הי
משהו זוכר ,או שרת במחנה הזה?
כל מה שאני זוכר שהוקפצנו לשם (למקום קראו "משטח הנחושת")
שרתתי אז בגולני,
ליד הש"ג היה מסגד והיה בסיס מג"ב או בית כלא צמוד לו.
אבל אני לא זוכר את מיקום במחנה ומה השכונות הצמודות לו.
תודה
אורן פטוקה

האוהלים עצמם, הוקמו בתוך עזה ? ללא חומת מיגון , משהו ?

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

תסתכל גם על המכוניות, אפילו חלונות נגד אבנים אין להם.
והחיילים מסתובבים חופשי.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

בהיותי נער לקחתי אוטובוס מתל אביב לעזה, עם עוד חברים, ירדנו במרכז העיר וטיילנו עד לחוף הים וחזרה.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

עושה רושם שאלה פז'ו או רנו שבד"כ שימשו רס"נים: לרוב דווקא היו להם חלונות פלסטיק ממוגנים (ושרוטים בצבע חום-צהוב).

.

תבין, זה היה רק בתחילת השלום.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

עד ש"פרץ השלום" היינו מתקנים את המכוניות ברמאללה, קונים גזוז בג'נין וגמלי עץ בבית סאחור...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כן, החיים הטובים... 6 שנים אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

היה איזה חכם שבסביבות 1989/90 נסע לרצועה לתת מתנת חג לפועל שלו שהיה גר שם. לא עזר לו גילו המתקדם ולביתו הוא חזר רק לצורך תחילת מסע ההלוויה. גם לקלקיליה ותול כרם היו כמה חכמים שעוד נסעו לעשות קניות באותן שנים וחזרו לצורך זיהוי. אפילו בבית לחם, שבאופן יחסי נחשבה מאוד שקטה, כבר ב 1993 הייתי צריך להתחפש לתייר בשביל לבקר בכנסיית הקבר ובשוק באופן חופשי בלי שיטרידו אותי הערבים ו/או צה"ל (במקרה אני זוכר ביקור יסודי שעשיתי בבית לחם באביב 1993 מאחר והתאריכון של המצלמה הופעל בתטות באותו היום). למיטב זכרוני יריחו וכביש הבקעה היו במקומות היחידים שלא הייתה בהם נוכחות אזרחית יהודית על הצירים, ועדיין היה אפשר לבקר בבטחון, ובלי שאיזה סא"ל יעצור ויקח ממך פרטים. בצומת תל יריחו הייתה תחנת אגד, והיה אפשר לראות בה אפילו חיילות מחכות (אין לי מושג מה עשו שם. אולי היו מש"קיות חינוך בסיור).

.

עד דצמבר 93 הדרך של הנוער מישובי השומרון (כולל מערב השומרון, ואפילו מהשרון!) ליהודה (ובטח לירושלים) וחזרה, הייתה בטרמפים דרך גב ההר, כולל טרמפיאדה בתוך רמאללה.
הטקסים על המדשאה, חטיפת וקסמן והרצח של יצחק וינשטוק (נרצחה שם עוד מישהי אבל את שמה אני לא מצליח לזכור) הפסיקו או הפחיתו את הנוהג הזה.
טיול בצהרים ברגל, באוטובוס של החברה המזרח ירושלמית או בטרמפים (כולל עם ערבים מקומיים) לבריכות שלמה, לעוג'ה או מסביב לקבר רחל היה כמעט שגרתי.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אתה אולי מתכוון לחטיפת ורצח ירון חן, הי"ד, מכביש הגישה למחנה רמה, שהוא היה אירוע שמאוד חידד את הנהלים, למרות שחן, ושאר החיילים שירדו לאותה דרך לא נהגו לפי ההוראות, גם אם "כולם" הפרו אותן כל הזמן. למיטב זכרוני כבר בתחילת 1993 לא היה "מקובל" לנסוע עם מקומיים, גם אם היו הרבה בני נוער מהמתיישבים שעשו דברים הרבה יותר מסוכנים: זה עדיין לא אומר שהיה מקובל שזה "בסדר".

בין 1993 ל 1999 סיירתי לגמרי לבדי ביברוד, עין יברוד, ג'בע, דיר דיבוואן, ג'יפנא, בית עיאנן, קובייבה, עבוד, רס כרכא ובכל הפריפריה הכפרית שלהן - וזה רק בנפת רמאללה ובלי לספור מקומות כמו אל ג'יב או בית חנינא שלא נחשבו מסוכנים. "עובדה" שלא קרה לי כלום, למרות שלא הייתה נוכחות צה"לית במקומות אלה. כמובן שה"לא קרה כלום" זה מאוד בערבון מוגבל משום שבערך בסיור הבודדים הארבעים, בשולי בית עיאנן, ראיתי במו עיני מה קורה כשעשרה ערבים מחפשים אותך ורודפים אותך, ואין אפילו במרחק צליל יריה קלושה, ולו חייל צה"ל אחד. אני לא חושב שהייתי אחראי בעיני האדם המתבונן מהצד, והסיכונים שלקחתי לא היו עומדים בסטנדרטים של אותו אני 5 שנים מאוחר יותר. מה שכן הייתי מאוד מודע לגבוליות של ההגיון שמאחורי הסיורים האלה, ולכן לא תמצא אותי מספר ש"היה סבבה ב 1995 - הייתי קונה קולה-קלאב חופשי במכולת בדורא אל קרעה ופיתה עם זעתר ויושב לאכול על שפת המעיין". זה לא היה בטח בכלל, ובטח לא בשביל לעבור במקומות כאלה בשביל קיצור דרך. אנשים עם פחות מזל ממני, ובטח כאלה שלא הביטו לאחרו כל הזמן, סיימו רע מאוד, ואפילו לא כבודדים.

.

תיקון קל, חטיפת וקסמן התרחשה ב1994.

למיטב זכרוני מאירוע חטיפתו של ירון חן (לוחם מ869), ירון פעל בניגוד לכללים בשל חוסר ידיעתו כחייל צעיר.

כמי שפעמים רבות היה במחנה רמה מעולם, אבל מעולם, לא הלכנו על כביש הגישה הראשי שלא בתנועה מבצעית - וכנ"ל לגבי כל מקום אחר בשטחים באותה תקופה. קשה להגיד שהייתה תחושת ביטחון בכבישים בבקעה בפרט באזורים מיושבים.

זכורה לי היטב נסיעות באוטובוס ירושלים-עפולה דרך כביש הבקעה. הנסיעה אשר חצתה ברובה את גזרת ג'נין לא הייתה שאננה כלל וכלל. תמונה הזויה היתה נגלית אלי בנסיעות אלה בתחנה בקבר יוסף בשכם כאשר חיילים חובשי כיפות היו פורקים מהאוטובוס לביקור באתר כאילו מדובר בטיול באמצע תל אביב. אם הפלסטינאים חפצו בכך יכלו להיות להם הרבה מאד וקסמנים כבר אז.

שגררה בעקבותיה טעות בעניין חטיפת ווקסמן הי"ד - ווקסמן אכן נחטף ב 1994, אבל עדיין לאחר הסכם אוסלו (לחשיפת המקום בו הוחזק היה תפקיד מסויים לרשות הפלסטינית. כמו כן בתחילה היה נראה כי הועבר לרצועה, שכבר לא הייתה בשליטה שלנו).

מחנה רמה: מאחר וחיילים אחרים שהיו ליד חן הי"ד כשנחטף (ומי שדיווחו על החטיפה לכן) היו דווקא לא רק מ 869, אלא היחידה ה"אחרת", לא נכון להגיד שאנשים לא יצאו באותו כביש גישה.. יצאו, גם יצאו. מעדות שמאוד אמינה עלי (העיניים שלי) אני יכול להגיד שאפילו ב 1995 עוד היו פה ושם חכמים שיצאו על דרך זו, כולל לקנות פיתות בשכונה של א-רם שממול.

שכם של עד אירוע גולדשטיין הייתה שקטה למדי. אחרי האירוע היא לא שקטה כמעט עד למימוש קשת צבעים ב 1996. בכל מקרה אלה לא היו מקומות שהתקרבו לרמת הסכנה הנשקפת היום, לפחות לא מקומות בהם אפשרית הייתה נוכחות צבאית, ולו על הנייר. ב"שטחים" המקומות המסוכנים מאוד היחידים היו אלה שאליהם צה"ל לא היה מגיע בפעילות גלויה שגרתית (מחנות פליטים, כפרים שלא על הצירים, רמאללה עצמה). עד 1995 ראיתי כמה פעמים סיורי חווי"ה של חיילים עורפיים, לא ממש מאובטחים, בכל מיני מקומות ב"שטחים" כמו ארמון הישאם, בית הכנסת בנערן, הבריכה בפצאל, אתרים רבים לאורך דרך אלון וגם אתרים סביב שכם. התחושה הייתה שחבורה של כמה חיילים + 2 קנים "זה מספיק" בחלק גדול מהאזורים.

עריכה: חייל צעיר לא אמור להיות בד,כ עם פחות בטחון דווקא? מה עוד שירון ח"ן היה בני"ש (יסלחו לי אם אני לא מדייק במונחים. היו לו ולווקסמן אפילו לא מעט מכרים משותפים, כולל מ 869) והשטחים לא היו זרים לו גם ללא קשר לשירות הצבאי. היציאה לכביש הגישה הייתה לפעמים מפלט אחרון של חיילים "לא מקומבנים" ושלא הייתה להם אפשרות מעשית לצאת מהבסיס ללא המתנה ארוכה ללא ידוע.

.

תנועה של חבורה חמושה שונה מתנועה של חייל בודד כבמקרה של ירון, וזאת ללא קשר לרמת המיומנות של החיילים. אני בכל אופן לא ראיתי אף פעם תנועה של חיילים לאורך הכביש המדובר ותמיד הייתה התגודדות של חיילים בשער הש"ג בהמתנה לאוטובוס או טרמפ.

אגב, לפי זכרוני ירון היה חובש כיפה, כשם שוקסמן היה חובש כיפה כשם שרוב החיילים שנהגו להסתובב ללא חשש בשטחים בניגוד להוראות בתקופה ההיא היו חובשי כיפות.

היו עוד חיילים, ואפילו לא כאלה שהכירו אותו בכלל (הם תיארו אותו כ"בחור גדול מ 869 ועם כיפה" ולכן לא היה זיהוי מיידי של החטוף מצד צה"ל), בסביבתו שגם הם יצאו לעצור טרמפים. הם גם היו אלה שניסו לארגן מרדף (ע"י עצירת רכב אזרחי, שנהגה בו אשה הרה או עם תינוק ברכב ושסירבה בכל תוקף לבצע זאת) ואלה שהודיעו על החטיפה - שהייתה המקרה היחיד שבו היו עדיף לחטיפת חייל בזמן אמת, ולא רק זיהוי החטיפה זמן רב אחרי שהסתיימה כמו בשאר המקרים. לפחות חייל אחד שהיה ליד חן היה חילוני למהדרין ולא ממש צעיר (מפקדונר של 217).

.

אכן רעננת לי נשכחות.

אגב קשת צבעים, זכורים לי "טיולים" מדהימים בשלהי 93' למיפוי הגדה, המאמץ נקרא אז "קשת צבעים" ומאז ועד היום לא חזרתי לשמוע את ביטוי זה.

מדהים לחשוב שכבר חלפו 20 שנה, שכבר א"א להגיע למקום הרצח ולאנדרטה שהקמנו שם על אבן שהבאנו מגוש עציון.
שהאחיין של יצחק, הקרוי על שמו, כבר בגיל גיוס, בדיוק כפי שהיה יצחק ביום שנרצח.
יהי זכרם של יצחק ושלווה הי"ד, ברוך.

אגב, אני לא מנסה לטעון שב-1993 גר זאב עם כבש וזאב עם גדי רבץ. ממש ממש לא (אני אמור לדעת - שירתתי אז גם באיו"ש וגם בעזה). אבל האיום מצד הפלסטינים היה קטן באופן משמעותי - והמיגון (או העדרו) בהתאם.
להזכירכם, ביוני 1992 התחלפה ממשלה גם בגלל פיגועים נוראיים ואיומים (בלי ציניות) שבוצעו ע"י סכינאים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אמנם כבר מסביבות 1992 ירי לא ספוראדי של אש חיה מצד המחבלים לא היה דבר נדיר, אבל בכ"ז ב 1993 הייתה עדיין "התנהלות שטחים" מהרבה בחינות גם ברצועה. ביו"ש אפילו הגדילו יותר והיה אפשר למצוא מאהלים מוקפים תלתלית ובמיקום נחות ממש בקרבת אזורים ערביים צפופים (לדוגמא מאהל פלוגתי שהיה בחלחול, ממש ליד כביש י"ם-חברון של אז, שהיה על משטח 1-2 מטרים נמוך מהכביש, מוגן רק באופן מאוד חלקי, וזה רק אחד שיצא לי להיות בו).

.

הי אורן, מחנה הפליטים שהיינו לידו הוא ״שאטי״ שבעצם נחשב כחלק מהעיר עזה.
כמו שאמרו כבר, הירידה לעזה התבצעה כחלק מהסגר הגדול הראשון שבוצע ברצועה.
כל חטיבת גולני ירדה לרצועה במקום לרדת לאימון ואנחנו בגדוד 51 ישבנו באיזור עזה.

עשינו פעילות של חיפוש אמל״ח ו״משחקים״ עם מיידי אבנים.
כמות האמל״ח שנמצאה לא היתה גדולה, אבל זו היתה תקופה שבא אפילו על ציור של דגל פלסטין עשו בלאגן.

אני זוכר שהייתי בעמדה והתבאסתי מזה שאני לא בהופעה של גאנז אנד רוזז שבדיוק הגיעו לארץ

אורן קרן.

אחח, היו ימים.
בשנות ה80 הגענו לשם על מדי א', כנפי צניחה מצוחצחים ועשינו ניווט תצ"א רגלי בלב העיר.

בין אל בורייג' לנוציראת?
יכול להיות מאוד גם ליד שיך רדואן.... הכל מאוד דומה.
והיו חומות עפר שהפרידו בין מאהלים לאוכלוסיה אני מבקש לא לזלזל.
התמונה שצולמה מלמעלה היא ממגדל מים שהיה בדרך כלל בכל מאהל.
אכן אז לא זרקו אבנים על הבסיסים אבל על עמדות בתוך הישובים עצמם ועוד איך, לפחות פעם אחת אני זוכר שהיינו צריכים לחלץ צוות מבית שפשוט הובער על ידי ההמון וזה לאחר שכל התחמושת לפיזור הפגנות חוסלה זה מכבר ונשאר רק להשליך אבנים בחזרה.

במתחם הקטן בתוך ג'בליה, למשל, לא היה יום בלי ידוי בזנ"טים ובלוקים מעבר לגדר. אבל היו לא מעט מקומות כמו זה שבצילום, שלי לפחות מזכיר מאהל מוקף סוללות עפר שעמד ליד המחנה של שמשון.

"גם אם כל העולם שקט, תמיד יהיה אפשר למצוא שם מה לצלם". זו גם הסיבה שאחד המקומות הראשונים שערפת ימ"ש אץ-רץ להצתלם בהם, אחרי שכבש את הרצועה בנשק הדרכון והעט הכדורי, היה המגדל המפורסם בג'בליה. אאל"ט ג'בליה הייתה גם המקום האחרון ברצועה שעוד ראה אקשן טרום מימוש אוסלו, כהמסתערבים של חרמ"ש עשו מסיבת סיום על 6 עארסים של ניצי הפת"ח שלא סיפרו להם שרק עוד יומיים הם הופכים להיות החוק, והיום הם עדיין סתם פורעי חוק. בכל מקרה זה לא שהיו מתים מזקנה...

.

כשגולני נזרקו לעזה לחודש וחצי של חום, עצבים והתפרקות, כשרבין שם את הסגר המוחלט הראשון על הרצועה באביב 1993, ולכן אתה לא ממש זוכר איפה נחתת?

צריך זכרון ויזואלי טוב כדי להבדיל בין המחנות של הרצועה, ועוד אחרי 20 שנה כמעט, אבל נראה לי שאולי זו ג'בליה דווקא?

בכל מקרה היה גליון כמעט שלם של "במחנה" מאותה תקופה שהוקדש למעללי גולני ברצועה. היה לי אותו אצלי כמה שנים, אבל נעלם...

.

דווקא מחזק את אורן , אני גם זוכר שהייתי במשטח הנחושת בקיץ של 93, היו שם גם מג"ב וגם חרמ"ש - נדמה לי אשחר , לא זוכר מיקום מדויק , אבל זה חד משמעית לא היה בגבאליה , אלא בחוף הדרומי של עזה , אני גם זוכר שהיינו יוצאים מדי פעם למד"סים בחוף אשקלון .

מעבר לזה כעבור מספר חודשים חזרתי לגבאליה עצמה , וכזכור לי המתקן שם היה על גבעה בפאתיי המחנה .ואכן בגבאליה לא היה חסר תעסוקה .
מה שאני עוד זוכר משם ,זה קטע סוריאלסטי שבו אחד המכ"ים ירה והרג מחבל חמוש בגרזן שניסה לתקוף חיילים שלנו ; מאוחר יותר שכבר דיווחו על זה בחדשות , באופן ספונטאני נעמדה כל המחלקה באמצע המאהל החזיקה ידיים רקדה הורה ושרה "גולני שלי" .

הי
אני בטוח שזו לא ג'בליה לפי דעתי הינו ליד פלוגת החוף של מג"ב.
הקפיצו אותנו מלבנון ישר לעזה אני חושב שאפילו לא עשינו אימון.
היו אז די הרבה פעילויות למניעת זריקות אבנים ומעצר חשודים
המחנה היה כבר קיים לפני שהגענו אותנו רק שיכנו באוהלים.
היה שם גם מנחת מסוקים קרוב.
תודה
אורן פטוקה
Oren Patoka

בג'בליה הבסיס היה מבנים וחצר כאשר בשנת 1980 זרקו לתוכו רימון יד.
מיד לאחר מכן נעצרו רוב הגברים באזור בלילה סוער וגשום.
באותו זמן חוסל קצין מחבלים בשם רפיק סילמי באזור גבעת האשכוליות [אם זכור לי נכון].
לכן התמונות אינן מג'בליה.

לאחר שריאתי את המפה בתצלום ייתכן מאוד שזה אכן שייך רדואן אבל בדיר אל בלח זכור לי דווקא שהיה בסיס ליד הים [ הדייגים היו עוברים שם בידוק ומציגים אישורי דיג] ולכן הייתה אספקה יומית של דגים.
מה שכן בלילה דיווחו חברי על ירי מסיבי מדי פעם מהמחנה מזרחית לבסיס לכיוונם שנעצר רק על ידי קירות בטון גבוהים.

עדיין עומד על דעתי שאזור אל בורייג' הוא הנכון אבל לא זכור לי מסגד ממש ליד הבסיס אלא קצת יותר חוק.

אגב שם פנה אמנון פומרנץ ז"ל פניה אחת מוקדמת מזרחה ונכנס למלכודת ממנה לא יצא, הי"ד.
מי שהיה אחראי למותו שילם אחרי כמה שנים.
אני אבדוק איזה תמונות יש לי משם.

הי
מצאתי עוד תמונות
של מחסום ארז , תמונה מהכניסה לחאן יונס (מישהו זוכר את הגשר ?)
ומבט על על גוש קטיף מסיור מוסק באותה תקופה.
תודה
אורן פטוקה

נחמד לראות שהערים \ מחנות הפליטים הפלסטינים מוקפים בקו אדום, ולא היישובים היהודים...

דומה למאהל הפלוגתי בפאתי גבליה, שאכן היה מוקף סוללות עפר, אבל גם קיר בטון מקביל לכביש הראשי. היה גם מוצבון חיצוני ממש מעל גבליה,עם המיגדל, שעליו כותב גלש. איני זוכר מתי הייתי שם, במילואים, כי היתה זו עוד תעסוקה מני רבות, אבל זכור לי שהגיבור התורן היה עימאד עאקל. הילדים שעלו חופשי עד לגדרות המוצבון, וביקשו לקבל כדורי רובה, לא פחות, היללו אותו. פעם אחד מהם התפאר: אני עימאד עאקל, והתצפיתן ענה לו בערבית: לך תביא את אחותך, ואני אעשה לך הרבה עימאדים קטנים. זה ניגמר באבנים... אגב, לא נראה כמוצב החוף. בזמנו קראנו לו אופנוען.

עלה השמיימה בסערת יריות בראשו בסביבות המחצית ה-I של 1993.

.

עימאד עקאל אחראי לצערי למארב שבו נהרג חברי הטוב מאיר מינץ ז"ל הי"ד.
וחיסולו של עאקל לא שיפר את מצב הרוח שלי.

בצומת הטי.

.

אז ייתכן שאני מבלבל אותו עם עוואד סלמי, בכל מקרה אתה החלטת שחטיפת נחשון וקסמן ז"ל היתה לאחר הסכמי אוסלו ב 1995 בעוד שמקרה שלו אירע ב 1994 אז שנינו נקבל את אות הסנילי המתקדם.

אגב

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/086/947.html

יש גאווה בבן.

אכן זוהי כתבה מרגשת.
אורן
נ.ב. מעניין אם הגשר עם השילוט בעברית ברוכים הבאים לחאן יונס קיים.

למיטב זכרוני השלט נהרס מיד אחרי פינוי צה"ל מערי רצועת עזה בקיץ 1994 (בשמו הצה"לי "מבצע קשת צבעים א" ובכינויו האזרחי המוכר יותר "הסכם עזה ויריחו תחילה") ויתכן שחלק ממנו מעלה אבק באיזה מחסן מזכרות שכוח אל של משרד הבטחון. היום עומד שם שלט פרסומת.

אלמנתו (הטריה) מינץ ז"ל הופיעה אז בחדשות ועשתה רושם של אדם משכמו ומעלה - אני זוכר את עצמי רואה את הכתבה ואומר "איזו דמות!" לא היסטרית בתגובה, ולא היסטרית, מן הצד השני, בדיבורים הגבוהים. אדם שיודע שמעכשיו יש על הכתפיים שלו משימה ענקית (2 ילדים קטנים) ולא מתכוון לקבור את הראש בידיים.

.

כשמאיר ז"ל נהרג עדי הייתה עדיין בהריון עם יעל. אבל היה ברור לה שקיימים שני ילדים - בלי אבא.
גם מאיר ז"ל איבד את אביו מייד לאחר מלחמת ששת הימים בשומרון.
מי שסיים ישיבה והוריד את הכיפה הפך למ"פ מוכשר ומעבר לכך, קצין מעולה וחבר מעולה איש רעים להתרועע אדם חיובי במלא מובן המילה שהיה מה ללמוד ממנו [כמעט בהכל..הוא היה ביישן..]
בזמן שאנחנו רדפנו אחרי מדריכות קשר בבה"ד 3 בין בתי הקצינים הירדנים הוא ישב על מערכות הדרכה ופיקוד.
יהא זכרו ברוך וישמור לנו הקב"ה על דוד יבדל"א הצעיר וינחה את דרכו להצלחה גדולה.

אני זוכר כשמאיר נהרג, הכרתי אותו כשהיה קמב"ץ פיקוד ואני הייתי ק. אג"מ חטיבה. ראיתי עכשיו בכתבה שצירפת שהוא היה בן 30 במותו, היום בהיותי בן יותר מ- 40 זה נראה ממש מוזר שהוא היה בחור כל-כך צעיר ולי הוא זכור כ"מבוגר האחראי" מבין שנינו.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hagarblu דומה למאהל הפלוגתי בפאתי גבליה, שאכן היה מוקף סוללות עפר, אבל גם קיר בטון מקביל לכביש הראשי.

נראה לי דומה מאוד לתאור הנ"ל. הגעתי למקום ל"סופ"ש" - 11 בדצמבר 1987. סופשבוע זה נמשך לסירוגין שנה. זכורני המקום עם הגעתנו - ולאט לאט כיצד התעבה וגדל - את מרבית האוהלים הקמנו בעצמנו לאחר שהגיעו מימ"ח כלשהו - ארוזים באריזה המקורית מארה"ב.

תאור המינחת הסמוך מחזק אצלי את הרושם שמדובר באותו מקום.

התמונה מהמסוק היא כמובן לא של "גוש קטיף" אלא של מלון חוף דקלים ז"ל, שבאותם הימים עדיין שקק חיים... כזכור מעט קצת מצפון לו, בהמשך הכביש, שכן בסיס חיל הים "תל רידאן"...

הי
האם נווה דקלים לא היה חלק מגוש קטיף ?
אורן

נווה דקלים היה היישוב הגדול ביותר בגוש, "בירת הגוש" אם תרצה...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כן
היה להם אחלה חוף ים לפי התמונה,
מעניין מה גדלו שם בשדות החקלאיים?
אורן

המפגש הגורלי עם מפקד חיל הים - הביקור של עמי אילון בבסיס הנידח שבו שירתה בתאל אפרתי היה אמור להיות שיא הקריירה הצבאית שלה. ואז, דווקא ברגע האמת, היא חטפה בלקאאוט

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/460/787.html

במבט נוסף על התמונה, לא שונה ממוצב צה"ל שהיה ברפיח בדיוק באותה תקופה.הדבר היחידי שזכור לי מהשירות בגזרה הנו הטינופת בכל האיזור והצחנה התמידית של פגרים שעמדה באויר.

אגב, הסיורים הרכובים מחוץ ובתוך רפיח היה אך ורק עם אבירים ממוגני אבנים (פרספקס) ועם כח של כיתה.
נראה לי שהאביר בתמונה מעלה הנו לשימוש מנהלתי בלבד.

אהה נשכחות נשכחות... לא "משטח הנחושת" אלא "מנחת הנחושת" דאז מפג"ד גזרתי סמוך למחנ"פ חאן-יוניס. ראשיתו של בסיס ב "מבצע רמון" הוא פינוי בסיסי צה"ל מסיני במקור תוכנן והוקם כאתר הפעלה לבלון של אמ"ן (ועל כן שמו), תחליף לאתר דומה בצפון חצי האי שאבד עם הפינוי. לימים התברר שלא ניתן להפעיל בצורה בטוחה את הבלון במקום זה (אאל"ט הן בגלל משטר הרוחות שבו והן בגלל פרוץ האינתיפאדה הראשונה) והוא הועבר לאתר אחר מחוץ לרצועה ואת מקום היחידה שהפעילה אותו תפסו יחידות בט"ש.

אותו בסיס שיועד לבלון והיה בכניסה למ"פ חן יונס (מכיוון הים) שימש לאחר מכן כבסיס של יחידת שמשון.

! This is Sparta

הי
תודה על העדכון , זכרתי שהיה שם מנחת מסוקים, אבל לא הכרתי את ההסטוריה של הבסיס.
מי היה מתחזק אותו באופן שוטף.
האם נכון שהיה בית כלא קרוב למנחת הנחושת ?
תודה
אורן

פעם בעזה היה שקט...

אבל...כיוון שהזיכרון שלי כרגע בוגד בי,אני לא מצליח להיזכר מה קרה ב93'...
אני די בטוח שזה אחרי מלחמת המפרץ,שהתנהלה,למיטב זכרוני,ב91'?מישהו יכול לעורר לי את הזיכרון,בבקשה?

גם אני זוכר משטח הנחושת ולא מנחת.
כשהחטיבה הוקפצה לעזה, 51 נשלח לשם, ואנחנו (12) לבסיס דומה שהוקם בשבילנו בדרום חאן יונס (אני זוכר את השופלים שהקימו את סוללות העפר ואת הצבת עמודי התאורה). נדמה לי שכל הגדוד היה באותו בסיס (אולי הרובאית היו במקום אחר, לגבי שלוש הפלוגות האחרות אני בטוח).
בימים הראשונים הפלוגה שלי (גיוס מרס 92) הסתובבה בבני סוהילה ושיחקה בתופסת עם זורקי אבנים.
אחרי כמה ימים נרגע, והתחלנו לעבור בית-בית באזור חאן יונס, ביום ובלילה, ולעשות בלגן.
למתקני הדלתות והרהיטים היתה עדנה.
אני זוכר במיוחד סיור של 12 שעות ביום העצמאות. היה חם מאוד.
גם את ליל הסדר עשינו בבסיס המאולתר בדרום חאן יונס.
אחרי כמה שבועות, העבירו אותנו למשטח הנחושת בעזה. אז כבר היה רגוע כמעט לגמרי.
אני זוכר סיור של כמה שעות בשוק של עזה, שישה חייליים עם כומתות על הראש. במשך כל היום נזרקה עלינו רק אבן אחת. נראה ש- 51 עשו עבודה טובה, כמו שאפשר היה לקרוא מהתיאורים האוהדים של גדעון לוי בהארץ (שמאוד שימחו את אמא שלי).

הי
אני מגיום אוגוסט 91 אז נראה לי שאתם החלפתם אותהו במנחת הנחושת.
גם לנו יצא לעשות פעילות ליליות כמעט ולא הסתובבנו בבקרים.
אורן

כולם עשו סדר ,ואחר כך שלחו אותנו לכלא יש לי עוד כתבות מהתקופה של הכלא ,קצינים וחיילים עוכבונו בדרגות והלכנו לכלא

תמונות מהקו של גדוד 77 (חיילים ממחזור יולי 90' בעיקר)


מבט מהמוצב החוצה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up3/yul4jfmju3yw.jpg]



כשמתחילים לצלם, בחוץ מתחילה החגיגה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up2/yjki3rztbytw.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up1/xmmwnxyyznaj.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up2/te1mgtjmyj4v.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up3/gzytqm5uxy2n.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up2/q4yjnxzmqy3g.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up1/mwohyknrdmln.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up1/nnkdzhy1tloh.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up2/ytyyzmzzkzid.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up1/32dmzyzfjkzi.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up3/ztjmcyq3y4z1.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up2/mwoowxdyduz3.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up3/mizn1at0glni.jpg]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up3/t0tmyqqmk0jr.jpg]




הצלם של רוב התמונות:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up203.siz.co.il/up3/n2m40maytvit.jpg]

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

ואו ממש צלמת את זורקי האבנים.
בטח זריקות כאלה התרחשו כל יום.
אורן

קשה לומר. כשהתמונות צולמו הייתי רק בכיתה ח'...

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

שימו לב לאבנים על גגות הפח, ששמשו לעת מוצא גם כאמל"ח כלפי סיורי צה"ל שנעו בסמטאות

ציטוט:

במקור נכתב על ידי strong1 שימו לב לאבנים על גגות הפח, ששמשו לעת מוצא גם כאמל"ח כלפי סיורי צה"ל שנעו בסמטאות

נראה שהשימוש הבלעדי היה פשוט כדי להחזיק במקומן את יריעות הפח שהיוו את הגגות, שכן לבתים שעשויים מבטון אין בלוקים/אבנים על הגג...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

באחת מהשנים....ממש לא זוכר איזו
היה לנו אימון בצאלים במו''ס ולילה אחד היה לנו ניווט שטח בנוי בעזה
ולעת שחר היינו צריכים להתיצב עם הנגמ''ש בעמדת תצפית בתוך העיר על איזושהי גבעה
באותו ערב הייתי הרוג מעיפות והיה לי צוות לא רע בניווט אז חילקתי ביניהם את הקטעים
נשכבתי על מזרון בתחתית הנגמ''ש ואמרתי להם שיעירו אותי אם יהיו בעיות מיוחדות......
ישנתי כמה שעות טובות כשאני מתעורר לעיתים ושומע שהנגמ''ש מחליק ברעש ברחובות עזה
באיזה שלב התעוררתי ושמעתי שהנגמ''ש נוסע הלוך וחזור די על המקום ולא מגיע לשום מקום
הצצתי החוצה ולתדהמתי נוכחתי שאיכשהו הנווט הכניס את הנגמ''ש לחצר גדולה ולא מצליח לצאת ממנה
טוב לא היתה ברירה ונאלצתי לתפוס פיקוד ולעזור לצאת מהמצב כדי שהניווט יוכל להימשך
עם שחר התיצבנו על גבעה באמצע איזו שכונה בעיר ולאט לאט כמו זבובים הילדים התאספו מסביבנו
הכל נראה לי די הזוי וביקשתי לעבור מקום אבל קיבלתי הוראה להישאר עד סוף התירגול ולצפות לאנשהו
כשאני חושב על זה היום זה נשמע לי טירוף מוחלט אבל אז זה היה כנראה די מקובל..........................

כל מיני תרגולים שהיו פעם מקובלים בעזה נשמעים היום כמו
מעשה דמיון.
אורן

מהתמונות הראשונות אני דיי יכול להסיק שפעם היה שקט שם.

הי
כפי שאני זוכר רוב הארועים היו של זריקות אבנים 90% היו גם מידי פעם יריות אבל ארוע בו ירו על כוחות צהל היה מאוד נדיר.
לעיתים זרקו בקבוקי תבערה או כל מיני המצאות אחרות.
אורן

תמונה מתחילת העשור הקודם (אאל"ט סוף 2000 או תחילת 2001) - צוות עורב מילואים נערך להגנת הישוב רפיח-ים בדרום גוש קטיף. הצוות היה פורס את הנגמ"שים בצידו המזרחי של הישוב (הנטוש למחצה), כלפי השטחים הפתוחים הנרחבים שבינו ובין העיר עצמה. שיגור עורב היה אירוע נדיר למדי אבל ירי מקלעים כבד אל עבר מטרות חשודות היה גם היה ולעתים בוצעה גם הסתערות רכובה או רגלית אל עבר המטרות.

זו תמונה חאן יואנס 1993 גדוד 13 היה גם עץ גדול בש"ג יש בצומת המוארת ,גדוד 13 ו51 התפרסו על כל השטח ועשו סדר אני הייתי שם ,וכן גם זרקו אותנו לכלא [במיוחד אותי] על שימוש בכוח ועוד שטיות ,אבל היה תהו ובאו ועשינו סדר מופתי ופסקו הפיגועים ,באני ישר מלבנון לא היינו באימון

בראשית שנות התשעים היה אסף זילברשטיין חייל ברצועת עזה. התמונות שהוא מציג שרוטות ודהויות, בדיוק כמו הזיכרון של הרגע בו הגיע השלום לעזה

http://www.haaretz.co.il/blogs/photoblog/1.2394901


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2394909.1406978229!/image/2115904733.jpg]