שמאלני - אתר יפה בשטחים - שמאלני - אתר יפה בשטחים - יאללה. ניסע לראות את האתר.

סמוך לפדואל, ליד הישיבה שבה לומדים חלק ממשתתפי הפורום הזה. קצת מצודה רומית, קצת מנזר ביזנטי, קצת חווה חקלאית ביזנטית אף היא. חפור מהשנים האחרונות, מצב השתמרות טוב. בפורום ידיעת הארץ של תפוז הם חגגו על האתר הזה כבר לפני 4 שנים, אך אני, כאמור, הגעתי אליו רק היום.

את המפתח לשער המערבי נתנו לי בש"ג (המזרחי) של פדואל, ודרשו שאבטיח לנעול לאחר שאצא, ולנעול שוב כשאחזור לתוך גדרות הישוב. כמובן שעשיתי את זה. נסעתי לקצה המערבי, ממש ליד הישיבה, ונכנסתי לישיבה להגיד שלום. הם שמעו את ה-doors בקולי קולות, והרגשתי בבית. אחר כך פתחתי את השער של גדר הבטחון, ויצאתי לשטחים המשוחררים (כשאני מקפיד לנעול אותו אחרי. כן כן). קצת דילוגים בין הסלעים, קצת מנוחה על "המרפסת של המדינה" (א. שרון, בפדואל). ראות עלובה, אבל גם כך הנוף היה די מדהים. אחר כך עוד דילוגים על הסלעים, למצודה/חווה.

קירות אבן ענקיים, גם הקירות וגם האבנים. אבן מקומית, שנחצבה באתר סמוך, אפורה, עם סיתות שוליים רומי, במצב השתמרות טוב מאד. המון אולמות עם רצפות פסיפס (מכוסות, ברובן. בפורום תפוז לפני 4 שנים הם צילמו רצפות שלא ראיתי שם היום). שער הכניסה הדרומי למצודה הוא קטנטן, אך מוזר: משקוף מאבן ענקית, כ-4 מטר אורכה וכ-80 ס"מ גובהה, מונחת מעל פתח שרוחבו לא יותר ממטר. מעל המשקוף, ובהמשך לשער, מסותת לתוך אבן ענקית נוספת מין המשך לשער, בגובה 15 ס"מ. ומעליו - חריצים אלכסוניים ש"בכאילו" מציירים קשת שטוחה. במרכז המשקוף העצום חקוק צלב.

בפורום תפוז התקיים מיני-דיון על משמעות הפתח הקטן מעל המשקוף. אחד הכותבים הציע שזה כדי לראות מי דופק על השער. לא הגיוני. ניתן להגיע כמעט עד החריץ הזה, ואין שום דרך לראות דרכו מי דופק. האבן הרבה יותר מדי עמוקה. משתתף אחר הציע שזה כדי להסיר משקל מהאבן. נו באמת.... אבן שרוחבה כ-2 מטר, גובהה כמטר, עומקה כ-50 ס"מ, ומישהו "גילח" ממנה 15 ס"מ ברוחב מטר אחד כדי לעשות אותה יותר קלה?

בהמשך הקיר שבו פעורה הדלת, בכיוון המדרון התלול במערב, עוד צלב. הפעם מובלט מהאבן. זו כבר בעיה: את הצלב החקוק ניתן היה, בלי קושי, לחקוק בכל תקופה מאוחרת יותר. אך להבליט צלב - יכולים היו רק הבנאים המקוריים. אז מה הבעיה? שהצלב הוא צלב צלבני טיפוסי, אך כל הסימנים מעידים שזו בנייה רומית/ביזנטית. תיק"ו.

ההתרגשות הגדולה היתה כשגיליתי, באחד האולמות עם רצפת הפסיפס, את קיר הטיח עם אבנים משובצות בו. לפני כמה שנים ראיתי כזה בכנסייה הביזנטית במרומי מצדה, ודי הצקתי לכולם, כאן בפורום, שיעזרו לי לדעת אם זה חומר גמר ביזנטי אופייני. היו שענו לי, והסבירו לי שזה בהחלט כזה, אך איש לא זכר איפה יש עוד קיר טיח עם אבני חצץ משובצות בו. למרות שנדנדתי. אז הנה - מצאתי לבד. בדיר קלעה.

ונותרה שאלה אחרונה. למה שהרומאים ו/או הביזנטים ייבנו מצודות בלב הארץ? ממי הם פחדו? מצאתי באינטרנט כמה דעות מלומדות שטוענות שכאן עבר קו החזית שבין הנוצרים, מדרום, לבין השומרונים מצפון. קו ה"דייר"ים. לאורכו יש לא מעט אתרים ששמם מתחיל ב"דייר" (מנזר), מרוכזים באופן מעורר תמיהה. דייר קלעה, שבו ביקרתי, הוא אחד מהם.

מומלץ. נוף נהדר, עתיקות מרשימות, נגיש וזמין. וכמובן - לא תהיה לי בעיה אם כדי להגיע לשם יהיה צורך בויזה.

למרות שזה מאוד קשה לך, אולי פעם ממש תתאמץ ולא תשרבב את דעותיך הפוליטיות.

בצמוד ומדרום לדיר קלעה ראיתי עלים של אירוס ארם-נהריים. אם היית בימים האחרונים, סביר שראית את הפריחה. האם אכן כך?

מצאתי שם רק 3, נבולים למדי. צילמתי, ואפילו הצילום יצא בלתי מפוקס. ורודים/סגולים כאלה. תפרחת גדולה מאד.

[התמונה מויקיפדיה]

ברכס מצפון ישנה "דיר סמען"-אותו אפיון של מנזר/חווה/מבצר.:מבט לדרום-הישוב פדואל

מבט למזרח-הישוב עלי זהב
https://2010-uploaded.fresh.co.il/2...17/91615740.jpg

בתמונה האחרונה הישוב "עלי זהב" ולא "עלי"-השם התפצל כשהקובץ עלה.

שלושה קטעי פספסים שנחשפו כאן מוצגים במוזאון "השומרוני הטוב".
יואב

ציטוט:

לא תהיה לי בעיה אם כדי להגיע לשם יהיה צורך בויזה.

טוב לדעת. גם לי, ואני מניח שגם לתושבי פדואל, לא תהיה שום בעייה אם אתה תצטרך ויזה כדי להגיע לשם.

רצפת הפסיפס מהמבצר הרומי בדיר קלעה - מוצג במוזיאון "השומרוני הטוב"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE/userfiles/image/yoaView/Sites%20&%20more/Center/Good%20sameritan/G%20sameritan6.JPG]

של השומרוני הטוב.
ומה עוד ניתן לראות בו?

פונדק השומרוני הטוב הוא כשני ק"מ ממזרח למעלה אדומים, ממש על הכביש היורד ליריחו. זהו מוזיאון לפסיפסים (וקצת דברים אחרים) הכולל שחזור נחמד של כנסייה ביזאנטית, והמון פסיפסים מדהימים. כולל קטעים מרצפת בית הכנסת של עזה, עם ציור של דוד המלך מלפני כ-1500 שנה.

ההערכה שלי - הוא נמצא שם כחלק מאמנות בין לאומיות שאוסרות להוציא אוצרות תרבות משטחים משוחררים. במסגרת זו רוכזו הרבה פסיפסים מאותם שטחים למוזיאון הזה, כי לא ניתן להציגם בתוך הקו הירוק.

מאד מומלץ, אגב.

אכן, אלו ממצאים שחפר קמ"ט ארכיאולוגיה ביו"ש, ובגלל אותם אמנות, הם מוצגים בתוך 'השטח הכבוש'.

ואגב, כיון שקמ"ט ארכיאולוגיה לא מוסמך לתפעל אתרים קולטי קהל, לא נגבה שם תשלום...

ראה כאן
מוזיאן מומלץ ביותר

http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE...object&sn=2_553

אם איריר מבקש...
ראו שתי תמונות.
הראשונה - המשקוף עליו כתבתי קודם. ריטשתי קצת את התמונה כדי למחוק את הגדר המעצבנת שנתקעה שם, אבל זה כל הריטוש. שימו לב למשקוף הענק ולחריץ המוזר מעליו. אני מתבונן בתמונה הזו, שוב ושוב, ולא מצליח לעמוד על פשר החריץ, ועל פשר החירוץ על המשקוף. למה שמישהו יטרח לקחת אבן ענקית ואימתנית, עם סיתות שוליים, ולחפש אותה לשורת אבנים קטנות יותר?


והנה התמונה השניה: הקבקייה, אחוזת הקבר של שליט צפת הממלוכי, שנבנתה בממילא, בירושלים. 1289 (הממלוכים טרחו לכתוב תאריכים על כל המבנים שלהם. חבל שלא כולם עשו את זה). אותו פרט: חריץ נטול פשר, חירוץ מטופש על המשקוף. בערך 700 שנים הפרידו בין השניים. אגב - אצל הממלוכים זה פרט די אופייני.


אני מסתכל בפתח הראשון (למי שלא זוכר, הוא ביזאנטי), שמלכתחילה אני לא מבין אותו, ומגלה שמישהו אפילו טרח להעתיק אותו לסגנון אחר.

יש למישהו רעיון, או ניחוש, למה עשו את זה? את המקורי? את ההעתק?

למען הסר ספק: בשני המקרים החריץ קטן מדי ועמוק מדי מכדי להציץ החוצה, ובקבקייה לא היו שום צרכי הגנה.

עיון מעמיק בסוגיה העלה את התמונה הבאה, מהפתח של שסטל רוז', הלא היא קלעת יחמור, בצפון סוריה. מצודה צלבנית קטנה ולא חשובה:



שימו לב לסידור האבנים מעל הפתח שלה. האבנים מסודרות כקשת מקלה, שהיא גם קשת שטוחה. הבנאי של הפתח סידר כך את האבנים, שתסטנה את כל כובד המשקל מהקיר שמעליהן אל צידי הפתח, וכך המשקל לא יאיים על המשקוף. כדי להדגים את זה, הבנאי השאיר סנטימטרים בודדים של אויר מתחת לסידור הזה של האבנים, כדי להראות ששום דבר לא נשען באמת על המשקוף. שהסידור הזה באמת עובד. ואכן - 1000 שנים והוא עדיין עובד.

אם כך, אני מתחיל לחשוד שבנאים טובים באמת ידעו לבנות קשת שטוחה שתהיה כה איתנה, עד שהיא לעולם לא תתכופף, וכדי להוכיח זאת, הם השאירו אויר מעל המשקוף.

בנאים פחות טובים הלכו על פתרון קל יותר, שמו אבן גדולה על אבן גדולה, ובעליונה הם עשו "כזה כאילו": השאירו את האוויר המפורסם, וחרטו על האבן שמעל האוויר חריצים כדי שהיא תיראה כמו שורת אבנים. רק בשביל השוויץ. להתגאות במשהו שהם לא באמת ידעו לעשותו.

או במילים אחרות - החריץ הזה, בשתי הדוגמאות שהבאתי, הוא פשוט עבודה בעיניים, והתהדרות בנוצות גנובות.

וסתם, אם כבר עוסקים בפרטי בנין: שימו לב לקשת המחודדת מעל הפתח. יש לה משהו דמוי שני נחיריים בקצה. אלה לא אבנים שבורות, אלא פתחים של נחיריים אמיתיים. צינורות שאפשרו למגינים לשפוך שמן רותח על מי שינסה לפרוץ את השער. ולמה שניים? אחד בשביל השמן, אחד בשביל להסתכל ולצחוק.