27-03-2010, 15:19
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
זה אולי זמזום שמעצבן את האוזן, אבל חלק מתופעה נרחת הרבה יותר, שקטה יותר לרוב
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי winter_forever שמתחילה ב "תלמידים סירבו לשיר את "אין לי ארץ אחרת" בטענה שהשיר פשיסטי ולאומני"
סימן ברור מאוד לכך שהתרבות המערבית שוקעת במהירות ולא רחוק היום שתהיה לא יותר מאשר בית אוסף עצום של מורשת מפוארת שבשל חוקי ירושה וקיניין נמצאת לכאורה ברשות קצה השרשרת הגנטית של מי שהיוו את חוט השידרה של התרבות הזאת.
מאחורי הכסות הרעועה של כאילו אינטלקטואליזם מתקדם שאנשים אלה עוטפים עצמם בו, מסתתרים נהנתנים עצלנים ומשועממים שהם הסימן הראשון לשקיעתה של כל ציוויליזציה. הם כאילו מכירים במקומם בשרשרת הדורות, אבל למעשה חושבים בעיקר על מחר בבוקר, קצה הזין, סוף ההאגדאובר או "עד לרמת הקינוח של הארוחה הקרובה": אנשים אלה (שהטיפשות הברורה לעין במקרה זה מקורה בעובדת היותם ילדים בני טיפש עשרה, אבל בל נשלה עצמינו שאין כאלה גם בגיל שבו החיים אמורים להכריע אדם לקרקע המציאות) כמעט תמיד מופיעים בחבורות גדולות ברבעים השבעים של החברה: השכונות המבוססות שבימי סבא היו של המעמד הבינוני העליון או הישובים הקהילתיים למיניהם שם הליבראלים שלנו מתחבאים מאחורי פאשיזם לייט של ועדות סינון וקבלה מסוגים שונים. אלה המקומות שבהם כבר דור ההורים של בני הטיפש עשרה האלה גדל לחיים חסרי דאגות - לא זוכרים את מלחמת יום כיפור, לא זוכרים את המשברים החברתיים תוצרת מפא"י של שנות ה-70, לא זוכרים שרבים מהסבים שלהם נהנו ממשטר חברתי גזעני שדחק לשוליים משהו כמו מחצית מתושבי ישראל.
כבר ההורים של הילדים האלה לא ממש מכירים את השיגרה היום יומים המשעממת של דאגות פרנסה, מילואים של שישים יום בסיני, מסתננים או דיכוי תרבותי של זרמים יהודיים. מצד שני הם קראו הרבה ספרות פנטסיה כאילו מהפכנית ובונים בדמיון המפותח שלהם סביבה וירטואלית חומצית שבה הם כאילו צריכים להלחם.
הם לא ממש "פרו ערביים", אלא כאלה במשתמע: אין להם מושג קלוש על הלאומיות הערבית, או גורל תושבי המזה"ת הלא מוסלמיים, או אפילו ההיסטוריה הלאומית פוליטית של המזה"ת - לא שאחרים יודעים, אבל אחרים לא חיים בהזיה של שכתוב היסטוריה אד-הוק. הפוזיציה שלהם היא עויינות לישראליות הקיימת, ולכן במשתמע הם סייעני הלאומיות הערבית הרצחנית. בעולמם ההזוי ישראל היא כוח דורסני ורצחני החי בעולם בראשיתי שליו, אותו היא הורסת. גם במדינות אחרות ישנם טיפוסים מאותו הסוגף גם שם הם ממציאים עולם דמיוני של היפוך תפקידים, או לפחות "שחור-לבן" מובהק. אפשר גם לראות את זה בשנים האחרונות בתרבות הפופולארית: סרטים עכשווים כמו "אווטאר" או "הדרקון האחרון שלי" מטפטפים את המנטרה המקובלת אצל זאטוטי הצווארון הלבן (כן... כן... כולנו יודעים שלמרות שאמא הייתה עו"ד צמרת עדיין היא הכריחה אותכם בגיל 17 לעבוד ב 18.9 בבורגר ראנץ'... מכירים את הסיפור): העולם "שלנו" הוא מנוון, עיוור וניזון ממעגל קסמים של "צדקנות-תוקפנות-מגננה-צדקנות-תוקפנות", בעוד ה"אחרים" הם בעצם רק שונים מאיתנו, בני הארץ המקוריים - מתגלים כאכזריים רק משום שעבורם זו מלחמת השרדות. בני הטיפש עשרה האלה רואים עצמם בדמות הגיבורים של אוואטר או "הדרקון" - הם הילדים שצמחו ממש באצולה של העולם הישן: היו אמורים לעמוד בראש החץ של הלחימה ב"רעים" ובדיוק בשל כך הם חכמים מאיתנו, וכמובן ע"י עריקתם לצד השני, ומלחמתם בממסד הרקוב, העילב והנעול מחשבתית, הם בעצם מצילים את כולנו.
אפשר להתווכח על השאלה כמה ה"אנחנו" הוא בעמד נעול מחשבה ומונע ע"י תסביכי השרדות, אבל זיהוי מי שעומד מולנו - זה שממנו נגזרים כל השירים האלה והמצב הפסיכולוגי שהפיק אותם - כ"נאביז" או הדרקונים באותם סרטים, זה פשוט טמטום מוחלט...
דובר כאן על "אין כאלה ילדים בגבול הצפון סחוף הקטיושות" - וכבן... גם בערי השינה של המעמד הבינוני הנמוך (אשכנזים חילוניים ברובם: כפי שחשוב לדעת למי שמעבר לשמיכות הפוך של ה PC מתחבא ומחלק את העולם לפי קו שבר זה) לא היו כאלה זאטוטים חצופים וטיפשים. זו תופעה שלחלוטין שייכת לשכבות שבהן לילדים יש המון זמן, כסף ומעט תשומת לב רגשית מההורים.
_____________________________________
.
|