שורות על מחברת, מילים על שורות
מה עובר בראש הגבר, מלבד עוד בחורות?
רצון לאמת ואהבה אמיתית שתגיע?
תוהה אם קיימת כשבך נוגע

נרתעת. חוסמת את דרכי אלייך
מסתכל ורואה מחסום על פניייך
אם לא היה, אולי היית נושכת
ואני? את לבי את מועכת!

ובינתיים את השמש מכסים עננים
ואותך מכסה מה שרובם מעשנים
אותם אנשים, שבסוף העבודה ישנים
ואני מתגעגע לכאב של אותן שנים

והמילים על השורות הופכות למשפטים
על הכל כולל הכל ונגמרים העטים
כי אין מספיק דיו לרשום את כל מה שבראש
משאיר כמו שיר ללא פזמון אבל אין סיבה לחשוש

כי המחברת נגמרה ואני ממשיך לכתוב
אבל זה עושה לי טוב...
ושורות על מחברת משתקים לי ת'זרת
לא עוברות יותר בראש
ואולי יש סיבה לחשוש

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

הקשר בין הבתים מאוד מעורפל.
עושה רושם שניסית רק לחרוז.

קל יותר לקבור מציאות מאשר להפטר מחלומות- דון דלילו

את כל תחילת השיר אהבתי, מלבד הבית האחרון שבו מדובר על הזרת- שם כבר באמת ניכר שלא חשבת עד הסוף והמשפט הזה קצת הורס את הרעיון של השיר.

נסה לכתוב שיר אחד ללא חרוזים, שיביע את מה שתרצה באופן ישיר וללא מגבלות.