כשקראתי אותך, לראשונה
זה היה כה מרגש
הכתיבה שלך
שהייתה כה שונה
נגעה בי הכי קרוב שיש
ונשמתי אותך, הכלתי אותך
את כל הגיגי ליבך
ורציתי כל כך לגעת בך
לשאוב ממך את עצבותך.

ואת כתבת, ואת שיתפת
את חייך לפני כולם
גם כך הם אותך לא מכירים
ולא יכירו לעולם
ולמרות הניכור, למרות המרחק
רציתי להושיט לך יד
רציתי לתמוך רציתי לשתף
לומר לך שאת לא לבד.

ואותי את לא שומעת
ואותי את לא יודעת
ואותי גם לא תכירי לעולם.
כן, אותי את לא תשירי
ואותי גם לא תכירי
לעולם.

וככל שכתבת וקראתי אותך
הבדידות אותי עטפה
לו רק יכולתי לחלוק איתך
ימים של אהבה
ורציתי אותך, שתהיי על ידי
בטוחה ורגועה
לשמוע קולך, לחוש מגעך
למנוע כל כאב וכל פגיעה.

ועכשיו כשאת הפסקת לכתוב
ונותרו רק שירייך הישנים
אני לא מפסיק לאהוב
ולקרוא שוב ושוב את המילים
וכולי תקווה, כולי זעקה
שיום אחד שוב תכתבי
ואם רק תרצי, אם אותי תחפשי
אחכה לך, אהובתי.

ואותי את לא שומעת
ואותי את לא יודעת
ואותי גם לא תכירי לעולם
כן, אותי את לא תשירי
ואותי גם לא תכירי
לעולם.

יש פוטנציאל אלב לע מנת למצא אותו אתה צריך לעבוד הרבה על המטאפורות החזרות, ומילי הקישור הנמצאות בשיר !
השיר נחמד, הרעיון יפה, דרמטי וקצת אופטימי בסופו של דבר לא מבינים לאיפה אתה חותר ! הייתי מוותר על הפיזמון שחזר על עצמו בסוף השיר... גם כן תחסוך את השימוש הברור ב: אותי אותך.... למשל במקום:

ואותי את לא שומעת
ואותי את לא יודעת
| |
אותי לא תשמעי
אותי לא תדעי

נסה גם כן (כמו שהסבירו לך מקודם) קצר את הטורים מאוד מעיק לקרוא בית ארוך ומבולבל... אחרי שכתבת נסה לצמצם.

וכמו שאני תמיד אומר: אחרי שכתבת משהו, ערוך קרוא ושפר כמה שאשפר !

יום טוב,
אמיל.

תודה על תגובתך, אמיל.

אני באופן אישי לא נוהג לערוך את הטקסט אחרי שהוא נכתב למעט תיקון שגיעוט קטיב..
אני מאמין שטקסט כפי שהוא נכתב - כך גם הוא צריך להופיע..

אהבתי מאוד.
די ברור שהשיר נכתב ומולחן, ולכן גם החזרה על הפזמון. איכשהו התגנב לי הלחן של "נגיעה אחת רכה" של נורית גלרון/ גידי גוב.

אכן השיר מולחן (כמו רוב שיריי)...

עכשיו אני באמת שם לב שהמילים מתאימות בול ללחן של נגיעה אחת רכה..