שבת שלום, שמי סיון, אני בת 27 וחובבת נוסטלגיה. היום יש לי 3 נוסטלגיות לחלוק עמכם, לעונג שבת:
האחת קשורה לאולימפיאדה הראשונה שאני זוכרת: סיאול, 1988. הייתי קטנטונת בת 6, ואת ההמנון הרשמי של האולימפיאדה הזו לא אשכח לעולם, משום שהוא פשוט מסוג השירים שאי אפשר לשכוח,זה שיר יפהפה ומרגש, והוא נקרא "יד ביד" (ראו קישור מצורף). אני כל כך אוהבת את האירוע העולמי הזה שנקרא "אולימפיאדה", ספורטאי כל העולם מתאחדים, ואם נתעלם משתי אולימפיאדות יוצאות דופן וזכורות לשמצה (1933 ו-1972),הרי שיש בתקופת האולימפיאדה אווירה כאילו כל העולם מתאחד, וכל המלחמות והמאבקים נשכחים כלא היו. כן ירבו אירועים כאלה, וזה מביא אותי לנוסטלגיה הבאה:
האירוויזיון: כבר כתבתי בפורום אירווזיון על הרגשתי לגבי התחרות של היום לעומת תחרויות העבר, ובעיקר אלו של שנות ה-60 עד ה-90, עם דגש חזק על ה-70, על השירים שהיו אז הרבה יותר יפים, עם פראנס גל, כליף ריצ'ארד, אן מארי דוד, סוקרטס ועוד, על כך שהיופי היה אז בפשטות: פשוט שירה יפה נטו, בלי שום פירוטכניקות מיותרות ובלי שום גימיקים, בניגוד גמור להיום. אז בפינת הנוסטלגיה הזו רציתי לעשות חסד עם שיר שלא ממש זכה להיוולד לעולם מחוץ לצרפת. השנה הייתה 1974, לקראת התחרות נבחרה זמרת בשם דני לייצג את ארץ הבאגט והשנסונים עם שיר שנקרא "החיים בגיל 25", אך רצה הגורל, וכחודש לפני התחרות הלך נשיא הרפובליקה ז'ורז' פומפידו לעולמו ממחלת הסרטן, וצרפת ביטלה את השתתפותה בתחרות באותה שנה עצובה. אז 36 שנים אחרי, קבלו את השיר היפה של דני בקישור למטה. דרך אגב: הזמר הבלונדיני שמשתתף בקליפ הוא קלוד פרנסואה (קלוקלו), עליו השלום, שהיה אחד הכוכבים הגדולים ביותר בשמי הזמר הצרפתי והיה מוקף ברקדניות חצי מעורטלות ובהמון מעריצות מאוהבות ומתעלפות. קלוד מת באופן טרגי במרץ 1978, והוא בן 39 בלבד. לפי הגרסא הרשמית, הוא התחשמל באמבטיה. סוד קטן: קלוד הוא אחד הזמרים האהובים עלי כיום.
ולנוסטלגיה השלישית והאחרונה (להפעם): אנחנו נשארים בשנות ה-70. לגברים של התקופה, בעיקר לאירופאים שביניהם, היה צ'ראם מיוחד, עם השיער הארוך והבגדים המיוחדים. אחד מן הגברים היפים האלו היה כריס נורמן, סולנה האגדי של להקת "סמוקי" הבריטית, אשר שרה שירים שהיו מלהיטי התקופה כגון "אפגוש אותך בחצות" ו"אליס". לכריס הייתה ועודנה צרידות גברית סקסית שמאוד מזכירה את קולו של עוזי פוקס שלנו. היום ניזכר בדואט של כריס עם הזמרת האמריקאית סוזי קוואטרו, שנקרא "מועדים פנימה", שיר מרטיט הגורם להתגעגע לאהבה של פעם, שהייתה פשוטה ותמימה כל כך. ראו קישור לשיר המרגש. שלושת הקישורים:
1) יד ביד:
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי s27 שמתחילה ב "אולימפיאדה, אירוויזיון וכריס נורמן."
יד ביד כבר רץ בפורום הזה כמה וכמה פעמים
קשה לי להסכים איתך על אווירת האיחוד באולימפיאדה בייחוד בגלל אותה אולימפיאדה ארורה במינכן 72.
לגבי האירווזיון: לדעתי תחרות שכזאת כבר לא מתאימה לתקופתנו
אז היא בעיקר נועדה להראות תרבות מבחינת ההופעה עם בגדים ושפה
היום כבר אין הבדלים ומעטים אלו ששרים בשפתם.
יש לנו גם MTV,יוטיוב וכו' כך שכבר לא צריך את התחרות הזאת כדי להחשף לתרבות
וכמובן שצריך לציין את בריתות ההצבעות בין מדינות יגוסלביה לשעבר ומדינות ברה"מ לשעבר שמונעות תחרות הוגנת
ידוע שהאירוויזיון הפך מזמן לביזיון.
ומסכים איתך שיש לבטל את התחרות הלא רלוונטית הזאת.
הרי כבר שנים שהיא איבדה את מהותה, כפי שאמרת.
ומילא אם היה יוצא מהתחרות כמה להיטים שיתפסו בכל העולם.....
בסה"כ תחרות של זבל פוליטי ולא רלוונטי. מוזר שיש עדיין מעריצים שרופים של התחרות הזאת בכל העולם ואפילו בישראל.
ראשי
צ'אט
29-05-2010, 12:54
מצב כלאיים
