31-01-2010, 17:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.07.07
הודעות: 746
|
|
הבעייה היא כפולה. ראשית, הצורה שבה מועברת הביקורת של "שוברי שתיקה" למיניהם משמשת תמיד כמנוף לקידום של אג'נדה מדינית מרחיקת לכת (או במילים יותר פשוטות - טיהור אתני של יהודים מחבלי ארץ מסויימים). ברגע שמערבבים ביקורת על מקרים ספציפיים של התנהגות רעה מצד חיילים במחסומים עם ביקורת על מדיניות של מדינת ישראל באיו"ש, נעלמת כל אפשרות לדון ברצינות בביקורת הזאת. שנית, הביקורת על חיילי צה"ל תמיד "מקושטת" בכל מיני הגזמות ושקרים-למחצה מכיוון שכמו שאתה בטח יודע, המציאות היום-יומית במחסומים היא משעממת מדי כדי לזכות בפרסום בתקשורת בארץ ובחו"ל. גם זה מונע מאנשים רבים להתייחס לביקורת כזאת ברצינות, ובעיקר כאשר היא תופסת כותרות בעיתון.
אין מה לעשות, כבר מעל 40 שנה תעמולה כזאת מהווה נשק אסטרטגי בידי האויבים של המדינה, ולכן הציבור פיתח עור של פיל בנוגע כל העניין של המחסומים. וטוב שכך, כי הדיון בדברים האלה צריך להתנהל בדרגים הממונים בצה"ל מאחורי דלתות סגורות ולא בתקשורת.
_____________________________________
The release of convicted terrorists before they have served their full sentences seems like an easy and tempting way of defusing blackmailed situations in which innocent people may lose their lives, but its utility is momentary at best. Prisoner releases only embolden terrorists by giving them the feeling that even if they are caught, their punishment will be brief. Worse, by leading terrorists to think such demands are likely to be met, they encourage precisely the terrorist blackmail they are supposed to defuse.
1995 ,Binyamin Netanyahu, Fighting Terrorism
נערך לאחרונה ע"י ashoichet בתאריך 31-01-2010 בשעה 17:55.
|