בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "אני קורא אותו ומתייחס אליו..."
דווקא עכשיו קיבלתי את זה: (בנוגע ליחסי עזה-מצרים)
ד"ר גיא בכור הוא אחד מהמזרחנים החשובים והנבונים שיש לנו
מאת ד"ר גיא בכור
קנצלר גרמניה, אוטו פון ביסמרק (1815-1898), זעם על הביקורת הבלתי פוסקת של רודולף וירשאו (פתולוג ופוליטיקאי ליברל גרמני), עד ששלח את מקורביו אל המדען הביקורתי, כדי להזמינו לדו-קרב, כנהוג באותה תקופה. וירשאו הודיע לו שכצד המוזמן לדו קרב, יש לו הזכות לבחור את הנשק, והוא בוחר באֶלֶה: והוא החזיק בידו בשני נקניקים גדולים, שנראו זהים. הוא אמר: "אחד מהם נגוע בחיידקים קטלניים, והאחר נקי לחלוטין. הוד מעלתו יכול לבחור איזה מהם הוא רוצה לאכול, ואני אוכל את השני". הקנצלר הודיע לאחר רגע שהחליט לבטל את הדו-קרב.
(רוברט גרין, ג'וסט אלפרס, כוח 48 החוקים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002)
מה שעשה המדען הגרמני היה פשוט אך גם מתוחכם: הוא הביא את ביסמרק לשחק בקלפים שהוא חילק, וזו אחת הטכניקות הטובות ביותר להשגת עוצמה וכוח. אתם מחלקים את הקלפים, ולאחרים אין ברירה אלא לשחק בכללים שאתם קבעתם. זוהי שליטה באפשרויות הבחירה, משחק שעד היום ספק אם ידענו להפעיל.
מספרים על המיליארדר היהודי שלדון אדלסון ("ישראל היום") שהוא משתמש בטכניקת משא ומתן ייחודית: הוא נותן הצעת מחיר (כך קראתי בעיתונות שעשה גם לגבי קניית "מעריב"), אך קובע שכל יום של המתנה המחיר שהוא מציע יורד אוטומאטית ב- X דולרים. זוהי טכניקה של אפשרויות בחירה מצטמצמות, כך שאנשים הססניים יבינו שהם חייבים לסגור עיסקה מהר, אחרת יקבלו תמורה מופחתת יותר ויותר.
עד היום הפלסטינים והמצרים הם שחילקו לנו את הקלפים, וקבעו לנו את אפשרויות הבחירה: מדינה פלסטינית, דו-לאומית, כל אזרחיה, כאשר המשחק כולו היה בתוך התחום והאחריות הישראליים. זוכרים כיצד עזה היתה בוערת, אך דממה היתה שורה על הגבול המצרי של עזה? איך הם היו משקיפים בנחת על המהומה שבה היינו שרויים עד צוואר?
ביומיים האחרונים נוקטת ישראל באסטרטגיה גאונית, אין מילה אחרת להגדיר את מה שקורה כאן, שגורמת בפעם הראשונה מאז 1967 לצדדים הערביים לשחק בקלפים שאנחנו מחלקים.
זוכרים את מאמר המצודה? ובכן היא נופלת, ולא אל השטח שלנו.
יותר מעשר שנים נהגתי לומר בהרצאות שלי, ואלפים רבים שמעו זאת, שהמצרים נהנים לראות אותנו מתבוססים בדמנו ברצועת עזה, בעוד הם מפצחים גרעינים במרפסת ממול, בצפייה נעימה בנו. ציר פילדלפי שלכאורה בא להגן עלינו, הגן קודם כל עליהם, ובודד אותם מעזה ומצרותיה. אנחנו עשינו להם את השירות הגדול ביותר: בודדנו אותם מהפלסטינים ומהתרסתם.
היום בו חיילים ישראלים קיבלו פקודה לזחול על ברכיהם ולחפש בגישוש בחול חלקי גופות של חבריהם, לאורך ציר פילדלפי, היה נקודת השפל החשוכה ביותר בתולדות צה"ל, והמצרים גיחכו מן העבר השני, בחיוך של בוז. צה"ל הגדול - נגזזו מחלפותיו, בשל טיפשות של מפקדים.
גם הפלסטינים חילקו לנו תמיד את הקלפים, בעזה, ביו"ש, בטרמינולוגיה ("אנתיפאדה", "נכבה", "רגיעה") ואנחנו שיחקנו את המשחק שבו הם רצו: נלחמנו, הרגנו, הצטלמנו רע, התבוססנו, פתחנו מנהרות, סגרנו מנהרות, כל כך הרבה שנים של משחק בקלפים שחילקו אחרים.
לא עוד.
ביומיים האחרונים השלטונות המצריים בהלם מוחלט, והחמאס במבוכה עצומה, לא רק כי שניהם יודעים מה הולך לקרות, אלא משום שהם קיבלו קלפים ישראליים. הם משחקים לראשונה בקלפים "ציוניים", כפי שחמאס נהנה כל כך אוהב לקרוא לזה; ואין להם מה לעשות.
זוכרים כיצד רצו אצלנו רבים להיכנס לעזה במבצע יבשתי גדול? וכיצד האתר שלנו הזהיר מן המלכודת?
אם כך היה קורה, היינו מתחברים לעזה מחדש, וכל המהומה היתה חוזרת אלינו ומתרחשת אצלנו.
לעומת זאת עכשיו, כל האחריות לעזה נפלה בבת אחת על מובארק. לראשונה מאז 1967 מצרים נשאבה לתוך עזה, וחמור מכך: עזה נשאבה למצרים. נגמרו השנים שחסכנו למצרים את עזה, היא עכשיו שלהם. מובארק מבין שהוא הסתמך יותר מידי על ישראל שתסגור לנצח את עזה, ולכן הפקיר את פילדלפי, מתוך כוונה לאפשר לפונדמנטליסטים שלו להוציא קיטור. לפתע מתברר לו כי עזה חודרת אל קהיר, והיא עלולה לחולל מפץ בפוליטיקה הפנימית שלו. חברי פרלמנט מצריים בדרכם לעזה, והמבט של המפלגות בקאהיר עולה צפונה. עזה הפכה לכלי במשחק הפוליטי הפנים-מצרי!
חמאס חגג יומיים את פתיחת המעברים למצרים, עד שקלט שהניצחון הוא נצחון פירוס: פה כבר לא יהיו בג"ץ, ארגוני "זכויות האדם" של ישראל, וערביי ישראל שיעזרו לו. כאן מחכה לו כבר המדבר הצחיח של הפוליטיקה ומערכות הביטחון הערביות. הוא פתאום קלט שבכך הוא מנתק את עזה מן המשוואה הישראלית, ומעבר אותה אל המשוואה המצרית! (לו ידעו בחמאס אידיש אולי היו צועקים: גוואלד!)
מי שהבין זאת מייד היו ארגונים פלסטיניים כמו עדאלה ומנהיגות ערביי ישראל, שרואים בעיניים כלות כיצד עזה הולכת וחומקת מידיהם, ומתחברת למערכת מצרית, שאין להם שום קשר אליה. זו הסיבה שנזעקו לבג"ץ כבר ביום ראשון, לחבר מחדש את ישראל למישוואה, ולהציל את העניין הפלסטיני שחלק ממנו פשוט הולך להיעלם. גם אבו מאזן קיבל קלפים ציוניים, שכן הוא מושתק מלעזור לחמאס. עזה נראית היום כמי שאין לה עוד שום קשר עם יו"ש.
מה המדיניות הישראלית הרצויה ברגעים האלה?
כדי לשמור על ההישג ההיסטורי, בנטרול עזה מן המשוואה הישראלית, אסור לישראל להתערב בשום צורה ואופן במתרחש, שכן זהו כבר עניין ערבי-ערבי, והעולם כבר רואה זאת ככזה. חובה להחזיק מעמד עוד כמה שבועות, עד שהעניין יושלם. כל עוד היה מדובר במשהו מרוחק, מצרים לא התערבה. אך עכשיו זו כבר הפוליטיקה העיקרית שלה, והיא תמשיך ותישאב פנימה. לא להתערב!
לבטח אתם זוכרים מה אמרה גברת בֶנֶט המתוחה והמשעשעת לבנותיה, בשעה שמר בינגלי הסתגר עם בֲתה ג'יין, כדי לבקש את ידה? "עוד חמש דקות יעשו את הטריק, אל תפריעו להם", וכך היה (ג'יין אוסטן, "גאווה ודעה קדומה", יצירה נפלאה, בפרקי הסיום).
לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
[/url]
פשוט לא להתערב במה שאינו נוגע אלינו עוד, כאשר רצוי להודיע שלאור חיבורה של עזה למצרים, וחוסר הרלבנטיות לישראל, יופסק בעזה השימוש בשקל כהליך חוקי. אם אין ברירה, אז להודות למצרים על שהיא נוטלת על כתפיה את האחריות לאחותה הפלסטינית. זה הרגע להחזיק מעמד עוד קצת, ובכך יושלם תהליך ההתנתקות של רצועת עזה להרבה מאוד שנים. המצרים שהבינו את מה שאנו הבנו מזמן, ילחצו, אולי גם יעוררו מהומה. זה לא יעזור להם. "עוד חמש דקות יעשו את הטריק".
האם נצליח לעמוד בכך?
לאור דחיפות העניין, אבקש מכל קורא לשלוח את המאמר הזה לפחות לחבר אחד שלו. אתם יודעים הרי איך עושים את זה. ביכולתכם לאפשר לאתר שלנו להשפיע. תודה.
למצטרפים החדשים אל האתר שלנו: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות אל המייל שלכם. הם יישארו אצלכם לתמיד.
_____________________________________
"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי golani_2 שמתחילה ב "[font=Arial]דווקא עכשיו..."
מאמר מלפני שנתיים, מה הוא מוכיח? הוא טען לפני אחרים שכדאי להשלים את ההתנתקות מעזה (למשל, לא לכבוש את ציר פילדלפי בעופרת יצוקה). זה יפה מאוד, אבל זו לא מזרחנות.
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי yaron1000 שמתחילה ב "שלום פרופ ארנון סופר די יוצא נגד גיא בכור-גם אותו שאלו על הכתבות שלו"
ידוע לי שמזרחנים נחשבים הרבה יותר מבכור לא מתלהבים ממנו במיוחד (וזאת בהמעטה).
כיון שאני לא מהתחום, אין לי אלא להתלות באילנות גבוהים.
מה שכן ידוע לי, זה שבכור הזדרז לקבור את גלעד שליט ופרסם בזמנו מאמר שבו הוא מכריז שלדעתו שליט לא חי.
"מאמר שבו הוא מכריז שלדעתו שליט לא חי."
זה לא מה שבכור אומר. בכור אומר שהוא אינו משוכנע שגלעד חי ומבקש הוכחות. הוא כותב: "לצערי העמוק אני כבר לא משוכנע בכך ויש לדרוש בכל פורום שנטל הראיה יהיה על חמאס". כלומר- הוא עדיין ממתין להוכחות (נכון לעת כתיבת המאמר). ניואנס קטן, וגם ההמשך מראה שאינו שלם עם החלטה שגלעד אינו חי.
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי Zed3 שמתחילה ב "אכן, זה המאמר שאני מכיר ואלו..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Zed3
אכן, זה המאמר שאני מכיר ואלו בדיוק גם מחשבותיי בנושא.
ההבדל הוא שהוא פרסם "תחושות בטן" שלו לגבי שליט.
קצת פזיז לקבוע חיים או מוות על סמך תחושות בטן.
לא קראתי את המאמר כולו, אבל אני זוכרת איך כולם דיברו עליו בזמן שפורסם. מסתבר שיש לו קהל חסידים גדול, למרות שכפי שאמרתי, בקהילה האקדמית הוא נחשב למומחה קטן מאד (ע"ע דבריו של ארנון סופר למשל).
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי YHS שמתחילה ב "בקריאה יותר זהירה, חשובות המילים"
אני לא קראתי את מאמריו של בכור. עם זאת, שמעתי אותו בפורום פרטי, ערב הבחירות באירן. אין ספק שהאיש ברור , רהוט וידע להביע את דעותיו. עם זאת ,באותו ערב הוא חיזה את תוצאות הבחירות באירן וקבע, חד משמעית כי ידידנו אחמדינג'ג יפסיד בבחירות. כמו כן הוא חיווה דעתו כי גלעד שליט אינו בין החיים. הבעיה היא כי הדברים נאמרו בצורה משכנעת, ונקלטו אצל חלק מהמאזינים כדברי אלוהים חיים. המציאות הוכיחה עצמה אחרת. לי אין אלא לומר : חכמים הזהרו מפני פרשנים. ואפילו הם נושאים תוויות של הכשר.
מצטרף ומוסיף: נדמה לפעמים שהאיש מיח"צן את עצמו והאתר שלו. מחד הוא מרבה במשפטים "הנה טענתי זאת עוד לפני X שנים", "תמצאו באתר שלי תחזית לעיניין Y עוד לפני זמן", ומאידך מפספס.
כיוון שאתה לא שמעת פרונטלית את האיש ודברו, קשה לי להתווכח איתך. האיש טוען את טיעוניו בצורה רהוטה, הוא מביא בפניך שורת נימוקים, כולל הערכות הידועות רק ליודעי ח"ן. מעת לעת הוא מקונן על כך שקברניטי המדינה לא התייעצו בו די, ולפיכך קיבלו החלטות שגויות. בין נימוקיו, הוא מתייחס אף למשפיעים השונים, כולל מן הסוג שכיום נטען שהביאו לסילוף תוצאות הבחירות באירן. בנושא שליט, הוא גרם לתחושה כבדה מאוד בין המאזינים. אתה רוצא לסמוך עליו כמקור- זכותך המלאה. אני , דרך כלל, מעדיף את מבחן התוצאה. לא קיבלתי תוצאות. אגב, אין ספק בליבי כי לאיש יש מאגרי ידע עצומים. האיש משכיל, חושב בצורה אנליטית ומסוגל להעביר מסרים בצורה מרתקת. עם זאת, אני מתייחס להערכותיו בזהירות.
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי golani_2 שמתחילה ב "אני לא יודע אם לסמוך עליו..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי golani_2
אני לא יודע אם לסמוך עליו כמקור, בגלל זה פתחתי את הדיון.
עבדול אלהזרד כבר ציין שבכור לא עוסק במחקר אקדמי, אלא כותב להנאתו באתר שלו.
מי שכותב בלי לחקור ובלי לעסוק בתחום ספציפי שעליו הוא כותב, ממילא גם לא מהווה מקור, אלא במקרה הטוב מתווך בינך לבין החוקר האחר שטרח ועבד על החומר ועל המידע.
הוא מרענן למדי ומאוד נגיש לקורא המצוי, אבל לפחות לפי הגוגל סכולר הוא לא פרסם הרבה בכתבי העת המובילים של התחום.
מצד שני, הבולטות היחסית שלו בתקשורת הישראלית הביאה לכך שהוא התבקש לתת הרצאת רקע בפני ועדת וינוגרד, למרות שלעניות דעתי יש כמה מומחים גדולים ממנו ללבנון ולחיזבאללה (אייל זיסר, אורן ברק ואברהם סלע, אם למנות שלושה שעולים לי בשלוף)
א) לא תמיד לחוקרים המרכזיים יש זמן וחשק להופיע בטלויזיה או בפני ועדות - קהל היעד שלהם הוא הקהילה האקדמית בחו"ל. גיא בכור הרבה יותר מתמקד בדעת הקהל המקומית והרבה יותר "ידידותי למשתמש".
ב) מי שמאתר מרואיינים, עדים מומחים וכיו"ב הם לא חברי הועדה עצמם אלא האסיסטנטים שלהם (או במקרה של חברי ועדה שהם אנשי צבא - החיילים שלהם כנראה) ומכיוון שד"ר בכור מפורסם יחסית עקב חשיפתו הרבה לתקשורת וגם נגיש מאוד, הוא הופך לאופציה מאוד זמינה ונוחה.
ד"ר גיא בכור מאוד מרשים ומשכנע גם בהופעה חיה, אך אינני בטוח ביכולות שלו להבין את שכנינו: לפני הרבה זמן, כאשר היה ויכוח על פינוי פילדלפי, הוא טען שגראד שישוגר מעזה ידגים חוסר שליטה מוחלט של מצרים בשטחה. לכן לטענתו המצרים יעשו הכל על מנת למנוע הברחות.
כמובן שמיותר לציין שמאז שוגרו הרבה גראדים, והמצרים לא בדיוק התרגשו ...
אני מאוד נהנה לקרוא את מה שגיא בכור כותב. הבעיה היא שלפעמים הוא אופטימי מידי וזה עלול להטות את
התפיסה שלו את הדברים. למשל, האופן בו הוא מנתח את לבנון 2 כמהלך שתרם להרתעה הישראלית למרות
שהחיזבאללה גרר אותנו לחודש של לחימה בה היה העורף לחזית.
ועדיין, יש לו גישה מרעננת ומקורית שהלוואי והייתה למנהיגים שלנו.
אני חושב שהוא מאוד צודק ביחס לתפיסה שלו על עזה (צריכה להיות מצרית) וביחס לכוונות השלום של
סוריה (לא ממש קיימות).
שורה תחתונה - ממליץ לקרוא, אבל כמובן בעיין ביקורתית, כמו כל מה שכותבים בתחום הזה.
כקורא וותיק מאד שלו - עוד בשנת 2007 מעט אחרי שהאתר שלו הוקם,
אין לי אלא לציין בסיפוק רב כי האדם מעניין, מרענן, נותן נקודת מבט קצת שונה ומיוחדת בכל הנושאים
בהם הוא מתעסק, ואין בליבי ספק על השפעתו הלא מועטה על אנשים רבים, בינהם עבדכם הנאמן.
ברבות הימים העברתי את הלינק לאתר שלו ללא מעט מסגל מכרי הן בעבודה והן חברים,
אני חייב להעיד כי בראייה סטטיסטית, התוצאה היא שמרבית מקוראיו שהופנו על ידי - הפכו לקוראים
קבועים ונלהבים.
אפילו יצא מקרה שקולגה שלי לעבודה הפך דעותיו הפוליטיות משמאלני לימני - ההוכחה הטובה ביותר
ליכולתיו של הכותב להסביר, לנמק, ולשכנע.
אפילו יצא מקרה שקולגה שלי לעבודה הפך דעותיו הפוליטיות משמאלני לימני - ההוכחה הטובה ביותר
ליכולתיו של הכותב להסביר, לנמק, ולשכנע.
כפי ש yaron1000 כתב, אנשים שיש להם דעות פוליטיות דומות לאלו של מר גיא בכור, יראו בו כמקור אמין וממש יהנו לקרוא את המאמרים שלו, כי אנשים אוהבים לשמוע מה שהם רוצים לשמוע, ושהמציאות תתאים לאידלוגיה שלהם ולא להיפך, גם אם צריך לעוות את המציאות.
כך שמר בכור בהחלט מספק את הסחורה לקהל שהוא מהמחנה הפוליטי שלו, אבל מבחינה מחקרית אקדמאית אני חושב שהוא חלש מאוד.
ופחות או יותר חצה את הקווים מהשטח של "פרשן-עיתונאי החבר בגילדה" יותר לכוון של "בעל מקצוע המחלטר בפרשנות".
בענייני "מיקרו" - דעתו ממוקדת, חותכת וקולעת (יותר מהרגיל, כוונתי). הוא גם נמנע מאימוץ הקלישאות הרגילות של מר פרשנסקי ואדון פרשנוביץ המוכרים לנו, וגם זה מרענן (יגידו שמחליף אותם בקלישאות אחרות, אבל כל עוד הוא במיעוט, אין בכך רע). בתחום זה גיא בכור למעשה הפך לתמונת נגטיב של ה"פרשן לעינייני כל" המוכר: הוא אופטימי מאוד, "פטריוט" מאוד ולרוב לא טוען ש"הכל חרא, כולנו מטומטמים וטיפשים".
"מקרו" - נקודה חלשה אצלו, חלשה מאוד: עירבוב מוחלט בין רומניקן סטייל מרכז אירופה במאה ה-19, עם ישראלי מזרחן: השקפה "אופראית" כמעט על מציאות שהיא כל דבר מאשר כזאת. מין שילוב בין פניני חוכמת חיים של הלבנט הישן והטוב (סורמאלו) עם סגנון כתיבה ופרשנות מן העולם הפרוטסטנטי דובר האנגלית: בהתחלה מאוד אהבתי (בעיקר מאחר וזה היה משב רוח מרענן בתוך הנחיתות האינטלקטואלית הברורה של הפרשן הישראלי המצוי) אבל אחרי כמה פעמים קלטתי את הפרינציפ: פרודו, סם וגולום צועדים בביצות המתים... ועכשיו לשורת המחץ בעניין הגרעין האיראני".
בכל מקרה: אמנם לא מדובר, לעניות דעתי, על פורטל מציאות של איש אחד, אבל בהחלט אדם ששווה לקרוא אותו - לפחות עבור מי שטורח וקורא פרשנים "מן השורה" שהם לרוב נחותים בהרבה. הכי טוב זה לא ממש לקרוא פרשנים.
ראשי
צ'אט
25-02-2010, 15:50
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
מצב כלאיים
