שמעו אני עוד לילה אחד לא יכול להמשיך לישון בבסיס סגור.זה הגיע למצב שאני כבר לא מסוגל יותר.אני סובל מבעיות עצבים,סיוטים ודיכאון.שהייתי בשיחה אצל הקב''נית היא סתם מבלבלת את המוח עם אפטרים וזה,אני חייב לשרת קרוב לבית בבסיס פתוח.אני לא יודע מה אני עושה אם לא נותנים את זה מחר.
כבר היו לי מחשבות של נטיות אובדניות,אבל אני מנסה לא להגיע לזה,אבל אין,איבדתי כבר שליטה.
בשלישי יש לי שיחה עם הקב''נית מצידי שיפנו אותי לרופא עצבים,פסיכאטר(אני לא דוגל בתרופות),פסיכולוג לא יודע מה.
אם אני עכשיו דורש לראות רופא עצבים,אני אומר לך יום אחד אני לא יכול יותר בבסיס,יביאו לי?הבעיה שאני חייב במידי.
מה אני כבר אומר לקב''נית:היום אני רוצה תשובה:או קרוב לבית ואתחיל לחיות כמו בן אדם או שאת מוציאה אותי מהצבא.מה אז?לברוח לא יעזור לי אני אכנס לכלא,אלא אני אצטרך לצאת משם על קביים.
מי שלא הבין אני צריך פרופיל 45.לגבי מחר שאני צריך לבוא לבסיס אבל אין לי פגישה עם הקב''נית,אני יכול לפנות אליהם(מרפאה) שיביאו לי רופא לעצבים במיידי או משהו,שאני לא אשן בבסיס.ברגע שזה עובר לרופא עצבים הוא כבר קובע?
בבקשה תעזרו!

יש לך בדיוק 20 דקות, בפעם הטריליון, לקרוא את דבר המנהל.

אני לא יודע מה העבירה,כותרת לא יודע מה.אני כרגע אומר לכם שאני במצב שאני לא יודע מה אני עושה עם עצמי מחר ואני חייב תשובה.

ובכן, אם הכותרת לא משהו, כפי שערכת את האשכול קודם, ערוך את הכותרת.

אחי אני צריך עזרה דחוף.תערכו לי את הכותרת אני לא יודע איך עושים את זה.
אני אגיע מחר למצב שאני קופץ כדי לשבור את הרגליים.

אתה לוחץ על כפתור העריכה, כמו שעשית, ולמעלה אתה יכול לערוך את הכותרת.

איזו רגישות פיקודית לסימני מצוקה...

אם יש לך דבר מה מועיל לומר, תגיד.
אם יש לך הערה או ביקורת על צורת הכתיבה שלי, אתה יכול (וצריך) לפנות אלי בהודעה פרטית.
גם אתה כאן, להזכירך, לאחר שלל אזהרות שונות.

לא אמרת שאתה רוצה לעבור לשריון?נראה לי שאתה סתם ילד מפונק ובכיין שאיפה שלא ישימו אותו יתלונן
בכל מקרה תבקש מהקב"ן שיפנה אותך לפסיכיאטר והוא כבר יחליט מה לעשות איתך..

איזה שריון,לא ידעתי מה אני רוצה מהחיים שלי לפני כמה זמן מרוב לחץ.אני צריך קל''ב,נראה לך אני עושה את זה כי אני מתבכיין וחושב שצבא זה קייטנה?אני פשוט לא יכול.

בחודשיים האחרונים ננעלו לך שבעה אשכולות.
בזבזת זמן של אנשים שרצו לעזור לך גם בפורום וגם במערכת הצבאית ועברת לפחות שלושה תפקידים.
בכל המקרים תמיד לא הובנת, תמיד האחרים לא בסדר, תמיד מנסים להתנכל ולהרע לך.

האם אתה מצליח למצוא את הגורם המשותף היחיד בכל המקרים הללו?
כבר כתבתי פה בעבר, הצבא זה לא קייטנה.
אחד מהתפקידים החשובים, לפחות לדעתי, של הצבא הוא לבגר ולחשל אותך, בתור אדם בוגר.
אתה חבר, פשוט מסרב לעזוב. מקובע בתפיסת העולם שלך בה אתה "לא יכול, לא מסוגל וכולם רעים".

אם יש לך בעיות אמיתיות, האלה אותן על הכתב, הגש אותן בצורה מסודרת כיוון שמנקודת המבט שלי אתה פשוט לא רציני.
איך אתה רוצה שיקחו אותך ברצינות כאשר אתה מתנהג כמו ילד בן 9?

שב עם עצמך ובחן את ההתנהגות שלך בחודשיים האחרונים.
חשוב טוב, האם היית אתה בסדר לאורך כל הדרך? האם ניסית להתמודד או שמא בחרת בדרך הקלה והבכיינית בכל צעד ושעל?

רק כאשר תרצה באמת לעזור לעצמך, אחרים יוכלו לעזור לך.

התחלתי בתור לוחם,חודשיים וחצי של התמודדות,הגעתי למסקנה שאני לא יכול.
עכשיו אני במצב שבאמת כבר אני לא יכול,צאו מהסרט,עכשיו זה הגיע למצב שבאמת אחרי 3 חודשים אני אומר:עד לכאן!
לא עברתי במערכת הצבאית אף תפקיד,הייתי לוחם ויצאתי,זהו.
אני כבר לא צוחק,אני חייב מחר עזרה,אני לא מודע למה אם לא.יש לי בעיות רציניות:אני סובל מדיכאון,מלחץ דם גבוה ועצבים,סיוטים,זה מספיק?
מחר נזכרתי שהקב''נית לא נמצאת,יכולים להפנות אותי שם לחר''פ צריפין ששם אראה רופא שיעזור במשהו?

אני מבקש עזרה,בלי עכשיו המלצות של להשאר במקום,אין יותר את זה.איך מחר אני פותר את זה אחד או לתמיד?מה קורה במצב שאני אומר להם שבאלי להתאבד?יפנו אותי כבר לפסיכאטר/נוירולוג מה שזה לא אהיה כדי להוציא אותי משם?

כתבת שיש לך פגישה עם הקב"נית ביום שלישי.
אני מציע לך שוב, לשבת עם עצמך ולנסח מכתב.
אני מניח שאת כל התסמינים שיש לך הצגת בפני הגורמים הרלוונטיים (היינו, רופא היחידה והקב"נית)
אם חלה התדרדרות קריטית במצבך ואינך מסוגל להמתין ליום שלישי, גש למרפאה והסבר זאת לרופא.

לא מסוגל,אני לא יודע כבר מה לומר לקב''נית כדי שיוציאו אותי.יש לי חרדות ופחדים להיות רחוק מהבית.כל פעם הם שואלים אותי למה אתה לא יכול?עניתי להם שיש לי חרדות ופחדים,שאני חייב את הסביבה שלי אבל זה לא עוזר.אני לא מבין,זה לא מספיק כדי לתת לי 45?אני רוצה מחר ללכת לרופא נגד עצבים לא יודע מה.איך?

בכנות, באמת, בלי לזיין בשכל, בלי לבכות, ובלי להיות ילד קטן.
קשה לך, ויש לך סיוטים, או שסתם אתה חושב שצבא זה קייטנה?
אבל תענה דוגרי?

ולאיים לפגוע על עצמך בקטע של צומי זה קצת.... ילדותי...

קשה,יש לי סיוטים ובעיות עצבים,עכשיו אתם יכולים לעזור לי?
אולי אני לא יודע לנסח את עצמי נכון ובגלל זה הם לא מבינים אותי טוב,אתם יכולים לעזור לי לנסח מכתב שאדע לדבר מחר?

מה זה בעיות עצבים? אפילפסיה?

לך לקב"ן ותבקש לראות פסיכיאטר, ותסביר לו מה קשה לך ומה רע לך.
אבל שיהיה לך ברור שפסיכיאטר זה לא "תבכה ותקבל איזה הקלות שאתה רוצה" בישביל שהוא יעזור לך, צריכות להיות לך בעיות נפשיות קליניות אמיתיות. ואתה כנראה תפגשו פסיכיאטר עם כמה שנים טובות של ניסיון, אני לא חושב שתצליח לעבוד עליו....

תסביר לי מזה שאתה כבר מיואש מהחיים,שאתה סובל מכאבי ראש מרוב לחץ,שכבר כולך עצבים שאתה נהיה תוקפני?
אני מדבר איתך שאני רוצה כבר למות,שיש לי בעיה של חרדות ופחדים יחד עם התקפי עצבים ודיכאון.אבל הקבנ''ית לא רצתה להביא לי פסיכאטר בפגישה שלי איתה בשבוע שעבר?אני לא רוצה שיביאו לי כדורים בלי שאני יעוף מהמקום ההוא.
אני בדיוק עכשיו מנסח מכתב שתבינו יותר את המצב שלי,ככה גם אני אוכל להציג את דבריי כי יש לי בעיה של ביטחון מול אנשים.בעיות עצבים,זאת אומרת שאתה רוצה לפרק משהו מכות,לשבור לעצמך את הרגליים או משהו,זה משולב עם חרדות ופחדים שזה עוד בעיה.

מכתב:
אני לא יכול להמשיך עוד יום אחד רחוק מהבית.חודשיים ניסיתי להתמודד וסבלתי את הסבל הכי גדול בחיים שלי.כל יום היה כמו גיהנום מחדש,אני רק זוכר את הבכי בלילות,את הזעקה לבית ואת ההתעלמות שקיבלתי בצבא.
המפקדים בסופו של דבר הבינו שאני כבר לא יכול לסבול וניסו להוציא אותי,כבר לקחו לי את הנשק בעבר,הקב''ן חשב שאני צוחק עליו,הוא פשוט בראש של רק להשאיר בקרבי,אם הייתי בקרבי היום אז במקרה הכי טוב הייתי נכה בקפלן.
אני סובל מהתקפי דיכאון כבר תקופה ארוכה,אני בדיכאון שבא ליד ביטוי בחוסר אכילה ושתייה,חוסר תיאבון,רק בכי ומחשבות על מוות.יש לי סיוטים,אני סובל מלחץ דם מרוב הלחץ שהורג אותי,וגם יש לי בעיות עצבים,אני לא רגוע ואני לא יודע מה אני רוצה לעשות לעצמי או לכל דבר.
אני רק חושב איך אני פוגע בעצמי ואפילו יש לי מחשבות על המוות.אף פעם לא ישנתי עם חברים מחוץ לבית,תמיד פחדתי,לטיולים שנתיים הלכתי רק כי ההורים ממש הכריחו אותי,ושם לאחד כבר יום לא יכולתי.אצל סבתא שלי אני בקושי מסוגל לישון.גם בעבר הייתה לי בעיה של התסגלות רק כי עברתי חדר בבית.אין לי ביטחון מחוץ לבית וחודשיים הספיקו לי לנסות להתמודד.
אם אני לא אשרת קרוב לבית אני מעדיף למות או לצאת מהצבא בכלל,העיקר שאני לא אסבול יותר.אם אני אברח עכשיו,אני אקבל כלא ואני בכלל אחמיר את מצב,אז אתם משאירים לי לפגוע בעצמי כדי שאצא,אל תגרמו לי לפגוע בעצמי.

עכשיו אתם חושבים שמגיע לי 45?

לאורך כל האשכול זה חוזר - רופא עצבים זה לא אחד שמטפל באנשים מעוצבנים שרוצים לבעוט בכסאות ולהעיף שולחנות. רופא עצבים (נוירולוג) מטפל בבעיות שקשורות במערכת העצבים. אתה צריך פסיכולוג \ פסיכיאטר.

מעבר לזה - שים לב שמה שאתה מחפש זה לא לפתור את הבעיה, אלא מחפש להיות בבית. עשה רגע חושבים ותחשוב איזה מהדברים הוא זה שבאמת חשוב לך יותר. מדוע לשרת בבסיס מרוחק, בתנאים מעט טובים יותר (חמשושים, אפטרים וכו'), בסיוע אנשי מקצוע (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מפקדים) הוא פיתרון שלא מקובל עליך? מדוע אינך מוכן לנסות?

תרשה לי להרגיע אותך ולהסיר דאגה מלבך. בסוף, אם באמת תתעקש ויתקבל הרושם שאתה לא מסוגל, יוציאו אותך. יכול להיות שמהצבא (גם אם זה לא הפיתרון שרצית), יכול להיות שמהבסיס או התפקיד, אבל לא תשאר במצב הנוכחי. ראיתי והייתי מעורב במספיק מקרים דומים, בסוף או שיוותרו לך, או שיחליטו שאין לצבא צורך בחייל כמוך. קח בחשבון שהאופציה השניה היא קיימת, ותהיה סגור אם עצמך האם אתה מוכן אליה.

הייתי חודשיים בכפיר עזבו אותי מלהשאר בבסיס רחוק,אני במצב שאני לא יודע מה אני הולך לעשות.באמת אני מבקש ממכם בכל לשון של בקשה הספיק לי.
אם מחר אני אבוא עם המכתב ואקריא להם ואומר שיש לי בעיה של ביטחון ואני רוצה להקריא להם דרך זה,זה יעזור?
אני אומר שכבר מחר אני לא שורד את היום.אני לא מאמין שיעיפו אותי מהצבא כי אני לא חותר ללצאת על נפשי,אבל אני לוקח את הסיכון.

בניגוד להרבה קודמים שהגיבו לך, אני באמת מאמין שיש לך בעיה. אני לא יודע אם יומיות זה הפיתרון האידאלי (מבחינה מערכתית, לא מבחינה מה הכי נוח לך), אבל בעיות וקשיים אין לי ספק שיש לך. ואגב, אני אומר את זה לאחר שקראתי את כל האשכולות שכתבת, ואפילו הגבתי בחלקם.

תגיע מחר, בשאיפה שתראה קב"ן, ותקריא לו את מה שכתבת. אל תזיין לו בשכל. אם אתה לא באמת הולך לפגוע בעצמך, אל תגיד לו "אם אתה לא מעביר אותי מחר אני תולה את עצמי". למרות כל החבר'ה שמתהדרים בזה שהם באו לקב"ן עם כדור טניס וצעקו "צא פיקצ'ו", זה סיפורי חרטא. לא עשו את הקב"נים באצבע, הם יודעים להבדיל בין טיפוסים שונים ויודע לקבל החלטות קשות (דוגמא מהשירות שלי - חייל שהגיע לקב"ן, איים שאם לא מוציאים אותו מכאן הוא חותך את עצמו, הקב"נית אמרה לו להפסיק לספר סיפורים והחזירה אותו היישר לשבוע שטח. תחשוב איזה אומץ ואחריות יש לקב"ן שמגיב ככה לחייל שאומר לו שהוא יתאבד). אם לעומת זאת יש לך באמת מחשבות על התאבדות, שתף אותו בזה.

בכל מקרה - אל תלך איתו ראש בראש. תקשיב לפתרונות שהוא, כך על עצמך הצעות ופשרות שהוא מציע, תראה איך אתה מתקדם איתם ותחזור אליך במידה וזה לא פתר את הבעיות שלך. תהיה מוכן נפשית לזה שסיכוי סביר שמחר אתה תמצא את עצמך ישן בבסיס.

אני מסכים איתך חלקית,נכון שאני פשוט יבוא ואקריא לה את מה שכתבתי ולא הולך עם כדור טניס.אני לא צוחק לגבי זה שאני אפגע בעצמי,כבר סרקתי בבסיס מה התוצאה אם אני אקפוץ מחלון כזה או חלון כזה.אני רוצה לראות פסיכיאטר ובשום פנים ואופן לא לישון בביס,אם אני אצטרך לישון מחר אני אשן במרפאה.אני מודה שאני בן אדם יחסית בעל אופי חלש כמתברר ואני מסוגל לפגוע בעצמי כדי לשים קץ לצרות,אין דרך אחרת.

בשיא הכנות?
אני חושב שמגיע לך 97...

אבל פנה לקבן, תסביר לו את הבעיות שלך, ואתה אמור לקבל מענה.
תראה בתכלס? אם תזיין מספיק בשכל ותעשה מספיק בעיות את תקבל איזה הקלה שאתה רוצה...

תראה אני לא פסיכיאטר, אבל יצא לי קצת להכיר וזה נשמע לי ההפך מדכאון וחרדות...

שביחס לידע האמיתי שאתה ממעט להפגין (לא רק באשכול הזה, אלא לאורך מרבית התגובות שלך בפורום), אתה די שחצן ומרשה לעצמך.
מאיפה לך מה הפרופיל המתאים לו? מאיפה היכולת המדהימה שלך לקבוע בכזו נחרצות שאין לו בעיה אמיתית והוא מזיין ת'שכל?

קח בחשבון שעצם זה שאתה לא פוגש את הבנאדם פנים אל פנים, וכך גם הוא לא פוגש אותך, למילים שאתה כותב יש הבה משמעות. תאר לעצמך את המצב שאתה טועה, ושאותו משתמש יפגע בעצמו. זה אחריות שאתה לא רוצה על עצמך, והיא גם לא מקדמת את הסיטואציה בשום צורה.

אני יכול רק לכתוב את דעתי.
זה אולי לא נאמר בצורה סימפטית אבל זאת האמת : אם הוא יתלונן מספיק ויקשה מספיק על המפקדים שלו, הוא יקבל איזה הקלה שהוא רוצה.

אני מצטער, אבל לדעתי הבעיה היחידה שלו היא חוסר בגרות, וחוסר מוכנות להתמודדות עם קשיים אמיתיים בחיים. וזאת בעיה אמיתית ד"א... שוב יכול להיות שאני טועה, אבל זאת דעתי.

ואם באמת קשה לו, הוא מוזמן לפנות לקב"ן ולדרוש לראות פסיכיאטר, או לפנות למפקד יחידה שלו בדלת פתוחה...

חל שינוי דרסטי בימים האחרונים.הקב''נית לא הייתה באותו יום ולא יכולתי יותר,באתי לחובש והצגתי לו מכתב שכתבי בערב,בעצם את מה שכתבתי לכם מפה,מפה ישר בזמן קצר הגעתי לרופא והוא כתב דו''ח רציני ורצה אפילו להפנות אותי לפסיכאטר במיון.שמעו עוד יום אחד ואני רואה את הבסיס אני לא אוכל לשאת בזה יותר,גם ככה היה לי מאוד קשה בימים האחרונים.אם מחר אני אדרוש לראות פסיכאטר במיון או קב''ן תורן זה יוציא אותי מהמקום הזה?או שיוציאו אותי שם כבר על 21?זה חשוב כי זה לא יכול לחכות.אני יודע שהרופא פיצץ לקב''נית דו''ח ענק.
הרופא כתב ליroblems related to life-managment difficulty,other.
החלטתי גם שאני רוצה שיפנו אותי מחר לפסיכאטר במיון אני רוצה שיעיפו אותי עכשיו מהבסיס ההוא.

אתה כל פעם חוזר ומבקש שנגיד לך אם הקב"ן יוציא אותך מהבסיס או לא יוציא אותך.

אין לנו מושג.

אין בפורום משתמש שהוא קב"ן בעברו, ואין לאף אחד את היכולת לאבחן אותך דרך הפורום. כל האופציות קיימות - יכול להיות שהוא יוציא אותך מהבסיס, יכול להיות שלא, יכול להיות שהוא גם ימליץ לשחרר אותך באופן גורף משירות. בכל מקרה, אני נוטה להאמין שהדברים לא יהיו מידיים.תהיה חזק, קח נשימה עמוקה, ותעבור את זה כמו בנאדם בן 18. תחשוב בצורה בוגרת, תדבר מול הקב"ן בצורה בוגרת. בסוף תקבל את מה שאתה זכאי לו (אם זה לעבור בסיס, אם זה הקלות כאלו ואחרות, ואם זה השארות בבסיס).

בכל מקרה, אם טעם שתגיב שוב ותשאל שוב "יוציאו אותי?" - שתדע, תגיד לנו אתה.

שמע אני מפחד שהקבנ''ית תלך איתי ראש בראש,מספיק לא יכולתי לשרוד את הימיים האלו.אני שואל אם מחר אפגש הפניה לפסיכאטר במיון זה יעזור לי?אפילו אם הוא יתן לי דו''ח?

אבל אנחנו לא יודעים! אין לנו דרך לדעת מה הקב"נית תגיד לך (כי אנחנו לא הקב"נית) ואנחנו גם לא הרופא שנותן או לא נותן לך הפנייה!
תיפגש איתה, ותבקש הפניה לפסיכיאטר.

היא תעשה לי את המוות נמאס לי כבר מקבנ''ים הם רק עושים נזק.שלשום חייל גולני התאבד כבר.נראה לי מחר הכי טוב שיפנו אותי למיון ששם כבר יתנו לי המלצות או משהו,ג' בטוח יתנו לי לא?כי אין מצב שאני חוזר למקום הזה יותר בחיים שלי.

שמע, אני לא יודע מה לומר לך. תבקש מחר מהקב"נית להפנות אותך לפסיכיאטר. אם לא תפגוש אותה, תבקש מרופא הבסיס.

די, תוריד הילוך.

אתה צריך להתאזר בסבלנות. תזכור שלא כל העולם סובב סביבך...
כמוך יש עוד אלפי חיילים עם בעיות דומות. אני בטוח שיתייחסו אליך ויטפלו בך כמו שצריך ובסופו של דבר תקבל מה שמגיע לך בהתאם להחלטת הגורמים המקצועיים.
תשב ותרגע הכל יסתדר בסוף.

לא הלכתי היום בסוף למיון,בעצם שהגעתי ישר החזירו אותי הביתה.

קיצר מחר יש לי שיחה עם הקב''נית אבל הפעם זה יהיה מבחינתי מאוד קצר

אני מראה לה את המכתב

אומר לה במפורש:או שאת מורידה לי פרופיל ומעיפה אותי קרוב לבית בבסיס פתוח או שאת משחררת אותי מהצבא.אני בראשון לא מתכוון להגיע ולא בדרך שלהכנס לכלא.אני מאמין שהיא תפנה אותי לפסיכיאטר.אעדכן אותכם בהמשך.

א. קב"נ לא מוריד פרופיל. את זה עושה ועדה רפואית, שקוראת המלצות מרופא.
ב. כשאתה מאיים על הקב"נית, גם בפגיעה עצמית, אתה לא משדר שום דבר חוץ מזה שאתה ערס מטומטם, ושים לב שלא קבעתי שזה מה שאתה.
ג. מקריאת דבריך ומהיכרות עם מערכת הבר"נ בצה"ל, אתה לא מקרה חריג, ובטח לא משהו שמצדיק טיפול פסיכולוגי / פסיכיאטרי.
ד. לא יתנו לך כדורים.
ה. יחסית למישהו שלא יכול לסבול את הצבא אפילו עוד לא יום אחד, חודשיים ומשהו זה הרבה.
ו. אני חושב שברגע שתבין שאתה לא בקייטנה ותראה שהשד לא כזה נורא, החיים שלך ישתפרו פלאים.
ז. אני לא מאמין שבחיים שלך לא ישנת מחוץ לבית / חברים / סבתא / טיול שנתי. וגם אם ההורים הכריחו אותך, נראה לך שזה טיעון של אדם בוגר?
ח. עדיין בנוגע לשינה מחוץ לבית, הגיע הזמן להתגבר על זה. קושי להסתגל לחדר חדש בבית?.. נו באמת.
ט. זה נחמד שיש לך הרבה זמן לכתוב כאן בפורום כשאתה מתלונן על זה שאתה לא בבית.
י. לא דיברת גם על שום מצוקת ת"ש שתחייב הצבה בבסיס פתוח, או הקלה בתנאי השירות שלך.

לסיכום, עם בעיות הסתגלות לא הולכים לקב"ן.

קח אוויר, יש לך עוד שלוש שנים בצבא.

בגלל השליש לא יכולתי לראות את הקב''נית בחמישי,הוא אמר שהוא התקשר לומר לי מתי לבוא ולא אמר,ואז בא אליי בתלונות.אני התקשרתי ושלחתי הודעות והוא לא ענה.אני בראשון לא חוזר לגינהום.אני רוצה מחר ללכת לביקורופא בראשון לאחר שבקצין העיר אמרו לי ללכת לשם.שם אני אבקש הפניה דחופה לחר''פ בצריפין לראות פסיכיאטר וגימילים עד שאני לא רואה אותו,לא יכול להיות יותר לכוד.אם הם שולחים אותי למיון,זה עולה לי כסף?או שהצבא מממן את זה אגב?לא שזה כזה משנה עכשיו.

החלטתי שאני מחר הולך לביקורופא ומשם ישלחו אותי בדוק לפסיכיאטר במיון בסכנה לפגוע בעצמי(בא לי למות ואני לא צוחק כבר).תהיה לי חוות דעת של פסיכיאטר,מה משם?
עם החוות דעת לתל השומר שם או הקב''נית אצלי,איך זה הולך משם?

מאשר באמת היה לך רע לישון בבסיס. כבר שכחת מה הסיבה שאתה נלחם, ועכשיו אתה רק מתבאס מעצם הלחימה.

באופן כללי, ובלי שאני יודע מה תהיה ההשפעה של כך על המקרה הספציפי שלך ובלי שאי פעם היתי בביקור רופא, אני יודע שביקור רופא לא נדיבים בגימלים, בעיקר בסופ"ש.

אתה חייב לנשום עמוק ולהרגע.

לא נרגע יותר,אני רוצה שהם יפנו אותי לחר''פ או למיון לא בשביל הגימלים.לנשום ולהרגע היה השבוע.זהו בן אדם שלא יכול יותר להיות בבסיס לא יהיה בבסיס ההפך מבן אדם שלא יכול להיות יותר בבסיס ועושה את מה שאומרים לו.אני כבר לא יכול.אני רק רוצה לדעת איך זה הולך מחר?

אחי, אני כמעט בטוח כבר שאתה צוחק על כולנו.

עשו לי שתו לי במיטבו.

תקרא את ההודעה הקודמת שכתבתי באשכול השני שלך.

אני לא יודע מי אתה אבל אתה כזה אפס שחבל לך על הזמן.זה לא שאני רוצה להעמיד אותו למשפט,פשוט במצב שהוא מעמיד אותי הוא עולה איתי ביחד כי אני חיכיתי לפקודה ממנו.ומאיפה אתה מכיר אותי?ובאיזה מצב אני נמצא?אני בכלל מכיר אותך?

אני אולי אפס, אבל אני בהחלט מסוגל להחזיק יותר מיום בבסיס בלי לבכות בהיסטריה, ותאמין לי שהייתי במקומות שאתה בהחלט לא תצליח להבין (כמו להחזיק חמ"ל במקום 2 אנשים שיועדו לכך), ואני אפילו לא מדבר על לוחמים אמיתיים בקו (ולא בחרטא של הטירונות הקרבית). אני מכיר אותך מההודעות שכתבת פה, כל ההנפצות בסגנון "טבח או מש"ק שלישות ואז קצונה" כי כל כך פשוט להיות קצין עם חוסר הבנה מוחלט של המערכת, עם תלות מוחלטת בסביבה, ועם עודפי בכיינות שלא יביישו את גן הילדים של נחמה. ראיתי יותר מדיי חיילים כמוך, שכשנעשה קצת מורכב להסתדר הם מתחילים לירות בגימלים, נפקדויות, ולנפנף מג"ד ("כי מה אני שם עליו? קשה ליייייי!#$!@#!), לצבא באמת אין אינטרס מיוחד לדפוק אותך, אם יש לך בעיות אמיתיות, הן יטופלו. אם אתה סבור שהשליש עשה לך דווקא, קבול אותו (קח בחשבון שלפי הסיפורים שאתה מריץ פה, יש סיכוי לא מבוטל שגם הנקח"ל יסתכל עלייך כמו שאנחנו בפורום מסתכלים עלייך), אבל אם אתה יכול להתגבר (ואני בטוח שאתה יכול להתגבר) על הקשיים, תהיה חייל, לא קצין, לא מצטיין, לא מגדיל ראש, אלא חייל פשוט ועמחה, שעשה במשך שלוש שנים את המוטל עליו וסיים בכבוד.

קח חופש לשבועיים ותירגע.

אתה מזכיר לי חייל שהכרתי בתחילת השירות שלי. הוא רצה פחות או יותר כמוך, לשרת קל"ב בצריפין או בקריה. לאחר שני "ניסיונות" התאבדות הוא נשלח לפסיכיאטר, שהחליט שהוא כשיר לשירות ביחידה סגורה ואמר לו לחזור ליחידה שלו. אותו חייל לקח מספריים שראה על שולחן הפסכיאטר והתחיל לשחוט לעצמו את הורידים (ניסיון התאבדות שלישי). הפסיכאטר, שראה בעיניים שלו את ניסיון ההתאבדות, החליט בקור רוח שהוא עדיין כשיר לחזור ליחידה שלו, ואף הגדיל ראש ונתן לחייל תלונה על המעשה האידיוטי שעשה במשרד שלו.

החייל הזה עבר הרבה יותר ממה שסיפרתי. נפקדויות, עריקות, כלא, הצגות של חולה נפש (רקד עם עצמו והלך עם עצמו מכות) ועוד. למרות הכל לא שיחררו אותו.

שיחררו אותו רק אחרי כשנה וחצי בצבא, וזה לא היה בזכות הצעד "החכמים" שהוא נקט בהם, אלא בזכות משהו אחר שאני עשיתי בשבילו.

אם אתה רוצה לנסות לקפוץ מהחלון בשביל לשבור רגל, אתה מוזמן. רק כך בחשבון שסביר להניח שתשכב קצת בבית חולים ולאחר מכן תחזור לאותה נקודה שאתה נמצא בה היום. אתה רוצה לדפוק נפקדות? אתה מוזמן, אבל שוב, אתה תחזור לאותה הנקודה בדיוק. עריקות? תקבל את אותה התשובה בדיוק. אף קב"ן ואף פסיכיאטר לא יעזור לך אם אתה לא מוכן לקבל עזרה אמיתית.

אני צריך לעוף משם זה העזרה.אני לא חושב שנפקדות ועריקות יעזרו לו.אני רוצה לדבר עם פסיכיאטר שיתן לי חוות דעת ולא מוכן לסבול עוד יום בבסיס.זה מה שאני רוצה.

אתה רוצה לדבר עם פסיכיאטר? תחזור ליחידה שלך ותהיה שם כמה שצריך, אפילו חודש, עד שייתנו לך הפניה לפסיכאטר. אף אחד לא יתן לך הפניה מהיום ישר ליום ראשון, ולאף מפקד (או כל אחד אחר לצורך העניין) אין אינטרס לטפל בחייל שיושב בבית.

תשמע, אתה לא מחפש את הפיתרון לבעיית החרדות והעצבים,
אתה מחפש להיות בבית, זה לא תפקיד הקב'ן או הפסיכיאטר לדאוג שתהיה בבית, אלא אם כן הם עושים
את עבודתם בצורה לא נכונה.

תפקידם הוא לעזור לך לפתור את החרדות והבעיות האחרות (ואם זה אומר להיות בבית אז הם יעשו גם את זה בשבילך)

אתה צריך להבין את זה כי אתה חי בסרט שתפקיד הקב'ן הוא לתת או לא לתת קל"ב,
לא בשביל זה הוא עשה את התואר שלו.

התפקיד של קב''ן הוא לעזור לי,ואחרי שלושה חודשים בצבא הפתרון הוא שאהיה בבית.לא יעזור מה,לא אפטרים ולא כלום אני נכנס לבעיות חרדות וכד'...
הבנת?

איך אתה יודע מה הפתרון? אתה פסיכולוג מוסמך? פסיכיאטר?
אם כל אחד היה יודע מה הפתרון לבעיות שלו, לא היה צורך באנשי מקצוע, נכון?
לך תדע... אולי הוא ישים אותך על כדורי הרגעה כאלה או אחרים, וזה יפתור לך את כל הבעיות... שמעתי שגם טיפול בהלם חשמלי עובד לא רע לפעמים.

Vi Veri Veniversum Vivus Vici

כן, טיפול בהלם עובד מעולה אם אתה רוצה בכלל לדפוק בנאדם. (אני ממש מקווה שהיית ציני)

וכן, אולי הפתרון שתקבל הוא תרופתי, או ייעוץ. אני מכיר חיילים שנפגשים עם הקב"ן על בסיס קבוע למטרות ייעוץ. (וכמובן שהם מתקשרים אל האדון קב"ן לטלפון, לפעמים גם אחרי השעות הסטנדרטיות), כמו כן, ניסית פעם את קו התמיכה הנפשית של ער"ן? יש להם קו מיוחד לחיילים.

אין לך מה לשכנע פה את חברי הפורום שמגיע לך קל"ב כי קשה לך. לכל אחד ואחד פה היו תקופות לא פשוטות בשירות, יותר משלך, וכנראה שגם משלי. לברוח כי המצב קצת קשה זה לא מתכון לכלום. כמו שכבר אמרתי לך, אם יש לך בעיות אמיתיות, אני מקווה שיהיה לך לבריאות, ואם לא, אז תפסיק לבכות ותתחיל להיות חייל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי כינוי שקר כלשהו כן, טיפול בהלם עובד מעולה אם אתה רוצה בכלל לדפוק בנאדם. (אני ממש מקווה שהיית ציני)

קשקוש.
עושה פלאים לחוליי דיכאון קלני, שתרופות לא עוזרות להם.

מסתבר שאני דווקא מכיר שיטת טיפול בחשמל משנות ה-50 שנפסלה מבחינה אתית, וכי מהבחינה שלא הייתה יעילה ביחס לסבל שהיא גורמת למטופלים בה.

אתה מדבר שטויות מוחלטות.

http://en.wikipedia.org/wiki/Electroconvulsive_therapy

תקרא, שיהיה לך ברור שיש אנשים היום שהשיטה הזאת מצילה את החיים שלהם.

http://en.wikipedia.org/wiki/Insuli...therapy#Decline

אתה יודע שהלינק שהבאת לא קשור נכון?

דיברתי על מה שבלבלתי איתו.

טעיתי, קורה.

מודה ועוזב ירוחם

+1
ולא הייתי ציני.

Vi Veri Veniversum Vivus Vici

כן. הבנתי שאתה חי באיזה סרט.
התפקיד של הקב'ן זה לעזור לך, אם אתה בא לשם בגישה של אני יודע מה יעזור לי - קל'ב,
הסיכוי שתקבל, נמוך עד אפסי (מניסיון, אחות של חברה שלי קב'נית).
אתה לשם בשביל להתייעץ עם איש מקצוע, ואם הוא יחליטשאתה יכול להצליח אם תעשה X או Y
כנראה שזה לא בגלל שהוא מנסה לדפוק אותך, או בגלל שכל הקבנים בצבא חרא, זה פשוט בגלל
שזה מה שאתה צריך לקבל.
תתמודד עם הצבא, כי זה אחלה של פתיחה לחיים האמיתיים.

הבעיה שלך שאתה חושב שהקב"ן אמור לטפל בחיילים עם בעיות נפשיות באמצעות תמריצים חומריים (קל"ב, אפטרים וכו'). אתה צריך להבין שתמריצים כאלה הם רק כלי אחד לטיפול בבעיה. רוב הטיפול מתבצע ללא כלים חומריים.

יפה שאתה אומר שלאחר 3 חודשים בצבא הגעת למסקנה ששום דבר לא יעזור לך חוץ מקל"ב. לפי היסטוריית ההודעות שלך נראה לי שהגעת למסקנה הזאת אחרי חודש ואולי אפילו פחות. בשאר הזמן שאתה בצבא היית עסוק בלהתלונן ולא בניסיון לטפל בעצמך. חוץ מזה, גם 3 חודשים בצבא זה כלום. הסתגלות יכולה לקחת 4-6 חודשים. אתה לא יכול להגיע למסקנה ששום דבר לא עוזר לך בתקופה כל כך קצרה.

אני יודע שכרגע אתה חסום ולא יכול להגיב וטוב שכך. זה נותן לך זמן לקרוא כמה וכמה פעמים את התגובות של האנשים פה לפני שאתה חוזר על הסיסמאות הסתומות שלך. אולי ככה תבין על מה מדברים איתך.