בשמש חסרת רחמים, קבענו את מיקום המוצב, שממה גם אם טון של היסטוריה, עטפו את חיל המצב. מעל בתרונות ונקיקים, על שם מקום "אחיינו" של פרעה, וזו לא האגדה המופרכת האחרונה שקושרת את מלך מצריים לפה. ואם באגדות עסקינן, הרי שדווקא אחת חדשה, ממקמת את האחרון בהחלט מאיתנו, פה ליד, בכספתו של ה"דוד", שדווקא בה לא ישבנו, גם אם אתם, ורבים אחרים תחפשו בעיקר אותה.

ואפשר רק להוסיף שאני נראית קלה , אבל אני לא. ואני גם אוסיף שאני אפילו בארץ, ולא אחד ולא שניים לא כך חושבים, בטח לא כיום, ואולי גם עבורי זה לא יותר מ....



אז איפה צולמו התמונות?

.

האם מדובר על איזור אל- עלמיין?

לא: בגלל שהתחום הגאוגרפי לחלוטין לא חופף את בעלי הבית והקבלנים (או פעילותם, בשום שלב)
לא : בגלל שאין לי מושג מה יש באל עלמיין, איכשהו לא נראה לי שיש שם מבצר עתיק, ואם יש אז לא הייתי בונה עליו חידה, הייתי ישר בא להגיד "הייתי איפה שאתם לא!!!"...

מדובר על אזור שלמרות הכל, ישראלים מגיעים אליו על בסיס יותר מאשר אקראי, גם אם בהחלט לא בשביל האובייקט המצולם. הצבא הגרמני (כוורמכט) בהחלט נלחם שם, אבל במסגרת אחת האגדות המוזכרות בגוף החידה (לדעתי זה רמז די ממוקד).

.

הוא כתב במפורש שזה בארץ. אל-עלמיין נמצא בצפון אפריקה.

בכל מקרה: אל עלמיין היא באמת לא בארץ, לפי שום קנה מידה מחשבתי.

.

אתר במדבר יהודה (יש מי שחושב שזה לא בארץ), שכיכב בסרט הרפתקאות (אינדיאנה ג'ונס)?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אבל בשביל לא למרוח את החידה יותר מדי זמן, אני אקצר עניינים ואגיד שלמרות שלא נקבת בשמו של אתר, התשובה היא שלילית, אין פתרון של זיהוי נכון.

עוד 2 רמזים:
1. התמונה נחתכה/צולמה בכוונה כך שלא תכלול ברקע פרטים שהיו שוללים כמה כוונים, כך שהפותרים יטעו בדרך...
2. כולם מכירים את המקום, הרבה מבקרים שם, אבל בודדים, אם בכלל, מכירים את הביצור, ביקרו בו או אפילו שמים לב שבעליו קשורים למקום (פרט למסופר באגדה המודרנית, שאין לפרטים בה קשר לאתר המדובר). ומי שיקפוץ לבקר במקום הידוע, ביקורו לא יהיה "בטל בשישים" (הביטוי האחרון יהיה נהיר רק למי שהיה שם לאחרונה ממש, וגם שם לב לפרטים קטנים).

כשתפתר החידה, אפתח שרשור נפרד עם הרבה תמונות מעניינות מכמה וכמה אתרים שלא נוהגים לבקר אותם לעיתים קרובות (וכולם באזור), אבל ככה זה במזה"ת...

.

אבל מעין גדי לפעמים רואים את האח הגדול ביותר מבין האחים, שמושא החידה הוא מהקטנים שבהם.

ועוד רמז: לא שבשביל המקום הזה היה שווה כל הבלגאן של ההגעה, אבל היו זמנים שטרם הבלגאן נהגו העולים לרגל לעשות Resting by the Water source.

.

בעניין האגדה המודרנית:

זה האיש, ולא האגדה. (לא צולם על ידי, ולא באתר שהוא מושא החידה, והרקע הוא מקרי בהתייחסותו לחידה, גם אם במקרה בארץ).

.

האם חירבת עוג'א אל פוקא?
מתאים לקו העוג'ות (ורמכט), נמצא ביו"ש וקרוב למגלשת העוג'ה שהיתה לפחות אתר פופולרי.

כבר אמרתי שזה לא מדבר יהודה בשום אופן (גם אם הבחור מהרמז מצולם דווקא במדבר יהודה, אפילו לא מאוד רחוק מהעוג'ה למיטב הבנתי). כמו כן במלחמת העולם הראשונה לא לחם הוורמאכט, משום שלא היה קיים אז! באגדה שלנו, כמו באגדות, הוא דווקא כן פועל בסביבה (עוד רמז: יורשו של הוורמאכט בתפקיד הכוח הצבאי הרשע (במציאות), נלחם במסגרת הפרק הבא של האגדה, גם אם פרק זה היה די מביך מבחינת העלילה.

מה שכן, ואני חושב שזה רמז די עבה, לוורמאכט באגדה שלנו היה כלי משחית מדגם שכיכב במלחמת העולם הראשונה, גם אם מבחינה היסטורית זה לא אמור להיות הגיוני (אבל ככה זה באגדות).

.

....היה הלגיון הערבי (צבא ירדן). אתה בטח לא מתכוון לצבא ההצלה של קאוקג'י !
אבל מצאיאות לחוד ואגדות לחוד.

אולי זאת עמדה ליד רמת רחל ?

גם האגדות המודרניות לא פונות ליהודי , גם אם 2 מהן עוסקות ב "כלי בית " של יהודים .....(2 אחרות לא קשורות )

אגב : אלה ביצורים עתיקים. ואם הייתי אומר שיש גם אגדות חיות , ויותר מכך מתות , על מי שהלך, ואפילו שיר ורק בגלל שדאגתי לזווית צילום נמוכה אז הרקע הנופי לא מסגיר את השיר, ולא - זה לא כי הרקע הוא של הר ציון ומי שדואג שלא יהיה חשוך.

.

מואה הנבטית?

.

עכשיוו אם בסכנות עסקינן, תלך למקור המים למנוחה, ומשם אללה ירחמו, ולפעמים אפשר גם לנסות את הפטנט של סמ "ר מוקד, הרומני והחסון.

.

הרמזים שלך מובילים אותי לסיום מלחמת יום הכיפורים. על אם הדרך לקהיר ולשחור השוכן במקבילה שלו, משם יוצאים למקום עליו אומרות האגדות שאיש ממנו חי עוד לא חזר....
וכן , גם שם מצוי מיצד על מקור המים והמנוחה.

.

(בלי חור בכיס של שישים דינאר) מזוהה עם מראות מסויימים, שוכחים לפעמים שיש בסביבתו כמה דברים יוצאים מן הכלל!!!

.

מי מאיתנו לא חולם על מבצרי הצלבנים? מי מאיתנו לא חצה שדות קוצים, או טיפס על גבעות בשמש בשביל לראות איזו פינת מגדל שפעם, טרם בייברס ורעידות האדמה ושוד האבנים לבניה, עשו בו שמות, היה מבצר מהאגדות? מי לא נשאר מתוסכל מכך שכמעט כל מבצרי הצלבנים, "שלנו" הם חורבות מטות לנפול?



והנה, פה מעבר להרים ולמדבר אומרות האגדות ישנו מקום, ושם שרדו לא רע המבצרים, על פסגות הרי אדום.



מושא החידה, לא פשוט לניחוש גם משום שנראה לפעמים רחוק, וגם כי ביננו – מי חושב שדווקא בפטרה אפשר למצוא כמה מבצרים מעניינים מאוד? היא מצודת "ואל דל מוייסי" – "מצודת עמק משה", המעטרת שלוחה מבותרת, ומנותקת מסביבתה בקניונים צרים ועמוקים, רק דקה נסיעה ממלונות הפאר של ואדי מוסא, היא פטרה, אבל כל כך רחוק מתודעת התיירים הרצים בעדרים מעלי ענני אבק לסלע האדום, אך ק"מ משם.



"אל-עווירא" הוא שמה הערבי של המצודה, רק אחת מבין שלוש מצודות צלבניות שהקימו משלושה עברים את פלא העולם השביע – וגם אלה הן השלושה הדרומיות ששרדו באדום הנידחת, אחיות קטנות למבצרים המדהימים שבשובכ (כרכ מונריאל) וכרכ. הזמנים משתנים, יש קצוות לסגור. לא ידוע האם תמיד ניתן יהיה לסייר חופשי במקומות אלה, ולי אין כוונה לחזור על מחדל הבופור (כשפספסתי הזדמנות לעלות בשיירה למבצר, בגלל איזה חידון ידיעת הארץ של צה"ל). נמאס לצפות מהדרך בחטף במבצר הבלתי נגיש של שובכ, או לחלום על מבצרי הלגיונרים אך 10-20 ק"מ מדרך המלך, או אוטוסטראדת המדבר. החלטתי להעמיס את אחד הילדים, ולצאת לסיור דחוס "בעקבות המבצרים המדהימים של עבר הירדן". התיאור המלא, בשרשור נפרד.



פתרון החידה:



"אחיינו" של פרעה הוא משה, כמובן, שאגדה מופרכת מייחסת לו שכינת נצח בוואדי מוסא – כמובן שהסלע הלבן, המצודה הצלבנית ואזכור משה היו אמורים להטעות את כולם לחשוב שמדובר על אזור מעלה אדומים...



אגדה מופרכת אחרת מייחסת את הקבר הנבטי הידוע בשם ה"חזנ'ה", כמקום אוצר פרעה, וכמובן שקבר זה מככב באגדה המודרנית, בשיתוף הוורמאכט ואפילו טנק 1918 מיושן, ב"אינדיאנה ג'ונס בעקבות הגביע הקדוש" – אגדה הממקמת את הצלבנים בפטרה, אולם כלל לא בהקשר האמיתי.



האיש בתמונה הוא הארכאולוג האמריקאי ההרפתקן "ונדל ג'ונס", שיש הטוענים כי הוא הבסיס לדמותו של האריסון פורד.



"בטל בשישים", הם כמובן סכום העתק של שישים דינאר שתיירי יום בירדן צריכים לשלם עבור התענוג לבקר בפטרה (ירדנים משלמים בדיוק 1/60 מזה...), וזה יודע רק מי שהיה שם לאחרונה.



המנוחה ליד מקור המים זוהי באר מנוחה: נקודת המוצא לרוב המסתננים לפטרה בימים ההם, ועוד רמזים מובילים בדיוק לסיפר זה, כולל מי שמציל את הר ציון מחשיכה, הוא "מאיר הר ציון", המזוהה עם ההליכה לפטרה, וכן שלישיית הגשש החיוור, בדמיות גיבורי "גבעת חלפון" שעשו שימוש במדי או"ם, כשם שנעשה במקרה אחד של ההולכים לפטרה...

.

כמה קשה אמורה להיות המשימה של לבקר בחורבות מצודה הסמוכה מאוד לאתר מורדת עולמית מוביל, קרובה מרחק זריקת אבן מכביש סואן למדי, מופיעה בתצלומי לוויין ונראית לעין ממרחק מאות מטרים?
[כן... מסתבר שמשימה קשה למדי...

נסיון שלישי (במשך כ-17 שנה בערך...) להגיע אל חורבות המצודה הצלבנית הגדולה "אל-ועיירה" הסמוכה (מאוד) לכניסה לפטרה. השכמה מוקדמת מהרגיל בכדי לגנוב כשעתיים טרם יציאת הקולגות למשימות אחרות. דילוג על מזנון ארוחת הבוקר במלון מעולה, מבטים אחרונים על "גוגל ארת'" בכדי לא לטעות בכוונים – הוספת שכבת ביגוד נוספת (קור איימים בבוקר) ו... יציאה. מקומי המצוי באזור הזהיר אותי מראש כי הגישה למצודה קשה ו"טריקית" וכי השטפונות של החורפים האחרונים מאוד הקשו עליה ממילא. אני ככל הנראה לא הישראלי הראשון שמנסה להגיע לשם – למען האמת משיחות עם בדואים מומחים לאזורי דרום ירדן השונים נראה כי בעיניהם, לפחות, "הישראלים הם היחידים שמכירים, ומנסים להגיע, אל כל מיני חורים באב אללה במדבר הירדני". [/font]



צועד כמה דקות אל קצה מתחם מלון "קראון פלאזה" הסגור לשיפוצים: מבט צפונה, כשהגב אל פטרה... מרחוק נראים קמרונות של המצודה אולם מבט מהיר על השטח מבהיר שהמשימה אולי "כבדה" מדי בשביל 90 דקות נטו... "כולה" מאות מטרים לגמוע + עשרים מטרים מקסימום לטפס, אבל התיאור בכמה מקורות של "מקום שקשה מאוד להגיע אליו" נראה מאוד רציני כאשר מתבוננים על המצודה ממרום ההר, ובעוד סבך רציני של נקיקים מפריד בינך ובין מרגלותיה.[/font]
[font='Arial','sans-serif'][/font]
[font='Arial','sans-serif'][/font]
[/font]

הירידה מהרמה אל תוך סבך הנקיקים מעלימה את ההולך אל עולם צר שבו ההתמצאות מסובכת מאוד, ההליכה היא מסע של טיפוס, והחלקות, על משטחי סלע תלולים וחלקים, ובנוסף לכך גם דילוג מעל גבי מים שהותירו השטפונות האחרונים. מה שנראה פשוט במבט מרחוק, הופך לשורה של נסיונות, וטעיה - הליכה במעלה נקיקים ללא מוצא, חזרה ונסיון נוסף. אחרי כארבעים דקות כאלה של הליכה בנקיקים (שאינם דומים בכלום ל"פרומנדה" סטייל הקניון האדום ליד אילת, אלא הם מסלול מכשולים רציני) אני רואה מעלי את פאתי המצודה - מה שנראה כגשר בנוי מעל הנקיק:








עליה במעלה מפולת אבני בניין אדירה ש"נשפכה" אל הנקיק, מביאה אותי אל מתחת לאותו דמוי גשר ולמעשה מגלה כי מדובר על סוג של ספק שחזור, ספק אלתור מודרניים של גשר הבנוי על קורות עץ ומחבר את חורבות המצודה אל שלוחת סכין צרה וחדה:





מעבר מתחת לגשר, שוב במעלה מפולת נוספת, וכמה וכמה נסיונות (מסוכנים למדי, במבט לאחור, במיוחד בהתחשב בעובדה שהייתי לבד) להעפיל אל הצוק עליו נמצאות חורבות המצודה... נוף מדהים, המון אתגרי טיפוס ...





אבל... שעה של נסיונות, עליות וירידות ואני מתייאש... השעון (על הסלולארי...) מראה שעלי למהר ולחזור למלון ולהותיר מאחורי, שוב..., את חורבות המצודה המוזרה הזו:





בפעם הבאה נתכונן יותר טוב...

מלון "מובנפיק" הסמוך לשער האתר של פטרה: יחסית למלון מודרני, פנינה אדריכלית ועיצובית: עוטר בעבודה מדוקדקת של אמנים מסוריה (המתמחים בסגנון זה מסתבר...), כולל אחת ממסעדות המלון שכולה עבודת אומנות של פיתוחי עץ. ליד גג המלון - באר המוקדש ללורנס איש ערב ואנשי המרד הערבי...

גשמים שירדו נתנו הזדמנות סוף סוף לצלם כמה נופים בוואדי רם (שלא פעם מזג האוויר שם אביך משהו, או לא בהיר מספיק בשביל חובבן צילום מוחלט כמוני). האתר נכנס כבר לפנתאון העולמי כאתר נוף וג'יפים ממדרגה ראשונה. די קשה ללכוד תמונה אחת של האתר שתייצג אותו - האמת שלאוזן הישראלית "ואדי רם" נתפס דבר ראשון כסוג של קניון, או עמק צר מבחינה נופית. בפועל מדובר על שטח נרחב מאוד של חוליות ומישורים חוליים וביניהם הרים וצוקים תלולים ושחורים למדי. לורנס איש ערב עשה למקום יחסי ציבור מעולים, והצבעים ומשחקי האור עושים את השאר. הסיור במקום הוא למעשה טיול ג'יפים (פראי למדי לפעמים) ועצירות לצורך התרשמות מהנוף. קווי מתח גבוה, מסילת הרכבת לעקבה ופה ושם פסולת קצת פוגמים ב"נוף הבראשיתי". אגב: למטייל לירדן יש לקחת בחשבון שהיבטים ביטוחיים לא תמיד מפותחים ולא כל בעל חברת ג'יפים, או מפעיל בע"ח, מבוטח כלפי הלקוחות. הבדואים בוואדי רם הנוהגים ברכבי השטח די אוהבים להשתולל ולעשות כל מיני תעלולים כמו לרדת מהרכב בזמן נסיעה (כאשר הוא לא בהילוך וממשיך בנסיעה איטית רק בכוח התאוצה). לא כל כך מצחיק בעיני... באמצע הישימון נבנה מין דמוי מבצר צרפתי קולוניאלי מסיפור בו ג'סט. משמר ככר צילום לתוכניות ריאליטי...

דרום ירדן הופכת במהירות למעצמת תיירות לא קטנה. ואדי רם מתמסחר גם הוא, למרות שאיכשהו נשמר איזה צביון "מקורי". כמה וכמה מאהלים/מתחמים מעניקים "חוויה" בדואית אוטנטית. בסך הכל - ברמה יותר גבוה ממה שמוכר בארץ מבחינת האוטנטיות, האוכל ובהחלט המחיר... (וכמו כן, פלא עולמי!, אפשר להשאיר ליד הבדואים שם ציוד, פלאפונים, רכבים פתוחים, ופשוט כלום לא קורה): "מחנה רם": אחד המתחמים המפותחים המעניקים חוויות לינה, אוכל ופולקלור. סמוך מאוד למסילת הרכבת החיג'אזית. בתמונות בין השאר נראה תהליך הצליה של תבשיל בדואי (כבש הנצלה לאט בחבית מתחת לחול):

ו"שבעת עמודי החוכמה". כמו כן "אוהל דה לוקס" למפונקים החפצים בלינה במדבר...

כמחצית השעה צפונית לפטרה (ואדי מוסא: חצי שעה בהנחה שהנהג לא מחליט לעשות כמה סיבובים בעיירה לעשות סידורים שלו, והוא תמיד מחליט...): שמורת דנא. ואדי עצום מימדים היורד ממרומי הרמה של אדום אל הערבה ופינאן (פונון המקראית). אחת מחלוצות שמורות הטבע של ירדן - מקור גאווה לירדנים, התחלה טובה אבל פוטנציאל מעט לא ממומש. כבר "קסבה" בדואי שפונה מיושביו ואשר חולש על חלקו העליון של הוואדי, שראשו עטור צמחיה (בניגוד מוחלט למה שנמצא בדרום הארץ אצלינו, אזור נמוך בהרבה). היה קר מכדי לצאת לסיור קצר (שעשיתי לפני כ-15 שנה, רק בקיץ). בכפר כמה "גסטהאוסים" כולל אחד שבו כמה חדרים מפוארים שמהמרפסות שלהם נוף אלוהי היישר לוואדי. שאר הכפר הנטוס מוזנח למדי. במקום מרכז מבקרים ובו מיצג חביב המדגים של השינויים בחי, צומח, דומם על ציר הגובה מראש הרמה של אדום ועד ים המלח/הערבה. הטיול בשמורה מחייב דמי כניסה, שכמו בירדן משולמים לפקח שאינו ממהר לחפש אתכם...





מאזור "טפילה" (שעל הרמה, בראש נחל זרד ובערך מול נאות הככר) כביש יורד לאזור א סאפי שבצידו הירדני של מה שהיה פעם דרום ים המלח. חקלאות בוואדיות השופעים מים, חלקלאות ממש מול נאות הככר, דיונות עצומות של חול לאורך כביש הערבה הירדני, מסעדה ותחנת דלק ב"ביר מדכור" המוכרת מסיפורי ההולכים לפטרה ועוד כמה מראות מצידי הכביש הזה, הדומה יחסית לכביש שבצד שלנו...

השוטר/חייל במחסום על כביש הערבה הירדני, ליד שדה התעופה עקבה, עוצר אותי ומחליט לעשות קצת קונצים ולהציק (בפעם הראשונה אי פעם בירדן... מי יודע למה)... מושיב אותי על כסא קטן רחוק מהשולחן ומדבר אלי בערבית כמה משפטים שמהם אני מבודד רק את המילים "לצלם" ו"צבא". חמש דקות והוא משחרר אותי... אני שמח שאני נמנע באדיקות מביקור במצריים ודבק רק בירדן שם גם בטירוף יש הגיון.

חוזר לארץ ועובר לארוחה חטופה בברגר קינג (שאין לנו כבר וממילא מעולם לא היה לנו במחירים של 18 ש"ח לארוחה מלאה..) בעקבה. הזדמנות לסקור עוד כמה מקומות שראיתי כשבוע לפני כן:

מלון מובנפיק עקבה - פאר של ממש, קרוב מאוד לגבול עם אילת, לא רחוק מהדגל הענק המוכר למתבונן מאילת. משקיף על חורבות "איילה" והמצודה של עקבה: כמו בשאר המלונות - השקעה בעיצוב, עם דגש כל אלמנטים ארכאולוגיים של ירדן. לא זול בכלל (מחירי מסעדות ובארים מאוד גבוהים בכל קנה מידה) אבל הצוות הבינלאומי (פיליפינים, רוסים... כמו באוניות של מנו ספנות) מעניק אווירה מהנה, למרות הנוכחות של אזרחים מנסיכויות המפרץ וערב הסעודית (שבאים, בין השאר, משום הגישה החופשית לאלכוהות ובשר חזיר במלונות אלה...).





הקומפלקס החדש והמודרני של "טלעת ביי" - פרוייקט יוקרתי הממוקדם דרומית לעיר, מול טאבה בערך. שילוב של המרינה בהרצליה עם אזור מלונות בסגנון סיני המודרנית. מרינה מלאכותית, חופים ארוכים, ריפים לצוללנים, דירות יוקרה סביב המרינה ומספר מלונות פאר. כאילו לא שייך לירדן כלל: יאכטות, ביצוע "טיפ-טופ" ודשא. אבטחה כבדה מאוד (מכונות שיקוף, וכו'). סינון מבקרים קפדני ("מסעודה מאירביד" וזאטוטיה לא יורשו להכנס...). מחירי הדירות מאוד יקרים ביחס לירדן, אבל נשמעים חלומיים לישראל... (250 אלף דולאר לדירה מול הים, מרוהטת לגמרי + "חניה" ליאכטה). תוכנית האב מדברת על פרוייקט שגודלו פי עשר שאמור לקום מסביב, אבל כמובן שכרגע הכל מוקפא. כיף להביט על מלון הנסיכה והילטון טאבה/אביה סונסטה מן הצד השני. אפשר בקלות לדבר ברשת אוראנג'/סלקום. כמה קילומטרים לערב הסעודית (שככלל, פרט למצוות החאג', אזרחים ירדנים לא יכולים לבקר בה והיא עבורם בלתי נגישה בפועל ). הירדנים הטביעו מספר כלי רכב (כולל טנקים), סירות וכלי שיט צבאיים למטרת פיתוח הריפים. ניתן לראות את הצלליות גם בזמן שייט. אילת, האמת? נראית לא רע מן הצד השני כאשר ישנן כמה שעות טובות להתבונן בה.




מלון מובנפיק "טלעת ביי" - מתחם רחב מימדים ומאוד עשיר, כולל חוף פרטי ענק ושפע מן הכל (פרט למנהגי העישון של האורחים...):