29-06-2010, 12:32
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.04.05
הודעות: 5,100
|
|
לא סתם עבריין, עריקות היא עבירה פלילית (להבדיל מנפקדות שהיא עבירה משמעתית), אבל ממה שאני מבין מפקודות מטכ"ל, למרות כל זאת הוא עדיין זכאי להקרא חלל צה"ל משום שנהרג בזמן שירותו הצבאי וכל עוד הצבא לא החליט על סיום שירותו הוא עדיין "שייך לצה"ל". אם הוא לא היה בתוך זמן שירותו הוא לא היה עריק, לא?
לפי פ"מ 38.116 זכאים ללוויה צבאית:
ציטוט:
2. לוויה צבאית וקבורה בבית קברות צבאי או טקס הנחת כרית זיכרון לחייל שמקום קבורתו לא נודע (להלן - מקל"ן) ייערכו לנפטרים האלה:א. חייל בשירות סדיר או חייל בשירות מילואים פעיל שנספו או שנפטרו, בנסיבות כלשהן, בזמן שירותם הצבאי.
ב. חייל מילואים שנספה או שנפטר בדרכו להתייצב לשירות מילואים פעיל, על סמך צו קריאה שקיבל, או שנספה או שנפטר בדרך לביתו לאחר ששוחרר משירות המילואים,
בתנאי שזו הדרך הקצרה ביותר בין היחידה למקום המגורים.
ג. רב-אלוף ואלוף שנפטרו - בעת שירות פעיל, או שלא בעת שירות פעיל, ללא תלות במועד פרישתם מצה"ל ובנסיבות המוות.
ד. אזרח, לרבות אזרחית, שאינם נמנים עם כוחות המילואים, לפי החלטה מיוחדת של שר הביטחון.
ה. מקל"ן - חייל צה"ל שהרב הצבאי הראשי הכריז עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע.
ו. עובד שירות הביטחון הכללי או עובד המוסד שנפלו בעת מילוי תפקידם.
ז. חניך בהכשרה קדם-צבאית הנערכת במסגרת צבאית, מועמד לשירות ביטחון שנפל במהלך פעילות הכנה לשירות ביחידה מובחרת הנערכת במסגרת צבאית, ושוחר שנפל במהלך פעילות צבאית שהיא חלק מההכשרה שהוא עבר במסגרת השוחרות, כפי שקבע מפקד הזרוע או החיל האחראי על השוחרות.
ח. חייל שנפגע במהלך שירותו, ששוחרר או שפוטר משירות ביטחון בהיותו מאושפז, ונפטר תוך כדי אשפוזו (לא כולל אשפוז יום) בתנאי שהאשפוז נמשך ברציפות מאז הפגיעה.
ט. אזרח שעוטר בעיטור הגבורה.
י. לוחם מחתרת שנפל בניכר לפני קום המדינה המובא לקבורה במדינת ישראל.
יא. נפל חייל בנסיבות כלשהן בשעת חירום, כמוגדר בפ"מ 38.0105 - ייקבר כמפורט בפ"מ 38.0105. עריכת לוויה וקבורתו של חלל כנ"ל, המועבר מבית קברות צבאי ארעי לבית קברות קבוע, לפי בחירת משפחת החלל, כמפורט בסעיף 3 להלן, תיעשה בהתאם לכללי הטקס המפורטים בפקודה זו.
יב. שוטר (בטקס לוויה משטרתי שייערך בהתאם להוראות משטרת ישראל).
|
מה שכן, הוא לא זכאי להלוויה צבאית מלאה עם כל סממני הכבוד:
ציטוט:
מוות בנסיבות שיש עמן קלון
42. סממני כבוד לצורך פקודה זו:א. מודעות אבל במסע לוויה.
ב. משמר כבוד.
ג. ירי כבוד.
ד. זרים.
ה. כרית חלל.
ו. מכתב תנחומים מטעם הרמטכ"ל.
ז. הנצחה.
43. ראש אכ"א ראשי לקבוע, לאחר התייעצות עם הפרקליט הצבאי הראשי, כי מותו של חייל או של אזרח הזכאי לקבורה צבאית, כמפורט בסעיף 2 לעיל, הינו בנסיבות שיש עמן קלון. במקרים כאלו, יהיו לוויתו והטיפול על ידי צה"ל הכרוך במות החייל או האזרח ללא סממני כבוד.
44. קבע ראש אכ"א כי מות החייל או מות האזרח הינו בנסיבות שיש עמן קלון - יוצעו על ידי קצין העיר למשפחות הנפטר שתי אפשרויות לביצוע קבורה בנוכחות נושאי ארון וסגל הרבנות הצבאית, אך ללא כל סממני כבוד:א. לוויה אזרחית.
ב. לוויה צבאית.
45. ניתן למסור למשפחה מכתב מטעם מפקדו של החייל המביע את השתתפות היחידה בצער המשפחה על מות החייל. אולם, לא תהיה במכתב כל התייחסות להתנהגות החייל הנפטר ולתפקודו ביחידה. כל זאת, לאחר קבלת אישור מקשל"ר-רמ"ד הנפגעים וקציני הערים לנוסח המכתב.
46. באחריות מקשל"ר-רמ"ד הנפגעים וקציני הערים ליידע בכתב את משהב"ט-מנהל היחידה להנצחת החייל, בדבר החלטת ראש אכ"א, כאמור בסעיף 43 לעיל.
|
מוות בנסיבות שיש עמן קלון הוא גם מקרה שבו חייל נהרג בזמן שביצע שוד מזויין או שרצח מישהו והתאבד. במקרה של עדן נתן זאדה, החייל העריק שביצע את הפיגוע בשפרעם, ראש אכ"א דאז, אלעזר שטרן, התייעץ עם הפצ"ר והציע למשפחה את שתי האופציות שבפ"מ והם בחרו בלוויה צבאית ללא סממני כבוד. בסופו של דבר בגלל לחץ משפחות שכולות שר הביטחון מופז לא אישר קבורה בחלקה צבאית והיה רעש ציבורי סביב העניין הזה.
אבל קצת פרופורציות- המקרה שעליו אנחנו דנים כעת הוא לא של מחבל יהודי שנהרג כשביצע פיגוע, לא של שודד או רוצח שנהרגו בזמן ביצוע פשע, אלא סך הכל של עריק שנהרג בתאונת טוסטוס. אמנם עריקות היא פשע שיש בו קלון ושהוא לא זכאי למטחי כבוד ושרא"לים במיל. ישאו את ארונו, אבל חוקי צה"ל קובעים שמגיע לו להיקבר בחלקה צבאית ולהיקרא חלל צה"ל.
אם לדעתכם צריך להפריד בין עריק שהשתולל בכביש לבין מי שרק שארי בשרו זוכים לקבל את עיטור הגבורה שלו - זה כבר דיון מוסרי וציבורי אחר.
|