מי מאיתנו לא נזכר לפעמים איכשהו במין פריטי נוף מעשה ידי אדם שכל ישראל כמעט ראה, ובטוח שאל עליהם, אבל נעלמו לחלוטין כאילו לא היו, אפילו מהזכרון.



שלושת החידות מסתירות פריט מסוים (שהיו ממנו הרבה, אבל פחות או יותר מרוכזים סביב אלמנט מסויים) שנעלם מנוף הארץ, למרות שהיה נפוץ לאורך זמן לא קצר בשנות ה-70 ו/או ה-80 (כולם התקיימו, בכל מקרה, בשנות ה-80). כל הפריטים אינם בנמצא כיום, גם אם לכולם יש תחליף זה או אחר. לכל שלושת הפריטים יש זיקה ברורה לתחום משותף אחד, וכולם נועדו לסייע ליעילות בתחום זה, גם אם בפועל לא ממש הצליחו (עובדה שאינם עוד). לכולם יש/היו מקבילות שדווקא הצליחו במדינות אחרות.



א. כדופן השמוטי, קמורים וכתומים, ראשינו כרוגטקה, לא לאורך אחד, אלא לאורך שתיים, ניצבנו בגאון, מושאי שאלות כל מי שראה אותנו לראשונה. האם רק משמר כבוד היינו, כייבוא של רעיון מהיבשת האחרת? או שמא אי פעם שימשנו כיותר ממושא שאלת "אבא מה זה?" לעוברים ליד המסדר. ואם בגינת המלאך נפגשנו מתישהו, הרי שאז כבר לא שימשנו לכלום, (כך ראו כולם במכשיר הטימטום) פרט למצבה לעוד חלום חלם.



ב. לא קמורים, כי אם עגולים, ישבנו בראש טור השלישיות המוכר, שהוא מקור עיקרי להרבה עצבים מאז ומתמיד. בעיר ההררית שבלב המישור, גם אנו במסדר עמדנו, אבל בראש הווסתים של כל שסתום על הצינור הראשי שבשדה של הגנרל. גם אנו שימשנו, אם בכלל, בתפקיד זמן קצר, ומאז כבטכס עמדנו דום, מושא לשאלות סתמיות של ילד, כמו גם מבוגר בביקור ראשון, "מה זה הדבר הזה ולמה הוא טוב?". אם ראש היינו אמורים להיות, תבונה להכניס לכן במערכת, פיסיקה פשוטה של זרימה ותאוצה, הרי שהותזנו לבסוף מעל שורת השסתומים, שנראית מאז זהה לאלפי אחיותיה בארץ.



ג. בימים שחו"ל עוד היה יחסית יקר, היינו חו"ל קטן בישראל. אמנם ימנים, ולא שמאלנים כמו בחו"ל, אבל יקום מי שלא התלהב לראותנו, בין אם כתוחמש, או כתשמונים, דוהרים, לא בשתיים, אלא דווקא באחד. אבל מה לעשות וגלויות של חו"ל, עם ארץ הקודש, לא תמיד יוצרות את הנוף הפסטורלי שהובטח, ולכן לאחר שלקצווי שאר הארץ (ואפשר גם בלי צדי) נשלחנו, חו"ל הפך זול וקרוב, ואנחנו יקרים ולא נוחים. לא אחד, לא שתיים ולא תלת ספרתיים ראינו עוד, אלא אחר כבוד שכבנו לנוח, שורות שורות, אצל זו שכבר לא ממש קיימת, וגם הטיפקס רק ידגיש את קיומה.

.

מתחברות לזה איכשהו. אני פשוט לא מכיר את ההיסטוריה המפותלת של רכבות הכבלים החיפאיות, כך שאינני מזהה את כל הרמזים.

ובכל מקרה, פה מדובר על אלמנטים שימושיים קודם כל (או שזו הכוונה שלהם), ולא למטרות תיירות/שעשוע.

.

ולא ממש בא במקביל משהו אחר שכן עבד. מדובר על אלמנטים שבאמת נעלמו, ובכל מקרה לפחות ב-2 מקרים (אחד מהם אני מניח שאתה מכיר יותר מחבר הפורום הממוצע) נעלמו לחלוטין ללא זכר.

.

ג. אוטובוס קומותיים?

א. אכן תחנות הקריאה לעזרה ודיווח ששכנו אחר כבוד לאורכו של כביש החוף (אני מקווה שהזכרון שלי טוב ולא מדובר על כביש 4...) אי שם במחצית הראשונה של שנות ה-80, ואולי גם לתוך שנות ה-70. מתקנים קמורים, כתומים בעלי קצה מפוצל שנתן להם צורת רוגטקה. ניצבו, כאמור לאורך כביש 2, ובעיקר עוררו שאלות. ייבוא רעיון יפה של האוטוסטראדות של אירופה המערבית, שלא אתפלא אם נולד בארץ אחרי שמישהו ממע"צ היה בסיור בשוויץ או איטליה. אין לי מושג האם תפקדו יותר מאשר זמן קצר, אבל לתוך שנות ה-80 הם עמדו כאבן שאין לה הופכין, כפי שהודגם בכתבה מיוחדת ב"כולבוטק" של מלאך הגינות, הוא רפאל גינת, ששודרה בטלוויזיה אז.



ג. אוטובוסי הקומותיים של אגד – ששימשו מסוף שנות ה-80 ועד למחצית השניה של שנות ה-90. הזכירו קצת את לונדון שבחו"ל, רק שכמובן הותאמו לנהיגה בצד הנכון, ושימשו בעיקר לאורך כביש 1, בקווים 405 ו 480 ("ת" + 5, "ת" + 80) ולמרות שהציעו נוף די מיוחד למי שישב בקידמת הקומה ה-2, הפריקה והטעינה של הנוסעים היו מסורבלים וארכו זמן רב, ואני די בטוח שעוד בעיות מבעיות שונות הם גררו אחריהם. אחרי ש"הודחו" לשמש בקווים אחרים של אגד, ובעיקר לתגבור קווים מיוחדים של שעות העומס (כמו קו לאוניב' ת"א בבוקר), לבסוף הוצאו מן השירות וזמן רב עמדו כגרוטאות ליד הרציפים הנטושים של התחנה הישנה – זו שזכרה מוכר מהשיר של טיפקס.

עכשיו נותר לחכות לפיצוח של חידה 2, שהיא גם היותר חמקמקה, גם אם ההקשר כבר די ברור, ולכן אולי הפיצוח קל יותר.

.

אבל יש פה עניין של תחבורה ושלישיה, רמזור?!

סוג של יריה באפלה ...
משום מה הכל אומר לי שיש כאן התייחסות לפקקי תנועה...
לא אתפלא אם הכוונה היא לאותם רמזורי "הגל הירוק" שציינו את המהירות המומלצת כדי להנות מנסיעה רצופה מבלי להקלע לאור אדום...פועל העייסק לא ממש עבד או ליתר דיוק....אף פעם לא עבד!
זכורים לי רמזורים שכאלה ברחוב זבוטינסקי מה שיכל להתקשר לרמת גן/גבעתיים שהן כביכל הערים ה...הרריות שבחידה...

נוווו?.....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

וכבר התחלתי לגלגל בראש רמז עבה על "רו"ח מועלם, ומנה"ח שבו ששניהם מיהרו להוטל הכפרי לכנס בבוקר, ומרוב מהירות שניהם מצאו עצמם בהמשך המסלול בגבעת הנוטר" והנה הרסת לי... (כמובן רמז לכך שמדובר על ציר אלוף שדה שזקני רמת גן העיראקים אם מיהרו בו יותר מדי לכנסים בכפר המכביה, יכלו למצוא עצמם חו"ח בתל השומר).

יפה שאני לא היחיד שזוכר את הדבר חסר השימוש הזה...

אכן מדובר על "העיגול הרביעי של הרמזור" – תמרורי ה"גל הירוק" ששכנו בראש הרמזורים בציר אלוף שדה!

יכול להיות מעניין להעלות מהזכרון עוד מיני אטרקציות כאלה שנעלמו מהחיים, למרות שהיו תמיד בזווית העין.

.

מונה השניות על הרמזורים עד שהאדום יתחלף לירוק? (היה בכלל דבר כזה בארץ?)

עריכה: אופסס, הוקדמתי.

..

אלה היו פנסים "רמזוריים" רגילים שהציגו 2-3 אפשרויות של מהירות (אחת מהן, המומלצת, הייתה מוארת בכל פעם) מומלצת לצורך "תפישת גל של ירוק".

.

בעידן של ימינו יש את השלטים הדיגיטליים שמראים מהירות כלשהי מעל המסלולים באיילון, ומאפשרים לך לנצל את הזמן שאתה עומד שם, כדי להפעיל את המוח לחישוב מהיר נוסח ספרי המתמטיקה של כית א' ולדעת מתי תגיע ליעדך.

..

"אז" היה מדובר על חישוב מתמטי פשוט של תיאום זמני מחזורים של ירוק בשורת רמזורים. אני משער שזה לא עבד פשוט כי צריך שמאסה קריטית של נהגים תשמע להמלצה, ולא תפריע לאלה שרוצים להשמע לה...

.