טוב... בכ"ז תשובות...
1. נראה לי ש"ילד אחד" זה אופייני יותר לרוסים שעוד באו כתא משפחתי מברה"מ, או טיפוס המשפחות השבורות ששם אנשים התחתנו והתגרשו מהר, והספיקו רק ילד אחד. בקרב ה"רוסים" שהם שכנים שלי יש מספר ילדים אפילו קצת יותר גדול מאשר אצל ה"צפוניים" (בפירוש מעל 2 בממוצע למשפחה, אצל הרבה יש 3). יש לזה הרבה סיבות, אבל בראש ובראשונה אנשים חייבים להשתנות גם בלי רצון ולהתאים עצמם למקום בו הם חיים. בישראל אין "לגיטימציה" מאוד רחבה למנטליות האירופית של "נהנים מהחיים בלי ילדים" וחוצמזה שחם פה (הכוונה היא שאין פה חורף אכזרי וגשום) שזה יתרון שמאוד מקל על גידול ילדים (אני אוהב חורף, אבל רק בגלל הילדים, במיוחד כשהם קטנים, אני תמיד שמח כשהחורף נעלם).
אין לגיטמציה? גם ככה צפוף פה. בכלל שמעתי שישראל מס' 12 במדינות הצפופות בעולם.
לדבר על איום כמותי זה מגוחך. כי איום כמותי אם מסתכלים על המזרח התיכון לא נצליח לנצח. אצלנו הכח הוא בשכל, הגדולה שלנו היא בחשיבה,בחינוך, בתרבות, בפטריוטיות , בעזרה
לזולת, באכפתיות וכמובן בטכנלוגיה הצבאית. ככה שלעשות 10 ילדים ולהחזיר את המדינה שנות אור למדינת עולם שלישית זה בטח לא פתרון.
ולא הבנתי את הקשר בין חורף לקיץ לגידול ילדים סלח לי.
2. יש החלפת שם, ויש החלפת שם: אם היה קוראים לי "זלמנוביץ" אולי הייתי שוקל איכשהו לקצר (למרות שאני לא רואה סיכוי שהייתי לוקח שם משפחה כמו "רון" או "בר") כי במצב הנוכחי זה משהו שסתם יוצר "מערבולת אוויר" קטנה פה ושם. יש שמות שפשוט גוררים סטיגמה, כמו "רוטמירקובסקי" או "בוזגלו", או שמות משפחה שנשמעים מאוד מאוד רוסיים או ערביים, ואז אני יכול להבין שיש בנאדם שאומר "למה שלילדים שלי יהיו פה ושם רגעים כאלה?" הרי בעניין שם פרטי לא הייתה חושב פעמיים להמנע משם "מצחיק" או שמושך אש. לעומת זאת את רוב שמות המשפחה לא הייתי מחליף פשוט כי אני חושב שזה לא ממש חשוב. באופן כללי אני לא רואה בזה עניין משמעותי, אגב. יש ממש מצבים מגוחכים כמו אחת שאני מכיר ושיש לה רק אחיות, והיא החליטה ששם המשפחה שלה ("סתם" שם אשכנזי לא ממש נדיר) אסור שיכחד במשפחתה אז היא שיכנעה את בעלה שזה יהיה שם המשפחה שלהם (לא שם שני, או ראשון, שלה, אלא של שניהם וילדיהם), וממש לא כי היא פמיניסטית יוצאת דופן. אם לוקחים בחשבון ש 99% מהיהודים קיבלו את שמות המשפחה שלהם מקסימום 6-7 דורות אחורה (אצל יהודי עיראק ותימן אפילו הרבה פחות מזה), ושלא פעם תהליך קבלת השם היה ממש לא "רציני" אז זה בכלל נראה מצחיק.
זה כבר משהו אחר. פחות מדובר על עדות יותר על שמות ש"יצאו מהאופנה". שמות כמו עובדיה, יחזקאל (שוב עירקאי ) , יפה, מרסל, יצחק.. כי הרי לא מתאים שתקרא לילד שלך כך היום כי אלו שמות שלפי הלך הרוח היום לא מתאימים יותר לילדים . אלה יותר לאנשים שחצו את ה50+.
3. הסטיגמות המאוד עמוקות על עדות לרוב מקורן בגיל צעיר: אז זה "נצרב" בך. אני חושב שאף אחד מהילדים שלי עדיין לא ממש מודע לעניין "אשכנזי" VS "מזרחי/ספרדי". אני יודע כי אף אחד עוד לא שאל אותי "שאלות קשות". זה, כמובן, כי לא שמעו על זה כלום בבית ולכן הם מקבלים מאוד "בקלות" מציאות של ילדים שמדברים במבטאים, או אפילו שפות, שונים. זו פשוט המציאות וככה הם חיים אתה: יש בגן כמה ילדים שמאוד מתקשים בעברית, ואחרים שקופצים משפה לשפה. אף פעם לא ראיתי שהם הגיעו למסקנות כלשהן על זה שיותר עמוקות מאשר "אלכס לפעמים אומר דברים ברוסית שאני לא מבין".
וטוב שכך. הם לא חוו את שנות העלייה האינטנסיבית של העדה הרוסית והאתיופית. , את מרד "הפנתרים השחורים",את הההבדלים הקיצוניים שהיו בין מעמדן של אשכנזים לבין הספרדים.
וככה שיגדלו, יראו את המצב כיותר טבעי מאיתנו וכך סביר להניח שיקבלו אותם יותר טוב.
4. עיראקים: אני לא בטוח שסיפרו לך (כי זה סוד מדינה שמור) אבל חלק נכבד מהעיראקים (המבוגרים) הם בעצם פולנים. עובדה: תראה פעם חבורת זקנות עירקיות יושבות בבוקר בארומה ותגיד לי בעצמך אם אתה לא בטוח מרחוק שזו חבורת פולניות זקנות! פרט לניואנסים של מבטא ואוכל, בשלב שבו השיער ממילא אפור-לבן, והעור של כולם חום-זקן, הם דומים להפליא...
מסכים איתך חחח. אני זוכר את סבתא שלי ז"ל והקרובים שלה.. רק היו יושבים ביחד ומקטרים ומקטרים . חחחח אבל כנראה שזה פחות על עדה ויותר בכללי על אנשים שמזדקנים. כל עכבר הופך לפיל, כל נושא שולי נהפך לשיחה קולחת..