http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3934030,00.html





יחד עם שני עמיתיו ביקש חיים לוינסון לתעד העברת מתנחלים שנעצרו בבית הכנסת ביריחו, אך חיילי מילואים מנעו זאת ממנו במכות - והחרימו את הסלולרי שלו. בצה"ל מודים: "נראה שהחיילים פעלו בניגוד להנחיות"

כי מבלי להיות פוליטיקלי קורקט ומערכתי, אומר כי אני וחבריי לשירות וגם למילואים בעתיד (המאוד לא רחוק)
היינו נוהגים באותה דרך... יש לנו סובלנות למתנחלים וערבים אבל הצלמים החוצפנים האלה פשוט מטריפים!

אלי, צלמים הנם השיניים של "כלבי השמירה של הדמוקרטיה".
אולי הם חוצפנים, אולי הם מטריפים אותך, אבל הם עושים את מה שהם צריכים לעשות.
הם מפריעים לך? בקש מהם בנימוס לזוז הצידה. לחטוף מצלמות, למחוק תמונות, להכות צלמים עושה הרבה, הרבה יותר נזק.
אם אין לך מה להסתיר - מה אכפת לך?

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

אבל מה קורה כשכלב השמירה של הדמוקרטיה חוטף כלבת?

המטפורה אולי לא הכי מוצלחת אבל דוגרי, כולנו יודעים שהדיווח ההוגן והמאוזן הוא פיקציה אחת גדולה ושלעיתים כלב השמירה של הדמוקרטיה הישראלית (קרי התקשורת הישראלית) פונה לאחור ותוקף את אדונו למען בצע הכסף, הרייטינג או סתם מתוך פאוור-טריפ ואגו.

G I S H, על זה כבר נאמר: אין אמת, יש רק חדר עריכה (אמירה המשוייכת לעורך מבטבריה לשעבר)

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני יכול להודות,
אחד הדברים היותר מכוונים-חינוכית שעברתי בצבא היה מין סדנא שכזאת בנושא זכויות אדם במחסומים ובאיוש בכלל, שעברה מטעם החטמ"ר שהייתי בו באותו הזמן. (ע"י שחקנים מקצועיים, נכח איתנו קצין בכיר מחיל חינוך)
אני מנחש שמתוך ריבוי הגישות כלפי התקשורת במקרים כאלה, שמגיעות אף לאלימות, צה"ל הבין שהוא חייב להעביר למפקדים הזוטרים בשטח חזית אחידה שתהיה גם סמכותית וגם דמורקטית (ולא המצאות של איזה סמל מחלקה קיצוני מגולני), ואני רק מקווה שממשיכים עם זה עדיין.

רק אוסיף שלא אחד ולא שניים חשבו בהתחלה שבמקרה כמו שלפנינו, מותר וצריך לעשות את מה שחיילי המילואים עשו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי MS_Rogue G I S H, על זה כבר נאמר: אין אמת, יש רק חדר עריכה (אמירה המשוייכת לעורך מבטבריה לשעבר)

מה שיפה זה שעבור אותו גדוד זניח ומנומנם, במשך פחות מ-3 שבועות של קו, היו 3 "אזכורים" בתקשורת (במקרה, או שמא לא, באותו כלי תקשורת בדיוק. אני מעדיף שלא לפרט) - אחד חדשותי מובהק (הנ"ל) ו-2 שהם פובליסיסטיקה שמתחזה לחדשות, ולמיטב הבנתי בכל השלושה מדובר על "אמת של חדר עריכה" שעושה צחוק מכל סוג של הבנת האמת שיכול היה הצופה לקבל לו היה עד במקום.

.

בדיוק כמו שלשוטר יש נהלי פתיחה באש וכדומה, לעיתונאי אמורים להיות נוהלי דחיפת אף,
גם עיתונאים אמורים לדעת מתי לרסן את עצמם.

מה שאתה אומר נכון למדינות כמו רוסיה, סין ואיראן. אם מדינת ישראל מתיימרת להיות מדינה מערבית, עיתונות חופשית זה חלק גדול מזה.
עיתונאים לא צריכים "לדעת מתי לרסן את עצמם", בשביל זה יש למערכת הביטחון צנזורה וצא"פים.

אממ... לא. עיתונאי שנוקט בפעולה כנגד החוק, צריך להענש לפי החוק. אם הוא שווה משהו, הוא גם יהיה מוכן לעמוד באיום הזה. זו הסיבה שכל העיתונאים הנכבדים קפצו במקרה של קם. לא ממש אכפת להם ממנה, אבל הם חוששים ממימוש הסעיף שמונע החזקה של מסמכים סודיים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שים לב שבהודעה שהגבתי עליה דובר על "דחיפת אף" ולא על עבירה על החוק. כלומר רצה הכותב להגיד שעיתונאי צריך לרסן את עצמו גם כשהחוק מאפשר לו חופש פעולה.

יש את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.
סעיף 20 בתקנון אומר ש:
20. לא ישתמשו עיתון ועיתונאי לשם השגת מידע באמצעים פסולים שיש בהם קלון למקצוע העיתונאות ובכלל זה אלימות, סחיטה, איום, פיתוי, חדירה שלא כדין לרשות הפרט, האזנת סתר שלא כדין וכל אמצעי אחר להשגת מידע העלול, בנסיבות העניין, לפגוע באופן חמור באמון הציבור בעבודה העיתונאית.

צריך לזכור שמדובר בתקנון אתיקה ולא במסמך משפטי, ושהעיתונות באופן קבוע משתינה בקפדנות כמעט על כל סעיף וסעיף ממנו.

ובנימה יותר אישית: כמי שמצוי מאוד בפרטי האירוע, הייתי אומר לך שאתה לא רק צריך להיות מודאג ממה יעשו לך אם נהגת בתוקפנות מיותרת כלפי צלם חצוף ומרגיז, אלא צריך להיות מודאג מכך שאתה לא תהיה כלפיו כזה, ובכל זאת הוא/הם יצליחו לגרום לך להראות כזה.

.

אפשר לראות בסרטון שבשלב מסוים הצלם תוקף את אחד החיילים.

אם הוא תובע , שיתבעו גם אותו .

צדק לכל הכיוונים

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

הבעייה במקרה הזה היא לא איך הצבא מצטלם אלא מה שהחיילים הספציפיים עשו. אמנם כדאי לחכות לתחקיר מסודר, אבל כבר עכשיו הסרטון מדבר בעד עצמו (וגם דובר צה"ל לא המתין וכבר אמר שנראה שהדברים אינם ראויים). ולכל מי שמיד זועק ומלין על הצלמים ועל הכתבים - היחס לתקשורת הוא אחד הדברים שמבדילים ביננו לבין מדינות שאנחנו נהנים לצחוק על שופרות התעמולה שלהן ולכנות אותן "ציר הרשע" או "משטרים אפלים".
ורק כדי שיהיה ברור - גם לטעמי "כלב השמירה חולה". חולה מאוד אפילו. אבל עדיין - זו לא סיבה להכות אותו!

זאת במידה והעיתונאי לא דחף/תקף את החייל ראשון (קורה לעיתים יותר תכופות ממה שאתה חושב).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הכל טוב ויפה (ואני זוכר היטב עיתונות מפריעה, דוחפת ונדחפת, זו לא שאלה של מה אני חושב או לא), ועדיין - יש דרכים שונות לטפל באירוע. להתחיל לשחק ב"מי התחיל" לא יביא את הצבא שלנו רחוק ובטח שלא את המדינה (ואני מזכיר שהצבא והמשטרה משרתים למען האזרחים).

נכון - ועדיין, חייל הוא לא שק חבטות של כל אחד. יש סחף כבר די הרבה זמן לכל מיני פעילים קיצוניים (משני הצדדים) להתלבש על תעודת עיתונאי בשביל לקבל פטור מהתנהגות שלא תיסבל מכל אזרח אחר. בסופו של דבר, עיתונאי או לא, אם אתה תתקוף חייל, המינימום שיקרה לך זה נטרול מהיר, כפי שנראה יפה בסרטון. העיתונאי לא חטף בעיטות, לא אגרופים, לא קסדה לראש ולא קת לפרצוף.
זו בדיוק התגובה הנדרשת מחייל שנמצא במצב הזה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אז אם אני מבין אותך נכון, אתה טוען שיש כאן מקום לשתי אלטרנטיבות עיקריות (וודאי יש עוד שהן ווריאציות של שתי אלה):
1. החייל הוא שהחל את האלימות משום שניסה לקחת לעיתונאי את הטלפון, ואז אתה מסכים שיש כאן בעייה (זו שאלה כמובן);
2. החייל הגיב לאלימות כלפיו מצד העיתונאי שתקף אותו פיזית ואז נטרל את העיתונאי התוקף (ואז לקח לו את הטלפון משום מה).
אני מסכים איתך ששתי האפשרויות קיימות, ולרוב אני גם ממליץ להמתין לתוצאות החקירה, אלא שבמקרה הזה מריח לי (וגם לדובר צה"ל) שכנראה מדובר באפשרות הראשונה. אבל בוא נחכה לתוצאות החקירה ונראה מה יעלה יום.

אני מסכים (למרות שלא ברור לי לשם מה לקח את הטלפון).
אני גם לא הייתי סומך על דובר צה"ל יותר מדי בעניין הזה. יש להם נטיה לנסות למזער נזקים, גם על חשבון עמוד שדרה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

להבנתי, לחייל יש אז הסמכות לעכב אזרח עד כמה שעות.

אם החיילים היו רוצים, הם לא היו יכולים לעצור את האזרח ולהחזיק במכשיר הסלולרי שלו למספר שעות עד להגעת משטרה?

המשטרה כבר הייתה שם עם הצבא, רואים שוטר בסרטון.

ומה הקשר בין לעכב אזרח לבין להחרים לו את מכשיר הפלאפון? על אחת כמה וכמה לפשפש בו ולמחוק תמונות.

כן. רואים שוטר. שוטר כחול שהתפקיד שלו אמור להיות החיץ בין אזרח לחייל במקרה של עימות ומכל המשתתפים באירוע הוא בעל הסמכויות הרבות ביותר לטפל בעימות כזה.
חבל שהשוטר הזה או שלא הוכשר לטפל באירוע כזה או שלא מעוניין בכך. התפקוד שלו אנמי לחלוטין, הוא לא מפעיל סמכות.

בתכלית, ממש ממש ממש ממש לא.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אושרי ארביב בתכלית, ממש ממש ממש ממש לא.

בתעסוקה מילואים האחרונה, כך הודרכנו - יש לנו (החיילים במחסום) את הסמכות לעכב אזרחים, גם ישראלים, עד X שעות - ובזמן הזה אמור להגיע שוטר (מג"ב/משטרה כחולה) ולעצור את האזרח או לעכב לזמן ארוך יותר.

עכשיו, אם מה שאמרו לנו הוא לא נכון, ואזרח שהיינו מעכבים יכול לתבוע אותנו - הרי שזה הופך אותנו כחיילי מילואים לחסרי יכולת להתמודד מול אוכלוסיה אזרחים ופגיעים מאד לתביעות והטרדות.

יש רצוי ויש מצוי. ככלל, תלונות נגד אזרחים ישראלים או זרים על הפרעה למילוי תפקיד נתקלות באדישות של המערכת המשפטית, ואפילו שוטרים מבקשים מאיתנו לא להגיש תלונות, כי זה בזבוז זמן שלהם, כי זה יסגר בכל מקרה (חוסר עניין).

בקו הראשון שלי בתור מ"פ, המח"ט הגיע לשיחה עם המפקדים לפני הקו ואמר להם שהמשימה שלהם היא גם לאתר רכוש ישראלי גנוב, ושלטובת העניין יש משטרה המצומדת לחטיבה.
רוב המפקדים הוותיקים לא התייחסו לדבר הזה, בגלל ההבנה שמדובר בדברים ריקים. אבל מש"ק בעל מוטיבציה ותמימות אחד, עצר במשימה של מחסום פתע, רכב גנוב (יקר למדי) והזמין משטרה. מותר לציין שהשוטרים הגיעו 7 שעות לאחר הזריחה (9 שעות לאחר הדיווח), מילאו דו"ח ושילחו את הפלסטיני לדרכו. אחרי זה, אף אחד לא העיז לחשוב על נסיון לאתר רכוש גנוב.

אירוע בו מתיישב קירב לקצין בפלוגה שלי סכין לטווח קרוב ומסוכן (5 ס"מ מהעין) טוטא מתחת לשטיח, וחוץ מדיווח בתקשורת, לא נעשה באמת דבר, למרות שהוגשה תלונה. אז במקרה הזה החבר'ה היו ילדים טובים ולא הגיבו בחריפות, אבל העובדה היא שלא ניתן להם גיבוי (אני, למזלו של אותו אחד, כבר עזבתי את הפלוגה לחו"ל...)

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עד שאיזה מילואימניק יקח אזרח לבית המשפט לתביעות קטנות. זה לא יהיה פלילי אבל אולי זה יציב גבולות קצת יותר ברורים

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

תומכת בהטמעת לקחים מלקחי הפרט לרמת הכלל ("מ"כ בגדוד אחר בחטיבה כבר שנה מסובך עם מצ"ח בגלל ששם יד עם הפה של איזו מטומטמת שקיללה אותו כי לא נתן לה לעבור"), בקרב האזרחים אין דינמיקה כזאת, ולקח שילמד אחד מהם בגלל שיועמד מול ערכאה משפטית, לחלוטין ידלג על התודעה של מאות האלפים האחרים שיש להם פוטנציאל סביר להפריע למשרתי ציבור במלאכתם בלי שיש לכך צידוק/תועלת כלשהי.

.

תתפלא כמה מידע מועבר מפה לאוזן על "בן דוד שלי מכיר איזה אחד שהתווכח עם חייל במחסום והחייל תבע אותו בבית משפט לתביעות קטנות".

זה יהיה נכון עוד יותר אם תביעה שכזו תנחת נגד עיתונאי. תעודת העיתונאי לא ממש תעזור אם ס', מילואמיק, תובע את ב', אזרח, בתביעה קטנה. זה שב' הוא במקרה עיתונאי לא ממש ישנה ובתקשורת, בניגוד לכלל הציבור, יש הטמעת לקחים בדומה לצבא

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

(אפילו בעניינים שהם מאוד קריטיים לנפשו של הישראלי - כמו זה שמחיר טיסות סדירות רק עולה ככל שמתקרבים למועד הטיסה - אין מנגנון הטמעת ושיתוף לקחים בקרב אזרחים), אבל מאחל בהצלחה למי שינסה את מה שאתה אומר...

מציאות אזורי הספר העצומים, והמתחדשים, של ישראל הגדולה מעמידה את המילואימניק בפני מגוון בלתי נדלה של משימות שטומנות בחובן זרעים של חיכוך בינו ובין אזרח פלוני. אתה אף פעם לא יודע מאיזה סוג של נודניק קורץ האזרח מהסוג הקנטרן (וכמובן צריך, אין מה לעשות, גם לזכור שיש אזרחים רבים שהם לא רנטרנים מקצועיים, ועדיין תבוא עמם במגע), ומילואימניק שילך לתביעה עמם, אלא אם הוא במקרה עו"ד, יבלה הרבה מזמנו היקר במחוזות שהוא לא רוצה להיות בהם. למען האמת מוטב לו שיקדיש "יום מילואים אזרחי" אחד בהתנדבות, בתיעוד מעיק של אותם קנטרנים, והאפקט של מה שיעשה יעלה בעשרות מונים על כל לקח שעשויים אלה ללמוד עקב תביעה. בכלל בקו השטחים השקט הראשון שלי, לפני חמש שנים (אחרי שורת קווים ברצועה, שם אין קנטרנים משום שטווח קולו של האדם קטן בהרבה מטווח הפלשט והבארט), למדתי ששליפת סלולארי בפוזת "אני מצלם תאונת דרכים שקרתה בדרך לעבודה", יכולה לנטרל 99% מהטיפוסים הקנטרנים שאתה עשוי להתקל בהם. זה פשוט מוריד אותם מהפסים שמישהו מעז לעשות להם, מה שהם עושים לאחרים.

היה אפילו איזה קו שמח"ט הגזרה המליץ לנו לעשות זאת.

.

+1.
מצער אותי שלא עשיתי את זה בעצמי, אבל אני בהחלט חושב שפק"ל מצלמה הפך להיות החשוב ביותר למילואימניק הממוצע בכל אינטראקציה שלו עם גופים חיצוניים אזרחיים, אבל גם צבאיים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

להחרים פלאפונים - אסור בתכלית. עמדת דובר צה"ל גורסת שמבחינתם, כל אדם הוא עיתונאי, גם אם אין לו תג עיתונות ומצלמה משוכללת. מצלמה עם סלולארי מספיקה. במידת הצורך (ואני יודע שמה שאני הולך לומר עכשיו הוא מתסיס) - פנה למשטרה.

גם לאזרח יש סמכות עיכוב מוגבלת... תקן אותי אם אני טועה.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ציטוט:

"על פניו, נראה שבאירוע זה החיילים פעלו שלא על פי ההנחיות. מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי מזרחי, הנחה לקיים תחקיר מיידי שמסקנותיו יוצגו לו בסיומו".

עוד לפני התחקיר הצבא כבר חושב שהחיילים לא פעלו לפי ההוראות. אם זאת ההתנהגות של דובר צה"ל, מה יש להתפלא שהצלמים לא מהססים לתקוף חיילים?

עצוב כמה שזה נכון... וניחא אירועים "זעירים" כאלה, אבל כבר בפרשות כמו מוחמד א דורא ואחרות דובר צה"ל התגלה כבעל מנטליות של ילד היורה פבלובית "סליחה זה לא בכוונה, אל תענישו אותי" אפילו אם הרוח בכלל הזיזה את הווילון שהפיל את האגרטל...


אגב הוראות שיכולות "להספג" במוחו של המילואימניק (כולה מהנדס אלקטרוניקה, סטודנט למשפטים או מעצב תעשייתי: ממה לא מישהו שיכול להתמודד עם הוראות...) סיפור קטן שחזר על עצמו עבורי לפחות פעמיים בשנתיים: במסגרת האל"ל/ת נשלחים קומץ חיילים ("הקצאה") למין אימון של חצי שעה בסימולטור ממוחשב, המופעל לחלוטין בידי חברה אזרחית ואזרחים. מי שלא מכיר: המתקן מדמה, באמצעות מדיה קולנועית אינטראקטיבית, כמה מצבי אמת העשויים לחול ביעד בו עתידים החיילים "להחזיק קו". אני לא יודע כמה מזה כלול ב"מנדט" של המתקן, אבל כל המשתתפים (אחוז זניח מבין חיילי הגדוד) ציינו בציניות שהסימולטור האזרחי היה המקום היחיד שבאמת "דיבר" אליהם בשפה שניתן להבינה, להטמיעה ולהעביר אותה לפסי מחשבה מבצעית. כל שאר ה"מדיות" הצה"ליות שנועדות להעביר "הוראות" הן לחלוטין בלתי ניתנות לעיכול והן לכל היותר כס"תח. ולמה זה עצוב? כי חברה אזרחית לא אמורה להיות זאת, אפילו אם כ"משיח על פי תומו", שבעצם מזכירה לחייל שברוב רובם של המקרים מכונית שפורצת מחסום בשעות הקטנות של הלילה בעצם נהוגה בידי אדם רגיל, בעליל לא מחבל, שנתקף פאניקה. זה לא המנדט שלה, ולא הסיבה שלשמה נשכרה. ובכל מקרה רק קומץ אנשים נחשפים לכך, מה שאומר שהשאר הם אנשים ש"לא נוהגים לפי ההוראות", רק פשוט לא נתפסו למצבים שבהם הם מעשית יהפכו לכאלה.

ואם נחבר לכך מניפולטורים מומחים מן הסוג ששורץ ב"שטחים" ("פעילים" משתי הקצוות, עיתונאים, זרים שבאים ל"סאמר סקול מיט דה אי.די.אף"), נקבל מצב שבו אין שאלה של "האם אתה מפר הוראות", רק שאלה של "האם ימצא מי שיגרום לכך שתראה ככזה".

.

בקו האחרון שלי לפני שנתיים יצא לי לראות הוראות פתיחה באש. אני אומר "יצא לי לראות" כי אף אחד לא טרח לחלק לנו את הספרונים באופן מסודר, פשוט היו כמה זרוקים בחמ"ל. התקף שיעמום פתאומי גרם לי לעיין באחד הספרונים האלה. הוא כלל כעשרה עמודים מלאים באותיות קטנות, שהתחברו למשפטים בשפת עורכי דין, לא נתונים להבנה , שינון וביצוע. כל מצב התחלק למספר מצבים, למשל היתה הפרדה בין ארוע באזור הגדר, ארוע באזור מיושב, ארוע באזור ציר תנוע וכו, וכו. כל מקרה כזה התחלק לתת-מקרים, ואלה התחלקו שוב.
ואם נסכם: יצאתי בהרגשה חזקה שהוראות אלה נועדו לדבר אחד, לכסת"ח את הפיקוד. במידת הצורך תמיד ניתן לטעון שהחייל הפר את ההוראות ובכך להפיל עליו את האשמה. כל ההוראות בפועל ניתן לצמצם למשפט אחד: אל תיתפס, ואם נתפסת, אל תתלונן.

או בכלל בירוקרטיה, שהיא תמיד כסת"ח של כל גוף. הכוונה שלי הייתה שאפילו באופן הכללי, ובנודע לתסריטים הסבירים ביותר, יש התחמקות ברורה ממתן הוראות ברורות. בעבר זו הייתה פחות "בעיה"... למה? פשוט כי באזורים וזמנים מסויימים לא היה מי שיבדוק לעומק ("כמו שתיאר הטור הסאטירי של יונתן גפן משנות השבעים "חיילי צה"ל פיזרו את ההפגנה בירי באוויר: 2 מפגינים נהרגו"). אז אם גוף מסורבל, ולחלוטין לא משטרתי, כמו צבא היה יכול להתנהל בתחום אפור, ובמצב שבו בפועל כולם קיבלו זאת כמציאות (ובשנות ה-70 זה היה מצב ברוב העולם), "זה מה יש".

הבעיה היא שכיום צה"ל מתמודד בסביבה רוויית תיעוד מדוקדק, ולרוב קנטרני ומניפולטיבי, אבל ממשיך להתנהל כלפי עצמו כאילו מדובר על קיץ 1989 בגבליה. ואז כאשר במצבים בלתי אפשריים מחדר העריכה יוצא קליפ MTV שלא נראה טוב במיוחד (במקרה הנ"ל הבתולה הקדושה נוטרלה, ולא ממש חוללה כפי שהיא טוענת, אבל גם נטרול עשוי להיות לא ראוי במקרים מסויימים), דו"צ (שוב) נתפס עם המכנסיים למטה, וצריך להוכיח שאין לו אחות. זו מסורת ארוכת שנים של פקודות לא ברורות במופגן: כמו עם פרשנות פקודת תסריט חניבעל המפורסמת, שמאז שהפיתיה בדלפי שלחה את מלך לידיה "להלחם ולהרוס ממלכה גדולה", לא היה משפט כך סתום ומרובה פרשנויות.

ומתי אתה מבין את זה היטב, גם אם במקרה אתה לא מקדיש מחשבה לאירועים שחווית? כאשר בא איזה אזרח יוצא צבא ודרך איזה סרט עלילתי בסגנון GTA בעצם מצליח להבהיר לך שאם אתה לא תקפיד לסדר את המחסום פתע כמו שצריך, יש סיכוי מסויים שנסרין מדהריה, ושלושת ילדיה, גם ידרסו אותך בחושך וגם יחטפו כמה קליעים ורסיסי פח בגב. והבעיה היא שמר אזרח קונטרקטור בכלל לא שם בשביל להגן על נסרין, אלא לחדד מוכנות מבצעית.

וכל זה לא קשור לאירוע המדובר כאן, אלא דווקא לקחים ממקרים אחרים.

.

כשמרכיבים את הוראות הפתיחה באש, מרכיבים הוראות באופן התואם לחוק הבינלאומי ובמותאם לתנאי השטח באזורי הסכסוך הישראלים.אז ברור, זה לא יהיה הכי מובן לחייל הממוצע, החוק הבינלאומי הוא לא פשוט ויש בו הרבה ניואנסים.

בגדול, החיילים לא צריכים ללמוד כל פרט ופרט בספרון הזה שקראת, הם פשוט צריכים לפעול על פי מיטב שיקול הדעת שלהם, לא לסכן אזרחים שלא לצורך, ולפעול בהגינות אנושית.
נראה לי שכמעט כל פעולה שתעשה מתוך הערכים הבסיסים הללו, תהיה גם ברת הגנה ברמה המשפטית.

סלח לי, אבל הוראות פתיחה באש נועדו לדבר אחד: לתת לחייל הפשוט כלים להחליט, מה עליו לעשות, בסיטואציה מסוימת, בזמן נתון. אם הספרון הזה לא מספק את הסחורה, הוא לא שווה כלום. או, במילים אחרות, הצבא נמנע מלהסביר לחייל את תפקידו, אך שמר לעצמו זכות לשפוט ולעניש את החייל על שגיאות במילוי תפקידו. זה בדיוק הכסת"ח שאני מדבר עליו.

כל הנ"ל מתייחס באופן כללי ולא לאירוע הספציפי.

א. אין לחייל סמכות כלפי אזרח שלא בתוך שטח המוגדר כשטח צבאי (בסרט נאמר שהם בתחום שטח C)
ב. לחייל (כמו לכל גורם בחתי מוסמך אחר) אין סמכות החרמה של רכושו של אזרח אחר
ג. לחייל אין סמכות להזיק לרכושו של אדם אחר (ובכלל זה - מחיקת תמונות מצולמות)
ד. אין מניעה לצלם חיילים ו\או כל אזרח אחר - למעט אנשי שב"כ (מתוקף חוק השב"כ)
ה. בעקבות פרשה קודמת - הוציא השר משה שחל, בהיותו שר משטרה, הנחייה האוסרת עיסוק בחומר עיתונאי מבלי קבלת אישור ישיר של שר המשטרה.
ו. למרות ש"חסיון עיתונאי" אינו סטטוס מוגדר בארץ - הרי שהוא חל כנורמה (ע"ע מסמך גלנט) ולכן חל חסיון עיתונאי על כל חומר הנמצא ברשות עיתונאי (כולל מידע במצלמתו, תיקו, טלפונו וכיוב') עד לפסיקת בימ"ש בנושא.

לגופו של עיניין (ויתכן שבעריכה או צילום אחרים זה יראה אחרת):
1. מי התחיל קודם - נושא שאינו רלוונטי לחלוטין.
2. מה נכתב בעיתון ואולי אפילו ע"י אותו כתב - אינו רלוונטי לחלוטין להתנהלות היחידה וצה"ל.
3. לחייל יש זכות להגנה עצמית במידה שהותקף - אך בנוכחות שוטר - נראה לי שסמכות הפעולה היא של השוטר בלבד ומן החייל נדרש איפוק גדול שבעתיים שמוגבל ליכולתו (מפקדו?) להגיש תלונה אצל השוטר
4. אין לחייל כל זכות לגעת ברכושו של הכתב ובוודאי שלא למחוק תכנים.
5. במידה שיש לחייל בעייה עם התכנים המצולמים (נגיד - אם הוא גם איש שב"כ כמצויין לעיל) - עליו לפנות למערכת באמצעות צה"ל

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

א. אני חושב שאתה טועה. בשטחים יש לצבא סמכויות של משטרה. אחרת הצבא לא היה יכול להציב מחסומים ולבצע מעצרים.
...
ו. זה מגוכך. עיתונאי הוא לא מעל החוק. אם מותר לבצע חיפוש על אזרחים ולמנוע מהם גישה לאזורים מסוימים, ברור שזה נכול גם לבי עיתונאים.

5. מערכת של? אל ג'זירה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ענקנמן א. אני חושב שאתה טועה. בשטחים יש לצבא סמכויות של משטרה. אחרת הצבא לא היה יכול להציב מחסומים ולבצע מעצרים.

צריך לעשות אבחנה בין "שטח צבאי סגור" לשטח שבאחריות הצבא או המנהל האזרחי. לא בכל סיטואציה יש לצבא סמכות מלאה כנגד אזרחים, בפרט לא בנושאי שיטור שהרי אם כך - מדוע יש למשטרה את מחוז ש"י?
כנגד אזרחים - מפעילים את המשטרה (שים לב להבדל שבין אזרחים לתושבים)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ענקנמן ו. זה מגוכך. עיתונאי הוא לא מעל החוק. אם מותר לבצע חיפוש על אזרחים ולמנוע מהם גישה לאזורים מסוימים, ברור שזה נכול גם לבי עיתונאים.

מותר לבצע בידוק (למשל לחפש בכליו של אדם אחר פריטים חשודים) אבל אסור לעשות שימוש (למשל לקרוא מסמכים או לעיין בתמונות שלא לדבר על מחיקת קבצים) - לכך כבר דרוש צו.

כמו שאתה אומר - החוק שווה לכולם ולכן מה שתקף לגבי אזרחים - תקף גם לגבי עיתונאים (שגם הם אזרחים), אבל זה נכון גם להיפך - כלומר מה שאתה אוכף על עיתונאים - אתה צריך לאכוף גם על אזרחים במידה שווה. אינך יכול למנוע תנועה מעיתונאי רק בגלל שזה מה שהוא, בעוד שלכל השאר אתה מאפשר תנועה חופשית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ענקנמן 5. מערכת של? אל ג'זירה?

גם. אם זה המקרה, שהרי במהלך פעילותם - הם כפופים לחוקי המדינה המארחת. כך למשל הם מסקרים גם אירועים בתוך צה"ל ומגישים את החומר לצנזורה ומלווים ע"י דו"צ....

כידוע לך - לא מדובר באירוע שבו היו מעורבים גורמי אל ג'זירה.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

עיתונאים פרובוקטורים מציקים לחיילים ובמקום לשמוע גיבוי מלא פותחים בחקירה.

"לחייל יש זכות להגנה עצמית במידה שהותקף - אך בנוכחות שוטר - נראה לי שסמכות הפעולה היא של השוטר בלבד ומן החייל נדרש איפוק גדול שבעתיים שמוגבל ליכולתו (מפקדו?) להגיש תלונה אצל השוטר"

תגיד לי אתה חושב שזה גנון מה זה השטויות האלה?
עיתונאי מעיז להרים יד על חייל אני מצפה שישברו לו את כל העצמות.

נראה אותך הולך מרים יד על חייל של כל מדינה גם הכי הומאנית בעולם נראה איזה תגובה תקבל.

זה ההבדל בין פלנגה לצבא - זרוע מבצעת הפועלת תחת שלטון חוק.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

נדרש איפוק? מי הדורש והיכן זה מצוין?
לא הייתי רוצה להכנס עם "טיפוסים" מאופקים כמוך לסיטואציות אלימות. אני מצפה מכל חייל שלי לזנק להגנתי בכל סצנריו, בין אם התוקף הוא עיתונאי, אזרח, מתיישב, או חייל. קודם מנטרלים את האיום המיידי, אחר כך שיעור מבוא למדעי המדינה.

מעבר לכך, לאן נעלם המונח "כוח סביר"? בסרטון מוצג נטרול זריז בלי שום מימד של "ענישה פיזית". משיכה, תיקול, אובדן שיווי משקל ונחיתה רכה לקרקע המציאות. בראייתי, תגובה מושלמת. עיתונאי שמעוניין להמנע מאבק דרכים, מומלץ לו לוותר על תקיפה של קצין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שקר כלשהו נדרש איפוק? מי הדורש והיכן זה מצוין?.

מדינת ישראל. בחוקיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שקר כלשהו מעבר לכך, לאן נעלם המונח "כוח סביר"? בסרטון מוצג נטרול זריז בלי שום מימד של "ענישה פיזית". משיכה, תיקול, אובדן שיווי משקל ונחיתה רכה לקרקע המציאות. בראייתי, תגובה מושלמת. עיתונאי שמעוניין להמנע מאבק דרכים, מומלץ לו לוותר על תקיפה של קצין

מהסרטון עולה כי "הכוח הסביר" הופעל למנת "לנטרל בזריזות" את העיתונאי לפני שתקף מישהו וזו כבר פאזה אחרת לגמרי. סלח לי אבל בסצנריו שבו אתה תוקף אנשים בלי סיבה, ממני לא תקבל גיבוי, מקסימום גינוי.

מה עשה העיתונאי כדי להרוויח את החרמת הפלאפון והניסיון למחוק את התמונות - לא ברור. על פניו לא נראה שהייתה סיבה לנטרל אותו.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי MS_Rogue מדינת ישראל. בחוקיה.

וקונקרטית - חוק, סעיף?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי MS_Rogue מהסרטון עולה כי "הכוח הסביר" הופעל למנת "לנטרל בזריזות" את העיתונאי לפני שתקף מישהו וזו כבר פאזה אחרת לגמרי. סלח לי אבל בסצנריו שבו אתה תוקף אנשים בלי סיבה, ממני לא תקבל גיבוי, מקסימום גינוי. מה עשה העיתונאי כדי להרוויח את החרמת הפלאפון והניסיון למחוק את התמונות - לא ברור. על פניו לא נראה שהייתה סיבה לנטרל אותו.

ההנחה הסמויה שלי, היא שהעיתונאי תקף ראשון. ודאי שאני לא מעודד אף חייל לתקוף עיתונאי בלי סיבה, זה טיעון דמגוגי, כאשר התגובה שלי היתה מאוד ממוקדת בעניין הדרישה לאיפוק שהוצגה כאן. בניגוד אליך, אני רואה בסרטון את העיתונאי אוחז בקצין לפני שהוא מנוטרל. להזכירך, כל זה תחת חקירה. אני לא זקוק לגיבוי, ודאי לא שלך (יש קשר היררכי בינינו ואני לא יודע?), אבל תודה על הכוונה הטובה.
בעניין הפלאפון, אין שום הצדקה. אבל גם זה לא מתיר את דמו של אף חייל.

אחרי מבט בסרטון פריים פריים קשה מאוד לראות מה בדיוק קרה.
בתמונה הראשונה שרואים את החייל מנטרל את העיתונאי , אפשר לראות שהאחרון ממש צמוד לקצין , כמה פריים אחר כך אפשר גם לראות שהוא תופס את הקצין ביד .

לי נראה שהעיתונאי תפס את ידו של הקצין בנסיון להכריח אותו להקשיב וזכה בנטרול מרשים של החייל .

עד מכה שיודע לי בכל מקום גם בתחנה המרכזית אם אזרח מרים יד או מפעיל כוח על חייל , זוכתו של החייל ושל חיילים אחריו לנטרלו .

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

התייחסות מהירה
קראתי לא מעט תגובות, חלקן ממש לא לעניין ולא נכונות חוקית.
בכ"א, בשטח צבאי סגור בצו - לצבא יש סמכות עיכוב כנגד כל אזרח.
המקום הספציפי בו ארע הארוע הנדון היה בפאתי העיר יריחו והצו לא חל עליו, לכן לחיים לוינסון, בדיוק כמו לרועי שרון מחדשות 10, היתה רשות וסמכות מלאה לצלם את השתלשלות האירועים.
החיילים פעלו עם עודף מוטיבציה, עד כדי כך שהם עצרו (ללא רשות וללא סמכות) ילדה בת 10 !!!
והיו עוד לא מעט פאשלות ותקלות באותה תקרית, זאת הסיבה שהצבא מיהר להודות שהחיילים פעלו שלא כלשון החוק (שלא לומר בניגוד לחוק).

עכשיו כבר אפשר לספר

למה מלכתחילה ניסו למנוע מהכתב לצלם? ממתי אסור לצלם שם?

שאלה:
על מה המהומה?
יש בסירטון משהו שאחרים ראו ואני לא ראיתי?
יכול להיות שהייתה באירוע אלימות לא מוצדקת, לא ראו את זה בסירטון.

בסירטון, לפחות ממה שראיתי, בין רגע מופיעים פתאום הצלם והחייל, בדרך שנראת שדווקא הצלם הוא התוקף ובתנוחה אגרסיבית.
ואז רואים חייל אחר שבא מאחור ומנטרל את הצלם שבתנוחה אגריסבית נגד הקצין ומפיל אותו..
אחרי זה רואים את כל שאר הסירטון שבו אותו צלם מתפרע עוד קצת, משמיץ את 2 החיילים, ואחר כך מתווכח עם חייל אחר.