משפט מורגנשטרן
* מדוע כלי התקשורת הגדולים אינם מסקרים את אחד המשפטים הגדולים והחשובים שהתנהלו בארץ בשנים האחרונות ?
* מה ביקש חבר הכנסת דב חנין מהשר להגנת הסביבה גלעד ארדן ?
* התשובות בכתבה שלפניכם, כולל ראיון בלעדי עם דניאל מורגנשטרן...
פורסם: רון דניאל \ א' בתמוז התש"ע \ 13 ביוני 2010 \ כל הזכויות שמורות ©
בימים אלה מתנהל משפטו של דניאל מורגנשטרן, האיש שיזם את 'חוק הפיקדון' על בקבוקי משקה, בעקבות דברים שאמר מורגנשטרן על פעילותו של תאגיד מיחזור הבקבוקים אל"ה. תאגיד אל"ה מאשים את מורגנשטרן באמירת לשון הרע, ותובע ממנו חצי מיליון ₪ כפיצוי על הדברים שנאמרו.
זהו מקרה משפטי יוצא דופן, בעיקר בגלל שמדובר בנושא אזרחי-כלכלי שנידון בכנסת ונוגע לכלל הציבור, ולא רק למורגנשטרן ותאגיד אל"ה. 'משפט מורגנשטרן' מזכיר כמה מקרים דומים מהשנים האחרונות, ויחד איתם משקף משהו מהמציאות החברתית-כלכלית בישראל של השנים האחרונות.
איש המאראתון
מורגנשטרן הוא יועץ כלכלי וסביבתי, ויש לו תואר בכלכלה, מנהל עסקים ו'לימודים אורבאניים' מהאוניברסיטה העברית. ('אורבאני' זה 'עירוני' בעברית). הוא היה יו"ר החברה להגנת הטבע, יועץ לנושא איכות הסביבה של מרכז השלטון המקומי, וגם של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. הוא גם חתן פרס 'מגן השר לאיכות הסביבה' לשנת 2002, שהוענק לו בזכות פועלו לקידום חוק הפיקדון על בקבוקי משקה.
מורגנשטרן הוא גם אחד מרצי המאראתון הוותיקים בישראל, אם לא הוותיק שבהם, וגם השנה, בגיל 67 (!), הוא משתתף במרוץ המתיש הזה, שאורכו 42 ק"מ. את המאראתון הראשון שלו הוא סיים בגיל 42, גיל שבו רוב הרצים כבר לא במיטבם, במקרה הטוב. מבחינה גופנית וספורטיבית לכל הפחות, עושה רושם שמורגנשטרן הוא איש מיוחד מאוד.
תאגיד אל"ה
תאגיד אל"ה הוא למעשה 'תאגיד על', שבו שותפים תאגידי המשקאות הגדולים בישראל. השותף הראשון והגדול ביותר באל"ה הוא 'החברה המרכזית לייצור משקאות קלים', שהיא גם זכיינית 'קוקה קולה' בישראל, ומשווקת גם את 'ספרייט', 'פאנטה' ו'נסטי'.
השותף השני הוא תאגיד 'טמפו תעשיות בירה' שמייצר בין השאר את בירה 'גולדסטאר', ובירה 'מכבי', ומשווק את בירה 'הייניקן', 'פפסי קולה' ומשקה האנרגיה 'אקסל'. השותף השלישי הוא תאגיד 'יפאורה-תבורי' המשווק את 'אר.סי קולה', קולה 'קריסטל', 'ספרינג', 'מיץ פז' ומותגי המים 'מי עדן' ו-'עין גדי'. השותף הרביעי הוא 'מעיינות עדן', יצרנית 'מי עדן'.
אל"ה זה ראשי תיבות של איסוף למען הסביבה. הממונה על ההגבלים העסקיים, (גוף ששייך למשרד האוצר) שעוד נשוב אליו בהמשך הדברים, הגיש בעבר תביעה נגד אל"ה וביקש לפרק את התאגיד בטענה ש - "תאגיד המיחזור במתכונתו הנוכחית אינו יעיל, בזבזני ואינו משרת את מטרות חוק הפיקדון."
יו"ר אל"ה היא נחמה רונן, מי שהייתה חברת כנסת מטעם סיעת צומת ומפלגת המרכז, ומנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה. רונן היא גם דירקטורית בתאגיד בז"ן (בתי זיקוק נפט), עוד תאגיד שהשפעתו על איכות הסביבה שנויה במחלוקת כבר שנים רבות, והייתה נושא למאבקים משפטיים.
משפט מורגנשטרן בכנסת
ב-יח בשבט (2 בפברואר למניינם) התקיים בכנסת דיון בנושא: "הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה \ תיקון מס' 4 \ קריאה שנייה וקריאה שלישית." בדיון הזה נאמרו בין השאר, הדברים הבאים...
...חבר הכנסת כרמל שאמה: "בעיה יסודית בחוק הקיים היא היעדר אחריות ישירה של היצרנים והיבואנים של מכלי משקה – דבר שגרר חוסר מחויבות שלהם להגדלת שיעור האיסוף והמיחזור... בעיה שנייה... היא כמובן ההתחמקות של היצרנים מלשאת באחריות לאיסוף ולמיחזור... זאת היתה... חריגה בעייתית מהעיקרון הבסיסי של החשיבה הסביבתית המודרנית, שהוא העיקרון של 'המזהם – משלם'.
חבר הכנסת דב חנין:"אני רוצה להביע הערכה מיוחדת לאדם נוסף, לפעיל סביבה נמרץ ומסור, דניאל מורגנשטרן, יועץ סביבתי, שהקדיש לא רק זמן ומאמץ אלא נתן את הנשמה במאבק על החוק הזה... דניאל מורגנשטרן... ביקר מאוד בחריפות את תאגיד המיחזור... זו היתה ביקורת חשובה, והיתה חלק משמעותי מהדיון ומהוויכוח... על השאלות של המיחזור ושל הפעולה של הגורמים העוסקים בנושא הזה... התוצאה היא שאותו פעיל סביבה קיבל תביעת לשון הרע מתאגיד המיחזור."
"...כיוון שתאגיד המיחזור הוא בכל זאת גוף ציבורי, והביקורת שנעשתה היתה ביקורת במישור הציבורי... לכן... אני רוצה... לפנות לשר להגנת הסביבה (השר גלעד ארדן) להפעיל לחץ על תאגיד המיחזור לבטל את אותה תביעת לשון הרע. אותו ויכוח שהתנהל היה צריך להתנהל, ולא מסגרת של הליכי לשון הרע היא המסגרת הנכונה לברר אותו."
"...ניצלתי את ההזדמנות בסוף הדיון, להציע לתאגיד המיחזור לבטל את אותה תביעת לשון הרע שהוא הגיש נגד פעיל סביבה שביקר אותו בחריפות... ואמרתי שזה לא ראוי שנושא כזה יתברר בבתי-משפט. יש פה ויכוח ציבורי, ואני מנצל את ההזדמנות כדי לפנות לתאגיד לעשות זאת."
ראיון עם דניאל מורגנשטרן
שאלה: מה הן הטענות העיקריות שלך כלפי תאגיד אל"ה ?
תשובה: "בעלי תאגיד אל"ה, תעשייני המשקאות, עשו ועדיין עושים הכול כדי לפגוע ברוח חוק הפיקדון. שאיפתם שהצרכן ומשק הבית הבודד לא יוכלו לממש את זכותם החוקית, להחזיר את מכלי המשקה הריקים ולפדות תמורתם. לאחר שהמיכל יצא ממפתן מחסן היצרנים, והם גבו הפיקדון, מכאן ואילך פשוט לא מעניין אותם מה קורה למיכל, הם מעוניינים שהוא יישבר, ייזרק או יקבר במטמנה – כי דמי הפיקדון בכיסם, ומדובר בסכום העולה על מאה מליון ₪ לשנה."
שאלה: מה לדעתך צריך לעשות כדיי לתקן את המצב הקיים ?
תשובה: "התאגיד קבע סף גבוה לאיסוף מנקודות מכירה (בתחילה 1,300 מכלים לאיסוף) ורק בלחץ כבד הפחית סף זה. הקים רק 17 תחנות איסוף בכל הארץ, במקום 170 !, בעיקר בישובי מיעוטים ובפריפריה, התקין רק 100 מכונות החזרה אוטומטיות, שחלקן יצא כבר מזמן מכלל פעולה, במקום 4,400 מכונות הדרושות לפי הדגם הסקנדינבי. צריך להעניק דמי טיפול לכל בית ממכר, במקום הענקת הבונוס לרבי אספנים שחלקם מגיע בכלל מעולם העבריינים. צריך לתקן את החוק ולהעלות הפיקדון ל-50 אגורות, ולכלול בחוק את המכלים הגדולים (המשפחתיים) עם פיקדון של שקל למיכל."
שאלה: בסופו של דבר מי שצריך לפקח על התאגידים זה המדינה, ובמקרה שלפנינו המשרד לאיכות הסביבה. משתמע מדבריך שבפועל אין פיקוח ותאגיד אל"ה עושה כרצונו. מדוע אינך מפנה את הביקורת אל הדרג הפוליטי ?
תשובה: "מאז ומתמיד הפניתי קבילותיי ישירות לשרים לאיכות הסביבה, למן ימיו של צחי הנגבי ויהודית נאות, אילן שלגי ושלום שמחון וגדעון עזרא. דרשתי כי יסירו מהתאגיד את ההכרה ויפתחו את השוק לתחרות חופשית. אך קשרי ההון-שלטון חזקים מקולות הזעקה של הציבור הנגזל, ולכן נהגו השרים כפי שנהגו. בל נשכח כי לראשי החברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה קולה) בע"מ, כבעלי התאגיד, קשרים מסועפים עם המפלגות החרדיות בכנסת, שהן מרכיב רגיש בקואליציה."
הם עומדים בראש עולם התקשורת – 'חברת החדשות' (של הטלביזיה ר.ד.), 'רשת' (אחד הזכיינים של שידורי הטלביזיה בערוץ 2 ר.ד.), 'ידיעות אחרונות', ומעורבים עמוק בקרב הפוליטיקה הישראלית – כאשר אפילו שרים תלויים בהם. גם את תלונתי למבקר המדינה כיוונתי אך ורק כנגד הדרג הפוליטי והמקצועי, ואכן המבקר הוציא דו"ח חריף ביותר שביקר את השר לאיכות הסביבה, על שגרם לתאגיד רווח של 216.5 מיליון ₪ שהיה עליו לשלם כקנס על אי עמידה ביעדי האיסוף."
שאלה: ד"ר נורינה הרץ מאוניברסיטת קיימבריג', מחברת הספר 'ההשתלטות השקטה – קפיטליזם גלובאלי ומות הדמוקרטיה' – 'The silent take over - Global capitalism & Death of democracy', טוענת שפעמים רבות התאגידים מצליחים לשנות את החלטות הממשלה לטובתם באמצעות לחצים ומניפולציות. היא טוענת שמדובר באסטרטגיה סמויה, אך עקבית ושיטתית. האם לדעתך כך קורה גם במקרה שלך ?
תשובה: "בהחלט כן. אפילו השר הצעיר והנמרץ גלעד ארדן, נשבה בקסמי המניפולציות של בכירי קוקה קולה ו"השתכנע" לא לכלול את 750 מיליון המכלים המשפחתיים לשנה, בתחולת החוק - לפחות לעוד שש שנים, מתוך אמונה שאיסוף התנדבותי שלהם יגיע ל-50%, כאשר אין שום סיכוי בעולם שיגיעו אף לא ל-30% !
האסטרטגיה הסמויה של קוקה קולה ישראל, לאחר שנלחצה אל הקיר, היא – 'פיקדון כן, אך לא בבית סיפרנו'. משמע - היות ולחצתם אותנו אל הקיר – אנו מוכנים להסכים, בחירוק שיניים, להטלת פיקדון על המכלים הקטנים, ובלבד שלא יחול פיקדון על המכלים המשפחתיים שהם מקור עיקרי לרווחי היתר שלנו."
שאלה: האחרון שקם נגד התאגידים הגדולים, התעשיין משה בדש, יצא בשן ועין, בשנה שעברה בית המשפט חייב אותו לשלם 7000 שקל לכל אחד מ-29 התאגידים שהוא תבע. זה לא מרתיע אותך ?
תשובה: "מה יכולים לעשות לי עוד שלא עשו. השקיעו סך של 30,000 $ במעקב צמוד ומצולם של בלשים כדי להשפילני בתוכנית 'כלבוטק', ב-10.6.2003 (י' בסיוון התשס"ג ר.ד.), בניצוחו של רפי גינת, ולא יכלו לי. קיבלו 163 תגובות באינטרנט שרובן תקפו את גינת וצוותו על שנטפלו לשווא לאדם הלא נכון. ניסו לסלק אותי מבמת ההיסטוריה ע"י יצירת חרם תקשורתי. אסרו על כתבת רדיו ממלכתי ועל שדרנית טלביזיה לראיין אותי.
עורכים בכירים בערוץ 2 מזדהים עם עמדותיי, אך חוששים מפיטורים באם יגעו בסוגיית התביעה נגד מורגנשטרן. ראשי התאגיד ובעליו לא השתכנעו גם מהעובדה שבית הדין להגבלים עסקיים מתח ביקורת נוקבת על התנהגותם. שכל עולם הסביבה ציין אותם לגנאי – ע"י הענקת 'הגלובוס השחור' – 'אות הקלון הסביבתי' העליון לשנת 2007."
גם בתביעות הדיבה אני סמוך ובטוח שאזכה, כי יש לי הוכחות חותכות ועדויות מרשיעות ביותר, ואמינות מעין כמותן, כנגד פשעי התאגיד ומחדלי בעליו – דברים שאף אומתו במפורש בעדויות יו"ר התאגיד הגברת נחמה רונן, והסמנכ"לית לכספים הגברת אסתי מצא-רום בבית המשפט."
ראשי
צ'אט
25-06-2010, 15:54
מצב כלאיים
