הנראה כאן בתמונה (שלקחתיה מויקי) כתב לא מעט. האם ידוע לנכבדי הפורום האם כתב גם על גזר הדין הצפוי לו אם וכאשר יפול לידי הבריטים?
ואם לא כתב, מהי דעתכם: מה היה נגזר עליו?

תלייה, מן הסתם.

או אם היו רוצים לטייח אז גורל דומה ל"יאיר".

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

היו אנשים שנלכדו תוך כדי פעילות נגד הבריטים, או תוך כדי בריחה מפעילות כזאת, עם דגש על שימוש בנשק חם באותה פעולה (גם אם לא נתפס בידיהם ממש). לא נתלו אנשים שנלכדו עקב הלשנה, בביתם או במעצר אקראי. יצחק שמיר (שגם ברח כמה פעמים ממחנות המאסר) לא נתלה, כמו גם שורה ארוכה של מפקדים באצ"ל ולח"י שהיו אנשי ביצוע, וסביר להניח שללא קשר לנסיבות לכידתם גם הוציאו אל הפועל פעולות קטלניות לפני כן.

אם תבחן לעומק את נסיבות ההרשעה של כל אחד ואחד מהרוגי המלכות תראה שאצל רובם היה אחד מגורמי הרקע:

1. דחף בריטי ממוקד לעשות "שיראו ויראו", או יותר נכון ללמד ש:את החוק באמת מממשים".
2. רגע מאוד קשה עבור הבריטים שהוביל למין יצר נקמה (כמו ההוצאה להורג של שלושת המשתתפים בפריצה לכלא עכו)
(אני לא סופר כאן את "שני אליהו" שנשפטו ע"י בית דין מצרי).

הרבה מאוד פעמים אני שומע ממדריכים, או מעבירי "מורשת" את אותם סיפורים בהם פיקפקתי כבר לפני 25 שנה כשאני שמעתי אותם לראשונה... על אין אפילו עבור החזקת כדור היה עונש מוות מנדטורי (מחוייב) וכו' - וזה כמובן לא ממש מסתדר שכן היו אלפי יהודים שנאסרו בהאשמות כאלה, וכמעט איש מהם לא הוצא להורג! זה במיוחד משעשע ועצוב כאשר מדירכה באתרים כמו "מכון איילון" מכניסה משנה פוליטית אקטואלית להדרכה שלה (כזו ששנויה במחלוקת ללא ספק) אבל עדיין מדקלמת את אותן קלישאות על "שלטון הטרור של המנדט עם 100 אלף חיילים שכל אחד מהם אין לו מה לעשות מאשר לחפס נשק על יהודים".

היום כבר יודעים יותר, ויש לנו גם בטחון עצמי שמאפשר התמודדות עם האמת:

1. לבריטים ככלל לא היה מאוד נוח להיות ברוטאליים כנגד היישוב היהודי שעם כל איבתם לו, לא היה "נייטיבי" מספיק כדי להצדיק פעולות ברוטאליות. במילים פשוטות: אם הם עושים יין, ורוקדים סווינג, אז איך בדיוק נירה בהם?

2. בתוך הממשל המנדטורי היו חוגים נרחבים שסלדו מהגלישה למשטר של דיכוי וגרדומים: לא תמיד מציונות כמו מההכרה שאין להם שום סיכוי להצליח (מפקד כלא עכו היה אחד כזה...).

3. הבריטים היו ממש לא טיפשים, שיכורים מבירה ותמימים כמו שהצ'יזבאטים משמאל וימים עושים מהם: זה היה משחק מכור פחות או יותר: הבריטים יודעים כבר בסביבות 1940 שהם הפסידו כאן. זה שהמערכת שלהם מגלה התפרצויות של מתקפות נגד, או ברוטאליזציה, לא אומר שהם לא ידעו שהם בגדול הפסידו. גם אני עוד זוכר "סגירות" לילה באש חיה בחאן יוניס שבוע לפני שזו הפכה יודנריין ב 1994 או 1995.

4. הבריטים יודעים שמייצרים כאן נשק מתחת לאף, הם יודעים שהנוטרים זה רק כיסוי רשמי להגנה ושכל הנשק שנופק להם משמש לאימונים. החייל הבריטי - כמעט כל אחד מאותם 100 אלף חיל מצב בריטי ידוע - לא ממש מעוניין לסבך את עצמו במה שהולך כאן. למען האמת רוב היחידות הבריטיות בלתי יעילות בעליל לצורך פעילות נגד היישוב, לא רוצים פעילות כזאת ובכלל אין להם שום רשות סתם ככה לצאת לפעולות נגד המחתרות. בשביל זה יש את משטרת המנדט, הבולשת וכמה יחידות צבא - וזה מעט מדי ובכלל לא נחוש. זה שלא ידוע להם איפו בדיוק עושים את כל הכדורים האלה, או איפו בדיוק חי"ש ירושלים מחביא את כל הרובים, לא אומר שלא ברור להם שזה קיים. לו היו יום אחרי יום, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, מחפשים: היו מוצאים גם את מכון איילון ולנו היה מוזאון מרשים אחד פחות.

5. גם המחתרות משמאל, וגם מימין (פרט ללח"י במידה מסויימת) יודעים שלבריטים יש גבולות ומגבלות ומשחקים את המשחק בהתאם. לא היה כל כך מפחיד פה כמו שאנשים בני ימינו נוטים לחשוב. למען האמת כמעט כל המרואיינים שלי (משמאל וימין) ציינו שכמעט אף פעם לא חיו באווירה של פחד, אפילו אם כשלוש שנים תמימיות הם היו פליטים מבוקשים ע"י החוק שחיו בחדרים שכורים בכשונות של תימנים. המשטרה הבריטית הייתה מאוד צפויה, לרוב לא יעילה ונחושה, ובטח לא "בכל מקום". היו גבולות שלא היית אמור לחצות, ואז הכל היה בסדר.

6. היו במחתרות גם לא מעט גילויים של חולשה, או אפילו בגידה. היו הגיבורים שעמדו בבתי המשפט ולא הסכימו אפילו לחנינה, אבל היו גם עמיתים שלהם שחמקו מחבל התליה בתירוצים שונים, אבל בשורה התחתונה פשוט כי רצו לחיות טיפה יותר מאשר "להראות לבריטים מה זה". אם הבריטים היו חולי גרדומים אז גם אלה היו אמורים להתלןת הרי...

.

נהניתי לקרוא את דבריך המחכימים. תודה.

למרות שלא כתבת זאת במפורש, אני מבין מדבריך שהתשובה על שאלתי שלמעלה היא: הנידון לא היה נתלה אילו נפל לידי הבריטים.

אוקיי. גם אני חושב שהוא רק היה נאסר (מוגלה לאפריקה).

מצד שני, ייתכן ונכונה הערתו של דינין למעלה:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי DIDIN לפני או אחרי תליית הסרג'נטים ?

ואם היה נופל לידי הבריטים אחרי התלייה הנ"ל, ייתכן והיו נכנסים הנה שיקולים נוספים (לכאן ולכאן). לכן, מאחר ובמילא מדובר בשאלה תיאורטית, נניח שזה היה קורה לפני.

פרט קטן, בקשר לדוגמא שהבאת משמיר, שאינו ברור/זכור לי כרגע: האם כשנאסר שמיר (בפעם השנייה) ידעו הבריטים מהו בדיוק תפקידו במחתרת (אחד משלושת חברי המפקדה)? אם לא, אפשר ואין הוא דומה לנידון דידן.

דבריך על רמת ההסברה הניתנת כיום במוזיאונים למיניהם ע"י צוותי הדרכה למיניהם, יותר מנכונים. אך בעוד ואפשר להתייחס בסלחנות כשהדברים נשמעים מפי מדריך זה או אחר, מה נאמר כאשר מדובר במדיניות מכוונת של מקימי ומתחזקי המוזיאון?

בתגובתך התייחסת באופן כללי לעוד נקודות למחשבה בקשר לתקופה ההיא, ובהעדר פרטים נוספים קשה לי להגיב בפירוט. רק זאת, שאודה לך אם תוכל לספק מקור לקביעה (שייתכן והיא ראויה לאשכול נפרד):

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h הבריטים יודעים כבר בסביבות 1940 שהם הפסידו כאן.

בין אם התכוונת לממשלה הבריטית או לצמרת הצבא, ובין אם כיוונת גם לרמת החייל הפשוט.

ובחזרה לנושא האשכול הנוכחי: בהתחשב בתוכן התשובה שכתבת, אתה בוודאי מבין את המהלך שברצוני להוביל בקשר לידיעות על ידיעתו של א"ש שהבריטים ירצחוהו במקום.

תשובות והערות:

1. אני אישית אדם שמאמין ב"לזרום" - אין לי בעיה עם קלישאות (גם אם אישית אני לא רואה את עצמי מעביר סיפור או חומר בעזרת יותר מדי מהן - לכל היותר אעשה בהן שימוש תוך קורטוב של ציניות וסאטירה) או העברת סיפורים באופן חד צדדי, לא ממש מדעי או לא ביקורתי. זה נכון שבעתיים כאשר אתה חי בעולם שב ואין אלטרנטיבה, ואיפה שתסלק מיתוס חסר ביקורת עצמית אחד, תקבל במקומו ואקום שיצור מיתוסים גרועים יותר.

הבעיה היא כאשר העברת חומר מטובלת בהרבה "ביקורתיות" איפה שנוח לך (כמו אותו מדריך ביד ושם שנהג לטבל את דבריו באנלוגיות לגורל הערבים ב 1948) לעומת שמרנות היכן שלא נוח. אתרים כמו מכון איילון מופעלים (מבחינת הדרכה) ע"י גורמים שיש להם כמובן קשר עקרוני מסויים למקום (גרעין הכשרה), כך שאני לא מצפה מהם לתת את כל הצדדים. האתר הוא כמובן (כמו גם מוזאון הפלמ"ח והמוזאון החדש במצדה) לא טכסט מדעי, אלא אתר חוויתי שאמור להכניס את המבקר לרוח מסויימת. ברור שלא מצפים שהמדריכה תוסיף לנערי תגלית הערה ש"בעצם האמת שאין לנו לצפות מהחיילים הבריטיים שהרכבת שלהם הורדה מהפסים ע"י לח"י ליד מכון איילון שילכו ויעשו חיפוש בסביבה, לא רק בגלל שלא הייתה להם אינדיקציה, אלא פשוט בגלל שזה לא היה המנדט שלהם ובצבא הבריטי "לא מגדילים ראש". אני גם לא מצפה לעשות לה חיים קשים והתקיל אותה עם התובנה שבחורף 1948 הבריטים כבר לא ממש מעוניינים למצוא את מחבואי הנשק של ההגנה, ולכן הסיפור על חברי הקיבוץ הרצים לעזור גם כדי להסיר חשד מעליהם הוא בוודאי נכון, ומשקף את מה שהם הרגישו, אבל הרי גם הפיקוד הבריטי, וגם הפיקוד היהודי ידעו שאין כבר ממש סכנה כזאת.

מצד שני אם מתחילים להכניס תובנות פוליטיות הנוגעות לימינו, אז אי אפשר להמשיך עם הצ'יזבטים הרגילים היכן שנוח. כמו תמיד מי שמעביר הסברה צריך להחליט: האם אני מקצוען חסר פניות ומדעי, או שמא אני "מספר סיפורים". לכל אחד מהנ"ל "מותר" להיות גם קצת מהסוג השני, אבל לא יותר מדי... הרושם שלי היה שבמכון איילון משחקים עם שני הכובעים.

2. באמת שאין לי מידע לעניין נסיבות הרצחו של יאיר שטרן. די ברור לי שמי מהבריטים שנתן את ההוראה לרצוח אותו עשה זאת משום שהיה לו ברור שאפשר "לטפל" בו רק באמצעים לא חוקתיים. "השעיה" של החוקתיות נפוצה הרבה יותר ממש שאנו רגילים לחשוב. הבריטים עשו אותה בעוד מקרים, אלא ששם הקורבנות היו לא מפורסמים. אין לי תשובה לגבי רום הדרג שלקח את ההחלטה. אין לי ספק שהיה גם אלמנט של "נקמת דם" כאן. בוא לא נשכח שמדובר על שנות השלושים והארבעים: מדינות "מסורתיות" כמו בריטניה מרגישות מאויימות מאותו גל רענן וחדש של אידאולוגים (מסוגים שונים).

3. כאשר אני אומר שהבריטים "יודעים שזה נגמר ב 1940" אני גם קובע תאריך שרירותי (המאוחר ביותר האפשרי) אבל מתכוון לאותה "תובנה מוטמעת" של המערכת הבריטית. החייל הפשוט בטח לא יודע כלום, או מחליט או ששואלים אותו. מדובר על נטיית המערכת, ו"תחושת הבטן שלה". משהו כמו היום בו יצחק שמיר הסכים ללכת לוועידת מדריד ולדבר בגלוי על איזושהי הגדרה עצמית של קבוצה אתנית היושבת על טריטוריות שאנו חושבים (חלקינו "חשב") שהן "שלנו בלבד". שמיר אולי הציג הרבה הסתייגויות - הרבה מאוד רטוריקה מתחמקת, אבל ברור שביום שבו הלכנו לדבר אתם על עניין זה, המערכת הטמיעה בתת המודע שלה ש"איפושהו בסוף הדרך עומד מצב ברור שבו "הם" עצמאיים".

שאלת ה"מתי, איפה, כמה ואיך" תמיד פתוחה, אבל היא סדרת ניואנסים של תנועה ברורה לכוון מסויים. לי אישית אין ספק שהבריטים ב 1940 יודעים שפה זה לא ווילס, אירלנד או אפילו מצריים והודו: הם שולטים כאן, אבל לא יצליחו להחזיק בהגמוניה שלא נשענת על נוכחות צבאית נטו. זו תובנה מאוד חשובה, גם אם איש המחתרת, או הקצין הבריטי הזוטר, לא יכולים להבין את משמעותה בזמן אמת.

.

ובאשר ל-

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h 2. באמת שאין לי מידע לעניין נסיבות הרצחו של יאיר שטרן. די ברור לי שמי מהבריטים שנתן את ההוראה לרצוח אותו עשה זאת משום שהיה לו ברור שאפשר "לטפל" בו רק באמצעים לא חוקתיים. "השעיה" של החוקתיות נפוצה הרבה יותר ממש שאנו רגילים לחשוב. הבריטים עשו אותה בעוד מקרים, אלא ששם הקורבנות היו לא מפורסמים. אין לי תשובה לגבי רום הדרג שלקח את ההחלטה. אין לי ספק שהיה גם אלמנט של "נקמת דם" כאן. בוא לא נשכח שמדובר על שנות השלושים והארבעים: מדינות "מסורתיות" כמו בריטניה מרגישות מאויימות מאותו גל רענן וחדש של אידאולוגים (מסוגים שונים).

נדמה לי שחלק גדול מהמידע בנושא נכלל בשני האשכולות שפתחתי על כך (2, 1). כשאתפנה יותר אשתדל להמשיך את המהלך, להסביר את המניע והתהליך, ולהראות איך הוא הועלם וטושטש ע"י נוטרי המורשת, קרי, מוזיאון הלח"י. כמובן שאשמח אם אתה, כמו גם שאר נכבדי הפורום, תהיו שותפים בכך (ובדוגמת תגובתך דלעיל שיש בה בחינה מפוכחת של התקופה ההיא).