 |
25-09-2010, 19:47
|
 |
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,799
|
|
|
סקירה: הפצצת מחנה נהר אל-בארד ע"י מסוקי ח"א הלבנוני
סיפור השימוש שעשה צבא לבנון במסוקי UH-1 למשימות הפצצה במהלך הלחימה במחנה הפליטים נהאר אל-בארד בצפון המדינה מוכר וידוע, ואף נידון בעבר בפורום. הסיבה להעלאת הנושא מחדש היא מידע מעניין וייחודי שהתקבל, ומן הראוי שיפורסם: לפני מספר חודשים פנה אלי ידידי הטוב א' והעביר אלי מצגת שלדעתו תמצא חן בעיני – בדיקה מהירה העלתה שמדובר במצגת פנימית בסיווג בלמ"ס של חיל האוויר הלבנוני (להלן חא"ל) שנכתבה ע"י סא"ל בסאם יאסין. סא"ל יאסין שירת בתקופת האירועים כקצין המודיעין וסגן המפקד של בסיס חא"ל קליעת בצפון המדינה, ומשרת כיום כמפקד אגף מבצעים של מפקדת חא"ל. במהלך הלחימה שימש בסיס קליעת כבסיס הקדמי ממנו המריאו המסוקים למשימות ההפצצה, כך שסא"ל יאסין היה ככל הנראה מעורב אישית במבצעי ההפצצה וכך גם התאפשר לו לאסוף את התמונות והמידע שבמצגת.
מספר תמונות נוספות הוספו ברגע האחרון מתוך מצגת של תא"ל סלאח קייס, שהיה מח"ט הקומנדו של צל"ב (בדרגת אל"מ) בתקופת הלחימה.
הרקע לאירועים
ב-18/5/2007 התבצע שוד בנק בעיר טריפולי שבצפון לבנון. למחרת הגיעו בלשי המשטרה אל דירה בה גרו מספר חשודים במעורבות בשוד, בה חיו פעילים של פתח אל-איסלם (להלן פא"א). החשודים התנגדו למעצר, פתחו באש על השוטרים והחלו ברצף של קרבות ירי שנמשך מעל 72 שעות שבסופן נהרגו כל החשודים (האחרון פוצץ את עצמו). פעילים אחרים שהשתתפו בשוד ברחו למחנה הפליטים נהר אל-בארד הסמוך שאליו אסור לצבא הלבנוני להיכנס לפי הסכם קהיר מ-1969. הם השתלטו על עמדות צל"ב בכניסה למחנה, ובהמשך ארבו לכוח צל"ב שרדף אחריהם והרגו שני חיילים. ב-20/5 החל צל"ב להזרים כוחות (פירוט בהמשך) לאיזור, שכיתרו את המחנה. עמדות הפיקוד של היחידות האורגניות מוקמו קרוב יחסית אל קו הלחימה, כדי להקל על פו"ש. מספר מצלמות הותקנו במיקומים אסטרטגיים כדי להזרים אל מפקדת הלחימה תמונות חיות מאיזור הקרבות. במהלך הלחימה נתקלו כוחות צל"ב בתוך המחנה בכמויות גדולות של מיקוש תקני וגם מטענים מאולתרים החל ממטעני צד דרך מכוניות תופת וכלה בבניינים ממולכדים, שיחידות ההנדסה נטרלו ופוצצו אותם. רצף הקרבות יימשך עד תחילת ספטמבר, כשבסופו הושמדו כמעט כל בתי המחנה.
מחנה הפליטים נהר אל-בארד
מ"פ נהר אל-בארד ממוקם על חוף הים 16 ק"מ צפונית לעיר הנמל טריפולי ו-14 ק"מ דרומית לגבול עם סוריה. המחנה הוקם בסוף שנת 1949 כדי לשכן פליטים פלסטינים שהתגוררו בבקעת הלבנון וסבלו מתנאי הקור והשלג ששררו שם. מיקומו הייחודי מחוץ לערים הגדולות וכן קרבתו לגבול הסורי הפכו את המחנה למבודד יחסית מבחינה פוליטית וחברתית, ובאותה מידה גם הפכו אותו למרכז מסחרי מצליח. מבחינת מבנה ניתן לחלק את המחנה בגסות לחלק ישן וחלק חדש, כאשר כביש החוף הלבנוני חוצה את שניהם מקצה לקצה. החלק הישן משתרע על שטח של חצי קמ"ר - הוא צפוף יותר, ונמצא תחת חסות סוכנות אונר"א. החלק החדש משתרע על קמ"ר שלם, ועוטף את הישן מצפון ממזרח. לפני אירועי 2007 גרו במחנה ~30,000 פליטים שנהנו מתנאי מחיה וסחר טובים מרוב מחנות הפליטים במדינה (- פטור ממס הוענק כדי לעודד סחר עם סוריה, ומאותה סיבה פרח בעיר שוק שחור פעיל למדי.
מאפיין אחד מועיל עבור כל כוח לוחם שמתבצר במחנה הוא הבונקרים שהוקמו בו ע"י אש"ף בשנות ה-80, כדי לשמש מעוז אחרון עבור יאסר עראפת במקרה של לחימה עד האיש האחרון (מה שלא קרה בסופו של דבר). הבונקרים והעמדות היו מקושרים ברשת של מנהרות תת קרקעיות, שאפשרו ביצוע מארבים ונסיגה מהירה ללא נפגעים.
פתח אל-אסלאם
ארגון פתח אל-אסלאם הוקם ע"י הטרוריסט הגולה שאכר אל-עבסי (55), פלסטיני יליד יריחו. אל-עבסי התגורר בלוב בשנות ה-80 ו-90 והיה חבר בארגון פתח אל-אינתיפאדה הפרו-סורי. בשנת 2000 עבר לדמשק שם חבר אל תא פתח אל-אינתיפאדה המקומי. בהמשך לחם בעירק עם קבוצות טרור סוניות כנגד הפלישה האמריקאית, ושם גם נוצר הקשר עם אל-קעידה. הוא חזר לסוריה כשנה או יותר לאחר מכן, ומשם עבר ללבנון יחד עם חלק מלוחמיו - הקבוצה התיישבה בבקעת הלבנון ובהמשך במחנה הפליטים אל-בַדַוי בטריפולי. זמן קצר לאחר הגעתם ללבנון החלו חברי בשרשרת היתקלויות של הקבוצה עם צל"ב, ובמקביל שלחה אותה קבוצה ידיים גם לפעילות טרור ולפעילות פלילית. אירועים אלה גרמו לכך שבסוף שנת 2006 ועדת ביטחון פלסטינית פנימית מסרה שני חברים בקבוצתו של אל-עבסי לרשויות הלבנוניות. מעשה זה הוביל את אל-עבסי לפרוש מפתח אל-אינתיפאדה, ולהקים ארגון משלו - פתח אל-אסלאם. הקבוצה הקימה את בסיסה במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד בצפון לבנון שבו השתלטה על שלושה מבנים של פתח אל-אינתיפאדה החילונית, כאשר אל-עבסי הכריז כי ארגונו החדש נועד להחזיר את הדת למאבק הפלסטיני.
חלק זה מתבסס על מאמר ויקיפדיה בנושא.
צבא לבנון
כלל כוחות צל"ב נאמד ב-60,000 איש, כולל כוחות מילואים. בלחימה על המחנה השתתפו קרוב ל-4000 איש, כאשר הסד"כ כלל את:
- חט' הקומנדו
- חט' הקומנדו הימי
- חט' יבילת האויר
- חט' חי"ר ממוכנת מס' 5
- חט' הנדסה
בנוסף השתתפו סירות סיור ושמירה של חיל הים, ומסוקי ח"א כפי שמתואר בהמשך.
ח"א הלבנוני מתייחד בכך שהוא מבוסס כמעט על טהרת המסוקים: כמעט 50 מסוקים מ-6 דגמים שונים מופעלים על-ידו, לעומת פחות מ-10 מטוסים. כיום יש לחיל 3 בסיסים ובהם מוצבות 8 טייסות: בסיס בירות (טייסות 16,11,10,8), בסיס ריאק בבקעת הלבנון (טייסות 2, 12, 15) ובסיס קליעת הסמוך לגבול הסורי-לבנוני בו יושבת טייסת 14.
חא"ל רכש לאורך השנים קרוב לתריסר מטוסי הוקר האנטר FGA Mk.70. בין השנים 1995-2007 המטוסים הוחזקו באחסנה בבסיס ריאק, עקב הלחימה במחנה הוחלט להחזירם לכשירות מלאה ולהשתמש בהם. מקורות שונים באינטרנט מביאים מספרים שונים באשר למספר המטוסים ששרדו - ככל הנראה המספר הסביר והנפוץ ביותר עומד על שלושה מדגם חד-מושבי ואחד דו-מושבי לאימון (המטוסים שאינם כלולים במספר זה נגרעו מהסד"כ והפכו מקור לחלקי חילוף). עבודת שיפוץ ותיקון המטוסים - שמצבם הירוד דרש עבודה שיפוץ מסיבית - לא הסתיימה עד לסיום הלחימה במחנה. רק לקראת סוף 2008 הוחזרו 3 מטוסים ראשונים לכשירות מלאה ואף הוצגו בטיסת ראווה ביום העצמאות הלבנוני.
במהלך הלחימה, שעוצמתה לא היתה מוכרת לאנשי חא"ל כבר שני עשורים, נעשה שימוש בכל כלי טיס אפשרי כדי לתמוך בכוחות הלוחמים. מסוקי סער UH-1H (דגם דומה למסוקי בל-205 שהיו בשימוש ח"א) שימשו למשימות תובלת-סער ופינוי נפגעים. מסוקי הדרכה רובינזון R-44 שימשו למשימות ממסר קשר מוטס ותובלה קלה. משימות הסיוע הקרביות בוצעו ע"י מסוקי גאזל שנתרמו זמן קצר לפני כן ע"י איחוד האמירויות וחומשו בפודי מקלעים ותותחים 20 מ"מ ורקטות SNEB 68 מ"מ, אך אלה סבלו מכוח אש נמוך יחסית לנדרש - חמושי פא"א תפסו מחסה וירו על כוחות צל"ב מתוך בתי המחנה ומבין הריסות, והאמל"ח שהופעל לא נתן תפוקה מספקת. קיים מידע מעורפל על שימוש אפשרי שנעשה בטילי HOT ששוגרו ממסוקי הגאזל כנגד מטרות איכות (עמדות פיקוד, בונקרים, מחסני תחמושת) אך הוא עדיין דורש אימות ממקורות רשמיים/אמינים.
פיתוח כשירות הפצצה
לאור כל זאת, הוחלט לנסות להשתמש בכלים הקיימים כדי לשנות את מאזן הכוחות ולהכריע את החמושים. צוות טייסים ומהנדסים של חא"ל שהתכנס לטובת העניין העלה את האפשרות להכשיר את מסוקי UH-1H לתפקיד הפצצה. אפשרות זו נתפסה כסבירה ואפשרית בגלל מספר מאפיינים ספציפיים של הלחימה: המרחק מבסיס האוויר הקרוב ביותר (קליעת) היה רק 10 ק"מ, ובמהלך הלחימה לא נורתה אש נ"מ יעילה כמעט בכלל. אי לכך, המשימה הורדה על טייסת 14 שישבה בבסיס קליעת והיתה אחת מתוך ארבע טייסות שהפעילו מסוקי UH-1H (בפועל המסוקים מועברים מטייסת לטייסת לפי הצורך, בסה"כ מחזיק חא"ל רק 23 מסוקים כאלה ובשנת 2007 חצי מהסד"כ היה מקורקע מחוסר בחלפים). מאחר והכשרת המסוקים למשימה מסוג זה מעולם לא בוצעה לפני כן ולאור המשאבים המוגבלים, עמדו בפני המהנדסים מספר אתגרים:
- למסוקים לא היו נקודות תליה (נת"ל) תקניות, או כל התקן נשיאת חימוש שהוא.
- התקנת נת"ל כשלעצמה אינה מספיקה, נדרש גם מכלול מכני לביצוע ההטלה.
- למסוקים לא היו כוונות או אמצעי מקביל המאפשר הטלה מדויקת.
מבחינת חימוש, המזל שיחק תפקיד חשוב: חא"ל החזיק עבור מטוסי ההאנטר מלאי פצצות ש"כ Mk.82 במשקל 241 ק"ג וכן פצצות 400 ק"ג מתוצרת צרפת, שהוחזקו באחסנה במשך כל תקופת הקרקוע ובשלב מסוים כבר נועדו להשמדה מחוסר שימוש. במהלך ההפצצות מלאי הפצצות אזל, ומחלקת החימוש של חא"ל פיתחה וייצרה פצצות זהות שסומנו LAF-GS-ER2 במשקל 250 ק"ג ו-ER3 במשקל 400 ק"ג (מקור לא מאומת טוען שקיימת פצצת ER1 במשקל 100 ק"ג, ששימשה לאימוני ההטלה).
הצוות האחראי למיתקון המסוקים עבד בשיטת ניסוי, טעייה והצלחה. המכלול הסופי שהותקן על המסוקים והופעל במהלך הלחימה היה מורכב מחלקים שנלקחו מכלים שונים ומשונים: הנת"לים ובקבוקי הגז הדחוס להפעלתם נלקחו ממטוסי ההאנטר, הזרועות לנשיאה בתחנות הצד נלקחו ממסוקי גאזל, ופלטת השריון שהגנה על כל המנגנון וחיברה אותו לרצפת תא הנוסעים בכלל נלקחה מנגמ"ש M-113 שנגרע מהסד"כ . מאחר ולמסוק יכולת נשיאת מטען של כמעט 1.5 טון, הותקנה בהמשך נת"ל שלישית שנלקחה ממטוס מיראז'-3 שיצא משימוש בגחון המסוק, ששימשה לנשיאת פצצת 400 ק"ג. מאחר והקצה התחתון של הפצצה חרג אל מתחת לגבול המגלשים, הותקן עבור המסוק מנחת מיוחד. המנחת התבסס תחילה על קוביות בטון שהיו נוחות לעבודת ההרכבה של הנת"ל, ולאחר מכן על מה שנראה כמו מסילות מהסוג שנמצא במוסכי רכב שגובהן נמוך יותר ומאפשר עבודת חמשים נוחה ומהירה.
ניסויים ראשונים של הנת"לים בוצעו עם משקולות שדימו את הפצצות, ולאחר מכן בוצעו ניסויים עם פצצות לא ממורעמות.
במקביל עבד צוות של טייסים על בניית נוסחה מתאימה לפרופיל טיסה והטלה, כך שתתאפשר פגיעה מדויקת. בעיה בסיסית אחת איתה התמודד הצוות הייתה ההתבססות על מקלט GPS ידני אזרחי, שסבל לפעמים מבעיות רציפות קליטה של לוויינים. בעיה נוספת הייתה שכאמור לא הותקנה במסוקים כוונת כלשהיא, ולכן היה צורך להתאים את נקודת ההטלה לנקודת הציון של המסוק - כל זאת תוך חישוב נתונים כמו מהירות וגובה המסוק, זמן ומהירות נפילת הפצצה וכו'. בסופו של דבר הורכב פרופיל מדויק למדי שאפשר לבצע את המשימה. חותמת הכשירות לקרב ניתנה לאחר סידרת ניסויי הטלה במטווח חא"ל בבקעת הלבנון, תחילה בפצצות אינרטיות ובהמשך עם חימוש חי. בתאריך 7/8/07 הוכרזה רשמית כשירות המסוקים למשימות הפצצה, יומיים לאחר מכן החלו המסוקים לבצע משימות מבצעיות.
ביצוע משימות ההפצצה עצמן דרש דיוק מירבי, מאחר והשטח המופצץ היה בגודל של פחות מ-2 קמ"ר ובקרבה מיידית מחוץ לו היו כוחות קרקעיים של צל"ב. קס"א של ח"א הופקד על ההכוונה מהקרקע, תוך בחירת מטרות לפי סדר חשיבות שהוגדר מראש: עמדות תותחי נ"מ תחילה, אחריהן בונקרים ועמדות פיקוד, ולבסוף מטרות לוגיסטיות כמו מיכלי מים ודלק.
פרופיל הגיחה היה פשוט למדי: המראה מבח"א קליעת, טיסה בקו ישר אל המחנה, והטלה מגובה 1500 רגל (פצצות 250 ק"ג) או 3000 רגל (פצצות 400 ק"ג) - בחלק מהמקרים ההטלה בוצעה מכיוון צפון לכיוון דרום, ובחלקם בכיוון ההפוך. מאחר והמטען הפצצות הכביד על המסוק והקשה על ההטסה וכיוון החימוש לפני הטלה, לא בוצעו תמרוני חמיקה מאש קרקע. עקב חוסר במזל"ט למשימות הערכת נזק ואיסוף מל"מ בהתאמה, בוצעו משימות צילום ע"י מסוקים לא חמושים של אותה טייסת. במהלך תקופת הפעילות שבין 9/8 ועד סיום הלחימה ב-4/9 בוצעו 98 גיחות הפצצה בסך כולל של מעל 46 שעות, מתוכן (במצטבר) 42 שעות באור יום וכמעט 4 שעות בלילה - נתון מרשים למדי בהתחשב בעובדה שהטייסים לא היו מצויידים באמר"ל, ומעולם לא עסקו במשימות תקיפה לפני כן.
איך זה נגמר?
בסיום הלחימה נספרו קרוב ל-450 הרוגים, מתוכם 168 חיילים (14 קצינים, 34 נגדים ו-120 חוגרים), 230 חמושים ומעל 50 אזרחים. כמות הפצועים לכוחות צל"ב נעה בין 400 ל-770, תלוי במקור. מחנה הפליטים נהר אל-בארד הוחרב כמעט כולו, ומאמצי הבניה-מחדש מעוכבים קשות כתוצאה מחוסר תקציבים של ממשלת לבנון וגם - לטענת ממשלת לבנון - התעלמות כמעט מוחלטת של הקהיליה הבינ"ל והאו"ם מהמצב. רובה הגדול של אוכלוסיית המחנה עזבה את אותו לטובת מחנות פליטים אחרים ברחבי המדינה.
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|
ראשי
צ'אט
!
A friend in need 
- is a friend indeed 
מצב כלאיים
