יש הרבה ניתוחים שונים לשיר..
הייתי רוצה להחכים במקצת ולשמוע את פשנותכם לפני שאגייס לי אחת משלי. (:


פגישה לאין קץ / נתן אלתרמן:

כי סערת עלי, לנצח אנגנך

שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!

תשוקתי אלייך ואלי גנך

ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!



לספרים רק את החטא והשופטת.

פתאומית לעד, עיני בך הלומות,

עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,

תאלמי אותי לאלומות.



אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.

לבדי אהיה בארצותייך הלך.

תפילתי דבר איננה מבקשת,

תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!



עד קצווי העצב, עד עינות הליל

ברחובות ברזל ריקים וארוכים,

אלוהי ציווני שאת לעוללייך,

מעוניי הרב שקדים וצימוקים.



טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,

אל תרחמיהו בעייפו לרוץ,

אל תניחי לו שיאפיל כחדר

בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.



שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,

שם רקיע לח את שיעולו מרעים,

שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת

ואני אקוד לה וארים.


ואני יודע כי לקול התוף,

בערי מסחר חרשות וכואבות,

יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף

את חיוכנו זה מבין המרכבות.

אין לי כ"כ זמן כרגע לכתוב את כל מה שיש לי (ויש לי המון), רק לומר לך שהעלית לי חיוך. השיר הזה מדהים. למעשה אין ממש דימוי שיתאים לתאר את איך שאני מרגישה כשאני מאזינה לו.

אכתוב בהזדמנות

חחחח אני שמחה לשמוע (:

מה כל כך משך אותי בשיר? ההתפעלות של המחבר ממושא הכתיבה שלו (ולא כ"כ משנה על מה כתב, בעצם). הרגשות שהוא מביע בשיר הם חזקים - אהבה שמתבטאת בנתינה, נתינה לזולת.
באופן אישי, אם לוקחים בחשבון את ההסטוריה של אלתרמן, הרי שלדעתי כתב את השיר על תל אביב- העיר בה התגורר.
אלתרמן נותן כאן ביקורת מושכלת על הקידמה ומגרעותיה. הוא אינו טוען שהקידמה ככלל משפיעה לרעה, אלא מה שבא בצדה- חוסר תשומת הלב, בניה של בניינים על בניינים בלי רגישות, גושי בטון הנערמים זה על השני.
אפשר לראות את ההתייחסות שלו במשפטים "לקול התוף" , "ערי מסחר חרשות וכואבות", "ברחובות ברזל ריקים וארוכים".
ומה, לדעתי, המסר הכללי בשיר? תסתכלו פעם למעלה. לכו ברחוב יפו, קינג ג'ורג', פרישמן, אלנבי, ובמקום לראות את הקבצנים, החנויות המטונפות, האנשים הממהרים, נסו לעצור רגע ולהביט למעלה. תתפלאו לראות ציפורים, צמרות עצים, עננים וארכיטקטורה מושקעת. הפואנטה- לפעמים אפשר לעצור את ההמולה, ולהביט רגע למעלה