לא יכול להיות איתך
ולא יכול לחיות בלעדייך
צמא אלייך כל כך
ולא מסוגל לחלוק איתך
את לילותייך
זה מענג וזה כואב
אני אותך כל כך שונא,
כל כך אוהב.

את נהדרת, את מפוררת
את כל מהותי, את מחלתי
את נותנת לי כוח
גורמת לי לרצות לברוח
את מרטיטה לי את הלב
את כל מה שכואב
ואני לא מסוגל לבחור
אם להמשיך או אולי לגמור
אם לאהוב אותך
או לשנוא אותך

לא יכול לחיות איתך
ולא יכול לנשום בלעדייך
לא מסוגל לגעת בך
ולא אשרוד ללא עינייך
זה מענג וזה כואב
אני אותך כל כך שונא,
כל כך אוהב.

את מאהבת, את מחרבת
את מאירה את חיי,
את הסיבה לדמעותיי
ברוך נוגעת, כל כך פוגעת
את החלום המתוק
את הסיוט שארצה למחוק
איך אותי את מרגיעה
השקט שלפני הפגיעה
את כה מחשמלת
את כה מתעללת
את.

לא יכול להיות שלך
ולא יכול להתקיים בלעדייך
לא מוכן להיות איתך
ורוצה להיות מרכז חייך
זה מענג וזה כואב
אני אותך כל כך שונא,
כל כך אוהב.

תשמע אתה כותב ממש יפה..אבל לי אישית כשאני רואה את האורך של השיר, יוצאת הסבלנות..
תנסה לכתוב בטורים, כמו של עיתון, זה הרבה יותר קל ככה=]]
חוצמיזה שאתה באמת כותב יפה...
למה הכל עצוב?ניפרדת מחברה שלך?

תודה על תגובתך..

למרות שאכן נפרדתי מחברה לאחרונה, אין קשר בין הכתיבה שלי לזה.
כתיבתי ב 99% מהמקרים היא דימיונית לחלוטין וכך גם הפעם :-)

אין בעד מה..
חח גמני הייתי ככה פעם..כתבתי שירי אהבה שלמים לאף אחד-אבל זה היה כשהייתי עצובה למען האמת..חח ההשראה שלי כיום, לצערי, מגיעה רק כשבנים פוגעים בי..XD

מפגרים וחצופים (הבנים שפוגעים בך, כן ? ..)
ברור, אין כמו עצב או פגיעה כדי לשמש מקור להשראה אין סופית.. מי כמוני יודע..
אולם גם כאשר העצב נותן לי את ההשראה תוכן הכתיבה לא מושפע ממנו ישירות.
לדוגמא, כתבתי סיפור ילדים שיוצא לאור בעוד חודשיים, וההשראה שממנה הוא נוצר
הייתה מאוד מאוד עצובה - ולמרות זאת יצא סיפור מצחיק וקליל