כ בלחפש מלים יפות כדי לקלל אותי,
היא דווקא סוג של מחמאה...

"אל תנסה להסיט את הדיון לכל מיני פרטים לא רלוונטיים" (גם אם נכונים כשלעצמם).

.

כדי להסתכל עליך בגובה העינים...

לא נורא, כל זמן שבזכותי אתה מוצא עצמך חופר עמוק עמוק בכדי להוציא
מהנפטלין מלים שלא השתמשת בהן מזה עידנים, רק כדי לנסות בכוח להפגין
עליונות (שוב, לא נעים לגלות שאחרים זוכרים טוב ממך מה אתה כתבת), הרי
שבכך תהיה תרומתי לשלוות הנפש שלך...

שאני רואה שמאוד מכאיב לך, משום-מה.
אי לכך, אני מצהיר בזאת שיותר לא אתערב כאשר תמשיך לספר לעצמך,
שהעובדה שאני זוכר טוב ממך כתבת, לא נובעת מכך שהזכרון שלי טוב משלך
אפילו בנוגע למה שאתה-עצמך כתבת, אלא בגלל שאני אוסף חומר
לביוגרפיה עבת כרס אודותיך...

ובדקתי רק האם צריך לתרגם מנה"ח או רו"ח.

וב"סבא" אני בכלל משתמש ככינוי חיבה היסטורי.

תשמע, אני לא רהוט כמו ori ו "ישראלה היפהפיה", אבל אני יודע דבר אחד, אם משפ' וקסמן או משפ' שליט היו רואים את הסצנה הבזויה הזו זה היה קורע להם את הלב.
אני יודע שזה מעניין את התחת של מי שאמון על הרייטינג. אלוהי הרייטינג מזמן השתלט על התקשורת ושיבש את דעת כולם שם.
אבל בנוסף להציג ציבור שלם כרוצחים צמאי דם?? רבאק לא צריך רגולטור ולא צנזור ולא בטיח, צריך קצת אנושיות פשוטה מהסוג שכבר לא קיים בטלוויזיה מזמן (ראה הצגת גופת נהג האוטובוס בזמנו).

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

כי זה מה שאפשר וצריך לעשות. לא לצנזר, ולא "להעניש" באמצעים חוקיים. מי שכותב סאטירה גרועה , שקרית - סופו שיידחה ע"י הצופים/המאזינים.

וגילוי נאות: אני לא סובל את התכנית "ארץ נהדרת"...

וכן. אני לא אשווה את התעמולה שלהם לזו של גרמניה הנאצית ( מכיוון שאני מכבד את חוקי הפורום ומכיוון שאין צורך תמיד לייצר את ההשוואה הקיצונית ביותר) אבל זו בהחלט תעמולה אנטישמית והסתה פאר אקסלנס.

אגב, זוכרים מה קרה כשרועי לוי העז לרדת בסטנד אפ שלו על ערבים? נאמר זאת כך, השמאל האולטרא קיצוני והכאילו מאוד ליברלי לגמרי שכח שהוא כזה לפחות במשך חודשיים.

תזכורת http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2290416,00.html

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

למותר לציין שאין שום קשר בין הטענה שחופש הביטוי בא בגישת "הכל או לא כלום"
למושג משחק סכום אפס. למותר לציין שברור שחופש הביטוי לא בא בגישת הכל או
לא כלום, שכן גם ב"דמוקרטיות" הגדולות ביותר יש איסור על הסתה. כן, כן. אפילו
באמריקה הסתה אסורה למרות התיקון הראשון. יש גבול.

טרם חזיתי במערכונים המציגים פוליטיקאים של השמאל מקבלים כסף סעודי דרך ידיים ארופאיות, טרם חזיתי בהדמיית יחסי האחווה של הטרוריסטים ו'פעילי השלום' או מראה חלוקת סוכריות במוסד אליטיסטי זה או אחר לאחר פיגוע, לא חזיתי במערכונים המציגים פעילות שמאל בתפקידים מיניים בשכם, לא חזיתי במערכונים המציגים בריחה המונית של אנשי שמאל כאשר תוכנית שלום מסויימת תקרוס. לא חזיתי וכולי תקוה כי לא אחזה גם שהרי זו לא סאטירה אלא שנאה.

סאטירה חד צדדית היא מעשה אנטי דמוקרטי. אני מניח כי גם ברוסיה היו מערכונים בוטים אודות החיים באמריקה או על מתנגדי המשטר. האם זו הייתה סאטירה? ממש לא. סאטירה כאשר היא מתאפשרת בפועל רק מכיוון אחד היא אינה יותר מדיקטטורה מחשבתית.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

מלבד העדרם של סאטירויקונים ימניים. (מאז הלך קישון לעולמו).

מזכיר במידה רבה את הניסיונות לטעון שכל הבעייה בכתבה של אילנה דיין
לגבי סרן ר', היא שהשופט שפסק נגדה, הוא מתנחל עם כיפה (לא שאני
מזלזל בחסרונות הכבירים הללו - הם לבדם הספיקו בכדי למנוע ממנו
מלהבחר לעליון או למשרת היועמ"ש, במפגן נאורות נוסף של אנ"ש...).

אין מי שמחלק פריים טיים לפי "מגיע" או "לא מגיע". הטלוויזיה זה ביזנס. מה שמביא כסף - כלומר מביחא רייטינג - ישודר.

לו הייתה עסק טהור נטול מעורבות ממשלתית, אז לא הייתה שיטה נלעגת של
חלוקת זכיונות, שמבטיחה את המשך הרגולציה, במובן של המשך שליטת
אנ"ש בתקשורת.
אתה יכול לטעון שהחדשות בטלוויזיה מראות מה שהעם רוצה לראות, כי
עובדה שהוא צופה בהן,, אבל האמת שגם אתה מודע לה, היא שיש בארץ
נורא מעט אנשים שמחליטים על התוכן, ולמה רוצה הציבור, יש אפס משמעות
בעיניהם, כל זמן שזה לא נוגע לסדרות בידור טהורות - שם באמת הכסף
מדבר, ואין עוד מלבדו.

ביום שבו כל אחד יוכל לקבל רשיון ולפתוח ערוץ טלוויזיה, ולאנ"ש לא יהיה
SAY לגבי התכנים החדשותיים, נגלה מהר מאוד, שבדיוק שכמו
שבתקשורת המודפסת יכולים פתאום לצוץ עיתונים שכותבים דברים שלא
מתאימים לקו של אנ"ש (ואנ"ש מנסים לסדר את סגירתם עקב כך, אגב...),
כך גם בטלוויזיה זה יכול לקרות. אם ישונה החוק, ואנ"ש בבג"ץ לא יפסלו
את התיקון ("אם" גדול ביותר - המשפטאים מאוד לא אוהבים חופש ביטוי
למי שלא חושב כמותם...), אזי תראה גם ערוצי טלוויזיה שמשדרים תוכן
שאנ"ש לא יאהבו. עד אז, אנחנו מדינה שאמנם יש בה אנשים פרטיים
שמרוויחים כסף מהטלוויזיה, אבל היא עדיין מווסתת ע"י רגולטור אנ"שי
ביותר, מתוקף הזכיונות ומחלקיהם...

שום רגולטור לא מתערב בתוכן של תכנית סאטירית.

ואם יורשה לי לפנות את ההומאני שבך, אולי תנתק את הביטוי העבש "אנ"ש" מהמכשירים שמחזיקים אותו חיים האופן בלעדי בהודעותיך, ותתן לו למות בכבוד. המושג הזה מת כבר לפני כ-40 שנה וחוץ ממך איש אינו משתמש בו, הרוב גם אינם יודעים מה הוא אומר.

נכון שאין מכוון מלמעלה ושמוגדר לו בתלוש "רגולטור" אבל יש מין הסכמות שבשתיקה , לאוו דווקא בטלויזיה.
תקשיב פעם לגאולה אבן או לכל מגיש חדשות אחר.
כמו שאמרו לפניי, תיישר קו או שתופיע בערוץ המרכזי של תחום המועצה" רמת טיז אל נאבי דרום"..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

"לקלוע לרצון המערכת": תופעה שמאוד קשה לאתר עקבות שלה (ולכן תמיד ניתן להגדיר את מי שטוען שהיא קיימת כ"עוד קונספירטור") אבל מתפתחת די מהר במערכות מוגבלות בהיקפן, ולפעמים גם בגדולות, ומאפשרת קיום מצב של הטיה מובהקת וחריפה - כנגד כל הכללים הכתובים והאתיים - אולם ללא שום הותרת עקבות "מלוכלכים" של "רגולציה". למעשה רוב המערכות הדורסניות שהתקיימו במאה ה-20 הסתמכו על אולי 20-40 אחוז הכוונה, רגולציה ופיקוח, ושאר ההטיה נעשתה ע"י המוני ברגים שמסיבות שונות "עשו מה שלכולם היה ברור שהמערכת רוצה שיעשה".

בפקולטות למדעי הרוח שאני מכיר פוליטית קיימת שם התופעה הזאת באופן מובהק: אין "אח גדול" גלוי או נסתר, יש מיעוט קולני שנותן את הטון (ולא מהסס לעשות עבירות אתיות כדי לקיים טון זה) וסביבו הרבה אנשים שכל אחד בנישה שלו "קולע לרוח המערכת". מאחר ואין צנזור ראשי, ואין גם "אח גדול", אתה לא יכול לשים את האצבע על ארגון העומד מאחורי תופעת ההטיה, למרות שהתופעה קיימת ואיש לא יכול להסתיר זאת

אגב: אישית אני מעריך ש"עליתי" על פטנט אחד שמאפשר זיהוי תופעת ה"הטיה על סמך קליעה לרצון המערכת": בניגוד למקרים בהם יש "אח גדול מאחורי הקלעים", למערכת הנסמכת על רוב של "זורמים" אין יכולת יעילה להתמודד עם מי שפשוט עומד ובשילוב של עקשנות, משחק עם חוקי הבירוקרטיה וצעקות ודפיקות על השולחן פשוט לא זז הצידה. (אגב: שלטון הטרור של רובספייר הוא מקרה מובהק של תופעת הטיה חמורה שנסמכה על המון ברגים ש"קלעו לרצון המערכת" - כאשר נוצרה מאסה קריטית של אנשים שסירבו להמשיך במצב זה, רובספייר נפל באחת).

במקומות עבודה שבהם מקובל לקדם "הומוגנית חברתית" (כמו חברות הייטק, נכון לפחות ללפני עשור) התופעה הזאת מאוד נפוצה (חברתית) כפי שראיתי במו עיני.

במידה והייתה קמה חבורה מגובשת של אנשים רהוטים, מביני עניין (טכנית וגם ברמה הבינאישית) וחשוב מכל: היו לומדים את המערכת שנה לפני שבכלל היו חושפים את קיומם, אני מעריך שהם היו מצליחים לגרום לקריסת ההגמוניה של כותבי הטכסטים מן השמאל הקיצוני בתכניות הטלוויזיה, לאחר "התקפה" מתוכננת ומוקפדת על התופעה הזאת.

.

הניסיון החמוד להציג את הימין כאילו הוא טוען שיש מאפיה מאורגנת של
אנ"ש (כינוי רלוונטי מאין כמותו - כנראה אפילו יותר מאשר היה בימי הזוהר של
שרגא נצר והגוש הזכורים לרע), הוא חמוד, אבל האמת היא שאותה מאפיה
רעיונית היא אסוציאטיבית, כפי שהגדירהּ במדוייק אורי אורבך: העיתונאים
והסאטיריקנים יודעים לבד מה לשדר ומה לכתוב, ומה מצופה מהם. הם לא
צריכים לקבל הוראה מדוייקת, בכדי לדעת שמערכון שמציג את יוסי ביילין
באופן שלילי במובהק (ברמות שמוגדרות כהסתה) זה NO-NO, בעוד
שמערכון שמציג את פדרמן בצורה זהה, זה סאטירה מושחזת בהתגלמותה.
כותב לא צריך להיות גאון כדי לדעת שמערכון שמאלני יתקבל בברכה, ומערכון
ימני עלול לחסל קריירה - זו תופעה שקיימת במערכות חדשות, במערכות
ציבוריות - ולאחרונה הודלפה התכתבות פנימית באונ' ת"א שפורסת בגלוי
את העובדה הידועה0-זה-מכבר שכך זה גם באקדמיה...

אין מה לעשות - לא צריך אח גדול שיגיד לחבר'ה כיצד להתנהג - הם כבר
ילדים גדולים, ומבינים לבד...

כמו בעולם המרקסיסטי הנפלא. זה והעובדה שפשוט אף אחד לא הצליח גם לספר בדיחה בקול רם על סטאלין וגם לצחוק בסוף..

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

http://www.latma.co.il/

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

שזה הביטוי היחיד של סאטירה ימנית בעידן התקשורת המודרנית והמפותחת

זו לא סאטירה ולא שנאה, אלא האמת הנוראה.
ארגוני שמאל אכן מקבלים כסף מגורמי אסלאם אנטי-יהודיים ואנטי-ציוניים שמולבן דרך ידיים
אירופיים אדומות מדם יהודים מהעבר ומההווה. אכן יש נם יחסי אחווה מעוררי פלצות לפחות
בין חלק מגורמים משמעותיים בשמאל לבין טרוריסטים (כמו הטינופת שמתגאה בביקורי
ההתיחדות שלו עם ברגותי).

(פעילות שמאל בתפקידים מיניים בשכם היא אכן דוגמה לשנאה כי מדובר במקרה בודד ולא מייצג)

אבל שם אתה נמצא, וכל ניסיונות ההסטה וההסתה שלך לא יועילו.

לא נותר לי אלא לתהות אם אתה מעדיף לא להגיע לכך ביום מן הימים.

חברים יקרים, אתם מפסיקים את זה כאן ועכשיו גם אתה פסטן וגם ביג ג'ו.
(מי אמר שהרגולציה לא עובדת )

לא יודע מה לענות לך ישראלה, זה לא קל להציב את הגבול בין סאטירה נושכת לבין הסתה.

יש פה בפורום דיי הרבה חובבי מונטי פייטון (כולל אתה, גל וקרוב לוודאי שגם אורי). הממלכה המאוחדת מעולם לא ניראתה נילעגת יותר מאשר במערכוני הכנופיה ועד כמה שזכור לי דבר לא היה חסין בפני השפרצות הדם והזרע שבאמת שקראו תגר רציני על חושי האסטטיקה וכללי הטעם הטוב (האת שמן שאוכל ומקיא בטעם החיים עד היום קשה לי לראות).

אז למה בעצם פייטון כן וסאטירה ישראלית לא?

והערה בנוגע לטענות על חד צדדיות הסאטירה ועולם האמנות והבידור הישראלי; כשאיליה קאזאן הותקף ע״י עמיתיו על שיתוף הפעולה שלו עם ועדת בית הניבחרים לפעילות אנטי אמריקאית (הועדה של הסנאטור ג׳וזף מקארתי), שיתוף פעולה שהוא אגב מעולם לא חזר בו ממנו, הוא הלך ועשה את חופי הכרך, אחד הסרטים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי. לימין בישראל רוב יהודי כבר המון שנים. רוב הממשלות שלנו כבר למעלה משלושים שנה, יותר ממחצית מחיי המדינה, הן או ממשלות ימין או ממשלות אחדות עם נציגות חזקה מאוד של הימין. הימין עושה שירות רע מאוד לעצמו בתרוניות החוזרות כלפי השמאל הפטפטני. הגיע הזמן שהימין ילמד להשיב לשמאל באותו המטבע ויעשה את זה בצורה איכותית ומתוחכמת. הראשונים שירויחו מכך יהיו אנשי היצירה הישראלים ומייד אחריהם כולנו מימין ומשמאל.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

סאטירה כתובה מצריכה מערך הפצה, סאטירה משודרת מצריכה אולפנים וערוצי שידור. אלה, מצויים שבויים בידי אנשים שבלשון המעטה אינם משקפים בראייתם הפוליטית את חתך הסלון של עלי וואקד מאשר את הציבור הצופה ומממן. מיעוט הערוצים אינו מאפשר תחרות.

הימין יכול לייצר הומור וסאטירה אך אין לו סכוי ממשי להפיצם בערוצי העיתונות הכתובה המרכזית והרדיו.
אני יכול לומר לך שבפעמים בהן ניסיתי לכתוב תגובות דומות בציניות, בהומור או בתוכן למה שאני כותב כאן באתרי העיתונות כטוקבקים - הם לא הועלו. אם לא הייתה רשת חופשית, לא הייתה גם במה מקוונת.

מונתי פייתון צחקו על כלל הבריטונים. הם עשו זאת בגאונות ולא ברישעות ובשרות אדונים פוליטיים-כלכליים.
החברה הישראלית עומדת בפני קשיים שונים מהחברה הבריטית. קיומיים ומידיים יותר ושימוש חד צדדי ב"יכולת שידור והפצת" הסאטירה לצורכי תעמולה - אינו מעשה הוגן. זהו מעשה שנועד לעצב דעת קהל ולא כדי לעורר מחשבה או להצחיק.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

ככה זה.. כשאדם כבר לא מצחיק, הוא הופך ל"סאטיריקן".

אבל אין פה שום סאטירה, יש פה התגרות לצורך כותרות,
אני לא חושב ש"כוכבי" ארץ נהדרת (שכבר מזמן לא נהדרת, אפילו לא סבבה)
מאמינים בזבל שהם מציגים ב"מערכון" כזה, מה שעוד יותר מעציב,
אין להם את היושרה לקום ולהטיל וטו ולהגיד "עד כאן, זה כבר רצח אופי מסית",
במקום זה הם מעדיפים להמשיך ולאנוס את התרנגולת הזו, שביצי הזהב שלה מזמן הפכו לנחושת חלודה,
עד אשר זו תיפח את נשמתה ברוב גועל פאר והדר של מיאוס, למה? רק בשביל עוד קצת כסף? עוד קצת אגו?

קראתי טוקבקיסט שמספר שהיה שם בקהל,
הוא סיפר שהאווירה בקאסט היתה של עייפות כללית, כאילו לא רצו להיות שם בכלל,
ושחוץ מקיציס והאחראית לחימום הקהל, אף אחד בכלל לא התייחס אליהם ולא יצר קשר עין אפילו.
נראה שהם יודעים את מה שכבר כולנו מרגישים, העונה הזו היא העונה השנייה או השלישית יותר מדי שלהם.

וגם כאן יש מנצחים ומפסידים

המנצחים:
דב נבון, רכב על גל ההצלחה של ארץ נהדרת ועזב בדיוק ברגע שהחלה למחזר את עצמה,
מי שרוצה ארץ נהדרת במיטבה, שיראה את ארץ נהדרת של תקופת דב נבון.

המפסידים:
שני כהן, בחורה כל כך כשרונית מצד אחד וכל כך מטומטמת מצד שני,
שעשתה את המהלך הקרייריסטי הכי מטומטם שיכול להיות ועלתה על הספינה הטובעת הזו,
רק כדי להלחם במים הגועשים מבלי שנהנתה מהשיט הנפלא שקדם לטביעה, וחבל.
שני יכלה לצמוח בשבוע סוף ולמצוא את דרכה לפרויקטים הרבה יותר שווים,
אך במקום זאת בחרה לעזוב דבר טוב, ולהתחבר למקום רע לעוס מאוס, ובעיקר עייף.

נדמה שגם החיקויים שהיו הטריידמארק של ארץ נהדרת, הפכו לחלשים, לא מדוייקים,
כתובים רע ע"י פליטי ריאליטי חסרי מעוף כמו אבי נוסבאום, ומגולמים בצורה לא אמינה ולא מעניינת,
אומרים שהחוק הראשון של נציג מכירות זה להאמין במוצר שלו, כי אם הוא לא, הוא ישדר את זה ללקוח,
וזה בדיוק מה שקרה בפרק הפתיחה של ארץ נהדרת העונה הזו,
וכל זאת מבלי להכנס למשוא הפנים והאפליה התרבותית שקיימת במעוזי השלטון הטלוויזיוני,
שכן מצד אחד של אידאולוגיה, זה סאטירה, ומהצד השני זו הסתה לא חוקית - והעם? משמין ונרקב לו מהופנט בספה.

אחרת באילו ביטויים חברי הכנסת הנכבדים שלנו היו יכולים להשתמש?

Out - "מהגרים" , "בניהם של מהגרים" , "כאן שיח' מוניס"?

In - עדיף לומר "נאצים" , "תועמלנים בנוסח גבלס" , "יהודונאצים" [למי שאינו זוכר את ליבוביץ החביב] , "פשיסטים" [מבית המדרש של מחסום ווטש"].

האם אדון כצ'אלה (Pusy) יודע משהו על משנתו ותורתו של גבלס שהוא מנפנף בה?

לעניין התכנים "זאת לא ארץ נהדרת" וזאת לא סאטירה., אין בה חידודי לשון אלא חבוטי לשון.

והאנלוגיה ליוליוס שטרייכר דווקא ממחישה זאת: רבים כיום מתפתים להאמין כי לאחר המלחמה לפחות מי מבין פושעי המלחמה, ומחרחרי המלחמה והשנאה העיקריים שנלכדו, נשפטו "ללא רחמים". העובדות אינן עולה בקנה אחד עם הנחה זו: בית המשפט הבין מעצמתי בנירנברג נקלע לקשיים בהרשעת יוליוס שטרייכר (הידוע כמו"ל של העיתון האנטישמי "דר שטירמר") מאחר והאחרון דווקא לא היה בעל תפקיד רשמי בהיררכיה הנאצית תוך כדי המלחמה עצמה (הודח בידי הנאצים עצמם מתפקידו כמושל המפלגה הנאצית (גאולייטר) בפרנקוניה) ועבור חלקו בהפצת שנאה טרם המלחמה, כאשר כן היה בעל תפקיד, היה קשה – כמה טיפוסי לחשיבה מערבית... – להרשיעו. כמובן שהשכל הישר ניצח כאן את הקומונה המשפטנית ושטרייכר נשלח לרקוד כהוגן תחת חבל תליה שלא הוכן כראוי, אבל כבר בזמן המשפט דובר על כך שההליך המשפטי שהביא להרשעתו היה בעייתי. מעבר לכך: הבריה הבהמתית הזאת – לא ממש מופת לדמות נערצת ע"י נאו נאצים – נישא שמו לא פעם כ"מרטיר" שהוצא להורג על לא עוול בכפו לפי הקוד המחשבתי של המדינות שהרשיעו אותו עצמן!

באותו משפט הובא לדין גם אחד מסגניו של גבלס (האנס פריטשה): ולא שלא היה אשם ב 1001 אישומי הפצת שנאה, אלא שלמשפט הראווה הגדול בנירנבג הוא הובא שלא יותר מאשר רוח הרפאים של גבלס שחמק ממשפט. בו בזמן שמליוני אזרחים, כולל גרמנים, נטחנו תחת גלגלי מטחת הבשר של ספיחי המלחמה, רעב קור וכמובן טיהור אתני (מוצדק בראיה כוללת, אבל כמובן שנפגעו ממנו המוני אזרחים שלא עשו דבר) של הסובייטים ובני בריתם – כאשר איש SS זוטר היה מתאחד עם לולאת חנק עבור רצח של אנשים בודדים – באותו הזמן את האנס פריטשה מצאו דווקא לא אשם והאיש שוחרר (מאוחר יותר ישב בכלא שנים ספורות לאחר שהורשע ע"י בתי משפט אחרים). אני מכיר עוד עשרות דוגמאות מובהקות לכך שמחוללי שנאה יצאו נקיים (ואפילו נקיים לחלוטין) בעוד ש"אנשים קטנים" שילמו את מלוא המחיר בשנים שאחרי המלחמה ההיא (שללא ספק הוכיחה לכולנו שסיסמאות כמו "חופש ביטוי, חופש עיתונות ודיפלומטיה" הם לא רק כלים ריקים לעיתים (לא קרובות), אלא שיכולים להפוך לכלי נשק רצחני בידי ממזרים ציניים).



מסעי הפצת השנאה (תחת כסות מוקפדת של "נימוס מרקסיסטי") של חבורת עלובי נפש המכונים כאן בטעות "סטיריקנים" לא יוכלו להפוך ללא מזיקים באמצעים חוקתיים בזמננו. אני מסכים שלו חו"ח האבצעס שהם מקדמים בהכרה מלאה יתפוצץ ביום מן הימים, יהיה נכון למצוא את הדרך להעמידם לדין, אבל בשלב הנוכחי טיפול בהם בדרך הקשורה בחוק היבש תהיה נצחון פירוס מובהק (אין דבר שתועמלן קיצון מייחל לו יותר מאשר לסנוקרת באמצע נאום מאת מתפרץ מהקהל...). הדרך היחידה לטפל בטיפוסים מן הסוג הנ"ל היא בשפה היחידה שהם דוברים, ומשותפת להם ולאדם הממוצע: שפת הכסף. לו תקוצץ פרנסתם, לשונם תתכווץ בהתאם. הדרך היחידה לעשות זאת הנה לקצץ במקור פרנסתם – הרייטינג. ומאחר ואני לא רואה דרך שהציבור הרחב יוכל לעשות זאת (את הזבלונים ידיעות ומעריב, שמליוני ישראלים התרגלו לבלוע בשישי בצהריים באותה אדיקות שהם מקפידים לנשום, או למצמץ, רק מהפכת האינטרנט הפילה, לא צונאמי של גועל נפש שתקף את הקורא האדוק) זה מן הסתם לא יקרה....



מעניין ש(שוב) הוזכרו כאן סיסמאות "חופש הביטוי" וכן בוצעו תרגילי אקרובטיקה מדהימים של התלות באילנות גבוהים של "גיבורי סטירה" מכמה אומות עתיקות, לעומת הטחב והיבלית שביום טוב יכולים להיות כותבי ארץ נהדרת... פעם אחר פעם, טוקבק אחרי טוקבק, ספר אחרי ספר ובקשת מלגת מחקר אחרי בקשת מלגת מחקר, אני נוכח לדעת עד כמה ריקה מתוכן קבלת הסיסמא "חופש הביטוי קדוש" בעולם בו אנו חיים. בעוד הציבור הרחב ממילא נהנתן, פחדן ומסורס מכדי להפריע לאיש לצווח את דעתו (וכלל לא משום אידאולוגיה נאורה, אלא פשוט כי הורגל לכך) "חופש הביטוי" ו"שקיפות חוקתית" הופכים לכלי נשק קטלניים בידי אנשים שקשה לי לראותם כאבירי אותם חופש ושקיפות ושוויון בפני החוק שהם לכאורה נזעקים להגן. לצורך השלמת איזו מסה מחקרית עצמאית סיימתי ממש לא מזמן דגימה מעניינת מאוד שבמהלכה במשך כמחצית השנה הקפדתי לשלוח לאותו טור דעות ב YNET צמדי טוקבקים (תמיד משני מחשבים שונים, בשני מקומות שונים (סייע לי בכך חבר) אבל בזמן מאוד קרוב) דומים מאוד זה לזה מבחינת הלוגיקה האידאולוגית, הרטוריקה והמשקל: אחד היה "שמאלני קיצוני מובהק" ואחד "ימני (פחות קיצוני) מובהק". דגמתי עשרות טורים, וכמה וכמה "צמדים" לכל טור. התוצאות (מבחינת מה פורסם ומה לא, כמו גם עיתוי הפרסום מבחינת הזמן שחלף מאז נשלחו)? שמות לצחוק את מושג "חופש הביטוי". בשעשוע עגמומי משהו נזכרתי בכך שאצל גנריך יגודה וייז'וב הקורבנות תמיד חתמו כל כתב הודאה וחוסלו בסיומו של "משפט הוגן".



עברו כעשר שנים מאז השבר הגדול – "1977 Reloaded" – שנפער בין האגף האנטי פרגמטי של השמאל ובין הישראלים ככלל. בעשור הזה – איבדתי לחלוטין כל אמון במושגי "חופש הביטוי" או "שקיפות בפני החוק". לא עמדתי למשפט בשום מקום, וכמובן שכחילוני אשכנזי גם בסביבה החומצית שמאלה מהמרכז נזהרים מילולית בכבודי (ומאחר והאדם האמיתי שמאחורי הכותב כאן לא מדבר על פוליטיקה Unless Provoked גם יצא לי הרבה פעמים לקבל ,מבט מבפנים" על הדינמיקה המחשבתית של "אנ"ש" שמשום מה חשבו ש"אני משלהם"). ההתנסות שלי היא שורה ארוכה של אירועים קטנים – ציבוריים ואישיים – שלפני כמה שנים לבסוף לא אפשרו לי להמשיך ולהאמין באותן סיסמאות שפעם חשבתי שהן תקפות בכל מקרה פרט ליוצאי דופן קיצוניים. אין סטיריקנים ימניים? אמירה שחצנית שנשמעת כמו משהו שיצא שהטפות של אמנון יצחק ששם כל החילונים עוגבים "אשת איש" ומסוממים. כותבי ארץ נהדרת לא עושים יותר ממש שיעשה סטנדאפיסט שילעג לקבוצת נערות ערביות מתיכון בכבול שעצרו ל"פיפי+קולה" באלונית בדרך לטיול שנתי. כמובן שהטנאפיסט הדמיוני ההוא יופיע מאותו הזמן רק ב"בית התרבות של המועצה האזורית מרום מושבי חבל עדולם" בעוד אלה של ארץ נהדרת יתבצרו בג'וב הנהדר שיש להם, כמו איזה בן דוד של יו"ר הועד בחברת חשמל שמלגלג עלינו כשהוא אומר שהוא קיבל את הג'וב "בגלל כישוריו, ולא קשריו".



"חופש ביטוי"? "חופש סאטירה"? הצחקתם אותי... החופש הוא של צד אחד בלבד, וכל גלגולי העיניים ועיקומי הפה המביעים חוסר שביעות רצון מהולים בבוז, שכמה אנשים רגילים לעשות אחרי ששומעים טיעון כזה, לא יעזרו. אני ממליץ למי שממש אמיץ לבחון של "חופש הסטירה" בפורום שבו נאמרים דברים קשים ולועגים בגנות חרדים ודתיים באופן הבא:

• חכו לרגע המתאים שבו גם לכם אמור להיות מה להגיד, ובו גם הנושא מתקרב לעניין יצחק רבין.
• תגידו שאת מורשת רבין אתם מכבדים ע"י "שתיית כמה כוסיות וויסקי, פתיחת דלת הבית לכל הרוצחים והסוטים של השכונה תוך ביטול המחאה של בת זוגכם הנאמנה תוך כדי הגדרתה כ"קוגלאגר""
• חכו לתוצאות, או יותר חשוב: תתחילו להתרגל לרעיון שלא יתנו לכם לדבר מעכשיו, או לפחות לא בלי תדרוך פוליטי מראש.

ניסיתי (לא כניסוי אלא דווקא במקרה) – כמו בעניין הטוקבקים: תוצאות מפתיעות (את מי שמאמין בחופש הסטירה).



מונטי פייתון הוזכרו כאן: ומה הם קדושים? למיטב זכרוני ביצירה היחידה שלהם שעסקה רבות בעם היהודי הייתה אמורה להכלל סצנה שבה מתיחת קו ברור בין ה"חבורה הציונית" ובין הכנופיה הנאצית. כן... כן... אנו לא מכירים את הקטע הזה משום שנחתך מן הסרט (לא בגלל המסר הבעייתי, או פחד מביקורת, אלא משום שגרם לסרט להיות ארוך). כשנשאל אחד החברים (האמריקאי שביניהם אאל"ט) אודות הבעייתיות שבקטע – שהתגלה בזבל לפני כמה שנים – הוא אמר שהמסר באמת בעייתי "אבל בהחלט נקודת מבט תקפה". מונטי פייתון חבטו במסורת וחברה שהיו בפשיטת רגל מוחלטת בזמנם ("ב 1970 עמדה האימפריה הבריטית בחורבנה ולונדון הוצפה מהגרים, רבים מהם מהונגריה...."): הם כמובן לא היו היחידים וגם רוג'ר ווטרס ופיט טאונסנד, כמו רבים מאוד אחרים, הקפידו לחבוט בעולם הבריטי. הם סיפקו לנו הרבה רגעי צחוק ומוסיקה מעולה. יופי להם: בריטניה שהם חבטו בה באמת נחרבה לחלוטין. שוב יופי להם. כולנו יודעים מה יש שם היום. מדינה שבה כל "סטיריקן" רשאי ללעוג למפלגה השמרנית, או יותר פופולארי היום: ללעוג לליבור (שירשו את השמרנים כמעט מכל בחינה של תדמית שלילית). אבל כשמגיע הזמן ללעוג למתנחלים הכעורים, חוטפי החיילים ופורקי העול שלהם – המהגרים המוסלמים וחוקי השריעה שלהם – אז פתרום כולם מזמזמים כמו דבורים פחדניות וכותבים טוקבקים שכמה מעניין – אין מאחוריהם שמות אמיתיים (בבריטניה מקובל מאוד לכתוב בפורומים וטוקבקים תחת שמות לא בדויים). היחידים שיעזו ללעוג למוסלמים אלה סטיריקנים מוסלמים (כמו אומיד אג'לי)... נשמע מוכר? מי אמר שרק בישראל חופש הביטוי מתאבד באלגנטיות....

.

יש מנחה בגלי צה"ל אדון ליפשיץ כאשר הוא לא מקבל עמדה מסויימת (בדרך כלל עמדה ימנית) הוא אומר סתתתתם מספר פעמיים כך שלא מאפשר למרואיין להביע דעתו.
בעצם מה אני רוצה לומר.. ובכן כצלה אתה כנציג של ציבור ימני טוען שהתקשורת באופן סיסטימטי משחירה את המגזר הימני כך שלאחר זמן השקר שהתקשורת מטיפה לו, וזאת מאחורי השורות הכתובות/נאמרות/נראות נהפך להיות כאמת צרופה.
אין פה לאף אחד ספק שהתשקורת הציבורית (טלביזיה, רדיו, עיתון) המרכזית נשלטת ע"י אג'נדה עם עמדות לא ימניות, המתעבות את הימין ומה שהוא עושה או חושב.
לכן החשש של כצלה הוא שהתשקורת תשפיע על אותם יושבי גדרות והפוסחים על שני הסעיפים בין ימין לשמאל.
אז כצלה אני יכול להרגיע אותך הם (התשקורת) מפחדים מצד אחד ומצד שני הם תאבי בצע וששני הדברים הולכים ביחד אז מבחינתם השמים זה גם לא הגבול.
הזמן אוזל, אפשר להתחיל להמר, מי ישב בקרוסלה למעלה ומי למטה.

סוף סוף מישהו יצא נגד "ארץ נהדרת", סוף סוף.

מי יתן ואזכה לחזות בכך בימי חיי

עכשיון הוא הכריז קבל עם ועדה ב"פוליטיקה" כי בארה"ב בית המשפט אינו מבטל חוקים...

היקף ההתערבות, הנושאים בהם יש התערבות, הבסיס עליו קיימת ההתערבות, והיכולת האפקטיבית להגביל את ההתערבות הזו - כולם שונים כל-כך וקיצוניים כל כך בישראל.

אז אל תגיד לי מה אני אמרתי. כל מה שכתוב בהודעה שלי הוא ציטוט מדברי כצל'ה, והבעת תמיהה על בורותו. בית המשפט בארה"ב אכן מבטל חוקים. נקודה.

מסתבר שלך דווקא כן יש זכויות יתר - בכותרות בלתי-חוקיות לדוגמה.
אבל אני מבין למה אתה מקבל כאן את היחס הזה. בתור אחד מאנ"ש אתה רגיל לזה, ורצו כאן לתת לך את החוויה שאתה מכיר מהחיים האמיתיים.

אלא מה? כצל'ה ניהל את כל הדיון סביב שאלת עומק המעורבות של ביה"מ
העליון בקביעת מדיניות הבטחון - ואין בעולם כולו בית משפט שאפילו מדגדג
את זה שלנו, מבחינת עומק המעורבות (שמגיע לדיונים מעמיקים על שיטות
פעולה בלש"ב, טכניקות להגנת צירי תנועה, וקביעת אזורי בטחון מיוחדים...).

כצל'ה טעה במשפט, וצדק בטיעון הכללי. זכרוני וגלאון דייקו במשפט - וטעו
(או שיקרו, ליתר דיוק) בטיעון כולו.

החלוקה הגורפת בין ימין לשמאל בשאלת בג"ץ, נובעת מכך שבג"ץ מזוהה
באופן גורף עם מחנה אחד ופסיקותיו צפויות עד כדי שעמום. במצב ענייניםך
כזה, ראוי לנהוג כמו האמריקנים ולהסיק את מסכת הצביעות באמצעות
מינויים גוליים שבהם המועמד חושף את עמדותיו הפוליטיות, שכן גם אם
בייניש, ארבל, פרוקצ'יה, ריבלין, נאור, פוגלמן, ג'ובראן ושות' יכחישו עד
שיכחילו פניהם - כולם מזוהים עם מחנה השמאל ופוסקים בהתאם (בדיוק
כפי שאדמונד לוי ולעתים גם רובינשטיין והנדל, מזוהים עם מחנה הימין).

בג"ץ הוא לא פאקטור שמפקח על פוליטיקאים, אלא גוף פוליטי שמורכב
מאנשים שעמדותיהם נדחו ברוב גורף ע"י הציבור, שכופה על הציבור את
עמדותיו הפוליטיות של המיעוט, ומעז לטעון שהוא עושה זאת בשם שלטון
החוק וזכויות האדם (מסתבר שחופש הביטוי של הרוב והזכות לחיים, לא
נכללות בזכויות אלה...).

הביקורת על בג"ץ מורכבת משני אלמנטים שונים לחלוטין:

1. פסיקותיו כבג"ץ
2. פסיקותיו כבית משפט לחוקה.

1. פסיקותיו כבג"ץ, פתוחות הרבה יותר לביקורת, בגלל האמורפיות של המושג. אחרי הכל באמת אין, ולא יכולה להיות הגדרה של "צדק" שתהיה מספיק מדויקת או מקיפה. אין ספק שצריך שתהיה רשות שתגן על האזרח משרירות השלטון. יש בהחלט מחלוקת לגיטימית על גבולות ההגנה האלה, ועל הדרך הארוכה שעשה בג"ץ מאז ימי העדר "זכות העמידה" ועד ימי "הכל שפיט". יש מקום לדיון שיגדיר האם יש תחומים שבהם צריך בג"ץ להמנע מלפסוק. (כמו למשל נושא המיגון בשדרות, שגרם גם לתומכי בג"ץ מובהקים, להרים את גבותיהם).


2. לגבי פסיקותיו כבית משפט חוקתי, למרות כעסם של חברי כנסת אופורטוניסטים, זהו לב לבה של הדמוקרטיה החוקתית. אמנם אין לנו חוקה כמו בארה"ב (או אפילו באנגליה). אבל חייב להיות גוף שיוכל לשפוט האם חוק שנוצר ברוב מקרי וקוניוקטוראלי, סותר את החוקה (או את חוקי היסוד שהם הנדבכים שבונים אותה).

למרות התופים והמצילתיים של יריבי בג"ץ, מספר הפעמים שהוא התערב בחקיקה ב-20 השנים האחרונות הוא קטן ביותר. כל מקרה זה היה היה תוך הנמקה ברורה והצבת חוק היסוד שבגינו נפסל החוק.

מבחינה חוקית לבית המשפט העליון יש שתי פונקציות: בית משפט גבוה לערעורים ובית משפט גבוה לצדק - שזהו "בית המשפט החוקתי". מעבר לזה, זהו לא "לב ליבה של הדמוקרטיה", וכשאין חוקה ואין הגבלה על זכות העמידה אבל יש המון פוליטיקה, אין לגיטימיות.

צא ולמד: http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod10.pdf

בפלטעון שבג"ץ כמעט ולא התערב בחקריקה, מקבילה לכך שעורך דינו של
גובה חובות אלים ומצליח יטען שהוא בסה"כ שבר בפועל רק שתי פיקות
ברך בכל הקריירה המאוד-משגשגת שלו...
המשפט המאיים "זה לא יעמוד במבחן בג"ץ" הושמע ה-ר-ב-ה י-ו-ת-ר מאשר
שש הפעמים שעליהן דיברה גלאון במסגרת העובדה שהיה זה תורה להשמיע
את הקלישאה העבשה הזו.
הנוכחות המאיימת של בג"ץ סיכלה הרבה מאוד יוזמות חקיקה, שהיה ברור
שהמיעוט הזעיר בחברה המווה רוב גורף בבג"ץ, פשוט יתערב ויבלום את
היוזמה, מה שגרם לסירוס הצעות חוק, עוד בטרם נדרש בג"ץ לתקן את מה
שהמחנה הפסאודו-נאור, רואה כמעוות...
מסיבה זו, מגוחך לספור את כמות ההתערבויות בפועל של בג"ץ בחקיקה,
וראוי לספור את כמות הפעמים שהיה א-י-ו-ם שהתערב בחקיקה. אנא
נקוב במספר הזה (משימה לא קלחה, בהרבה מאוד מקרים, האיום הושמע
כבר בשלבים המוקדמים של ניסוח הצעות החוק, ורובנו בכלל לא הגענו
לשמוע על ההצעה...), ואז נוכל לבחון עד כמה מרשה לעצמו בית המשפט
העליון, שהוא גוף פוליטי מובהק בימינו, להתערב בעבודתם של האנשים
שהציבור אשכרה בחר בהם (אתה יודע, בדמוקרטיה יש גם את הקטע הזה
שמגדיר את נבחרי הציבור כריבון, ולא את אלה שלא נבחרו על ידו...)...


אתה מבין, המשפטאים המובהקים כבר מזמן לא מתאמצים לעשות את
ההצגה שחסידיהם ממשיכים להעלות בדבקות מדהימה. בייניש עוד
משלמת מס-שפתיים למשפט המפתח של "מניעת פוליטיזציה של מערכת
המשפט", אבל אני חושש שבניגוד למעריציה, היא לא לוקחת ברצינות את
המושג הזה (ההמעריצים אשכרה מאמינים שאם מישהו שייך למחנה שלהם, זה סימן מובהק להיותו א-פוליטי, בדיוק כמו שאתה משום-מה
משוכנע בכנות שאתה לא איש שמאל, אלא איש מרכז...).

אתה מנסה לספר על דייסה לגבי תפקידו בג"ץ כבית משפט לחוקה וכבית
דין גבוה לצדק, אלא שהאמת הפשוטה היא שבג"ץ מעולם לא הוגדר כבית
דין לחוקה אלא לקח לעצמו תפקיד זה, באקט שלהגדירו כדמוקרטיה
חוקתית, זה פשוט ללעוג למושג הדמוקרטיה, או סתם לא להבין מהו...
בכל העולם המערבי נגזר תפקידו של בית דין לחוקה מחוקה כתובה, או
לפחות מהגדרות וסייגים ברורים שהציב המחוקק. אצלנו לעומת זאת ישנו
שופט שהחליט שהפרשנות הפרטית שלו לחוק מסויים, היא "חוקה שלמה",
ודיר בלק מי מתעסק איתי (ואכן, אלה שניסו להתעסק איתו, חטפו
באבי-אביהם בידי החסידים...).

אני פטור מלהגיב..

אתה העלית את הקלישאה החמודה שבג"ץ כמעט לא מתערב, ואני ציינתי
שזה בגלל שהתערבויותיו המועטות הספיקו לכך שמספיק איום קל מצידו,
בשביל לשבש את יוזמות החקיקה של נבחר ציבור כזה או אחר.

אתה ציינת שבג"ץ כבית דין חוקתי הוא לב-ליבה של הדמוקרטיה, ואני ציינתי
שבג"ץ מעולם לא קיבל סמכות להיות בי"ד חוקתי, אלא נטל אותה לעצמו
במהלך שמהווה פוטש משפטי מובהק.

אתה הסברת לגבי עניין חוקי היסוד בסיס שמהווה חוקה, ואני, שוב, ציינתי שזו
דעתו של שופט שהגדיר את חוקי היסוד ככאלה המהווים "חוקה שלמה",
המקנה לו זכות לפעול כבי"ד חוקתי - תוך הטלת משטר אימים על אלה
שלא קיבלו את פרשנותו המפליגה (ומיידית הוצגו כאוייבי הדמוקרטיה,

חופש הביטוי, זכויות האזרח ושאר ירקות...).

אכן, פרט לשלוש הנקודות הללו שהיוו את כל הטקסט שלך - אכן לא סתרתי
את דבריך בכלל...
אתה בהחלט רשאי לראות עצמך כפטור מלהגיב, מתוקף העובדה שאין לך
דרך להגיב עניינית לדברים הללו (זו אחת הבעיות עם עובדות יבשות...),
אבל הנימוק שאינך מגיב מכיוון שלא סתרתי את דבריך, הוא, איך לומר
זאת, "קצת" בעייתי...