B]]ועדת טירקל: אין מניעה למינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל[/B]
וועדת טירקל: אין מניעה למינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל\ מאת אנשיל פפר
מינויו של האלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל יובא לאישור הממשלה ביום ראשון הקרוב
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187317.html
[B]הרמטכ"ל ה-20, יואב גלנט, מחכה לטירקל\ מאת מאת אמיר אורן[/B]
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186536.html
מימי ילדותו ביפו הקשוחה ועד לפורום החווה: יואב גלנט יודע להתערות בסביבה חדשה, להסתגל לאילוציה ולהשתלט עליה. כך יהיה גם בשטח הקשה לתמרון שבין המטכ"ל לממשלה. אבל בינתיים, לפני הצבעת השרים, הוא זקוק לאישורו של השופט טירקל, אותו אחד מחקירת המשט
אגב ביום שישי האחרון התפרסמה כתבה על ביקור שעשה האלוף גלנט בכור מחצבתו, הוא יחידת הקומנדו הימי
(מאחר ואין קישור הכתבה הוקלדה)
ימים יגידו\ מאת אריאלה רינגל הופמן
"התמונות האלו צולמו לפני מספר שבועות, במהלך אימון של השייטת שכלל צניחה לים. יואב גלנט, עדיין האלוף יואב גלנט, מי שיהיה הרמטכ"ל העשרים של מדינת ישראל, הצטרף לחיילים. זה היה עוד לפני שצץ "מסמך גלנט", לפני שהסערה הגדולה התרגשה מעל ראשו וראשי כולנו, לפני שמדינה שלמה נדהמה לגלות איזה זרועות תמנון ארוכות, דביקות ורעות, יצאו מהמסמך. היתה לו סיבה טובה לשמוח. שחק ותהיה צעיר, אמרה אחת הפרסומות, ומה יותר טוב מלשחק פעם נוספת חייל מהשורה, כזה שאיזה מ"כ צעיר, בפתח המטוס, צועק לו צא, והוא קופץ. הוא הגיע לתרגיל הזה, מן הסתם, על תקן מי שהיה לוחם בשייטת, מי שגדל ביחידה ופיקד עליה עד שעבר לצבא הירוק, מי שהפך עם השנים לאב לקצין בחיל הים, וסוחב אחריו גם ביבשה את ריח המים המלוחים. עניין אישי לגמרי של אלוף פיקוד דרום, או כך לפחות זה מצטייר ממראה פניו בתמונות. תחילה בתוך המים, כבר אחרי הצניחה, אחרי הנחיתה הרכה. הים היה שקט, והמצנחים שצפו בתוכו נראו כמו אוהלי בלון ירוקים שתפחו ברוח. גלנט אסף את הבד, הרים את עצמו וטיפס לסירת הגומי שבאה לאסוף אותם, חנוט בחליפת צלילה שחורה מתחת למדים. בתמונה הבאה הוא נראה מושך את הציוד של לוחם צעיר שעדיין במים, רגע לפני שזה עולה לסירה. המצלמה תופסת את הפנים המרוכזות של גלנט, ואת הפנים היפות של הלוחם, אבל אלה טושטשו בשל השתייכותו ליחידה שאנשיה מחויבים להישאר עלומים. ואחר כך הקלוז- אפ הבלתי נמנע, והחיוך הגדול עם לחיצת היד, והשאלה המתבקשת, מי אומר למי, "עשית את זה", ומה עוד הם אמרו זה לזה עם הרוח בפנים. אלו רגעי חסד שאינם שמורים לכל אחד. ועוד מבט אחד מרחוק, יוצא דופן, על סירות הגומי שאספו את האנשים בתום האימון, על רקע בסיס האם של השייטת. ושאלה אחת גדולה, אם יש בתמונות האלה ללמד משהו על האיש הזה שיהיה, יחד עם שניים או שלושה אחרים, מי שיקבע לא רק את גורלם של חיילי הצבא כולו, אלא גם איך תיראה שגרת ימיהם. האם מראה האלוף הדרוך לראות שהלוחם עולה בהצלחה על הסירה יכול ללמד איזה רמטכ"ל הוא יהיה? כמו שאומרים במקרים רבים אחרים, תלוי את מי שואלים. את אנשי השייטת שאומרים ש"הגיע הזמן, סוף סוף, לעזוב אותנו מהצנחנים וגולני וחיל האוויר ולתת לחיל הים לעשות סדר בעניינים", ועל פיהם, גלנט הוא האיש הנכון במקום הנכון, מפקד אמיץ וקר רוח, או אחרים שרואים בו קצין קשוח, שממהר לפתור בעוד קצת כוח את מה שלא הולך בכוח, אנטיתזה לגישה השקולה שהוביל גבי אשכנזי שניסתה לבדוק אופציות נוספות רגע לפני שמורידים את יריעות ההסוואה מהתותחים. ובכל מקרה, ניסיון של השנים האחרונות מלמד שכל אמירה שמתיימרת לנחש מה מביא עימו הרמטכ"ל החדש, ואיזו בשורה הוא נושא בתרמילו, עלולה להתבדות נוכח המציאות. דן חלוץ, שהובא להפוך צבא ירוק לצבא כחול, סיבך את צה"ל במלחמה הכושלת בתולדותיו. גבי אשכנזי, ששיקם בשקט את הריסות קודמו, מצא את עצמו שקוע בפרשה מהדהדת שאיש לא היה מאמין שתנחת על ראשו. כך שגם המים הרגועים שמקיפים כרגע את גלנט, יכולים פתאום להפוך לגלים גועשים, שיילכו ויתפשטו ויתנפצו ברעש גדול עד מעגל האיום השני או השלישי. ונותרת רק התקווה שעולה בכל פעם מחדש, שהים יהיה בכל זאת נוח, ודגל לבן על סוכת המצילים." (התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 200\08\27)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 02-09-2010 בשעה 00:58.
|