כשאין על מה להישען
מתחיל לכאוב קצת הגב
והרגליים , והראש , והלב
והנפש.

אך ביני לבין עצמי
אין הרבה ספקות
וביני לבין בורא שמים
נדיר למצוא סליחות

אך אני לא חובב גדול
של סיפורי בוז ואכזבות
אפילו שמפעם לפעם
נחמד להתעכב על רגשות .

מה אני לולא אותן התהיות,
אלא אם כלום ושום דבר
אלא אם בהמת משא חסרת גוונים
המקבלת על עצמה כל גורל מר.

את כוח ההרגל ניתן לשנות
וניתן להתרגל להיעדר ההרגל
גם אם לפעמים זה מלווה במחלוקות
על סליחות ,חטאים
ואיך ביניהם להתנהל.

עולה מהכתוב, כאילו אתה מאמין שהגורל נקבע מראש ואין דרך לשנותו.
האם לכן אין צורך בבקשת סליחה מהבורא?

בכלליות זה כתוב טוב, אבל קשה למצוא את חוט העלילה שקושר את כל הבתים. אשמח להסבר שלך

השיר מדבר על התהליך הכואב של ההתנתקות שלי מהדת והיחסים הרעועים שלי עם אלוהים.
תנסה להבין שוב כי נראה לי שהחמצת את העיקר.

בית 1 : הקטע של ההישענות , כמו שנאמר על אנשים שהם נשענים על הדת ועל ה'.
בית 2: אין לי הרבה ספקות כבר בנושא , אני וה' כבר די מרוחקים כעת.
בית 3 : אני לא אוהד גדול של סיפורי אכזבות , וכאן למעשה חלה התפנית בשיר , שבעצם מכאן התחלתי לקחת אותו לכיוון חיובי.
בית 4:התהיות הן הערעורים שמתנהלים בראשי לגבי ערכי הדת שהטמיעו בי עוד מהילדות. בעצם מה אני אם לא אדע לערער בדברים ?? מה אני אם אקבל כל דבר לתוכי מבלי לעשות סלקציה ? אני מבין שדברים כבר נראים אחרת בעיניי כעת.
בית 5 : ההרגל הוא המחויבות לדת ולערכי היהדות המושרשים בתוכי. אישית , בעיניי כוח ההרגל הוא הכוח החזק ביותר , והנה כאן אני מביע אופטימיות לשנותו . לשנות את הדבר שאני מאמין שהוא כביכול הכי יציב. אני מביע אמון בכוחות שלי כאדם וכיצור תבוני ורציונלי לגבי רצונותיו.
יהיו מחלוקות ומהמורות בדרך , בעיקר בתחומי מוסר ביני לבין עצמי , אך אצטרך לגבור עליהם בלית ברירה.

מקווה שזה הסבר מספיק טוב