07-09-2010, 10:19
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
טמבלים - הייתי חושד שמישהו משלם להם (משמאל)
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Segmany שמתחילה ב "אנשי ימין בראשות ח"כ בן ארי התפרצו על שחקני הקאמרי באמצע ההצגה"
אבל לצערי אני יודע שהליצנים האלה אמיתיים. לחלוטין משחקים לידיים של השמאל הקיצוני, שדווקא קשר לרגלו אבן לא קטנה עם כל עניין ההחרמה המסויימת הזאת. אני בהחלט יכול להבין, וגם תומך, בניצולי שואה שיפוצצו קונצרט של הבולשביק בארנבויים, אבל "פיצוץ" מופע תרבות זו פעולה שצריכה להחשב לנשק יום הדין, ובעיקר מפני שברוב רובה של דעת הקהל היא נחשבת למעשה ברברי - כמעט כמו ירי בפארמדיק (גם אם "אנשי התרבות" הישראליים, כמו גם האמבולנסים הערביים, נוטים בעצמם לבעוט באותם ערכי מוסר שמראש יצרו להם הגנה).
בעוד שהפיאסקו של "אם תרצו" והתורמים לבן גוריון היה אקט של יהירות שובבה, כאן זה לחלוטין אמוציונליות מעורבת בבריונות. אלה אנשים שיצמאו על מה לזעוק גם אם מחר בבוקר בדרך פלא כל העולם יתיישר לפי מה שהם מאמינים בו.
בזיהום המוסרי שמחולל השמאל הקיצוני הטיפול צריך להיות מדוד יותר, ולא בשיטת חיסול חולים רק בגלל חשד לזיהום. הכוון צריך להיות יותר איתור מיזמי תרבות הקשורים באופן מובהק בכנופיית המחרימים, רצוי גם מבחינת כבלים עבים של קריירה והשקעה כספית, ולבצע בהם סיכול ממוקד בצורה של פעילות למניעת קיומם, וע"י כך אבדן הכנסות. כל גיל ססובר וכל איזה מחזאי ליגה ב' צריכים בסוף להרים הפקות, שצריכות "לבסוף" גם לשלוף מזומנים מהכיסים של מסורתיים מפתח תקווה, "כיפה לייט" מרחובות ודתיים מצפת. הם צריכים גם כספים של עוד שורה ארוכה של ישראלים, שאם יוארו עיניהם, לא ירצו לשים כסף לאנשים אלה. ומאחר ושוק התרבות/בידור בישראל ממילא מאוד מאוד "צר רווחים" "סיכול ממוקד" כזה יהיה אכזרי מאוד כלפי המעורבים.
כאשר דודו טופז, בשפל הקריירה (האחרון) שלו יצא באיזה מופע בידור, מבקר של אחד העיתונים קטל את ההופעה שלו באחד הפיילוטים, מה שהוביל להתפרצות הכתובה המפורסמת של טופז, שבה טען ש"המבקר מת להיות אשכנזי" וכל מיני הבלים דומים. זה חיסל לחלוטין את כל המיזם של טופז. ההמשך ידוע. אני ממליץ לעמיתיו של בן ארי ללמוד משהו מפרשה זו, ואחרות, לגבי כמה קל לפגוע ב"אומנים" הללו באופן חוקי, תקין ושקט. מן הרגע שבו השמאל הקיצוני החל לשלוח את נעריו חסרי הבינה המציאותית להסתער על ישראל, עם לא יותר מאשר מפתחות מנייר עיתון הארץ על הצוואר, הוא חשף אותם לחלוטין. אלה לא אילן פפה שיכולים לעבוד בבריטניה: הם צריכים את הכסף שלנו.
אין צורך לחפש את כולם: יש לאתר 4-5 פרוייקטים כאלה, שנקודתית גם חשופים מאוד מבחינת הכנסות, או קהל היעד (ילדים, דתיים, "עם ישראל שלא גר בין הירקון להבימה"), ולארגן נגדם פעולות שיפחיתו מאוד את היכולת שלהם להמכר לקהל. את זה עושים מול ועדי עובדים, קניונים, ועדת תרבות של יישוב קהילתי ומול הקהל עצמו. אי אפשר לעשות את זה לרבי מכר, אבל אפשר לעשות את זה ל"לחם" הרגיל שכל אדם בתחום חייב כדי לחיות בעשור שבין רב מכר לרב מכר.
ואז, אחרי שכמה וכמה כאלה ידשדשו בביצה של כשלון והפסדים - אחרי שבנערים השובבים שטבלו בפוליטיקה תדבק תווית של "בגללו הפסדנו" - יהיה אפקט אמיתי של "תג מחיר" למי שרוצה לשחות בזרזיף של השמאל הקיצוני.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 07-09-2010 בשעה 10:23.
|