 |
21-05-2011, 00:29
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
|
נוהל רב - כתבה על הרבצ"ר מתוך במחנה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי גולבו כחולות שמתחילה ב "הרב הצבאי הראשי החדש - תא"ל רפי פרץ נכנס אתמול לתפקידו"
כשרק נכנס לנעלי הרבצ"ר, ביקש תא"ל רפי פרץ להיות הרב של כולם - אלא שהיומיום הצה"לי לא התכוון לעשות לו הנחות. מסערת הגיור הצבאי דרך מקרי הסרבנות ועד המתיחות עם המתנחלים - יותר ויותר מקרים אילצו אותו להתערב ולנקוט עמדה. עכשיו, אחרי שנה עמוסה מאוד בתפקיד, הוא דואג להבהיר: "יש לי דיאלוג עם כולם, אני לא איש של כיפופים"
אלעד שפינדל, "במחנה"
רכבו המשפחתי של תא"ל רפי פרץ מתפתל בין הכפרים הערביים שליד צומת תפוח, עושה דרכו אל עבר מפקדת החטיבה המרחבית שומרון. בדרך כלל ממלאים את האוטו הלבן חלק מ–12 ילדיו של הרב הצבאי הראשי, אך כעת, חוץ מהנהג רק הוא נמצא כאן - עם מדי ב' ומשקפי שמש כהים - מחכה כבר להגיע. עם המעבר בש"ג והחנייה ביעד הרבצ"ר לא מבזבז זמן, יוצא מהרכב ודוהר אל עבר אולם הנאומים בו ממתינים כעת חיילי הבסיס, לא מרשה לעצמו להסתנוור מהשמש החזקה שמסביב.
בדרך, על אחד השבילים המטופחים, מגיח לפתע לוחם גבעתי מבולבל שמאחר בזמנים. בחשש ניכר הוא נמתח ומצדיע לבכיר, אך כנגד המחווה הרשמית מקבל חיוך וחיבוק חברותי. זה כנראה היה בוקר קשה להרבה אנשים, ואין טעם להתעכב על קטנות. השניים ממהרים להיכנס לאולם הרועש, והקצין תופס את מקומו בקדמת הבמה. "שלום", הוא מציג את עצמו בפשטות כשמשתרר שקט, "שמי רפי ואני הרבצ"ר".
הביקור של תא"ל רפי רפץ בחטמ"ר שומרון אינו מקרי. מפקדי הגזרה הזו, החולשת על העיר שכם, נדרשו להתמודד רק בחודשים האחרונים עם הרצח של משפחת פוגל ביישוב איתמר אשר הוביל לפעילות רחבת היקף בכפר עוורתא שבסופה נתפסו הרוצחים, ומאוחר יותר עם מותו של בן יוסף לבנת ז"ל מירי שוטר פלסטיני, שהביא לניסיון ההתבצרות של עשרות פעילי ימין בקבר יוסף. הרבצ"ר כאן כדי לנסות ולהרגיע את הרוחות, וגם כדי להתייצב עם החיילים בדיוק בצומת בו הם הכי מבולבלים. "אני משקיע המון במפקדים, כי חשוב לי שיבינו את משמעות האחריות הגדולה שעל כתפיהם", הוא אומר. "יש הרבה שאלות, לדוגמה בנושאים ערכיים, שקל מאוד לאנשים בשטח לזרוק לפתחה של הרבנות או לפתחו של ראש אכ"א, כשבעצם זה תפקידו של המפקד להשיב עליהן. באתי כדי לדבר איתם, אבל אני רק יכול לייעץ להם כיצד לנהוג".
לא צריך הנחות
ההיסוס המלווה את דבריו של תא"ל פרץ היה עד לפני שנה נוף זר ברבנות הצבאית. הוא עצמו נחת בתפקיד הרבצ"ר בתקופה בה הגוף הזה משך אליו תשומת לב רבה, וגם לא מעט אש. קודמו בתפקיד, תא"ל (מיל') הרב אביחי רונצקי, היה רבצ"ר פעלתן ומעורב אשר חי מקרוב את השטח והיחידות, אך גם נתפס כמנפיק כותרות סדרתי, אשר ייצר במהלך כהונתו ציטוטים ססגוניים ומעוררי מחלוקת.
הציפייה מפרץ, אשר התחיל את שירותו הצבאי כטייס מסוקי סער והשתחרר מצה"ל בדרגת רב–סרן, הייתה לחזק את הקו המתון ולהיות ממלכתי, מחושב, מאחד שורות. "אסון הכבל" משנת 1992, בעקבותיו הועמד לדין, היה הכתם היחידי בעברו. במהלך אימון של יחידה 669 במדבר יהודה, נקרע הכבל אליו היו קשורים שני לוחמי היחידה, סמל גיל צוריאנו ז"ל וסמל אסף רוזנברג ז"ל, והם נפלו אל מותם. פרץ, שהיה מפקד מסוק היסעור, נשפט וננזף - אך לא זנח את אהבתו לשחקים. גם היום, הוא מפנה אחת לשבועיים זמן מהלו"ז הצפוף בלשכה ובשטח, ומגיע לבית־הספר לטיסה של חיל האוויר כדי להדריך פרחי טיס צעירים. מחאת משפחות ההרוגים באסון הכבל לא מנעה את מינויו - וכבר עם כניסתו לתפקיד הרבצ"ר היה לו ברור מאוד היכן צריך להתחיל.
"הדבר הראשון שרציתי לעשות זה להיות שותף ולהפוך את הרבנות לרבנות של כולם", הוא אומר. "הרבנות זה גוף שאכפת לו מתנאי השירות של כולם, והיא אמורה להרעיף טוב על החיילים, לעמוד מאחוריהם ולדאוג לצרכים שלהם. המטרה שלי היא שכל חייל וכל מפקד ירגישו קשר לרבנות - קשר של מישהו שאוהב. הודעתי שאני לא בא לשנות, זה נשמע לי קצת יהיר, אבל זה הדבר המרכזי שאיתו חשבתי שאנחנו צריכים להתחיל".
המציאות, כרגיל, הייתה מעט יותר מסובכת. עם כניסתו לתפקיד מצא פרץ בשטח לא רק חיילים רבים המתייחסים בחשדנות לכל הצעה של הגוף בראשו הוא עומד, אלא גם מגזר שלם שחש כי הרבנות הצבאית לא עומדת מספיק מאחוריו - המגוירים הצה"ליים. ואכן, בחודשים האחרונים רחשה המערכת הדתית והפוליטית סביב השאלה האם לגיורים שמעביר צה"ל את חייליו יש תוקף חוקי, לאחר שבמהלך דיון בבג"ץ נטען כי אלה לא עוברים לאישורה הסופי של הרבנות הראשית לישראל. במקביל למישור הרבני, העלתה מפלגת "ישראל ביתנו" הצעת חוק שביקשה לפטור את הגיור הצבאי מאישור הרבנות הראשית.
בתוך המאבק הפוליטי הזה, אשר הפך במהרה לזירת התנגחות תקשורתית, נאלץ הרב הצבאי הראשי לצאת להגנת מוסד הגיור הצבאי. לבסוף נחתמה הפרשה זמנית, לאחר שהרב הראשי לישראל, שלמה עמאר, החליט לקבל רטרואקטיבית את הכרתו של הרב עובדיה יוסף בגיורים של הרבנות הצבאית - אך למרות ה"הפי אנד", פרץ התקשה למצוא נחמה. עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת השבוע, גם הוא יודע כי גורמים פוליטיים רבים עוד יתערבו לו בתוך המגרש הביתי וייצרו שוב תסיסה מכאיבה מבפנים. "אני לא מחפש אשמים, אני חושב רק על המתגיירים", הוא אומר. "הם סבלו סבל לא יתואר ואולי אפילו סבל שלא יכופר. רק כדי להבין את חומרת העוול שנגרם להם, אני רוצה להזכיר שעל השבת כתוב בתורה פעמיים בלבד, בעוד שעל הגר אנו מצווים עשרות פעמים להגן".
מבחינתו של הרבצ"ר, הבחירה של החיילים בגיור היא ניסיון השתלבות שפשוט אסור להכשיל. "חשוב להבין שהמתגיירים עוברים תהליך רציני ומאוד משמעותי, אבל יש רבים שלא עומדים בלחץ ופורשים, וחבל לי שזה ככה", הוא אומר. "אלה לא אנשים מחוץ למעטפת שלנו, אלה חבר'ה שבגופם כבר אומרים 'אני חלק' - נמצאים בצבא, נלחמים, תורמים למדינה - אבל כשהם רוצים להיות חלק מהעם שלנו, אנחנו סוגרים בפניהם את הדלת והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. אני לא אומר שבגלל זה צריך שיהיו הנחות, אין הנחות, אבל צריך לתת הרבה קרדיט למי שמבקש לעבור תהליך של גיור. ובוודאי שצריך להכיר בו כיהודי בסופו של התהליך".
לא חש מאוים
במהלך השנים הארוכות באזרחות דאג תא"ל פרץ להמשיך ולתחזק את דור העתיד של המתגייסים לצה"ל. הוא ייסד ביישוב עצמונה שבגוש קטיף את המכינה התורנית הקדם צבאית "עצם", עמד בראשה במשך 18 שנה, והנהיג אותה מקרוב גם כשעמדה מול המבחן הקשה של ההתנתקות בשנת 2005. בעוד שבמקומות רבים שפונו נרשמה בתקופה ההיא התנגדות חריפה, הרי שפרץ בחר בקו אחר - איש מאנשיו לא נכנס לעימות עם החיילים, והם אף רקדו יחד עם המפקדים ריקוד אחרון שהצליח לשמור על אחדות השורות בתוך הכאוס הגדול שמסביב. קבלת הפנים החריגה הזאת אמנם עוררה תגובות קשות בקרב המתנחלים - אך יש מי שיגידו כי המנהיגות שגילה פרץ באותם ימים סללה את דרכו לניצחון בהתמודדות על תפקיד הרבצ"ר. גם היום, ממרחק זמן ותפקיד, הוא קובע כי היה נוהג בדיוק באותה דרך. "חשוב מאוד שאנשים יבינו את המושג הזה שנקרא 'ממלכתיות'", הוא אומר. "שיבת עם ישראל לארצו אינה דבר אידאולוגי בלבד, וכרוכים בה חובות שעלינו לקבל גם אם הן לא תואמות את הרצונות שלנו. למרות הכאב הגדול קראתי אז למאות החיילים שהיו בעבר תלמידיי מהמכינה שלא לסרב פקודה, ואצלנו לא פגשו אף בתופעת סרבנות אחת".
נושא הסרבנות ליווה את פרץ גם עמוק אל תוך כניסתו לתפקיד, וכבר שנה שהוא מנצל כל הזדמנות כדי להביע את עמדתו הנחרצת כנגד התופעה. ועדיין, הרב הצבאי הראשי סבור כי עלינו להיות קשובים הרבה יותר לאלו שבוחרים לצאת כנגד צה"ל מתוך שורותיו. אם תרצו, הרבצ"ר מאמין כי אין סרבן רע - יש סרבן שרע לו. "צריך להבין שמאחורי הרבה מאוד ביטויים של סרבנות יש מניע, ומרבית האנשים לא עושים דווקא - הם פועלים מתוך כאב מאוד גדול", הוא קובע. "אני מאמין שהפתרון במקרים כאלה הוא לא בהכרח בענישה או בנקיטת צעדים נגד החיילים, אלא בניסיון לברר איתם את שורש הבעיה. חשוב לבוא ולהקשיב. לפעמים, אם רואים חייל שנסער מעניין מסוים, פשוט צריך לתת לו יומיים־שלושה להירגע. יש הרבה מאוד מקרים שאיש לא שמע עליהם כי אנחנו הצלחנו לפתור אותם כבר בראשיתם. הרעיון הוא להגיע לשם דרך מחשבה משותפת, ולמרות שזאת עבודה לא קלה אני חושב שהמפקדים ורבני היחידות מצוינים בנושא".
אלא שלמרות דבריו של פרץ, נראה שגם מפקדי צה"ל מאבדים את הסבלנות מול מתיחת הגבולות הזאת, ומתקשים לשמור על קור רוח מול מקרים כמו זה של שמעון וייזמן - חייל מחטיבת כפיר שהכריז כי לא ישוב לצבא עד שלא ישקם את ביתו שפונה במאחז חוות גלעד. לאחרונה יותר ויותר קולות מתוך הצבא מודאגים מהאפשרות שצה"ל יתמודד ברגע האמת עם סירובי פקודה על רקע דתי–פוליטי, ורבים אף מזהירים מפני המעורבות הגוברת של רבנים בנעשה תחת עיניהם של המפקדים. הרבצ"ר מכיר את המציאות הזאת, אך קובע שהמערכת הרבה יותר יציבה משניתן לחשוב. "לא רק שאני לא חש מאוים, אלא בדיוק להפך - אני מרגיש שלאמירה שלנו כמפקדים יש ערך ושמקשיבים לה", הוא אומר. "כשיש אירוע כמו הנפת שלט לא ראוי בכותל, אני לא שותק ואומר בדיוק את עמדתי, ואני חושב שאנשים שומעים את זה ומבינים שזה מחוץ לתחום. מעבר לכך אין התנגדויות ברמה מערכתית, רק מרידות מצומצמות פה ושם, וגם בהן אני רואה פתח לשיח. לי, באופן אישי, יש המון דיאלוג עם כולם - עם ראשי המתנחלים, עם ראשי המכינות וישיבות ההסדר ועם כל הרבנים, והכול בעצה אחת ובשיתוף אחד. אני לא איש של כיפופים. אני איש של הליכה משותפת".
יודעים את האמת
כשהרבצ"ר מתייצב מול החיילים בשטח, נראה שלא עובר זמן רב עד שהוא מצליח להפתיע את הנוכחים. אותו קצין שקט שנכנס רק לפני שעה קלה לחדר מרעים את קולו בסמכותיות ובלהיטות, מפזר באוויר ציטוטים רבים מהתנ"ך ומהמקורות.
בשיחתו מול החיילים הרב נדרש להתייחס לסוגיות האחרונות שהעסיקו את הגזרה, והם גם לא חוסכים ממנו שאלות קשות על המשך הדרך. הדיון עוסק גם במורכבות השירות באיו"ש, הרצוף במפגשים בעייתיים עם אוכלוסייה פלסטינית אזרחית. "אנו מחויבים לדון כל הזמן בסוגיות של כבוד האדם, אהבת המולדת ופגיעה בבלתי מעורבים לצד פגיעה בחיילי צה"ל", אומר הרבצ"ר וסוקר בעיניו את החדר. "אני חושב שאחד המושגים הכי סותרים שקיימים הוא 'טוהר הנשק', כי נשק הוא מטבעו אינו טהור. הרעיון מאחורי המושג הוא האתיקה - זו שקיימת אצלנו בעם כ–4,000 שנה, עוד מתקופת יעקב אבינו. ככה צמחנו, זה מי שאנחנו ועם זה נמשיך".
השיחה נמשכת ופרץ בוחר להדוף בקול את הביקורת הנשמעת כלפי צה"ל מבחוץ. "קראו לנו לא מוסריים ולא ערכיים, אבל אנחנו יודעים את האמת", הוא אומר. "אנחנו יודעים שאנחנו עושים הכול כדי לשמור על היותנו בני–אדם, ולא רק בני–אדם - אלא אזרחים במדינה יהודית דמוקרטית שנאמנים לשורשים ולערכים שרבים מנסים לחסל. אל לנו להקשיב לקולות שמנסים לגרום לנו לחשוב שאיננו אנושיים. נכון שיש בתוכנו גם אירועים לא טובים, אבל הם מועטים. מועטים מאוד".
בהמשך היום נדרש הרבצ"ר להתמודד עם המתיחות מבית, הנלווית פעמים רבות למפגש הטעון שבין צה"ל למתנחלים באיו"ש. לאחרונה, מספרים לו כאן, צעקו צעירים יהודים מאחד המאחזים בסביבה אל עבר החיילים וכינו אותם "נאצים" - והדי התקרית הזאת מצטרפים לסימני שאלה רבים בנוגע לעתיד מערכת היחסים העדינה הזאת. "המפקד של החיילים סיפר לי שזה השפיע עליהם קשה מאוד, ובצדק", אומר הרבצ"ר. "החיילים שותפים לתחושה של שליחות, הם מתאמצים ולא מוותרים למען המדינה, וזה כל כך משפיל לשמוע דבר כזה. גם אני חש נעלב".
תא"ל פרץ מחליט לנצל את ביקורו באזור ונוסע לחוות גלעד, היישוב בו התרחשה התקרית. "תפקידי להיות שגריר נאמן, גם מול ההתיישבות וגם מול צבאנו היקר", הוא מסביר כשה"סופה" עושה את דרכה במעלה אחת הגבעות. קצת לפני ההגעה אל היעד, חוסמים את הדרך שני נערים תושבי המקום וחוקרים את הרב הצבאי במבטם. הם מתקרבים אל הרכב בניסיון לאמוד את טיבו של היושב בו, והוא מצדו פותח איתם בשיחה שקטה. לא עובר זמן רב והנערים נוטשים את פרץ, מותירים אותו עם חיוך מנצח. "התקלתי אותם", הוא אומר כשמתקדמים אל עבר הפסגה. "שאלתי אותם כמה שאלות על פרשת השבוע, והם פשוט נותרו ללא תשובה".
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...011/19/1711.htm |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
