|
01-11-2010, 17:26
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
בקרב הגברים, הרוב כן מועסקים לפי המקור שנתת
וזאת אפילו שמשום מה "גברים" מוגדרים כל מי שהם בני 15 ומעלה.
ויש שם גם הסברים לשיעור ההעסקה הנמוך שראויים להתייחסות:
סיבות לאבטלה או להיעדר תעסוקה
מהאמור לעיל ניתן להעריך, כי הגורמים לאבטלה במגזר הערבי אינם בהכרח היעדר מקומות עבודה, אלא הנסיבות אשר בעטיין אנשים נקלעים למצב של אי-יכולת או אי-עניין לעבוד, ולכן לא נכללים מלכתחילה בכוח-העבודה האזרחי.
לרוב, נכים, תלמידים, עקרות-בית, מתנדבים וכיוצא באלה, אינם נכללים בכוח-העבודה האזרחי. מכאן ניתן להעריך, כי שיעורם באוכלוסיה הערבית גבוה באופן יחסי.
מספר עקרות-הבית
מרבית הנשים הערביות (בעיקר המוסלמיות) מתחתנות בגיל צעיר, מתמסרות להקמת משפחה ולטיפול בבית ולפיכך אינן זמינות לעבודה, אינן מחפשות עבודה וממילא אינן נרשמות בלשכות התעסוקה. לכן שיעור מחפשות העבודה בפועל הינו מזערי.
מספר התלמידים
מספר התלמידים במגזר הערבי גבוה מזה של היהודים, וזאת בשל שיעורי ילודה גבוהים יותר (הפערים בין המגזרים בשיעורי הפיריון החלו להיסגר רק בעשור האחרון).
מספר הנכים
רבים מהערבים מתפרנסים מעבודות כפיים, אשר גורמות לשחיקה גופנית מואצת. בנוסף, הם חשופים יותר מאחרים לתאונות עבודה, שהקשות בהן מסתיימות בנכות ובאובדן כושר עבודה. בחלק מהמקרים, הם מנצלים את המצב להגשת תביעת נכות וקבלת גימלה חודשית, המהווה עבורם מפלט מעבודה משמימה ונטולת סיכוי לקידום.
קשיי קליטה של המבוגרים
גברים בשנות הארבעים לחייהם מתקשים להיקלט במקומות עבודה, כיוון שהמעסיק הממוצע מעדיף כוח-עבודה צעיר וזול יותר. התפתחות הטכנולוגיה מקשה אף היא על המבוגרים, ולא פעם הם מוצאים עצמם חסרי הכשרה מתאימה. מהפכת ההשכלה הגבוהה פסחה על דור המבוגרים, ולפיכך מגוון אפשרויות התעסוקה המתאימות להם מצומצם ביותר. מבוגרים רבים מרימים ידיים, חדלים לחפש עבודה, וממילא אינם נרשמים בלשכת התעסוקה, שכן זכאותם לדמי אבטלה מוגבלת לחודשים ספורים בלבד. בהגדרה, הם אינם נחשבים ל"בלתי-מועסקים", אלא כמי שאינו נמנה על כוח-העבודה האזרחי, היינו, מי שאינו מסוגל או רוצה לעבוד.
הקשר המשפחתי
בחברה הערבית קיים קשר-דם הדוק בין הדורות (בעיקר בקרב המוסלמים), והתופעה של בני שלושה דורות ויותר המתגוררים תחת אותה קורת-גג, שכיחה למדי. הקשר הבין-דורי מתבטא בין היתר בכך, שהילדים הבוגרים תומכים כלכלית בהוריהם ולעיתים גם בסבא ובסבתא. רשת ביטחון זו עשויה להסביר מדוע מבוגרים אינם מתאמצים לחפש ולמצוא מקום עבודה.
אי-דיווח על עבודה
רבים במגזר הערבי עובדים ב'שחור' ולא מדווחים על הכנסתם לרשויות (ובכלל זה עורכי הסקרים הנתפשים כשליחים של הממסד). חששם הוא כי דיווח אמת עלול לגרור הגשת תביעות בגין אי-תשלום מיסים ואובדן זכאות לסעד ותמיכות. זאת ועוד, חלק לא מבוטל (אולי רוב) ממקומות העבודה במגזר הערבי, אינם מוסדרים בחוק ואינם משלמים לעובדיהם תשלומים המגיעים להם על פי חוקי העבודה (דמי חופשה, פנסיה וכו'). לכן, למעסיקים ערבים רבים אין כל אינטרס לדווח על עובדיהם.
זאת ועוד, אנשים פרטיים ובעלי-עסקים יהודים רבים מעסיקים ערבים ומשלמים להם במזומן, ללא קבלות או תלוש משכורת. רבים גם מנצלים את תמימותם של העובדים הערבים ו/או את מצוקתם הכלכלית.
עבודות זמניות ומתחלפות
המגזר הערבי מאופיין בשיעור גבוה של עבודות מזדמנות וקצרות-טווח. כתוצאה מכך, רבים נמצאים במצב תעסוקה לסירוגין: עבודה של מספר שבועות או חודשים, אבטלה של מספר שבועות או חודשים וחוזר חלילה. עקב דפוס תעסוקה זה הם נמנעים מלהירשם כמובטלים.
סיבות נוספות לאבטלה ולהיעדר תעסוקה במגזר הערבי
פרופ' עזיז חיידר בספרו משנת 2005 מונה מספר גורמים לאבטלה ולכך שרבים במגזר אינם עובדים.
- הכלכלה הישראלית התפתחה מאוד במרוצת השנים, ובעקבות זאת חלו תמורות בביקוש לעובדים. תנופת הפיתוח של תעשיות עתירות ידע וטכנולוגיה (היי-טק), הביאה לירידה משמעותית בביקוש לעובדים מקצועיים ללא הכשרה פורמאלית ולעובדים לא-מקצועיים, שהם שני תחומי העיסוק הנפוצים ביותר במגזר. הירידה בביקוש לעובדים אלה, נתנה את אותותיה בשיעור התעסוקה.
- כניסתם של פועלים פלסטינים מהשטחים לעבודה בישראל, חוללה תחרות עזה על משלחי-יד פשוטים (עבודות בניין, שיפוצים וכדומה) שעד אז היו בשליטה כמעט בלעדית של אזרחי ישראל הערבים. זאת ועוד, הפועלים הפלסטינים (ובמיוחד השוהים הבלתי-חוקיים) היו מוכנים לעבוד תמורת שכר זעום במיוחד, מה שהיקשה עוד יותר על אחיהם הערבים להתחרות איתם על מקומות-העבודה. עם זאת, ניתן לומר כי מעז יצא מתוק. כוח-העבודה הפלסטיני חסר הניסיון והמיומנות, 'אילץ' את ערביי ישראל למצוא עבודות קלות יותר ומכניסות יותר, ובמידה מסוימת תרם לשיפור במצבם הכלכלי.
- שיעור נמוך של מועסקים ערבים בשירות המדינה, המינהל הציבורי והקהילתי, כמו גם בעבודות המחייבות רמת מיומנות מקצועית גבוהה. כתוצאה, רבים מהם אינם מועסקים במקומות המציעים רשת ביטחון סוציאלית לתקופות של שפל כלכלי או אבטלה.
- המתפרות ושלוחות מפעלי הטקסטיל בבעלות יהודית, שהוקמו בשנות ה-70' ביישובים הערביים, הועתקו כעבור עשור או שניים למדינות השכנות (בעיקר ירדן ומצריים), ששם כוח-העבודה היה זול עוד יותר. מנגד, לא הוקמו ביישובים מפעלים חלופיים. התוצאה: ירידה חדה בשיעור הנשים המועסקות והוצאתן אל מחוץ למעגל העבודה.
- גלי העלייה הגדולים ממדינות חבר העמים בתחילת שנות ה-90', חוללו גלי הדף בשוק-העבודה בישראל. רבים מהעולים נקלטו בענפי התעשייה, הבריאות הרווחה והסעד, כמו גם בענפי המסחר והשירותים העסקיים. ההשתלבות המהירה נבעה, בין היתר, מהיתרונות הבסיסיים שלהם (מוצא אירופי, השכלה, ניסיון, מראה חיצוני ומנטליות 'לא מאיימים', נכונות לעבוד ללא מגבלות דת או מסורת) ומטבע הדברים, הקטינה עד מאוד את סיכוייהם של ערביי ישראל להתמודד על אותן משרות.
- גידול ניכר במספר העובדים הזרים, חוקיים ובלתי-חוקיים, שהציפו את שוק-העבודה המקומי. עובדים אלה 'השתלטו' על ענפים עתירי עבודת-כפיים (בעיקר בניין) ומשלחי-יד נוספים שאינם דורשים מיומנות מקצועית, ודחקו החוצה את העובדים הערבים חסרי ההשכלה והמיומנות המקצועית, שעד אז שלטו בענפים אלה.
- גל פיגועי הטרור הפלסטיני ושתי האינתיפאדות, שעימן התמודדה מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים, הולידו תקופות של מיתון והאטה במשק. המגזר הערבי נפגע מכך הרבה יותר מאשר המגזר היהודי, בעיקר אחרי אירועי אוקטובר 2000, שבהם נטלו חלק רבים מערביי ישראל. במשך תקופה ארוכה לאחר מכן נמנעו יהודים מלהעסיק פועלים ערבים, ואף הדירו רגליהם מעסקים שבבעלות ערבית (מסעדות, בתי-עסק וכדומה).
|
|