15-03-2010, 12:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.12.06
הודעות: 304
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי benny.zhit
לא נראה לי שהגבת לאדם הנכון...
ולגוף העניין - מהיותי אדם חילוני, אני לא מאמין שיש משהו אחרי המוות, מלבד אי קיום.
במילים אחרות, אני ארגיש אחרי שאני אמות בדיוק כמו שהרגשתי לפני שנולדתי*.
* השימוש במילה 'להרגיש' היה ציני במידה מסויימת.
|
ומה עם כל האנשים שחווים מוות קליני?
ציטוט:
היישות דיברה עימם בדרך של העברת מחשבות. הם ראו את כל קרוביהם וידידיהם שנפטרו לפניהם באים לקראתם, הם ראו תמונות מהירות אך ברורות, מחייהם, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, היו מסוגלים לראות ולשמוע את הנעשה סביב גופם הגשמי שעזבו ''למטה''.
כולם סיפרו פרטי פרטים על שולחן הניתוחים עליו '' נפטרו'' או על המכונית המרוסקת בה ''נהרגו'', פרטים מדוייקים עד לפרט הרפואי הקטן ביותר, והרופאים שטיפלו בהם אינם מבינים איך קלטו אותם בזמן שהיו ''מתים'' לפי כל כללי הרפואה ללא דופק, ללא נשימה, וללא גלי מוח.
''ידעתי שאני נפטרת'' סיפרה אישה ש''נפטרה'' אך לא יכולתי לעשות דבר, כי אף אחד לא שמע אותי. יצאתי מתוך הגוף, אין לי ספק בכך, כי ראיתי את גופי מונח על על שולחן הניתוחים ושמעתי את הרופאים ''מוותרים '' עלי, הרגשתי נורא, כי לא רציתי למות. פתאום ראיתי אור. הוא היה עמום תחילה אך התחזק. זה היה אור עצום, קשה מאד לתאר אותו. הוא עטף את הכל, אך לא סינוור אותי ויכולתי להמשיך לראות את חדר הניתוחים. כשהאור הגדול היה עלי - או נכון יותר, כשהייתי בתוכו - לא הבנתי מה קורה, אך כשהאור שאל אותי אם אני מוכנה למות, היתה לי הרגשה כאילו שאני מדברת עם אדם. זה היה האור שדיבר...שתקשר.
ידעתי שהאור יודע שלא הייתי מוכנה למות. הייתה לי הרגשה כאילו אני נבחנת. הרגשתי כ''כ טוב. הרגשתי בטחון ואהבה. קשה לתאר וקשה להסביר...''
|
_____________________________________
קל יותר לקבור מציאות מאשר להפטר מחלומות- דון דלילו
|