מייל ראשון שכתבתי לפני שנה וחצי חוויות מהלימודים שלי.
זה לא ממש סיפור יותר חלוקת חוויות מקווה שתהנו, במידה וכן נשלח עוד.

קצת קשה לכתוב סיפורים מכאן, בעיקר כי לא קורה כלום. אין את הכושים של אנגולה, או את החיילים הגאורגים. בעצם בשבוע האחרון הייתי פעיל כמו איגואנה בחורף...
אז ד' אין פה שום דבר שיתפוס מקום של כבוד בילקוט הכזבים, אבל אני אנסה.
מחקר סוציולוגי קובע, שבכל קבוצה של ישראלים יהיו לפחות שלוש ישראליות שבררו את הכול ,יודעות הכול ומעודכנות לגמרי בנושא המדובר, וזה יכול להיות כל נושא שרק תחשבו עליו, החל בשעות פתיחה ודרכי הגעה לאיקאה, וכלה במתי וכמה עולה הטיסה המאוישת הבאה למאדים.

הגדרת התפקיד שלהן יהיה להלחיץ את כולם. באופן מפתיע, המחקרים מראים שגם אם מדובר בקבוצה המורכבת רק משני גברים ישראלים, שלוש מתוך חברי הקבוצה יהיו בנות שתפקידן להלחיץ.
ומידע מוקדם, על כוונת הבנות להלחיץ, לא יועיל כנגד הלחץ. כישורי ההלחצה נרכשו במאות שנות אבולוציה, ואין פשוט אין דרך להתמודד כנגדן.

את הסטודנטים העתידים ללמוד בבוקרשט פגשתי לראשונה על הגג של עזריאלי .הגעתי שמח וטוב לב, הישר מפגישה עם הנספח לענייני חינוך בשגרירות רומניה.
כשבאמתחתי מכתב הקבלה לאוניברסיטה. ואני חושב לעצמי מה עוד תבקשי ממני מכורה.
לאחר שכל אחד הציג את עצמו ואמר מאכל שמתחיל באות הראשונה של שמו הפרטי, התעדכנו היכן אנחנו עומדים בתהליך הקבלה. כפי שכבר סיפרתי הייתי כולי שמח ושאנן, עד שהמלחיצות התחילו לעבוד...
מה אין לך דירה? זהו אתה גמור או שתמצא דירה בלא פחות מ 600 יורו או שתגור ברחוב, אנחנו יודעות, יש שני סטודנטים שכבר שנתיים נוסעים במטרו ממקום למקום כי אין להם דירה. עוד לא הוצאת ויזה? אתה ממש פסיכי, יש סיכוי שכבר בארץ יעצרו אותך וישלחו אותך לכלא ברומניה. אבל אני בריטי? בריטי זה הכי גרוע, גם תשלם כפול גם בליש"ט וגם תצטרך ויזה. והכי גרוע שעוד לא היית ברקטוראט. חבל על הזמן שלך, אם אתה לא עולה עכשיו על מטוס עדיף שכבר תישאר בארץ...

המפגש הסתיים כאשר אני סובל מקוצר נשימה קל, וזיעה קרה עוטפת אותי. מיד התקשרתי אל האימא היקרה של א' (הגברת חנה ק' המהוללת). ואמרתי תקדימי את הטיסה. למתי? היא שאלה. המממ שאלה טובה. תני לי לבדוק ואני אחזור אלייך. (בינתיים הלכתי לגלוש, לחץ או לא לחץ גלים אחרונים של קיץ אסור לפספס)
המלחיצות, זאת יש לדעת מסורות לעבודתן עד מאוד. ועל כן הן עסוקות לשדר מסרים לא מרגיעים בעליל בכל פורום העוסק בנושא. אגב, גם בפורומים שממש לא קשורים, כמו הפורום הנודע "טחורים ופיסורות הדבקה ודרכי טיפול" גם בהם ניתן למצוא הודעות של "מי שעדיין לא עבר בפקולטה בבוקרשט יידרש לשלם כפול"
בשורה הסופית החלטתי לטוס רק ב 18 לחודש בידיעה שהשבוע הראשון יהיה גיהינום ,אני ארוץ ממקום למקום, אבקש החתמות על מסמכים שונים ומשונים, אוציא הון עתק על מיסים ותחבורה. ובקיצור סיוט.
ובסוף הסיוט מחכה הנורא מכול מבחן וראיון.

בעצב רב הגיע יום הטיסה, כמו שא' אמר היה קרנבל פרידות במשך שבועיים. אבל בלי ספק היה כיף מאוד ולפחות לי די עצוב. יום הטיסה הגיע, פרידה נרגשת מד', נ' וא', פרידה כואבת עוד יותר מע' בשדה. ויאללה לטירוף של רומניה.
הנחיתה הייתה די רכה. הסלקטורים בבוקרשט הם סטודנטים, כך שהיה לי טרמפ לדירה החדשה שלי. (לא מזכיר בכלום את הדירה האגדית בבן גוריון - אבל זה מה יש).
בכניסה לדירה מחכה לי י'. י' היא בחורה נחמדה שלא הביאה איתה את תעודת הבגרות המקורית, ואני נבחרתי להיות השליח. (נ' את א', אני מקווה שלפחות אחד מכם הזיז משהו בכיוון של ליאת, האחות של י').
י' באמת בחורה נחמדה נמצאת כבר שבועיים בבוקרשט, וניחשתם יפה היא מהמלחיצות.
אם אתה רוצה אתה מוזמן להצטרף לסידורים, היא אמרה,
בטח לא נספיק כלום כי מאוחר, הוסיפה בפרץ של אופטימיות
רק קח בחשבון שאני הולכת מהר.
י' לא צריכה ללמוד רפואה, היא צריכה לייצג את ישראל בלונדון 2012 בענף ההליכה המהירה.
בלי מונית ובלי מטרו, הצטלמנו פספורט, היינו ברקטוראט, החתמנו טופס, הלכנו למקום אחר לקבל חותמת, חזרנו לקבל שובר תשלום, רצנו לבנק, היחיד שניתן לשלם בו עבור המבחן, רצנו חזרה לרקטוראט קבלנו תופס אחר, רצנו לאוניברסיטה, וזהו. בשמחה רבה בתוך כמה שעות סיימנו כמעט לגמרי את תהליך ההרשמה.

שמחה? מה כל כך משמח? מה לעזאזל אני יעשה עכשיו שבוע בבוקרשט. תכננתי להעביר את הזמן בסידורים. שישבת זה קל בית חב"ד ומנוחה. במוצ"שק ישבתי על האינטרנט הוצאתי מידע על בוקרשט. ביום א', על סמך המידע, התחלתי לתור את העיר.
הגעתי לבניין ענק ומרשים "המוזאון לאומנות רומנית" לא תאמינו, אבל כניסה עולה כסף. נראה לי שגם אם ישלמו לי אני אחשוב אם אני רוצה לתפוס תאים אפורים במידע כל כך לא שימושי. וכן הלאה, אומנות מודרנית - לא מעניין, היסטוריה רומנית - לא מעניין, אופרה רומנית, תאטרון רומני טוב נראה לי שהבנתם. אני לא טיפוס תרבותי.
אז מה נשאר לעשות? כלום. לחכות שתגיע הבחינה. ואתם יודעים איך זה ככל שמחכים הלחץ גובר.

הגיע יום הבחינה התלבשתי יפה. הודות לע' הייתה לי חולצה כחולה מרשימה למדי. מ' וד' קנו לי עניבה, לא הייתי בטוח שמבחינת התאמת צבעים, חולצה כחולה הולכת עם עניבה אדומה וציור של טוויטי, חוץ מזה אני לא יודע לקשור עניבה. אז ויתרתי על העניבה והלכתי לאוניברסיטה.
האוניברסיטה, בניין מרשים מאמצע המאה ה- 19 שמעולם לא עבר שיפוץ. רוחו של צ'אצ'סקו נמצאת בכול. ואם קראתם סיפורים שמדברים על מכתבה, קתדרה, וספסל לימודים. אני מבטיח תמונות של איך זה נראה.
במסדרון אנו ערב רב של סטודנטים, ישראל, ארה"ב, קנדה, טורקיה, עיראק ערב הסעודית פקיסטן וכו'.כולם שלחו נציגים.
ההוא מערב הסעודית הגיע עם אבא שלו, שאחז בידו זר פרחים. הפרחים הוגשו למזכירה, הבכירים יותר קבלו כסף. ונראה לי שהבחור המבריק מערב הסעודית יתחיל את השנה ברגל ימין.

המבחן היה באנגלית. זיהיתי את רוב האותיות. בהחלט לא קשה, (רמה של 3 יחידות) אבל בהחלט מלחיץ מה יהיה אם אני אכשל? ואני אנא אני בא?
המבחן הסתיים והודיעו לנו שעוד שעתיים יהיו ראיונות למי שעבר. כולם יושבים בחוץ במתח, ואחרי 4 שעות הם מתחילים להכניס אותנו בשלשות. אני נכנס ביחד עם בחורה ישראלית ועוד בחור מערב הסעודית ( לא ההוא מהפרחים). שאלה ראשונה שהמראיינת שואלת אותי מה עשית בצבא i can tell but then i have to kill u עמד לי על קצה הלשון. ולא, לא חשבתי להזמין אותה ל cup of coffee or fuck of tea.
בחרתי שלא להתחכם, הייתי מפקד טנק עניתי. באמת היא שאלה וגם נהגת על הטנק. כן אמרתי, אבל להיות מפקד זה יותר טוב, מיהרתי להוסיף. מה פתאום היא אמרה, לנהוג על טנק זה יותר.
כאן כבר התעצבנתי, זה יותר קשה לפקד אמרתי. למה מה עושה מפקד?! כולה נותן פקודות היא אמרה, אבל נהג... זה איש רציני. טוב נשברתי אז הייתי נהג טנק אמרתי לה. אם כך התקבלת. שיהיה בהצלחה.
ואז היא פנתה לבחור בעל המראה הערבי. מאיפה אתה? אני מערב הסעודית הוא ענה. אז למה אתה רוצה להיות רופא? למה שלא תלמד להיות oil engineers.
אבל אני רוצה להיות רופא, הוא אמר.
אבל אתה מערב הסעודית היא אמרה, צריך שם גם רופאים, הוא התעקש.
צריך מהנדסי נפט היא התעקשה יותר.
הוא רצה להוסיף משהו, לפני שהוא הוציא מילה היא אמרה, תזהר ההוא לידך ידרוס אותך עם טנק.
כאן הוא נשבר טוב קחי זר פרחים.
ברוכים הבאים לאוניברסיטת קרול דווילה - לפקולטה לרפואה שיהיה לכולכם בהצלחה היא סיכמה ואמרה ביי.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=500991

את תגובתי המלאה אתה יכול לראות באשכול שבו "כביכול" פרסמת את הקטע הזה.

ערב טוב.
אמיל.

בכלל לא ראיתי שהוא פורסם בעבר. די הרמתי ידיים.
חתולים המון תודה.
אני אנסה לשים משהו חדש בהמשך השבוע.

נשמח לראות עוד מהכתיבה שלך

ואף פעם אל תרים ידיים , כי זה לא מטבענו בפורום

אשמח אם תגיב לעומק על התגובה באשכול (לנוחות הקוראים):

ציטוט:

הכתיבה שלך בהחלט חיננית, היא מאוד רגועה ומולטשת בקול של סטודנט לעתיד (או סטודנט כרגע ) אני בעצמי מזדהה איתך בסיפור, כי גם אני מתכנן ללמוד בחו"ל (לא רפואה, אבל זה לא משנה). מה שמצא חן בעיני הוא התרחשות האירועים תוך כדי הסיפור הוספת מידע מתקופות קודמות (ואף על פי שנהרס הסדר הכרנולוגי) שאמור להיות סדנטרט לסיפור מסוג זה, מה שהוספת טיפח את הקטע מאוד. משהו אחד שהייתי רוצה להעיר והוא השמות, סבבה אתה לא רוצה לתת שמות, אבל ה (י' י' ) ונפרדתי מ ע' א' ו נ' זה ממש מבלבל ונשמע מאולץ בכמה מקרים, לעתיד לדעתי הוספת שם פרטי לבד (כגון עומר, אמיר נאור או מה שלא יהיה כדוגמה, לא יזיק). *אבל זה כמובן לשיכולך. עוד דבר אחד, דיאלוג, הרגע שהיה אמור לסיים את הקטע, הפואנטה המרכזית של הסיפור מסתכמת בכמה תיאורים ומשפטים כאילו נזרקו באווירף עדיף לדעתי שתערוך את זה לדיאלוג, זה יתן סדר לקורא, ישקיף אור על הדמויות, ויתן סיום עם טעם טוב יותר. ועוד דבר אחד , תיאורים, אני יודע שזה לא מסוג הסיפורים שאפשר לדחוף תיאורים אבל בפגישה עם התלמדים, או עם י' (המהירה) אולי יכולת להוסיף פה ושם משפטים קצרים שיכלו להוסיף הרבה יותר צבע לסיפור, מה שגם ומאחר והסיפור הוא לא דמיוני לדעתי לא תהיה השקפה פואטית מבחינתם. ולסיכום, אומר שזה קטע יפה, שמחתי מאוד לקרוא, מאחל לך הצלחה רבה בלימודים . אמיל .