יש הסבורים כי פרשה זו הייתה החוליה האחרונה ששכנעה את הבריטים סופית לעזוב את פלסטינה. שמעתי לפני זמן מה, כי מספר לא קטן של חיילי הממלכה נהרגו בידי כוחות ערביים וגם בידי יחידים, והדבר לא עורר הדים.

האם יש רגליים לדברים? ואם אכן כן, מה הסיבה לדיספרופורציה בהתייחסות הבריטים?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

התהליך הוא הדרגתי ויתכן שהארוע עם הסרג'נטים היה הקש ששבר את גב הגמל. ברור ברור שאם הוא היה אירוע בודד הוא לא היה משפיע. באותו זמן התחילה תנועת מחאה בבריטניה כנגד ההישארות בא"י בעיקר של אמהות חיילים. די ברור שגם אם הארוע לא היה קורה הם היו עוזבים. חשוב להבין שהאימפריה הבריטית ב השמש לא שקעה מעולם הייתה אחרי מלחמת העולם השנייה מרוסקת בעיקר כלכלית. השיקול הכלכלי משחק מרכיב חשוב ביותר במדיניות החוץ הבריטית ומשפיע גם על הרצון לעזוב את א"י.

יכול להיות. יש הגורסים שדווקא הליכתם הזקופה של עולי הגרדום תוך שירת התקווה גרמה לההם להבין שכמאמר השיר של אסירי המחתרות "הם לא ישברו אותנו".

גם פצצת החבית בחיפה, גם גילוח האגף הדרומי של "המלך דוד" בעזרת כדי החלב, גם פיצוץ השגרירות הבריטית ברומא בה היתה לאבי זצ"ל הזכות להשתתף. אי אפשר לשים את האצבע על אירוע ספציפי, אבל זה ברור שפעולות האצ"ל והלח"י גרמו לבריטים לברוח מפה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i49.tinypic.com/20tkvf6.png]

http://209.85.229.132/search?q=cacheLpdzKJAk_kJ:herzl.haifa.ac.il/kenes_16_3.doc+%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%AA%D7%A4%D7%9 5+%D7%91%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A5+%D7%94%D7%A 9%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%91 %D7%A8%D7%99%D7%98%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%A8%D7%95% D7%9E%D7%90&cd=6&hl=iw&ct=clnk&gl=il


http://209.85.229.132/search?q=cach...w&ct=clnk&gl=il

www.daat.ac.il/daat/vl/lapidotsezon/lapidotsezon08.pdf



מתוך הנחה שאביך אינו אפשטיין ז"ל, לא אליעזר תבין ולא שילנסקי יבדל"א - נותרנו מסוקרנים...

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

עד יומו האחרון אבא שלי נמלא עצב כשהוא דיבר על "אביאל", הלא הוא ישראל אפשטיין הי"ד.

איטליה שלאחר המלחמה היתה כר נוח לפעילות האצ"ל בעיקר בתחום ההעפלה, האימון, וגם "רכישת" נשק. ( מפגש לוהט של כיפה אדומה ביער עם החבר פראבלום, שתי נשיקות במצח ) .

ואם דיברנו על המת,לצערי, אי אפשר שלא להזכיר את החי, אברהם ליבנת, "בונדי", קצין הרכב של האצ"ל באיטליה, ולאחר מכן קצין הרכב בארץ. הותר לו לעלות לאחר שאחיו שניצל ממוות בשואה התגלה בארץ.

אדם מפורסם נוסף הוא מי שהיה מפקד האצ"ל באיטליה, "המפקד שמעון", יחיאל קדישאי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i49.tinypic.com/20tkvf6.png]

אם יש ויכוח שכנראה לא יוכרע מעולם, זה "מה (או מי) גירש את הבריטים מא"י".
לדעתי, מדובר בשילוב של מספר גורמים עיקריים:
1. הויתור הבריטי על הודו, שייתר את האחיזה בא"י במידה מסוימת.
2. המצב הכלכלי הרעוע בבריטניה עצמה.
3. התמיכה האמריקאית ביהודי א"י.
אני מאמין שפעילות המחתרות היוו גורם משמעותי בכך, שבלעדיהן לא היה תמריץ לבריטים לצאת מהארץ. עם זאת, אלמלא הגורמים הנ"ל, אני מאמין שגורל ההתקוממות היהודית בארץ היה זהה לזה של יתר המרידות הפוסט-קולוניאליות כנגד בריטניה, שהסתיימו בניצחון צבאי בריטי.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

היו שונים מאירועים אחרים בהם הבריטים "הושפלו" משום שהם למעשה הציגו את הבריטים כמי שאינם "בעלי בית" הנלחמים במורדים ו"חוטפים" תוך כדי כך, אלא בעצמם מין "מורדים" הנאלצים להמלט מזרועות ה"חוק"! הגאוניות שמאחורי פעולות האצ"ל, בניגוד לאלה של לח"י, ובטח אירועי הטרור הפראיים של המרד הערבי, היא שאלה תוכננו באופן כזה שיראו (בעיני הציניקן, אבל בכ"ז) כאירועי אכיפת חוק נגד שלטון שמועל בתפקידו ולכן אינו חוקי. "הרג המוני" לא הייתה מטרה של האצ"ל, כמו גם בוודאי לו הרג של החייל הבריטי הפשוט (גם אם הרבה איבדו חייהם) - המטרה הייתה להציג מצב שבו הבריטים אינם שולטים פה בעוד שיש למעשה שלטון חלופי קיים. העובדה ששני מש"קים של הצבא הבריטי נחטפו, הוסתרו במשך ימים ואז "הוצאו להורג" לכאורה אחרי הליך כמו משפטי (כולל כמה כללי טכס) שדמה באופיו לזה של הממשל הצבאי הבריטי, זעזעו קשות את הציבור הבריטי, שממילא היה מצוי ב"דכאון לאומי" עמוק באותן שנים (מי שחושב שעמידת הגבורה של בריטניה ב 1940-5 גרמה לאזרח הקטן למצב רוח טוב, טועה! מה שעניין אותו זהו החוב הלאומי העצום, החיילים שהמשיכו לשרת רחוק מהבית, והקצבות המזון, הערים ההרוסות ותסיסה חברתית).

בכל מקרה אם כבר רוצים למצוא פעולה של אצ"ל מסויימת שלה הייתה השפעה אמיתית על מערכת השיקולים הבריטית (למרות שאני לא משלה עצמי שהבריטים ממילא תכננו לעזוב) הרי שזו פריצת כלא עכו. למיעשה בעקבות אירוע זה, ואחרים, גם העיתונות הבריטית, גם חוגים נרחבים בממשלה וגם גורמים בממשלת המנדט בגיעו לנקודה בה היה ברור להם שישנן שתי אפשרויות : דיכוי פראי, או פינוי מוחלט.

.

הסרג'נטים. בנוסף לטראומה של עצם תלייתם של הסרג'נטים גם עצם זה שהמקום מולכד עורר זעזוע עמוק.
נראה לי שלא נכון הוא לשכוח את חשיבות ההעפלה במערכה נגד הבריטים ואת ההישג התעמולתי האדיר שגרמו. לא לחינם אמר מישהו (לא זוכר מי) שספינות המעפילים היו איל ניגוח בחומת הספר הלבן. הספינות משכו את דעת הקהל העולמית לבעיית א"י וגרמו ללחץ על הבריטים. הם מצידם עשו כמה שגיאות פטאליות בנושא. חשוב לציין שבזמן סיורה של ועדת האו"מ לפיתרון הבעיה הא"י (אונסקופ) קרה המקרה של אקסודוס וחברי הוועדה ראו זאת בעינים ממש. נראה שחברו מס' גורמים לעזיבת הבריטים וא"א להצביע במדויק על גורם אחד שהוא גרם יותר מאחרים.

וזו התפוצצה (לאחר שצולם הצילום הידוע).

פרט עובדתי יבש שחשוב לזכור הבריטים "דיברו" על פינוי מא"י לטובת הקמת מדינות לאומיות כבר בשנות ה-30, ובקול רם מאוד כבר ב 1945-6. ב 1947-8 לא הייתה שום שאלה (בעולם, אני לא מדבר על סיר הלחץ כאן שטרם ימי האינטרנט קשה היה לצפות שהאנשים בו באמת יוכלו להבין לאשורו את הלך הרוחות בחו"ל) של "השארות הבריטים" לזמן רב, לכל היותר הזמן המדוייק של ההתפנות, וכמובן הדרך שבה זו תבוצע.

אגב: אם ישנו "טריגר" אמיתי שכאשר נלחץ הפכה שאלת א"י למשהו בלתי הפיך, ובעיקר לא עוד בשליטה בלעדית של הבריטים, היה זה ב 1945-6 סביב "שאלת המאה אלף". כמעט כל האנשים אתם דיברתי, ושהיו פעילים באותה תקופה ובעלי מודעות פוליטית, ציינו שמה ש"הרתיח להם את הדם" היה עניין המאה אלף - יותר מכל דבר אחר.

בלי שזה נכתב בבירור על איזה קלט מרכזי רבים מאוד שהיו במחתרות או פעילים במאבק בבריטים אמרו לי באופן זה או אחר שהיום ברור להם שלו היו הבריטים מסכימים לקלוט את המאה אלף לא הייתה נוצרת לגיטימציה ביישוב העברי למאבק הפעיל והסביל בבריטים. אסור לשכוח שהיו חוגים מאוד רחבים בארץ שהיה להם מאוד נוח עניין המנדט, ואפילו לא מצתערים לדבר עליו בנוסטלגיה מופגנת. כדי שמאסה זו של אנשים א-פוליטיים תהיה מוכנה להקרבה שבמאבק האזרחי, היה צריך עילה רצינית מאוד, ועניין המאה אלף היה בדיוק זה.

כמה וכמה אנשי אצ"ל אפילו סיפרו לי שפרשו מההגנה בדיוק סביב שאלת ה"איך מגיבים לעמדה הבריטית בשאלת המאה אלף".

.

והלחץ האמריקאי.

וגם אותי הפתיעה בתחילה התדירות שהביטוי "ואז בא עניין המאה אלף הזה ואז שיניתי את השקפתי ב 180 מעלות" הופיע אצל אנשים שראיינתי לעניין תקופת המנדט, או בכלל בשיחות אתם.

כמובן שצריך לקחת בחשבון שבעוד שלצעיר (יחסית... גם שישים זה צעיר בהקשר זה) המביט אחורה על תקופת המנדט נראה שכולם פה חיו במתח, צריך לקחת בחשבון שהיה אחוז גדול של היישוב (ערבים ויהודים) שהיו א-פוליטיים במופגן, כולל צעירים שהיו בחי"ש האזורי שלהם, אבל לא ממש הבינו בפוליטיקה ושאלות כמו ה"מאה אלף" עברו להם מעל הראש כמו כותרת על ביה"מ העליון היום מעל הראש של תיכוניסט מצוי.

להשקפתי (שהגיע לעיצוב כזה לא מייד, ואפילו לא אחרי זמן קצר, שכן "פעם" גם אני נטיתי לראות את ההיסטוריה כתלוייה לא מעט באירועים כמו תליית הסרג'נטים) אם רוצים למצוא "נקודות ציר" באירועים טעונים כמו יחסי יהודים-בריטניה ב 1944-8, אי אפשר למצוא אותם בפעולה "יומית" זו או אחרת, אלא יש לחפשם באירוע המתמשך יותר שהביא לעליית הטונים והטמפרטורות. לשיטתי עניין המאה אלף (ומוקדם יותר עבור הרוויזיוניסטים, ב 1944, אותה שאלה רק ללא הכותרת והמספר) היה האירוע המתמשך שהאיץ את היישוב היהודי והבריטים במסלול התנגשות, כולל "הפעלת" מימדים רבים של המערכת, בו זמנית, על מהירות גוברת ולכוון של עימות שלא ניתן להמלט ממנו.

למעשה אם בוחנים של השנים שאחרי סוף 1945 באופן פתולוגי (תוך השארה בצד של הקלישאות השונות שמקובל להאמין בהן בנוגע חמנדט וסופו) ברור שבריטניה מנהלת מלחמה אבודה, לא ממש נחושה (ותמיד חשוב לזכור שבעוד שעבור החייל הבודד 3-4 פגזים על עמדתו זה גהינום, זה בהחלט לא מספיק בכדי להגדיר את האירוע כ"מלחמה אכזרית") ונמצאת בנסיגה מתמדת, תוך פרצי "התקפות נגד" פה ושם. אירוע כמו תליית הסרג'נטים יכל לתת לרכבת הדוהרת זעזוע, או האצה, אבל לא שינוי כוון. כמו כן: טעות תהיה לחשוב שכל גורל בריטניה הגדולה תלוי היה בשאלת א"י - ואם בוחנים את איפה נמצאת בריטניה ב 1956: רק 8 שנים אחרי סיום המנדט - ברור שהיציאה מא"י הייתה רק תחנה על הדרך להתפרקות כאימפריה, לא תחנת מוצא ולא תחנה סופית.

.

אני חייב לחשוף את בורותי.

מהי שאלת המאה אלף..?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ששכנו במחנות העקורים בגרמניה ולא חזרו לארצות מוצאם באירופה. התנועה הציונית דרשה שהבריטים ינפיקו להם סרטיפיקטים ויאפשרו עלייתם לארץ. הבריטים סירבו, דעת הקהל העולמית עשתה רעש, והשם "המאה אלף" או "שאלת המאה אלף" הפך לעניין לוהט. הבריטים נתפסו כאטומים ומרושעים ומכאן התחילו להתגלגל, או מאוד התגברו, כמה תהליכים מקבילים, כולל ההעפלה ההמונית והמתוקשרת, כמו גם הקצנה בקרב חוגים בזרם המרכזי של הציונות במאבק נגד הבריטים.

(השתמשתי כאן ככל האפשר במונחים "נייטרליים" ("לא חזרו לארצות מוצאם" יכול בהחלט להיות "לא יכלו לחזור" וכו') ולא במקרה).

.

האם אלו הסרג'נטים שנקברו ברמלה? והאם היו יהודים?

ואחד מהם אמו הייתה יהודיה שהשתמדה (למיטב זכרוני הוא כלל לא ידע זאת. הנתון היבש הזה צץ בכלל על פני השטח רק עשרות שנים אחרי המקרה).

סקירה מאוד "חיה" של הפרשה, המעורבים והרקע שלהם מופיע בספר (מומלץ, גם אם הוא קצר ולא מקיף) "המנדט ושברו" של שנהב.

.

על הפרשה ישנו ערך בויקי, שלפי ערך, נכתב טוב. ניתנו בו גם תמונות המצבות ברמלה, ובסיומו נכתב שאחד מהם, מרטין, היה יהודי.