מבחינתי הייתה הצרפתית אחד מהאתגרים המשמעותיים ביותר בנעורי. הצורך להשיג תוצאות דו ספרתיות [מתוך מאה] השאיפה אל ציון המעבר בקורסי הקיץ לקשי תפיסה והתעוב למשטר וישי, לבגידת דה-גול ולצביעות של ז'יסקאר ז'סטאן לצד לקות למידה משמעותית לשפת הצפרדעים הוליכו אותי להדחקה עמוקה של כל הסובב את מגדל אייפל.
טעות.... מאיפה יכולתי לדעת שמחצית ממשפחת אשתי לעתיד תבלה את מלחמת העולם בבלגיה צרפת והחצי השני ישמש כמלקט ילדי שארית הפליטה במסגרת ההגנה בפאריס שלאחר אותה מלחמה?
לכן כאשר הודיעה רעייתי שרכשה כרטיסים למחזה 'פיאף' המועלה ע"י תאטרון באר שבע - הייתי בטוח שעלי לרדת למחתרת ולסבול בשתיקה כמו חבר של כבוד ברזיסטאנס.
ידעתי כי שיריה של אדית פיאף היו כנראה חלק מאותה תרבות צרפתית נסתרת. ידעתי שהיא צמחה מאשפתות ושהיה לה קשה בחיים - אבל לא ידעתי ששחקנית נמוכת קומה וגבוהת משחק בשם יונית טובי מסוגלת לשחזר כל כך טוב את אותם חיים דרמטיים ואת אותו נוף תרבותי שנמוג עוד טרם נולדה.
המחזה מתאר את חייה של פיאף מהיותה נערת רחוב השרה לעוברים ושבים וגם לשוטר חביב אחד ועד למותה המוקדם כזקנה-צעירה פורחת ובלה. ספור החיים שזור בשירי פיאף. קטעי המשחק הם קצרים אך מרשימים הן בתוכן הקמצני אך ברור והן בדרך ביצועם. יונית טובי היא הכוכבת אך היופי על הבמה מפוזר על ידי כל חברי הצוות. תזמון מדהים, משחקי תאורה, שתיקות שאומרות לא מעט וכאמור הרבה שירה ונגינה וגם תיבול עדין בהומור.
פיאף השרה ברחובות מתגלה ע"י בעל קבארט טוב לב הפורש עליה חסותו. הקהל מתאהב בה אך תוך שנה במציאות ודקות בהצגה נרצח פטרונה והיא כנחשדת כמעורבת ברציחתו ונזנחת ע"י הבראנז'ה. אבל הכשרון עושה את שלו. הקריירה שלה מתאוששת שוב והיא מגדילה את הרפרטואר במציאות ואת הנאת הקהל משירתה באולם תאטרון ב"ש. המחזה ממשיך ועובר דרך מלחמת העולם השניה, התאהבותה במתאגרף בשם מרסל שנהרג בתאונת מטוס ושברון לבבה שלאחר מכן. ההצגה מבליטה גם את הצדדים הנרגנים והאנוכיים בדמות, את ההתמכרות לסמים ולאלכוהול ואת התלות של הילדה השבורה בשירתה. ההכרח שלה לשיר כדי לחיות.
השירים מתורגמים היטב לעברית ובינהם מנגינות שהיו מוכרות גם לי כמו 'פדאם' ו'אפשר לשיר' [בתרגום שונה מהמוכר] וכאלה שהיו חדשות לאוזני ומוכרות מאוד מן הסתם לרוב הקהל כמו 'אלי' ומיי-לורד'.
למרות הפתוי הגדול בהמחזת ספור חיים שכזה אין בהצגה ולו שמץ של קיטש. הדמות מלאה בציניות שמיטיבה עוד יותר עם תאור חיים טעונים שכאלה.
אל תספרו לז'אק שירק אבל נהנתי. נהנתי מאוד. מחאתי כפיים בחוזקה בכדי לנסות לגמול לצוות ולשחקנית הראשית על שעה וחצי של הנאה והתרגשות. אני מוצא עצמי מאזין שומו שמים ביטיוב לשירי פיאף המקורית ואף מצאתי להנאתכם קטע מן ההצגה [מן הסתם רשמי שהועלה לרשת ע"י תאטרון באר-שבע].
ראשי
צ'אט
11-06-2010, 23:20
מצב כלאיים
