17-03-2010, 10:00
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
עצוב לי, לפחות מעבר לממוצע, לראות את המקומות שהיו נוף ילדות
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי פלמינג שמתחילה ב "צר לי לאכזב אותך, אבל נווה אטיב אחר יום שלג נראה כמו מקום שעבר עליו פוגרום"
מגודרים, מוגדרים ומוכרזים באופן כזה שהופך את הטיול ליותר סיור בגן בוטני אקדמי, מאשר "שחרור הראש" בטבע: אני מניח שככל שאתה יותר מבוגר, זה אפילו כואב יותר. זוכרים את הימים שבהם אורי דביר והמכונית המצויירת הקופצת שלו היו צריכים לספר לעם ישראל על נחל בצת, או נחל עמוד, אבל אלה עברו ולא ישובו: ה GPS, רכב השטח הממוזג, מידע מפורט באינטרנט כמו גם מעבר המאצ'ו הישראלי משופוני ממוקד תיקון סובארו בשבת, מנגל וחוף פלמחים, לטיולי "שטח" (לפחות עבור גלגלי הרכב), אספרסו על פסגת ההר ורחצה ב"מעיין הנעלם" שמוכר יותר מאשר קניון איילון, שינו את המפה.
אני לא סנוב שמבכה את הימים שבהם רק קוראי מפות כמוני, וחקרנים מושבעים ידעו על איזה מעיין שכבה + בריכה על מדרון בזלת ברמה. אני משלים עם כך שחלקה זו, שבסופו של דבר גם אני לא בדיוק ויקטור גרן ומכיר אותה בזכות פלאי מודרניזציה אלה או אחרים, היא עכשיו של כולם מבחינת הנגישות. ישנן 3שיטות הרלוונטיות לארצינו:
סגירת המקום כשמורה "מחוץ לתחום" תוך הסתמכות על חוסר שבילים ואכיפה (ע"ע נחל שוח, נחל ערוגות עליון, נחל כזיב תיכון, שכולם פנינות טבע). רלוונטי רק במקומות שהטופוגרפיה עוזרת לשמור את 95% מבני האדם רחוק.
מיסוד האתר לחלוטין, כולל דמי כניסה (שלא מפריעים לי אידאולוגית, אבל זה עניין אישי), שבילים מוסדרים וגדרות "בתחום/מחוץ לתחום" (שכן מפריעים לי, גם אם אני מבין למה צריכים אותם). ע"ע נחל שניר שהיה עד ללפני עשור אתר קמפינג אחד ענק לכל דבר החל ממצנני האבטיחים בנחל, דייגים, סטלנים ומארגני מסיבות חילופי נוזלים וזוגות.
לא לעשות זה, ולא לעשות זה.התוצאה? אתה הולך בתוך תערובת של אלומיניום, סכו"ם פלסטיק, קליפות של פירות, פדים, טמפונים וכל הגועל נפש הקשור לתרבות הסטלנים.
_____________________________________
.
|