05-01-2010, 22:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.12.09
הודעות: 9,751
|
|
מכמה וכמה סיבות
הפירוט הבא לא לפי סדר חשיבות:
ראשית, וזה נושא שתיכננתי להעלות באשכול בצו"ב על המשמעת בצבא, הוא שכל ארגון וכל
חברה מבוססים - לפחות במידה מסוימת - על הסכמה, על הלגיטימיות של הסמכות בארגון,
ועל מטרות משותפות. אני מאמין שזה נכון יותר "לשכנע" אנשים לכיוון מטרה משותפת כדי
לשפר תוצאות. יש גם מחקרים בפסיכולוגיה ובמנהל שמראים שזה מועיל (אני יודע שחקרו
את זה בתעשיה, אבל התוצאות תקפות באופן כללי לדעתי). ["שיכנוע" משמעו "לא כפיה" בהקשר הזה]
שנית, לדעתי מדובר ב"התעסקות בקטנות" לפחות בכמה מקרים שהגיעו לתקשורת. מטפלים
במישהו שסחב נעליים קלות או משהו כזה ולא באנשים שבכלל לא מתגייסים - לעתים באישור
הרשויות עצמן. כאן אני מחבר בין "אכיפת החוק נטו" להפעלת סמכות של גורמים אחרים. מי
שמאשר לדוגמנים, משתתפי האח הגדול ושות' לא להתגייס, מי שמאשר לחבורות ענק לא
להתגייב "בגלל צרכי הצבא", מי שעושה את כל הדברים הללו אל לו להתלונן שיש כאלה
שמנסים גם הם להתחמק ממחויביות שונות בתחום הזה.
שלישית, אני מקבל לפעמים את ההרגשה שנבחר נושא של עבריינות שמעורר רגשות
"פטריוטיזם" כדי לאחד את הקהל סביבו, ולהסיט את הזרקור מהתנהלות הדרגים הבכירים
במדינה - יהיו אלה חברי הכנסת, הדרגים הממונים במשרדי הממשלה, אנשי הרשויות
המקומיות או אחרים. נכון שבתקופה האחרונה כן נשפטו ונשפטים יחסית הרבה נבחרי
ציבור וחבריהם, אבל אני עדיין מרגיש שזה ניסיון הטעיה. עכשיו יכולים נבחרי ציבור וראשי
הצבא לעשות (יותר) ככל שיעלה על רוחם, אבל אל מול הביקורת יש להם טיעון מנצח "איך
אתם מעזים לפקפק בטוהר כוונותי? לא ראיתם איך אני נלחם בהשתמטות?!"
רביעית, וכאן משתלבים כמה אלמנטים מהטיעונים הראשון והשני, כשהמצב בשירות הלאומי
כפי שהוא כיום, יש בעיה רצינית בלגיטימות של נושא השירות ושל המרדף אחר המשתמטים
ממנו. אני אכלול כאן 5 נקודות עיקריות:- דוגמנים ושות'
- מעמדי "ספורטאי מצטיין" ושות'
- אלו שמשתחררים לכאורה כי אין לצבא צורך בהם, אם כי יש מה לעשות איתם והיו
יכולים להוריד עומס משאר המשרתים - ערבים, חרדים ושות'
- בנות
|