בתוכניתו של מושיק טימור "שישי - אישי"; בתאריך 24.7.10 סיפר עיתונאי דודו דיין סיפור מרתק אודות חייל יהודי אשר עבד במטה הבולשת הבריטית במלון "המלך דוד" אשר פוצץ לימים.
שמו של החייל היה דוד רובוביץ'. הוא סיפק צילומים ופקודות החיפוש שבצעה הבולשת בארץ לאנשי לח"י, אצ"ל, ההגנה וכמובן תרגם מסמכים למעבידיו הבריטים.
באחד הימים סיפר לו חבר בולשת הבריטי שהם מקבלים "סטנוגרמה" בתוך שעה מישיבות הסודיות ביותר של הסוכנות היהודית אשר ישבו בירושלים. עד היום בשום מקום לא מוזכר כי היתה חפרפרת בתוך הממשלה הזמנית שבדרך...

ביום הפיצוץ הוא אפילו קיבל רמז לא לבוא למפקדה ולהיות חולה... האיש אמר"אם יקרה משהו לבנין ואני לא אהיה, הבריטים מייד יחשדו בי" והלך לעבודתו. למזלו הוא שרד את הפיצוץ. כאשר הבריטים עזבו את הארץ קיבל מהם מכתבי הצטיינות בעבור עבודתו לשלטון המנדט.

אולי יש למישהו מידע, מי היה אותה "חפרפרת" אשר העבירה העתקי פרוטוקול לבריטים.
ברור שהאיש היה צריך להיות מצמרת, הצמרת ...

מצרף קישור אשר אפשר עדיין לשמוע בתוכניות מוקלטות עד יום שישי בערב.

http://www.iba.org.il/media/

נ.ב.
יצא גם ספר מבית ההוצאה של לח"י
בשירותם של הבריטים, ההגנה, לח"י, אצ"ל - דוד רובוביץ 246 עמ'
ספרו של המרגל דוד רובוביץ שהועסק כמנהל מדור במטה הכללי של הצבא הבריטי במלון "המלך דוד" בירושלים. בספר הוא חושף את כל פרשיות הריגול שלו למען ארגוני המחתרת שפעלו בארץ.


(אם משהו צריך הקלטה בדיסק שישלח לפרטי)

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

טדי קולק ז"ל הוא היה "פעיל" בזמן ה"סיזון" הידוע לשימצה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=692

"...יאיר, שהוביל את הפרישה מארגון האב, בעיקר על רקע שיתוף הפעולה עם בריטניה נוכח מלחמת העולם, טען שיש להבדיל בין אויב, היינו, בריטניה, נגדה שיש להילחם מלחמת חורמה, לבין צורר, היינו, גרמניה, עמה אפשר לשתף פעולה..."
".אם כי חומרת העניין התבררה במלואה רק כעבור שלושה עשורים. הפרשה האומללה הזאת, גם אם היתה אפיזודה קצרת יומין הראתה לאילו עיוותים עלול להגיע ארגון כתתי מזוין שפרש מכפיפות לכל מרות ציבורית."

ולמטה הסבר:
ניב, שם, עמ' 161-191. יש לדון בפרשה כאובה זו בזהירות: יאיר לא הכריז על נכונות לנהל משא ומתן עם מעצמות הציר וקשה לדעת אלו תקוות תלה באפשרות זו..
ההיסטוריוגרפיה של הלח"י טוענת כי כל הגישושים הללו כלי מדינות הציר נעשו כשלא עלתה על הדעת מכונת ההשמדה הנאצית (בצאת לח"י מהמחתרת, עמ' 12-13). אולם טיעון זה אינו עומד במבחן העובדות. משום שבשורות איוב החלו מחלחלות מאירופה אחרי סיפוח אוסטריה במארס 1938, אחרי "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 ובוודאי שאחרי כיבוש פולין (ספטמבר 1939). הרי ההסתה הפרועה מחוגי אב"א אחימאיר וחבורתו – שמקרבו צמחו כמה ממפקדי שטרן – נגד חיים ארלוזורוב יוזם "הסכם ההעברה" עם גרמניה הנאצית ב-1933, הסתמכה על שנאת ישראל של הנאצים.; פעיל ויורמן, עמ' 87). יחד עם זאת,, יש לזכור כי יאיר עטף את "הגישושים" במעטה של סודיות ומרבית החברים והמפקדים לא ידעו עליהם (גנוסר, עמ' 12-13), כך שהפרשה מלמדת יותר על יאיר ופחות על ארגונו.

מה הקשר בין הציטוט שהבאת לנושא המדובר? (בכל מקרה, ההסתמכות על המקור שהבאת, נראית לי רעועה למדי...)

לא כל כך רעוע, בדוק וגם פשוט לעניין 'הפתעה' אני סבור שצריך לדעת על הכל.
וזה חלק מהשלם.
המקור לא רעוע כלל. והוא מבוסס על מקורות אחרים כפי שראית בוודאי באתר עצמו, אם נכנסת.