11-06-2010, 10:47
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
תגדיר "חדות" או "פתאומיות"?
כשב 1998, או 1997 הממשלה הראשונה של מפלגת הרווחה (אז היה אחד "ארבקן") קיימה הבטחת בחירות וחיסלה את בתי הקזינו אין ספור שהיו בתורכיה (אני זוכר שהייתי ב 1998 בכנס הבינלאומי הראשון בחיי, באיסטנבול, והקזינו היה עוד שם, אבל סגור), מה שגרר הלם זמני, בין השאר משום שעד אז תורכיה נחשבה ליעד תיירות נופש-צ'רטר של מחירי רצפה והימורים, וסגירת בתי הקזינו נראתה כמו יריה ברגל. ההלם עבר, ושוב הזחילה לאיסלאם (שתמיד היה שם) לא עמדה בכותרות, בין השאר משום שהאיסלאם האנטולי הוא מטבעו יותר "אסטתי" ומעונב משהו, ודעת הקהל חיכתה למשהו תופס כותרות כדי להזכר בתופעה...
פעם, וכבר כתבתי על זה, באיזה "שיעור מבוא לפוליטיקה של העולם הערבי" שהייתי חייב לקחת, פתח המרצה בשאלה: "מה היו שלושת הגורמים העיקריים לכשלון דגם המשטר הפרלמנטרי בעולם הערבי?"
אחרי שכמה חכמים ניסו את מזלם, היסה המרצה את הדיון וקבע:
"השאלה היא לא "למה כשלה"? השאלה היא "למה אנחנו בכלל חושבים שיכלה להצליח?".
בדיוק כפי שדגם ההתנהלות+הסברה הישראלית "עבדה" לא רע פעם, וכושלת עכשיו, גם במקרה של תורכיה מדובר על מתאר שלטוני-פוליטי-חברתי שהיה פרי מהפכה, תבוסה וצמיחת זרם מהפכני מתוך כך, אולם מעולם לא באמת ייצג את הלך הרוח של הרוב. ומן הרגע ששילוב בו זמנית של כמה שינויים פנימיים ועולמיים אפשר את הדיאלוג בין פוליטיקאים מוסלמים ובין ההמון השקט, התהליך הפך לבלתי ניתן לעצירה.
אתאטורכ היה אדם דגול בזמנו, אולם הוא אינו בן דמותו של התורכי הממוצע: לא אז ובטח לא היום.
נפילת מורשתו היתה רק עניין של זמן והשרדותה היתה חסרת סיכוי מלכתחילה.
_____________________________________
.
|