ב-12 למאי יתקיים במועצה האזורית שער הנגב טקס גילוי מצבה ויום עיון לזכר הנופלים ב"קרב האבוד" על משלט 131.2במהלך מבצע "מוות לפולש".
המשלט היה אחד ממשלטי חוליקאת שנתפסו על ידי המצרים ביולי 48.
בחוליקאת נערכו מספר קרבות עקובים מדם, על ידי חטיבות הנגב יפתח וגבעתי.
הקרב האומלל מכולם נערך ב-18 ביולי 1948.
נהרגו בו 21 לוחמים, חלקם ממחלקה לא מאומנת של עולים חדשים, חלקם ניצולי שואה עריריים, מיישובי הנגב שאורגנה אד-הוק ונשלחה מול המתחם המצרי המבוצר. נראה שהאופן בו הם נבחרו ונשלחו למשימה היה נושא כאוב בקיבוצי האזור ובקרב אנשי חטיבת הנגב.
כתבה של טלי ליפקין שחק במעריב על הקרב אפשר לקרוא כאן

בעוד לוחמי הקרבות האחרים – נפילת המשלט, נסיון הכיבוש על ידי יפתח, והכיבוש ההירואי על ידי גבעתי זכו לאנדרטאות מכובדות, שמות הנופלים ב"קרב האבוד" נכתבו על אבן לצד הכביש.
במטרה לתקן את המצב ראש המועצה האזורית והיסטוריון מקומי התגייסו לרוויזיה היסטורית. במסגרת זו תתקיים אזכרה, גילוי מצבה ויום עיון (אני אינני קשור למארגנים).



למי שמתעניין מצורפת ההזמנה - אך נדרשת הרשמה מראש במזכירות המתנ"ס

אז מה

קיימת סתירה בין הנאמר בכתבה לבין השמות על המצבה.
גם יהודה עמיחי, שהשתתף בקרב ואיבד בו את חברו ומפקדו דיקי נוקב במספר 23.

אז מה

והנה התיחסותו לגבי שני השמות הנוספים: משה כנעני ואברהם מלט.
(בתוך החוברת בעמ' 15 ), בעניין המספר של 23 הנעדרים שדווח עליהם בתום הקרב ומספר החללים- 21 שנמצאו בקבר האחים כעבור מספר חודשים

שמות של תלמידי מקוה בין הנופלים.
אלו לבטח לא היו עולים חדשים שקובצו בחופזה.

כאן בא תאור של אחד מהם בלבד

אשמח להערות

אז מה

לצערנו היו קרבות קשים ועקובים מדם בחזית הדרום,כמו בשאר החזיתות.אחת ההתקפות שניכשלו והותירו כ-35 קורבנות,היה הקרב של "המחלקה הדתית" על הכפר עיראק אל מנשיה ותל שייח ערייני (היום-תל עירני,ולא-תל גת).

http://www.news1.co.il/Archive/0024...ml?tag=08-43-56

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו