הרבה זמן דחיתי את נסיעתי לירושלים, עד ששם למעלה הוחלט במקומי, וזומנתי לעיר.

לקראת חזור, נפגשתי עם ביתי וסעדנו ארוחת צהריים בשוק מחנה יהודה, במסעדה הפצפונת "הבוסתן 1", (שם הרחוב שונה מהבוסתן לאליהו יעקב בנאי). שתי מנות חומוס טעים (מנה סבירה בגודלה 20 ש"ח), סלט הבית טעים מאוד (מנה גדולה מספיקה לשניים 38 ש"ח). לאחר הפיזור, אני קינחתי בכדור גלידה (10 ש"ח), בגלידרייה "מוסלין" ברחוב האגוז 17. לאחר מכן סיירתי בשוק ובשכונת מזכרת משה, הצמודה לו מדרום. עולם אחר רגוע, כל כך קרוב לעיר הסואנת. רחובות צרים, בתים מעניינים, וביניהם מפוזרות מספר גינות ציבוריות קטנות, בהן ניתן לשבת ולתפוש שלווה.
מזכרת משה היא אחת משכונות נחלאות מומלץ לטייל בכל האיזור

התמונות:

ריח תבלינים בשוק מחנה יהודה.

רחוב עיניים למשפט 28.

רחוב אריה לוין, פינת חיים אבולעפיה.

רחוב אריה לוין 13.

אחת הגינות הציבוריות ליד רחוב עיניים למשפט.

רחוב תבור מול רחוב מזכרת משה.

תקריב השלט שמעל השער בתמונה הקודמת.

אחד מהשלטים הרבים שעל הבתים באחת הסימטאות.

והסימטה עצמה.

שלט ברחוב הנציב ליד רחוב בצלאל.

מזכרת משה ושכנתה, אוהל משה, נבנו פחות או יותר באותה שנה. אתה נסחפת בעקבות רגליך, והסקרנות, דווקא דרומה, לאוהל יעקב - שכונה חרדית שונה קצת. למי שמתגלגל לשם מאד מומלץ לבקר גם באוהל משה.

מלכתחילה לשתיהן היה אותו רעיון - בניה טורית סביב חצר מרכזית, שערים סביב השכונה, ובאותה חצר - תנור לחמין, בור מים עם באר, מקום לתליית כביסה, וספסלים למיון אורז ושעועית. אלא שהמזרחית יותר, מזכרת משה, שמרה על תבניתה ונבנתה כך. למערבית יותר, אוהל משה, ביקשו ברגע האחרון להצטרף עוד כמה משפחות, ולא היתה ברירה אלא לאפשר להן לבנות בתים במרכז, בשטח שהיה מיועד לגינה. כתוצאה מכך חסרה באוהל משה הבהירות הנפלאה של מזכרת משה - אך נוסף לה נופך מסתורי קצת. גם הגינות שלה הן יותר חביבות (מה שנותר בין הבתים שנבנו באמצע), כי הן יותר אינטימיות.

אבל מה ששובה את ליבי כל פעם מחדש באוהל משה הוא מפעל ההנצחה הנפלא, שהסיט את הדגש משימור ארכיטקטוני (הנצחת הבתים) לפעולת זכרון אנושית - שימור הזכרון של מייסדי השכונה וותיקיה. על כל בית הוצב לוח עם סיפור המשפחה שבנתה אותו, או התגוררה בו, עם תמונות. נהדר.
אגב, באוהל יעקב - השכונה החרדית מדרום למזכרת משה - נשמרב באופן מוחלט תרבות החיים של המאה הי"ט. החצר המרכזית היא עדיין קהילתית, המגורים הם עדיין דלים ומשותפים, ביהכ"נ הוא לחלוטין לב השכונה, וכדומה. הם עדיין תולים כביסה בחצר, אם כי לא מצאתי עדות לשימוש עכשוי בתמ\נור החמין. אבל אני משוכנע שבכל בית מתבשל שם בשבת חמין.

וגם אני (ביום ראשון) ביקרתי בדיוק שם!...
סיבוב קבוע במחנה יהודה עם כוס רוזטה נהדרת של עזורא ואח"כ קפה נהדר לא פחות אצל מזרחי...
סיבוב רגלי של כחצי שעה בשכונה שמעבר לאגריפס וחזרה לטובת מרק קובה סלק ב"אוכלים בשוק".....

נהדר ולעולם לא נגמר!

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

שני תיקונים קלים:
רחוב א.ד. בנאי היה עד לפני שנים לא רבות רח' האגס (וזה שמו בפי ירושלמים שאנם ממשפחת בנאי)
השכונות בהן סיירת שיכות לשכונות "זכרונות" ה"נחלאות" נמצאות יותר דרומית ומערבית ונבנו מאוחר יותר (הערך בויקיפדיה שגוי).

זה ראוי לחקירה רצינית. כמובן מדובר בהאגס.
לגבי זכרונות, אשמח לשמוע על חלוקה מדויקת.

הגבול הוא רח' בצלאל. כיום השם המקובל יותר לזכרונות הוא "לב העיר", וכך גם נקראת המנהלת השכונתית שעושה שם נפלאות.
זה כולל גם את השוק.

היא רק חלקית, אני מחפש תיאור או שרטוט או קטע מפה, שם ניתן לראות את הגבולות מכל הכוונים, לא רק הקו המפריד.

בצורה גסה
זכרונות: השטח התחום צפונה מבצלאל, בן צבי, ולך, יפו, כי"ח, אגריפס, עליאש, בן יהודה, בצלאל.
נחלאות: השטח התחום דרומה מבצלאל, אושיסקין, נרקיס, לוד, שבזי בן צבי, בצלאל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי borsood רחוב א.ד. בנאי היה עד לפני שנים לא רבות רח' האגס (וזה שמו בפי ירושלמים שאנם ממשפחת בנאי) .

ויעיד על כך שירו של אחד מאותם בנאיים "

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן."