אחרי שהבחילה קצת עברה לי מלראות אתמול את מלככי הפינכה , את שונאי עצמם או לא יודע איך להגדיר אותם אני שואל פה בפורום האם התופעה הזאת מוכרת ממדינות אחרות?
אני חשבתי על תנועת המחאה בתקופת מלחמת ויטנאם אבל זו לא דוגמא טובה מאחר וויטנאם נמצאת עשרת אלפי ק''מ מארה''ב כך שאולי אני יכול להבין מחאה כזו.
ישראל מוקפת ומותקפת אחת לעשור, מופצצת 8 שנים וכשהיא יוצאת להגן על עצמה היא מכונה ע''י חלק מבני עמה פושעת מלחמה. אני יכול להכביר בדוגמאות אבל אתם מכירים אותם טוב כמוני.
אם מישהו יוכל לתת לי דוגמאות מאומות אחרות להזדהות חולנית כזאת עם אויב שרוצה להשמיד גם את אלה שמזדהים איתם אז אשמח, כי מקנן בי חשד כבד שזו תופעה שייחודית לנו היהודים, אבל אשמח להתבדות.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

"בשביל לדעת את החדשות של אתמול, חכה ל"הצופה" של מחר"...

ערוץ 2 "נזכרו" לספר לעם היושב בציון כי מאחורי הזמזום המטריד של קריאות להחרים את ישראל (בכל מיני צורות) לא עומד "בלוק" עצום של אזרחי העולם, אנשים שטובים שמשלמים מיסים, אלא חבורת גנגסטרים ישראלים מן השמאל הקיצוני, המפעילים סחטנות אישית לשמה על כל מי שאפשר.

כל זה עשור אחר מי שמצוי בעניינים כבר ידע זאת (שנת 2000 היא היסוד), חצי עשור אחרי שעיתונאים מכובדים החלו להזכיר זאת, ולא שנה בודדת אחרי שאפילו ישראלים מן השורה כבר הבינו זאת בעצמם.

חלק מהמרואיינים היו "הרמה להנחתה" קלאסית - עילגים, מגמגמים וסותרים את עצמם, אפילו כאשר הם מרואיינים במגרשם הביתי (איזה ספסל בגן ציבורי בת"א), ויותר מהכל, נראים פשוט כמו קריקטורה של "מהפכן וואנבי יהודי". ובכל זאת נראה שהקושמרו התעניין בעיקר בכך שיראו את זרועותיו החסונות בפריים, הרבה יותר מאשר לעשות עיתונאות עם קורטוב של מקצוענות (לפעמים נראה לי שכמו שנהוג "לחמם" תרנגול בכל מיני שיטות לפני זריקתו לזירה, אולי ראוי להביא לעיתונאי ישראלי, לפני שהוא מראיין אנשי שמאל, איזו אמילי עמרוסי - ככה בשביל "לחמם" אותם וגרום להם לחשוף ניבים...).

לשאלתך: כן, היו אנשים במאה ה-20 שבעוד צונאמי של הרס אכזרי שטף את ביתם, מצאו טמטום די הצורך לעמוד ולצעוק שהנשטפים הם האשמים.... לצערך (אני כבר חי בשלום עם זה) הייתה נציגות נכבדה מאוד של יהודים במקומות האלה, כך שכן... מוטב להיות הוגנים ולהודות שבתוך שלל המעלות שיש בעם היהודי (ומי כמוני גאה להיות יהודי, ומעולם לא ניסיתי "למכור" את עצמי כיותר, או פחות, מאשר "יהודי-ישראלי", גם כאשר היו לי הזדמנויות טובות למראית עין להתחבא מאחורי משהו אחר), ישנו עדיין ה,טאבו האחרון" הזה, והוא הטירוף המשיחי שאוחז באחוז-שניים-שלוש של היהודים, וגורם להם להראות כניהיליסטים מקצועיים ומעוררי חלחלה. מאחר וברור שזו לא בעיה "גנטית" (שהרי המטורפים הללו צצים מכל המגזרים, ומכל הרקעים), ברור שזו תופעה שיש לה שורשים אחרים: רגל אחת בדגם החברתי היהודי הגלותי, רגל שניה במצע החברתי של הסוציאליזם של לפני מאה שנה - "קרקע" שהצמיחה דברים טובים רבים, ואנשים כגולים רבים, אולם גם את הזמזום של ה"אינטלקטואל" השוחה במי אפסיים מעופשים, משתין לתוכם, מסריח בתוכם, ואז טוען שהעולם מסריח.

.

על קיומם של חלאות כאלה אני יכול לאמר שידעתי אבל לשמחתי לא יצא לי להתקל פנים אל פנים איתם. או לצערי בעצם. אני יודע שהייתי נדלק בשנייה והיה יכול להסתיים לא טוב.
כנראה שהם מרוכזים במקומות ומוסדות מסויימים או שהם נדירים כמו גבר במיטה של ח''כ זועבי..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

רק שזה היה עוד טרם מלחמת לבנון ה-2 (אז סיימתי ללמוד) ואו שהם היו פחות חצופים, או שלא היה להם אומץ לדבר בגלוי, אבל לא היו כאלה.

כבר סיפרתי פעם פה (אני חושב) על סבא שלי שעמד בתוך קבוצה של עובדי כפיה ליד תחנת הרכבת בשאוול שבצפון ליטא ב 1941 או 1942, בדיוק כשעצרה שם רכבת מלאה יהודים גרמנים שהיו בדרך (לרצח) בריגה, וכמובן לא ידעו את זה.

גברת מבוגרת אחת, ולבושה היטב, הביטה עליהם מהחלון ואמרה "תראו איך אתם נראים - בגלל "אוסטיודן" כמוכן הגרמנים, שהם אנשי קולטור, שונאים את כולנו". כמובן שלא כולם היו כאלה (למרות שבמחנות/גטאות הרבה הרגישו התנשאות, וזה עניין אחר כבר) אבל היו כמה שהטירוף הוביל אותם אפילו יותר רחוק, עד כדי הזדהות עם הגרמנים במידה כזאת, שגרמה להם להיות "קאפו" יותר מסורים ואכזריים מהגרמנים עצמם.

.

אפילו לא הייתי מזהה את התופעה כ"סינדרום שטוקהולם" אלא יותר כמין מנגנון השמדה עצמית שקיים בכמה אחוזים בודדים.
הרי ברור שכמו הייקים שכתבת עליהם שהיו בדרך לתנור גם הרדיקאלים האלה יושמדו אם משאת נפשם תתגשם והערבים ישלטו פה פעם.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אלא על אנשים שבעצם מובילים את ההמון ששונא אותם (זה שבסוף הם יתאסלמו/יחוסלו, זה סיפור אחר), ולא מזדהים אתו מתוך מצוקה נפשית.

כמו שכתבתי הרבה פעמים: לרוב מדובר במיזנטרופים אנטי סוציאליים (מה שמבדיל אותם מיידית מהרבה אנשי שמאל אחרים) בעלי אגו מנופח. אנשים כאלה נגעלים מה"המון" ולא מסוגלים לתקשר עם אנשים "רגילים". הם בעצם לא תומכים בכנות במחבלים, אלא מרוכזים בשנאה לשכן "דלת ממול" - שנאה שגורמת להם לחבור, תועלתנית ולא רגשית, לכל אדם מהקצה השני של העיר שאומרים עליו שהוא מסוכסך עם השכן הזה. בשלב מסויים השנאה הזאת מביאה אותם לחסינות כמעט מלאה מכל חתושת דיסוננס אפילו אם יכלאו אותם לחודש בין אותם "אנשים מקצה העיר" שמסתבר שהם הרבה פחות מוסריים מהשכן שלו, אבל זה שלב מאוחר - שלב שבו הם כבר "שונאים מקצועיים".

בסופו של יום אלה אנשים קטנים מאוד, עם ראיית עולם מאוד צרה, אבל המון חותמות בפספורט, מה שגורם לרבים להאמין שאלה אנשים ש"מבינים משהו". בדיוק כפי שבין החרדים ישנו מיעוט קולני של אנשים וולגריים שכל ילד חילוני שנפטר הוא עבורם סיבה לצאת בקריאות תוכחה, כך גם בקרב השמאל ישנו מיעוט מקביל שחי, פשוטו כמשמעו, עבור אותם רגעים שבהם המטורף ביותר, הקיצוני ביותר, הוולגרי ביותר, יכול לעלות על הבמה ולתת הצגה שמעמידה בצל את כל השאר. אלה אותם אנשים מפחידים שבוגרי מלחמות טוטאליות לפעמים מספרים אודותיהם: מין טיפוסים שאתה מגלה שמשהו יעיל יוצא מהם רק באותם רגעים שבהן הלבן הוא שחור, וההרג הוא השפה המדוברת. הם "פורחים" ברגעים כאלה, גם אם לפעמים כשהם בצד שלך אתה עשוי להיות מהנהנים. זה לא משנה את העובדה שהם תמיד נראים לך אנשים מפחידים שטמון בהם זרע רוע שלא ניתן לעצור אותו באמצעים של דיבור או פניה להגיון.

אם התעמקת אתמול בכמה מאלה שרואיינו (כמו הפרופסור ההוא מהאוניברסיטה העברית) היית מבחין שיש בהם גרעין מאוד טוטאליטרי במחשבה: משהו דורסני שמדלב בקלילות על כל מחיצות ההגיון, ומערכת ה"איזונים ובלמים" שאצל אנשים נורמטיביים לרוב מרסנת מחשבות פרועות, לפני שאלה הופכות למציאות (ואני אומר בגאווה שאצל רוב רובם של בני האדם שהכרתי, ושהיו לצידי ברגעים שבה ניתן היה לממש "מחשבות פרועות", היו מעצורים ובלמים שהותירו אותי אופטימי).

.

אני גם חושב שבנוסף לעולם לעולם לא תוכל להסית אותם מהמטרה. לא חשוב כמה תוכיח להם שהם טועים באותות ובמופתים זה לא יעזור.
השנאה הזאת לישראל היא המהות בשבילם. התסריט הכי גרוע מבחינתם זה שיהיה שלום עם הפלסטינים.
אני בטוח שהם מתעוררים מזיעים בלילה כי הם חלמו שאבו מאזן עשה שישבת אצל ביבי ושרה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

היו כמה הברקות בודדות שלא נסמכו על "צחוקים בטוחים" בגין חיקויים טובים... היה מערכון אחד, ממש אחרי "אירועי המנהרה" ב 1996, שבו ראו חבורה של ערבים, כל מיני טיפוסים, מפגינים עם שלטים של "די לאלימות!" "מנהרה זו לא סיבה לפתיחת מלחמה" או "כולה דלת, אפילו לא מנהרה! הלאה המיליטיריזם" וכל מיני ססמאות כאלה (שאולי הזכרון שלי משפץ) במסגרת "שלום עכשיו הפלסטיני" ואז רואים את ערפת מגיע להפגנה, כולו מזיע, וצועק להם "מה אתם עושים! בדיוק עכשיו כשהולך לנו אתה מפגינים נגדי! הכל יהרס!!!"

ואז פתאום רואים אותו מתעורר בבהלה מזיע ליד סוהא, מתבונן מסביב - מבין שזה חלום - ואומר "כוסאומו כל היוסי שרידים והשולמית אלונים האלה! איזה סיוטים הם מביאים לי!"

.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

רק יהודים יכולים לעשות תעצמם מה לא יוכלו לעשות לאחרים.

אין עוד יצורים בעולם כמו השמאל הישראלי,
הציבור האפטי מאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם,
בזכות הציבור אין מחייבים הצהרת נאמנות,
אין מבטלים את המפלגות האנטי ישראליות,
תשלומי קצבאות ועוד ועוד,
הציבור אפטי, לא דורש מנציגיו לפעול באינטרסים של הציבור.