אז חזרתי לא מזמן. מעניין מה זה אומר שהייתי הכי צעיר באולם. רוב המבקרים היו זוגות של זקנים שבטח קראו את הספר.

השורה התחתונה- רוצו לראות, גם אם, כמוני, לא הכרתם את הספר.

קצת יותר בגדול- עובדת זרה נהרגת בפיגוע ואיש לא בא לחפש אותה או לזהות אותה. הסיפור מתפוצץ, וכדי להתחמק מהאשמות התקשורת שולחת בעלת המאפיה (גילה אלמגור) את הממונה על משאבי אנוש (מארק איווניר), שמסובך עם עצמו, עם הגופה לארץ מולדתה המזרח אירופית (שאינה מזוהה בשמה), כשלמסע מצטרף הכתב (גורי אלפי המעצבן, כמו שהדמות דורשת ממנו). כפי שאתם יכולים להניח, המסע לא יהיה פשוט, תקלות תצוצנה, והגיבור, כמו בכל סרט מסע, יידרש להביט קודם כל אל תוך עצמו.

הסרט מתחיל מעט חלש. בהתחלה הצצתי בשעון לראות כמה זמן עבר. לבסוף נכנסתי לקצב וכל כך הצטערתי שהסרט נגמר. מספר סצינות הצחיקו את כל האולם, במיוחד בבסיס הצבאי.

חוזר שנית- רוצו לראות. אני בספק אם תצטערו. נראה מי יעלה על העניין של שמות הדמויות.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

נשמע טוב אבל זה משהו לראות בTV מבחינתי