(חדש פה, אני מניח שזה מתאים לפורום הזה)
מאמר מאלף של האתר קו ישר:

ציטוט:

הכנסת אישרה הצעת חוק של ח"כ שלי יחימוביץ' אשר מרחיבה את "איסור האפליה בעבודה". חוק זה שייך לקטגוריית החוקים לפיהם המדינה מתערבת, מכתיבה ומגבילה את מהות העסקאות וההסכמים שאזרחים רשאים לבצע ביניהם מתוך רצון חופשי משותף. המדינה נטלה לעצמה את הזכות לכפות מערכת יחסים בין אנשים חופשיים. כפיית רצונו של האחד על השני. תחום יחסי העבודה, משופע בחוקים שמכתיבים לפרט – מעסיקים ועובדים את המותר והאסור. התיאוריה של "המומחים לענייני עבודה" גורסת שקיים אי שוויון יסודי בין העובד למעסיק. העובד תמיד נמצא בעמדה נחותה כלפי המעסיק ולכן המדינה צריכה להתערב ולחוקק חוקים שנועדו להגן על העובד. נראה שהעניין הרבה יותר פשוט ו"מעשי": מספר העובדים לעולם יהיה גדול ממספר המעסיקים – כוחם כגוש מצביעים גדול יותר משמעותית. לכן – בשיטה הדמוקרטית המקובלת, ישתדלו פוליטיקאים לקדם כל חקיקה שמטיבה לכאורה עם העובדים – האידיאולוגיה שברקע מעניקה את הגושפנקה "המוסרית". בבחירות לפרלמנט יש קול שווה לכל אזרח ולכן צומח ללא הרף מספר הדפים בספר חוקי העבודה וכמות ה"זכויות" שמוענקות לעובדים נוטה תמיד לצמוח. פגיעה מהותית בחופש הפרט של אזרח שמוגדר כ"מעסיק" נחשבת לראויה מבחינה מוסרית. לחוקים שמגבילים את חופש הפרט יש בדרך כלל השלכות כלכליות מעשיות מאד. בעקבות המשבר הכלכלי המתמשך, החלו להישמע לאחרונה באירופה קולות שמכירים בכך שעודף "זכויות העובדים" הרסני לפעילות המשקית – עדיין קשה להאמין שיימצאו הפוליטיקאים שיעזו לבטל חקיקת עבודה "מתקדמת". בספרד וביוון ברור לכל מי שעיניו בראשו שהסיבה העיקרית לאבטלה הכרונית שם, ובייחוד לשיעורי האבטלה הגבוהים בקרב צעירים (25% - 40%) הם חוקי העבודה "להגנת" העובדים: הקושי לפטר עובדים, הטבות סוציאליות שמאלצות הגדלת שכר ללא קשר לתפוקת העובד ויכולת המוצר להתחרות בשוק, חוקי שכר מינימום שמרתיעים מעסיקים מלשכור עובדים בעלי כישורים ותפוקה נמוכים, הקושי לשכור או לנייד עובדים שלא בהסכמת ועד העובדים, דרישות רישוי כמעט בכל מקצוע (כולל נגרים, סַפָרים ומזכירות), חובת העסקת עובדים חברי האיגוד המקצועי בלבד ועוד עשרות מגבלות....

יש המשך בלינק